הקדמה לפרוייקט   •   פרק ראשון: הרב בערל שם טוב  •   פרק שני: הרב גרשון מענדל גרליק  •   פרק שלישי: הרב אברהם קארף   •   פרק רביעי: הרב אברהם שם-טוב  •   פרק חמישי: הרב משה פעלער   •   פרק שישי: הרב משה הרסון   •   פרק שביעי: הרב שלמה קונין   •   פרק שמיני: השליחות הראשונה של הרב קונין   •   פרק תשיעי: ההתווועדות שקיים הרבי לכבוד שלושה שלוחים

• לכל פרקי סדרת "חלוצי השליחות"

בסדרת "חלוצי השליחות" פורסם פרופיל מיוחד על דמותו של השליח הנדיר ובעל מסירות הנפש הרב שלמה קונין. בפרופיל ניבטה התקשרותו ואהבתו העזה לרבי, ומסירת כל חייו ורצונותיו למילוי רצונו. בפרק השמיני בסדרה, קראנו על השליחות הראשונה שהוא קיבל מהרבי. ובפרק התשיעי על ההתוועדות שקיים הרבי לכבודו ועל ה'יחידות' בה 'נזף' בו הרבי על כך שהוא חי בדוחק עצום עקב התמסרותו לשליחות.

בפרק הבא, נקרא על פעולות שעשה הרב קונין כבחור מתוך דאגה לרבי, ונתוודע לסיפורים מרטיטים שטרם שמענו עד כה.

•

הרב קונין, בהתקשרותו הלוהטת ואהבתו העצומה לרבי, אף דאג לבריאותו ונוחותו של הרבי. הוא החל בנוהג לפתוח לרבי את דלת הכניסה של 770 בכל פעם שהרבי נכנס. כעבור זמן, אחרים שראו את הנהגתו, החלו גם הם לנהוג כן.

עד לשנת תשכ"ה, בדרך כלל הגיע הרבי מביתו ל-770 ומ-770 לביתו, ברגל. קראון-הייטס לא הייתה מקום מאוד בטוח, והרב קונין אף החליט - יחד עם עוד כמה מחבריו - ללוות את הרבי בכל לילה כאשר הוא חוזר לביתו. הם שמרו על מרחק מסויים, אבל צעדו מאחורי הרבי עד אשר הגיע לביתו.

הם קיוו שהדבר הוא לנחת רוחו של הרבי. באחד הימים, צילצל הטלפון הציבורי שהיה ב-770, ועל הקו הייתה "שניארסאהן מרחוב פרזינדט" - הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא. היא הודתה להם על כך שהם הולכים מאחורי הרבי, ולסיום אמרה: "איך בעט איר זאָלט נישט זיין אַזעלכע גרויסע חסידים, איר זאָלט שטייען אַ ביסעל נענטער" [=אני מבקשת מכם, אל תהיו חסידים כה גדולים, התקרבו מעט (לרבי)].

•

עניין נוסף שיזם הרב קונין הוא פינוי השלג שבין ביתו של הרבי. הוא גייס את חבריו ובכל פעם בה ירד שלג הם היו עומלים על פינויו כדי יצירת שביל בו הרבי יוכל ללכת מ770 לביתו או בכיוון ההפוך. בשלב מסוים, אסף כסף ורכש מפוח חשמלי לפינוי השלג. באחד הלילות הייתה סופת שלגים עזה, וחרף העובדה שהרב קונין חרש את האזור הסמוך ממש ל-770 ופינה את השלג, אך השלג המשיך להיערם. לפתע, נכבה האור בחדרו של הרבי, מה שאמר שהרבי עומד לצאת מ-770 בעוד רגעים אחדים. הרב קונין לא רצה שהרבי יראה אותו, דחף את מפוח השלג לעבר החצר, וקפץ בעצמו לתוך אחת מערימות השלג שליד דלת הכניסה ל-770. כעבור רגע הרבי יצא, ראה את הרב קונין, וחיייך לעברו חיוך רחב שמהדהד בזכרונו עד לרגע זה.

גם את הפצת ה'הנחות' הבלתי מוגהות מהשיחות והמאמרים של הרבי, החל הרב קונין להפיץ, בשעה שעד אז הם לא הופצו ועברו מיד ליד רק בהעתקים מועטים. בתחילה הוא העתיק את השיחות במכונת כתיבה, לאחר מכן שדרג למכונה משוכללת יותר, וכאשר גייס די כסף, רכש גם מכונת צילום שאפשרה לשכפל העתקים רבים.

•

כולנו מכירים את התמונות וסרטי הוידאו בהם נראה הרבי בעבודת הקודש בשהותו על הציון הקדוש, כשהוא עומד בתוך חדר מיוחד. אולם בשנות היו"דים זה לא היה כך. הרבי היה מגיע פעמיים בחודש לאהל, ובימות החורף עומד בקור הניו-יורקי הנורא, במשך זמן ארוך מאוד

עובדה זו הציקה לרב קונין, בפרט בשעה שכמות המכתבים שהביא עמו הרבי לאהל הלכה וגדלה, ואת כל חבילות המכתבים הניח הרבי על המחיצה המקיפה את הציון. נדרש אומץ רב בכדי לעשות את מה שהרב קונין עשה, שכן לעשות שינויים במבנה האהל זה לא דבר פשוט. אך הוא לא יכול היה לשאת את חוסר הנוחות שנדרש מהרבי, והוא קם ועשה מעשה.

יחד עם ידידו ר' אברהם ליפסקר הוא בנה תיבה רחבת ידיים מלוחות עץ, שמתלבשת על המחיצה שמסביב לציון. לתיבת העץ הם הצמידו ווים עליהם יוכל הרבי לתלות את שקי המכתבים.

בפעם הבאה בה הגיע הרבי לאהל, הם הרכיבו את התיבה על המחיצה ועמדו במתח רב לצפות מרחוק כיצד יגיב הרבי. מה רבה הייתה התרגשותם בשעה שראו שהרבי משתמש בטבעיות בתיבה, ותולה את השקים על הוווים, כאילו היו שם מאז ומעולם. בשלב מסוים נוצר צורך בתיבה גדולה יותר, והרב קונין החליף אותה בכזו.

כעבור זמן קצר, הרב קונין היה באהל בשעה שהרבי הגיע לשם. זה היה יום קפוא והרב קונין נחרד לראות שהרבי עומד במשך שעות ארוכות בקור המקפיא, כשרגליו הק' עומדות על-גבי ובתוך קרח. גם עתה, הוא החליט לעשות מעשה נועז ובנה יחד עם חברו הרב ליפסקר לוחות עץ שיעמדו על הארץ.. בפעם הבאה בה הגיע הרבי לאהל, הם שום עקבו אחר הנעשה במתח, וגם הפעם - ראו שהרבי מתקרב ללוחות המיוחדים, צועד אליהם בטבעיות, ועומד על גביהם לאורך כל שהותו באהל.

משראה שמעשיו מתקבלים לרצון, החליט הרב קונין להביא גם תנור חימום ולהציבו בתוך החדר. בפעם הבאה בה הרבי הגיע, נעמד קרוב מאוד לתנור, ושוב הבין הרב קונין כי עשה את הדבר הנכון.

בהמשך, בנו לרבי צריף עץ שיגן מפני הרוחות, הגשם והשלג, ובשלב האחרון נבנה חדר של ממש בתוכו עמד הרבי. זמן קצר לאחר כ"ז אדר תשנ"ב - נשרף החדר באופן מסתורי.

•

מי שהיה מסיע את הרבי לאהל וממנו, היה המזכיר הרב יהודה קרינסקי. הוא ידע להפעיל את תנור החימום, שהיה מחובר לגז. באחד הימים הסיע את הרבי מישהו אחר, ועל-כן החליט הרב קונין להגיע גם הוא בכדי לוודא שהתנור יופעל כראוי.

בשעה שהרבי עמד בתוך האהל, החל שלג חזק לרדת. במקרים כאלה, נהג הרב קרינסקי לעמוד עם מטריה עבור הרבי. גם הנהג שהחליף אותו עשה כן, אולם הרבי בחר ללכת לחלק המקורה הממוקם בשמאלו של האהל. אלא שלוחות העץ שהכין הרב קונין נותרו במקומן הקבוע, והרבי עמד עתה על הרצפה המכוסה קרח מקפיא. הקרח נערם עוד ועוד, סביב רגליו הק' של הרבי, והרב קונין ראה ולא יכל לשאת זאת.

הוא נכנס בזהירות לאהל ועבר על-יד הרבי, אך הרבי כמו לא הבחין בו. לבו הלם בחזקה, והוא אמר: "דער רבי שטייט אין אייז-וואסער, און איך וויל צושטעלען דעם ברעטעל" [הרבי עומד על מי קרח, ואני רוצה להעמיד את הלוח]. לפתע צעד הרבי לאחור, כמו הבחין בו לראשונה ואפשר לו להביא את לוח העץ. הוא הרים את הלוח במהירות והעביר אותו למקום בו עמד הרבי...