השליח המותש ציפה לנחת, אך הרבי שאל: 'ומה יהיה מחר?'
הקדמה לפרוייקט • פרק ראשון: הרב בערל שם טוב • פרק שני: הרב גרשון מענדל גרליק • פרק שלישי: הרב אברהם קארף • פרק רביעי: הרב אברהם שם-טוב • פרק חמישי: הרב משה פעלער • פרק שישי: הרב משה הרסון • פרק שביעי: הרב שלמה קונין • פרק שמיני: השליחות הראשונה של הרב קונין
• לכל פרקי סדרת "חלוצי השליחות"
לאורך השבועיים האחרונים פירסם COL לרגל יו"ד שבט השבעים את הסדרה "חלוצי השליחות" שהגישה פרופיל על דמויותיהם של שבעה מחלוצי השלוחים של הרבי, שנשלחו לאורך השנים הראשונות, יצאו במסירות נפש למדינות חדשות, ועשו היסטוריה.
הסדרה התמקדה רק בדמויותיהם של שלוחים החיים עמנו, ומטבע הדברים הספיקה להפנות זרקור רק לדמויותיהם של חלקם. ישנם שלוחים נוספים רבים שראוי היה לכלול בסדרה, ועוד חזון למועד.
בימים הקרובים נגיש פרקים נוספים בסדרה, בהם נחזור לדמויות שכבר סוקרו, ונביא סיפורים ועובדות מדהימות, שבחלקם טרם סופרו עד כה, ונגלה אוצר של מענות, ברכות ומופתים של הרבי, כפי שנשמעו מפי השלוחים בהם התמקדה הסדרה.
היום, אנו מפרסמים את סיפורה של שליחות יוצאת דופן שהוטלה על הרב משה פעלער, ועל התוועדות נדירה וחד-פעמית לאורך כל שנות נשיאות שקיים הרבי לכבודו ולכבוד שני שלוחים נוספים. נקרא גם על 'יחידות' מרטיטה ומרגשת של הרב שלמה קונין, המלמדת על דאגתו האישית של הרבי לשלוחיו.
•
בחורף תשכ"ח, שככה מעט התרגשות הרבה ששררה באנ"ש לאחר שבישר הרבי על 'מבצע תפילין' בערב מלחמת ששת הימים .
הרבי ביקש להגביר אותה ולחדשה, ומה'מזכירות' הגיעה הוראה לכל סניפי ה'מרכז לענייני חינוך' לתגבר עוד את העיסוק במבצע זה.
באותם ימים התקיים מחנה לנערים מטעם ארגון 'בני ברית' הפועל בקרב הנוער היהודי בארה"ב, והרב פעלער התבקש לנאום בפני הנערים ביומו השני של הכנס. הוא השיב להם כי קודם פתיחת דבריו, הוא מעוניין להניח עם 200 הנערים המשתתפים תפילין בצוותא, בשעה שלפני 250 הנערות המשתתפות יישא דברים עמיתו השליח הרב אשר זיילינגולד.
הנהלת הארגון השיבה בחיוב, וכעת נותר לרב פעלער להשיג בדחיפות 200 זוגות תפילין...
הוא הודיע לרבי על הענין וזכה למענה: "מבצע תפילין יוצא מן הכלל, ישלמו מכאן".
בימים שנותרו עד לכינוס, הסתובבו בחורים בכל רחבי ניו-יורק לרכוש זוגות תפילין, והצליחו להשיג 140 זוגות.
כשהגיעו הרב פעלער והרב ציילנגולד לכינוס, העניקו את התפילין במתנה ל 140 הנערים, וגם 60 הנערים שלא קיבלו תפילין, זכו להניח תפילין באותה הזדמנות.
בערב טילפן למזכירו הראשי של הרבי – הרב חדקוב, בכדי לדווח לרבי על הצלחת המבצע, כשהוא מלא אושר מההצלחה הכבירה שלבטח גרמה לרבי נחת רוח מיוחדת. כשסיים את התיאור, שמע לפתע את קולו הקדוש של הרבי מתערב בשיחה ושואל "און וואָס וועט זיין מאָרגן" [= ומה יהיה מחר?].
("למדתי מכך מסר עצום", מתאר תמיד הרב פעלער, "כשאנו עוסקים ב'מבצעים' צריכה לעמוד לנגד עיננו השאלה: "וואָס וועט זיין מאָרגן?", מה הלאה? כיצד ניתן להוסיף, להמשיך, להבעיר עוד ניצוצות. אין להסתפק במה שעשינו היום, אף אם עשינו הרבה. עלינו תמיד לחשוב על המחר").
הוא לא ידע את נפשו... למחרת היה היום האחרון של הכינוס, והרבי רוצה לוודא שגם מחר יניחו כל הנערים תפילין...
הוא השיב לרבי שאינו רוצה 'למתוח את החבל', גם כך לא הבין כיצד הסכימו בארגון 'בני ברית' כל־כך בקלות שכל הנערים יניחו תפילין, וחשש להציע להם לעשות זאת שוב...
הרבי, קרא את מחשבותיו, ואמר: "אין דעם גייט נישט אָן איבערציען דעם שטריקעל" [= כאן, לא צריך להכניס את 'מתיחת החבל'], וביקש שיוודא אשר גם מחר יניחו הנערים תפילין.
הרבי הוסיף ושאל האם באו מהתקשורת לצלם את המאורע, וביקש שלמחרת יצולם האירוע ויפורסם בהרחבה. הרבי אף הורה לקיים הדלקת חנוכיה פומבית.
כשלנגד עיניו הוראתו הברורה של הרבי, סיפר ליו"ר 'בני ברית' שהרבי שמח מאד לשמוע על הנחת התפילין הכללית שארעה היום, והוסיף, שהרבי מבקש שגם מחר יניחו כולם תפילין.
להפתעת הרב פעלער, היו"ר נענה מיד בחיוב...
למחרת, הניחו הנערים שוב תפילין, כשהפעם תועד האירוע בעיתון הנפוץ ביותר במינסוטה, וכן בטלויזיה המקומית..
הרבי אף הודיע כי בנוסף לתשלום על 140 זוגות התפילין, הוא מממן 50% מעלות כל זוג תפילין נוסף שיוזמן ע"י אחד הנערים. כשחזר על ההודעה בפני הנערים, הוסיף יו"ר 'בני ברית' כי הוא מוסיף 25% נוספים למימון התפילין...
כשדיווח על־כך לרבי באמצעות הרב חדקוב, הרבי הגיב: "ת"ח ת"ח ת"ח על הבשו"ט".
שנים לאחר מכן, שח באוזני הרב פעלער רב חשוב, שהוא ביקר אצל הרבי ב'יחידות' באותה תקופה, ועל שולחנו הקדוש היו התמונות שצולמו ממעמד הנחת התפילין עם הנוער.
הרבי התבטא באזניו: "בכלל ביך אין ניט קיין בעל התפעלות, אָבער פון דעם בין איך נתפעל" [= בכלל, אינני 'בעל התפעלות', אבל מזה הנני מתפעל].
•
לנוכח ההצלחה, בקיץ שוב הוזמן הרב פעלער למחנה של 'בני ברית', הפעם כ'רב אורח'. הוא שהה במחנה - שהתקיים במשך שבוע ימים בברייטן ביטש הסמוכה לניו יורק. היה זה שבוע נפלא, בו דיבר בפני הנערים והנערות, השתתף בסימפוזיונים בהם נשאל שאלות שונות בענייני יהדות, הניח תפילין עם הבנים והתפלל עם הבנות.
במהלך השבוע חל היום הבהיר י"ב תמוז, ולאורך כל היום הנושא המדובר היה - הרבי הריי"צ. הרב פעלער דיבר על מאסרו בגין הפצת היהדות, ועל כך שמסר את נפשו וסיכן את חייו - רק למען שמירת התורה והמצוות ברוסיה.הוא גם סיפר להם שהרבי יערוך התוועדות מיוחדת, הוא תיאר כיצד נראית התוועדות, ואמר שיסע באוטובוס לניו-יורק, וישוב למחרת בבוקר.
אף שכולם חיבבו וכיבדו את הרב פעלער, היה לו גרעין של מספר נערים שהיו ממש צמודים אליו, והם אמרו: "למה אינך מתוועד אתנו הלילה ומראה לנו כיצד נראית התוועדות?".
"ובכן", הבין הרב פעלער, "כבר לא אסע הלילה לניו יורק. בשום אופן לא אוכל להראות את פניי לרבי אם יש קבוצה של נערים שמבקשת שאתוועד עמם".
הוא התוועדת עמם על מיץ ענבים וכיבוד, זו הייתה התוועדות טובה, אבל אצל הרבי בהתוועדות הוא לא היה.
באותה שנה, שבעה עשר בתמוז חל בשבת, והצום נדחה ליום ראשון, ח"י תמוז.
באותו היום עזב הרב פעלער את מחנה 'בני ברית', והספיק להגיע ולשמוע את קריאת ה'מפטיר' מפי הרבי בתפילת מנחה, בכדי להישאר גם למחרת - י"ט תמוז.
בבוקר המחר הגיע הרב פעלער לתפילה וקריאת התורה, ולאחר התפילה ניגש אליו המזכיר הרב בנימין קליין ואמר שהרבי קורא לו להכנס ל'יחידות' מיוחדת בבוקר.
אל הקודש נקראו עוד שני שלוחים נוספים: הרב יצחק דוד גרונר ע"ה, השליח למלבורן אוסטרליה, ויבלח"ט הרב שלמה שי' קונין, השליח לחוף המערבי בארה"ב (שניהם כן השתתפו בהתוועדות בי"ב תמוז). כל אחד מהם נקרא להיכנס ל'יחידות' נפרדת.
הרב פעלער היה מופתע והמום לחלוטין. הוא רץ לבית אביו שברחוב איסטערן פארקוויי בכדי להביא את הסירטוק, וכשחזר נאמר לו שה'יחידות' תתקיים אחרי-הצהריים, כי בשעה אחת אחר-הצהריים הרבי יקיים התוועדות.
זה היה חסר כל תקדים - ביום שני סתמי, התוועדות בשעות הצהריים...
ר' בנימין קליין הורה לרב פעלער ולרב קונין שבהתוועדות יעמדו ממול הרבי לימינו. בתמונה נראה הרב גרונר היטב, אולם הרב פעלער והרב קונין אינם נראים...
את ההתוועדות פתח הרבי בהסבר על סיבתה ואמר שביום זה מלאו 75 שנים מבר המצוה של הרבי הקודם, אשר אביו הרבי הרש"ב התייחס לימי בר-המצווה שלו כשבע ברכות ואמר שבעה מאמרים. הרבי אמר, שהמאמר שהשמיע הרבי הרש"ב ביום השביעי של חגיגות בר המצווה היה "וחזקת והיית לאיש", וגם הרבי אמר מאמר שזה ה'דיבור המתחיל' שלו.
ההתוועדות ארכה כשעה, בסיומה הרבי עלה לחדרו הק', ושלושת השלוחים היו אמורים להיכנס. הרב פעלער היה השני שבהם.
כשנכנס, אמר לו הרבי: "היות דו האָסט זיך אַיינגעהאַלטן פון צו קומען דאָ י"ב תמוז, האָב איך פאַר דיר פאַרענדיקט דעם מאמר" [= מאחר שהתאפקת מלבוא הנה בי"ב תמוז, השלמתי עבורך את המאמר].
הרב פעלער נדהם. הוא מעולם לא אמרתי לרבי שהיה בתוכניתו להגיע לי"ב תמוז...
•
והנה הדברים כפי שתיאר אותם השליח הרב שלמה קונין:
מאחר שאנו נמצאים בשליחותנו בדקות האחרונות של הגלות, לכן אנו חייבים להתחזק בעצמנו, יחד עם אלו שבסביבותינו, על ידי שנרגיש את אורו של הרבי בכל יום.
משום כך אנו זוכים לעוד 'יומא דפגרא' – י"ט תמוז. ביום זה זכו שלושה שלוחים (הרב גרונר ע"ה ויבלח"ט הרב משה פעלער ואני) להתוועדות מיוחדת בשעה אחת אחה"צ.
אינני זוכר הרבה מההתוועדות... מה שעדיין מהדהד באוזניי הוא ה'קאָך' של הרבי בניגון 'בך בטחו...'.
לפני ההתוועדות הוזמנו שלושתינו למשרד המזכירות, ונאמר לנו כי הרבי יורד להתוועד, ואחרי כן יהיה לנו הזכות להיכנס ל'יחידות' פרטית, ואנו יכולים לבקש כל מה שבלבנו. כשנכנסתי ליחידות, אמר לי הרבי: "דיין זיין דאָ היינט איז דער סיבה פון מיין פארברענגען" [=היותך כאן היום היא הסיבה להתוועדות].
הרבי הרים את קולו ואמר:
"שלמה, איך האב געהערט אז דער מצב ביי דיר אין שטוב איז א מצב פון עניות און דחקות, און נאך ערגער, ר"ל, וואס איך וויל דאס אפילו ניט ארויסרעדען" [=שלמה, שמעתי כי אצלך בבית המצב הוא של עניות ודחקות, ועוד יותר גרוע, רחמנא ליצלן, שאיני רוצה לבטא בדיבור...].
בנקודה זו, הרבי הגביר את קולו עוד יותר:
"שלמה, איך וויל דאס ניט ליידען, איך וויל ניט ליידען אז דו זאלסט זיין ענג, גיי צו הרב חדקוב רעכענט אויס וויפל דאָס קאסט צו לעבען. קויפען צוויי פאר שיך, צוויי פאר הויזען, צוויי קאפאטע'ס, און צוויי היטלאך" [=שלמה, אינני סובל זאת. אינני סובל שאתה תהיה בדחק. לך לרב חדקוב, תעשה חשבון עמו כמה עולה לך לחיות. תקנה שתי זוגות נעלים, שני זוגות מכנסיים, שני סירטוקים, ושני כובעים]".
הייתה זו השנה השלישית לשליחותו של הרב קונין בחוף המערבי, וה'מרכז לעניני חינוך' שילם לו שבעים וחמש דולר לשבוע. את השאר היה עליו לגייס לבד. באותה עת פרצה מלחמת עולם כנגד התוכנית של הרב קונין לפתוח לימודי יהדות בבתי הספר הממלכתיים, ומשאבים רבים הוקדשו למאבק. לאחר מכן הוקדש כסף לפתיחת בית הספר 'בית חנה' לנערות שהתקיים בשעות אחה"צ, ולאחר מכן נפתח בית ספר גם בלונג ביטש.
הדבר הביא לכך שהמצב בבית היה קשה מאוד.
וכך סיכם הרב קונין:
"ב'שנת השבעים' – תשל"ב, יצאנו לדרך בצורה מוגברת עם פתיחת מוסדות חדשים... עד הלום, ב"ה, ישנם שלוחים פזורים בכל החוף המערבי, ועדיין מצטרפים שלוחים צעירים חדשים, כ"י.
ב"ה, הרבי הוציא אותנו למרחב.
ביום זה, י"ט תמוז, זכינו לאורו של הרבי, לא לחיות בדחק".
3
0
1
0
מאפשרים לכם לקבל
