רוחב דעת, עדינות, מרץ והצלחות • דמותו של הרב משה הרסון
• הקדמה לפרוייקט • פרק ראשון: הרב בערל שם טוב • פרק שני: הרב גרשון מענדל גרליק • פרק שלישי: הרב אברהם קארף • פרק רביעי: הרב אברהם שם-טוב • פרק חמישי: הרב משה פעלער
הרב משה הרסון, הוא אחד מראשוני וחלוצי השלוחים של הרבי, אשר נשלח בשנת תש"כ לשליחות מיוחדת - כמשפיע בישיבה חדשה שפתח הרבי בנוארק (לצד הרב ישראל פרידמן שנשלח כראש ישיבה).
ישיבה זו התייחדה בכך שהייתה הראשונה שעמדה תחת ניהולו והכוונתו של הרב חדקוב - תחת הרבי.
לאחר-מכן הטיל עליו הרבי את השליחות שהישיבה תהיה מרכזה של פעילות בכל רחבי ניו-ג'רזי, שליחות אותה ממלא הרב הרסון עד היום, כאשר תחתיו פועלים כ-60 בתי חב"ד.
•
הרב הרסון נולד בברזיל, בבית שומר תורה ומצוות, אך ללא שום זיקה לליובאוויטש. בלידותו למד בתלמוד התורה המקומי. ראשית התקרבותו הייתה הודות לשליחות שהטיל הרבי הריי"צ על השד"ר הרב יוסל וינברג ע"ה. הרב וינברג נהג להסתובב מסביב הגלובוס ולגייס כספים עבור הרבי, אולם לפני צאתו לברזיל בשנת תש"ט הורה לו הרבי הריי"צ כי לא יסתפק ב'לקחת' (כסף) בעת ביקוריו, ועליו גם לתרום. הודות לכך, במהלך ביקורו בעיר הוא ביקר ב'תלמוד תורה' ובכיתה בה למד הרב הרסון, ושם פגש בו הרב הרסון לראשונה.
בהמשך נפגשו שוב, והרב וינברג בירר אצל הרב הרסון האם יחפוץ לעבור ללמוד בישיבה. אף שלרב הרסון היו תוכניות אחרות, הוא ענה בנימוס כי זהו יכול להיות רעיון טוב, ולפני צאתו את ברזיל השאיר לו הרב וינברג מסמכים להגשת בקשת ויזת סטונדנט אמריקאית. הרב הרסון לא עשה עם המסמכים דבר, אולם במשך שנה הרעיון קרם עור וגידים בראשו והוא החל לשקול ברצינות את התוכנית. אמו האלמנה התקשתה להשלים עם זה, אולם בסופו של דבר התרצתה.
לפני חג השבועות תש"י, מספר חודשים לאחר הסתלקות הרבי הקודם, הגיע אל הרבי. למרות שלא דבר את השפות אידיש ולשון-הקודש, דמותו של הרבי, התוועדויותיו והנהגותיו - כבשו אותו. בעקבות כך, הוא וויתר על כוונתו המקורית - ללמוד בישיבה לתקופה קצרה ולאחר-מכן לחזור לברזיל, והחליט להישאר בישיבה.
הרבי העניק לו יחס מיוחד, הורה לו לומר לחיים בהתוועדות וקירבו מאוד ("אצל הרבי לא הייתה העדפה של יהודי אחד על רעהו, הוא העניק יחס שווה לכל אחד. אצל הרבי כל אחד הי' חשוב והוא קירב את כולם!", הדגיש הרב הרסון בהזדמנות מסוימת).
בתקופת לימודיו בישיבה, שלח הרב בערל בוימגרטן, השליח של הרבי לארגנטינה, מספר 'מקורבים' ללמוד בישיבה ב770, ומכיוון שהרב הרסון היה דובר ספרדית, הוטל עליו התפקיד ללמוד עמם ולקבל אותם.
בתקופת לימודיו הוא גם זכה ליטול חלק בעבודת הקודש של הרבי, בתפקיד נדיר ורב אחריות שהוטל על כתפיו - לתרגם את המכתבים הנשלחים אל הרבי בשפה הספרדית או הפורטוגזית, אותן דבר.
התפקיד דרש חשאיות רבה, ואיש לא ידע על העבודה הזו, דבר שחייב את הרב הרסון לעבוד בשעות-לא-שעות ובמקומות-לא-מקומות.
•
הוא אכן נסע לנוארק, יחד עם הרב ישראל פרידמן (שלימים עבר לעמוד בראש ישיבת "אהלי תורה"). הרב פרידמן היה ראש הישיבה ולימד נגלה, והרב הרסון היה המשפיע ולימד חסידות.
קבלת הפנים שציפתה להם הייתה בדמות מקום נטול חימום או תאורה, ובעמל רב בנה הרב הרסון את המוסד מהמסד ועד הטפחות.
לאורך השנים סבר הרב הרסון כי הרבי ישלח אותו לשליחות בברזיל, ארץ מוצאו. כשבא בקשרי השידוכין, בשנת תשכ"ב, בירר חותנו - שלא היה חסיד חב"ד - אצל הרבי האם בכוונתו לשלוח את הרב הרסון לברזיל. הרבי השיב שבתוך שנים-עשר החודשים הקרובים הוא לא יסע לברזיל, ולאחר-מכן הורה לרב הרסון להישאר בניו-ג'רזי.
באסיפת ההנהלה שהתקיימה בימי הקיץ של אותה שנה, הועלתה השאלה האם להמשיך בקיום הישיבה בשנה הבאה, משום שהמצב הגשמי היה דחוק. ההנהלה הציעה שהרב הרסון יטול את האחריות על ניהולה הגשמי של הישיבה. ביום הולדתו הקרוב נכנס הרב הרסון ל'יחידות', והרבי אמר במענה לשאלה האם להחליף את העבודה מהעיסוק בתחום הרוחני לעיסוק בתחום הגשמי. הרבי אמר:
"וואָס עפּעס בייטן? דו דאַרפסט פירן די ישיבה סיי בגשמיות סיי ברוחניות" [=מדוע לשנות, אתה צריך להנהיג את הישיבה הן בגשמיות והן ברוחניות].
בשלב מסוים, הרגיש הרב הרסון שהעול המוטל על כתפיו כבד מדי ולמעלה מיכולותיו. הוא פירט על כך במכתב לרבי, וכתב, שבאם הרבי יסכים, הוא ימסור את הניהול הרוחני למישהו אחר, ובהיבטים הגשמיים של גיוס כספים וכו', יעסוק הוא. הרבי ענה באמרו:
"נישט כדאי זיך אַראָפּ-גליטשען אויף אַזעלכע דרכים. דאָס וואָס עס שטייט דַבָּר אחד לדור, איז געזאָגט געוואָרען נישט נאָר אויף אַ דור נאָר אויף אַ מוסד אויך"
[=לא כדאי 'לגלוש' לדרכים כאלה. מה שכתוב "דַבָּר אחד לדור", לא אמור רק על דור, אלא גם על מוסד].
בכך קבע הרבי כי ניהול הישיבה ישאר בסמכותו של הרב הרסון הן מבחינה גשמית והן מבחינה רוחנית.
•
לצד הישיבה, פרחה בנוארק קהילה יהודית, והרב הרסון החל לפעול בקרבה. בין אנשי הקהילה היה מר דוד צ'ייס, שבאותם ימים ניהל מספר חנויות כלבו בנוארק. הוא הציע את עזרתו באדיבות רבה והשתדל לעשות ככל יכולתו למענה. בעקבות כך, זכה לקשר מיוחד עם הרבי, ובשלב מסוים אף זכו הוא יחד עם מועצת המנהלים של הישיבה להיכנס ל'יחידות' נדירה ולהיוועץ ברבי באשר לרכישת מבנים חדשים ובניית קמפוס עבור הישיבה.
בקיץ תשל"א עברה הישיבה מנוארק לעיר מוריסטאון, ולפני חנוכת הבית של הישיבה נכנס הרב הרסון ל'יחידות' בה הרבי אמר בירכו:
"דער אויבערשטער זאל דיר געבּן הצלחה רבה ומופלגה אין דער מוסד און אין די מוסדות וואָס דו האָסט אָנגעפאַנגען בּויען אַרום אים".
[=הקב"ה יתן לך הצלחה רבה ומופלגה במוסד הזה ובמוסדות שתבנו מסביבו].
בכך הורה הרבי לרב הרסון שהישיבה תהיה מרכז שסביבו ייבנו מוסדות רבים, והרב הרסון אכן החל בתנופה, כאשר כיום - נוסף על קמפוס הישיבה הענק והמפואר, בו לומדים מאות תלמידים, ישנם בכל רחבי ניו-ג'רזי כ-60 בתי חב"ד ועשרות שלוחים שפועלים תחת הרב הרסון. חב"ד בניו ג'רזי מקיימת פעילות ענפה, בקרב יהודים מכל השכבות והגילאים וגם בקרב הסטונדנטים היהודיים באוניברסיטאות.
•
יוזמות ופרוייקטים רבים רשומים על שמו של הרב הרסון. המפורסם שבהם הוא הקמת 'קרן לפיתוח מחנה ישראל' שבמסגרתה תומכי השלוחים הקציבו סכום מסוים לתועלת מוסדותיו של הרבי, וזכו להיות חברים בקרן המיוחדת ואף ל'יחידות' פרטית נדירה פעמיים בשנה, בשנים בהן הרבי לא קיבל עוד ל'יחידות'.
יו"ר הקרן היה הנגיד מר דוד צ'ייס, מקורבו של הרב הרסון, והרב הרסון היה ממקימיה ומפעיליה של הקרן.
פרוייקט נוסף שהוא היה מראשיו הוא התוכנית להרחבת 770 בשלהי שנות המ"מים, שבמסגרתה יצא הרבי באופן נדיר ל'הנחת אבן הפינה', בחודש אלול תשמ"ח..
•
דמותו של הרב הרסון היא סמל ודוגמה בעבור שלוחים רבים כמי שגם הקים מוסדות ענק, גייס כספים בסדרי-גודל לא מצויים והצליח להביא לתנופת פעילות אדירה ורחבת היקף במדינתו; גם בעל דעה רחבה, ניסיון רב וכישורים נדירים, כשהכל על-פי ההוראות וההדרכות הרבות עד מאוד שזכה לקבל מהרבי; וגם חסיד מסור ונתון שכל חייו מוקדשים לבצע את שליחותו, מתוך מאור פנים לכל אדם, צניעות וענווה, הליכות עדינות, ויראת שמים מופלגה ונדירה.
•
על אישיות של הרב הרסון, מצויות בידינו ביטויים מהרבי עצמו.
בשנת תשמ"ג, כתב לרבי רב ועסקן ציבורי חשוב בניו–ג'רזי, שהיה בידידות גדולה עם חב"ד במשך עשרות שנים, ופעל בשליחויות רבות וחשאיות למען הרבי, טענות על הרב הרסון, אשר לדעתו מזיק למוסדותיו של אותו רב בכך שגייס למען מוסדותיו תומכים שהיו עמו בקשר מוקדם. במכתב נדיר ביותר שכתב הרבי לאותו רב, הגן על השליח וכתב שמקורן של כל הטענות הללו בסילוף ולשון הרע.
במכתב הרבי מתבטא על הרב הרסון: "בהכירי אישית את ראש הישיבה (במ[וריסטאון].) שי' [=הרב הרסון] אודותו כותב . . ברי לי שנטי' מקו האמור הרי זה היפך טבעו, על אחת כמה שההנהגה אודותה כותב כת"ר אינה מתאימה להנהלת (מוסד האמור בתוככי) שאר המוסדות דחב"ד בארצה"ב ובכלל".
בהזדמנות אחרת, כשהרבי כתב בכתב יד קדשו את תוכנית ה'קרן לפיתוח מחנה ישראל', שיבח הרבי את הקמפוס של המוסדות במוריסטון בכתבו: "שהיא תכנית פאר וכשתוגמר תהי' Pilot [=פיילוט] תכנית בשביל כל השלוחים שי' בכל העולם". הרבי הוסיף: "הרב הערסון שי' והעסקנים והוא טשייס [=הנדיב מר דוד צ'ייס] שי' בראשם הם בעלי מרץ".
בשנת תשמ"ה, כשהרבי בחר הרבי חברים חדשים לאגודת חסידי חב"ד העולמי, כתב בכתב-יד-קדשו את הצרכים החדשים של אגו"ח, את שמות החברים החדשים שהרבי ממנה, וליד כל שם ציין את מעלתו שתועיל לכך. ארבעת החברים החדשים שאת שמותיהם כתב הרבי היו: הרב דוד רסקין, הרב יעקב יהודה העכט, ויבלח"ט הרב אברהם שם-טוב והרב הרסון.
ליד שמו של הרב הרסון, ציין הרבי: "(הצליח בבני')".
מאפשרים לכם לקבל
