•   הקדמה לפרוייקט   •   פרק ראשון: הרב בערל שם טוב  •   פרק שני: הרב גרשון מענדל גרליק

הפרק השלישי בסדרה, מתמקד בדמותו המפעימה של השליח המהפכן ורב הפעלים, הרב אברהם קארף, השליח הראשי למדינת פלורידה שבארה"ב.

הרב קארף הוא מראשוני הראשונים של שלוחי הרבי בעולם כולו, והשליח השני של הרבי לארה"ב, לאחר הרב בערל שם-טוב (שהוא גם גיסו - אשת הרב שם-טוב היא אחות הרב קארף).

•

הרב קארף נולד בשנת תרצ"ג בעיר חרקוב שברוסיה להוריו הרה"ח ר' יהושע ומרת חיה רבקה קארף. חרף דיכוי היהדות הנורא של השלטונות, העניקו הוריו לילדיהם חינוך חסידי אדוק - חינכו אותם לשמור מצוות בהידור, העניקו להם שאר-רוח חסידי, סיפרו להם סיפורי חסידים, וחינכו אותם על טהרת ההנהגה החסידית, ללא פשרות

בשנת תש"ב הצליחה המשפחה לצאת את חרקוב ברכבת האחרונה שיצאה מהעיר, ולאחר מסע תלאות ארוך, הגיעו לעיר סמרקנד. בסמרקנד, פתחו החסידים ר' יונה פולטבר ור' מענדל פוטרפס ע"ה ישיבה, ולאחר הפצרות רבות של ר' אברהם באביו - הסכים לשלוח אותו לישיבה חרף גילו הצעיר וידיעותיו המועטות (בשל העובדה שהוא לא למד אצל 'מלמד' ראוי - דבר בלתי אפשרי ברוסיה דאז). בעקשנות ויגיעה רבה, הצליח להתקדם בלימוד התורה.

בשנת תש"ז הצליחה המשפחה לברוח את רוסיה, ב'בריחה הגדולה' של אנ"ש. הם הגיעו למחנה העקורים בפוקינג שבגרמניה וכעבור שנה עברו לצרפת.

בצרפת, למד הרב קארף בישיבת "תומכי תמימים" בברונא. בהזדמנות מסוימת ציין שתי דמויות ענק שהשפיעו על חייו - האחד הוא החסיד הנודע ר' בן-ציון שם-טוב ע"ה, שהיה מגיע לישיבה פעמים רבות, ותובע מהבחורים שלא יהיו להם "פריוואטע לעבן" [ = חיים פרטיים], כי אם שכל חייהם יוקדשו לאלוקות. החסיד השני שפעל עליו הוא משפיע הישיבה, הרב ניסן נמנוב ע"ה, שחינך ל'ביטול' ו'קבלת עול', בתנועה של "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני".

•

תשוקה עזה הייתה אצל תלמידי הישיבה לזכות לנסוע וללמוד בישיבה שבחצר הרבי.. גם ר' אברהם כמה לכך, אולם לקח לו זמן לשכנע את אביו לשאול על כך את הרבי. לבסוף, אביו שאל, והרבי נתן את הסכמתו.

בטרם נסע הרב קארף לרבי, הדריך אותו ר' ניסן כיצד יש להיכנס ל'יחידות'. ההכנה היא - אמר ר' ניסן - להיות מסור לרבי בתכלית, ב'קבלת עול' מוחלטת, לשכוח על עצמך לגמרי. ר' ניסן אף הסביר כי בשעה שחסיד נכנס ל'יחידות' עליו להיות 'שקוף' לחלוטין - על הרבי לדעת הכל אודותיו, ואל לו להסתיר דבר.

הרב קארף נסע ל-770 וזכה למספר שנים מאושרות במחיצת הרבי. באותן שנים הוא לא טמן ידו בצלחת גם בתחום הפצת המעיינות, ונסע למסור שיעורים בחסידות בישיבות שונות (בין תלמידיו באותן שנים היה הרב שלמה ריסקין, כיום רבה של אפרת, שבעקבותיו זכה להגיע אל הרבי ולקשר מרתק עמו).

בשנת תשט"ז שלח הרבי קבוצה של בחירי התלמידים בישיבה ב770 לשליחות מיוחדת בארץ הקודש, לחזק את אנ"ש לאחר הפיגוע המחריד שאירע בבית הספר למלאכה בכפר חב"ד; להפיח רוח חיים חסידית; ולהביא גם ליושבי הארץ את האורה הקורנת בחצר הרבי. הרב קארף זכה להימנות על שנים-עשר השלוחים הללו.

•

בשנת תשי"ט, בהיותו בחור, הוקמו מוסדות "אהלי תורה" והמנהל, ר' מיכאל טייטלבוים ע"ה, הפציר ברב קארף לשמש כ'מלמד'. הרב קארף סירב, אך בהיותו ב'יחידות' לרגל יום הולדתו אמר לו הרבי: "שמעתי שאינך רוצה ללמד, מדוע?". הוא ענה: "כי אני מקווה שהרבי יורה לי  לצאת לשליחות. אם אלמד, אני עלול 'להיתקע' כאן".

הרבי אמר שמכיוון שהוא טרם השתדך, היציאה לשליחות עדיין אינה רלוונטית, והורה לו לקבל את עבודת ההוראה ולראות בה 'שליחות זמנית'. כך הוא התייחס לכך, והצלחתו הייתה למעלה מן המשוער, כפי שבירך אותו הרבי. זאת, חרף העובדה שמעולם לא התנסה קודם לכן בעבודת החינוך.

במהלך אותה 'יחידות' אמר לו הרבי כי הגיעה העת להתחיל לשמוע הצעות שידוכין. הוא עסק בכך במשך שנה שלמה, אולם כל הצעות השידוכין לא יצאו לפועל. בחלוף שנה שוב נכנס ל'יחידות' ואמר לרבי: "אינני יכול לשאת זאת, זה מטריף את הדעת!". הרבי אמר לו: "נו, מעתה הכל יתנהל במהירות".

למחרת קיבל את הצעת השידוך של רעייתו ע"ה, וכעבור שלושה ימים הם כבר באו בקשרי השידוכין...

לאורך שנות הנשיאות הראשונות נהג הרבי לסדר קידושין לכל הזוגות שקיבלו על עצמם שהחתן יגדל זקן והכלה תחבוש פאה. בשלב מסוים הרבי הפסיק לסדר קידושין, אולם במקרה של הרב קארף הביע הרבי את הסכמתו לכך.

שבוע ימים לאחר חתונת הרב קארף וזוגתו, התחתנו בני זוג נוספים שביקשו אף הם שהרבי יסדר קידושין בחופתם. הרבי השיב שהנוהג הפסיק, והללו אמרו: "הלא לקארף הרבי כן סידר"...

הרבי השיב: "הם יוצאים לשליחות".

•

זמן קצר לאחר מכן, במהלך שנת תש"כ, שאל הרב חדקוב, ראש המזכירות ומנהל ה'מרכז לענייני חינוך', את הרב קארף - האם יהיה מוכן לצאת בשליחות הרבי למקסיקו. היה זה לאחר שחברו, השליח הרב משה פעלער, חזר מ'מרכז שליחות' במקום ודיווח כי דרוש רב אשכנזי. הרב קארף נענה מיד בחיוב, אולם כשהרב פעלער התקשר לאנשי הקהילה לבשר להם על כך, הם סיפרו כי רב אחר - הרב אברהם הרשברג - כבר הבטיח לבוא ולשמש בתפקיד. משכך, הורה הרבי שהרב קארף לא ייצא לשם, ובינתיים שימשיך לשמש כ'מלמד'.

כעבור חודשים אחדים שאל הרב חדקוב את הרב קארף אם יהיה מוכן לצאת למיאמי, והוא השיב מיד בחיוב, אף שאפילו לזהות את מיאמי במפה לא יכול היה.

וכך, בלי ידיעת השפה ובלי כל הכנה מוקדמת, יצאו בני הזוג קארף למדינה החדשה - פלורידה.

•

טרם צאתם נכנסו ל'יחידות', בה שאל הרב קארף מה תהיה עבודתו. הרבי השיב: "כל דבר שחסר בענייני יהדות - זו עבודתך".

הרב חדקוב הורה לרב קארף לצאת למסע בכל פלורידה כדי לראות בכל מקום מה צריך להיעשות בו. אבל המרכז - אמר הרבי - צריך להיות מיאמי ביץ'.

כבר לאורך שנת השליחות הראשונה הצליח הרב קארף להיפגש עם כל מנהיגי הקהילות היהודיות במימאי - שהיו כולן רפורמיות או קונסרבטיביות - ולשוחח עם ה'ראבייס' (למעט שני 'ראבייס' שסירבו). כולם אף ביקשו ממנו לדבר בפני הקהילה. הוא אף מסר שיעורים לסטודנטים (מבלי לדעת אנגלית - דבר שאף לו הייתה התייחסות מעניינת מהרבי), הקים קעמפ לילדים, ובהמשך הקים מוסדות חינוך, ישיבה, ומרכזי ענק.

לאורך השנים הביא הרב קארף לפלורידה עוד ועוד שלוחים, כאשר היום פועלים תחתיו בפלורידה כמאתיים(!!) בתי חב"ד, שכל אחד מהם מהווה מגדלור של קדושה לכל האזור ומקיים פעילות נרחבת בקרב קהל היעד שלו, ובכל רחבי המדינה נבנו עשרות-עשרות מוסדות.

לאורך כל השנים קיבל הרב קארף הדרכות רבות מהרבי על כל צעד ושעל, מענות קודש, ברכות ועידודים.

הוא ללא ספק אושיה מרכזית במפעל השליחות ואחד החלוצים - הן בזמן, כאשר היה השני שנשלח בארה"ב ואחד מראשוני הראשונים של השלוחים בכללל, והן במשמעות - כאשר הוא סמל ודוגמה של שליח רב פעלים, נמרץ, מסור לתפקידו, שהקים אימפריית ענק חסרת אח ורע שהפכה את פלורידה.

•

בהזדמנות מסוימת סיפר, בדברו על ההצלחה הכבירה לה זכה מפעל השליחות בפלורידה:

"בשנים הראשונות לשליחותנו כתבתי לרבי בהתלהבות שחילקנו ארבעת-אלפים חנוכיות ברחבי פלורידה. זה היה הישג עצום וציפיתי לתשובה מחמיאה. הרבי ענה ב"ת"ח" על הדיווח, אך שאל: 'מה עם חמישים אלף היהודים שלא קיבלו חנוכייה?'...

"הרבי סימן לנו מה היעד האמיתי שאליו עלינו להגיע".