'אנא סימנא בעלמא' • דמותו של השליח הרב משה פעלער
• הקדמה לפרוייקט • פרק ראשון: הרב בערל שם טוב • פרק שני: הרב גרשון מענדל גרליק • פרק שלישי: הרב אברהם קארף • פרק רביעי: הרב אברהם שם-טוב
דמותו של הרב משה פעלער היא סמל ודוגמה בעבור רבים-רבים מהשלוחים, כאחד מחלוצי השלוחים הפועל למעלה מ-58 שנים במדינת מינסוטה שבארה"ב, כשמרץ הנעורים שהלהיט אותו בשנות השליחות הראשונות, בוער בקרבו עד עצם היום הזה, ובחיות נלהבת הוא עוסק בשליחות הקודש שהטיל עליו הרבי, כשהמוסדות במינסוטה הולכים ומשגשגים.
עוד על הרב פעלער:
• שני סיפורים נדירים של יחס מהרבי
• הסנטור שהניח תפילין והצהיר: "ניצחתי בזכות הרבי"
הרב פעלער הוא גם סמל ודוגמה לדמותו האידיאלית של שליח. במהלך התחקיר שערכנו לשם פרוייקט זה, היו שהגדירו את הרב פעלער: 'שָׁלֵם' - שלם באישיותו החסידית הפנימית אשר מקרינה גם לחוץ את דבקותה במעיין החיים; שלם בלמדנותו ובאישיותו התורנית; שלם ביראת השמים המופלגה המפעימה את כל מי שנוכח בה; ושלם במידות וב'אהבת ישראל' בלי גבול לכל יהודי.
אישיותו של הרב פעלער סוחפת וכובשת. במהלך חמישים ושמונה שנות שליחותו במינסוטה, חסו תחת כנפיו אלפי יהודים שהחלו לקיים תורה ומצוות בצורה עקבית. ידוענים, פרופסורים בעלי שם ואמנים מכובדים התקשרו על-ידו לרבי, ואף ניצלו את מעמדם בכדי לפעול למען היהדות, לבקשת הרבי מהם. הוא אף היה רבם הנערץ של רבים מהסנטורים שכיהנו מטעם מדינת מינסוטה, והוזמן על-ידם פעמים רבות לפתוח את ישיבת הסנאט.
הצלחתו הרבה בשליחות היא סמל לכך שהדבקות במימוש הכוונה מבלי להתפעל מהעולם וניסיונותיו היא מתכון ההצלחה.
•
הרב פעלער נולד למשפחה שומרת תורה ומצוות שהתגוררה במדינת מינסוטה שבארה"ב. הוריו לא ידעו מאום על ליובאוויטש, וכשהגיע לגיל המתאים, שלחו אותו ללמוד בישיבת "תורה ודעת".
באחת השנים, הגיעו למינסוטה בחודשי הקיץ שני בחורים חב"דיים, במסגרת 'מרכז שליחות' [ - מפעל שהחל לפעול עוד בימי נשיאות הרבי הריי"צ, ובמסגרתו ניצלו בחורי הישיבה את חודשי הקיץ - אותם מנצלים בישיבות אחרות ל'חופש' - לנסיעה למקומות שונים בהן חיים יהודים הרחוקים משמירת תורה ומצוות, והשפעה על אותם יהודים. שליחות זו הינה מטעם ה'מרכז לענייני חינוך', ועל כן כינויה: 'מרכז שליחות' - "שליחות ה'מרכז'"], "ראיתי אותם והתרשמתי מהם מאוד, הם היו 'ציור' של בחורים חסידיים. הודות להם - התקרבתי לליובאוויטש". הבחורים היו: הרב מנחם מענדל שם-טוב ע"ה, ויבלח"ט הרב יהודה קרינסקי שלימים היה מהמזכירים של הרבי.
שנתיים חלפו, ובאחד מימי הסוכות הגיע הרב פעלער - שעדיין למד ב"תורה ודעת" - לבקר בחצר הרבי. בסוכה התקיימה התוועדות חסידית עם החסיד ר' בן-ציון שם-טוב ע"ה, בה השתתף גם הרב קרינסקי. הרב קרינסקי הבחין ברב פעלער, ניגש אליו, ושאל: "אתה הוא הבחור שפגשנו במינסוטה?". הרב פעלער השיב בחיוב והרב קרינסקי שאל: "אתה רוצה ללמוד חסידות?".
"מה זה חסידות?", הגיב הרב פעלער. אודות החסידים הוא ידע, אבל מהי החסידות? הרב קרינסקי השיב: "חסידות היא מה שחסידים לומדים". דבריו של הרב קרינסקי הרשימו את הרב פעלער והוא קבע עמו חברותא בחסידות, מחוץ לסדרי הישיבה. במשך תשעה חודשי לימוד הם הספיקו ללמוד יחד כשלושים פרקים בתניא. את החודשים הללו מכנה הרב פעלער "תשעה ירחי הלידה" שלו.
עם התקדמות הקשר שלו לחב"ד, חפץ הרב פעלער לזכות ולהיכנס ל'יחידות אצל הרבי. הרב קרינסקי סידר לו מועד, אך אמר לו שעליו לבוא קודם להתוועדות של הרבי. כך היה, ובמהלך ההתוועדות דיבר הרבי על מעלת ה'מרכז שליחות' ועודד את הבחורים לנסוע אליה עם 'חשק'. הרבי תיאר איך יהודים מביטים מן החלון ורואים חסידישע בחורים הלומדים ומתנהגים כך, והדבר פועל עליהם רושם בל יימחה.
דבריו של הרבי עוררו ברב פעלער רצון לצאת גם הוא ל'מרכז שליחות', אולם הוא סבר שאיננו מתאים לכך, שכן אינו לומד בליובאוויטש.
כעבור ימים ספורם זכה להיכנס ל'יחידות', בה שאל את הרבי מספר שאלות וזכה לקבל מענה. כאשר הרב פעלער כבר עמד לצאת מן החדר בתום ה'יחידות', עצר אותו הרבי ושאל: "איך יהיה אם תיסע יחד עם השלוחים שהולכים למקום שלך? [-מינסוטה, מדינת מגוריו]". הרבי עצר לרגע, חייך חיוך גדול, ואמר: "אתה רוצה לנסוע, נכון?". הרבי לא המתין לתשובה ונתן הדרכות מעשיות לגבי הנסיעה.
"הרבי ראה את מה שבלבי, את רצוני לנסוע. אם תשעת חודשי לימוד החסידות היו עבורי תשעה ירחי לידה, אזי ב'גן עדן העליון', ב'יחידות' אצל הרבי, היתה הלידה שלי...", תיאר פעם הרב פעלער.
•
הרב פעלער נשאר עדיין בישיבת "תורה ודעת", בה המשיך בלימודי ה'סמיכה' לרבונת. לאחר מכן עבר לישיבת ליובאוויטש, ונחשב לאחד מבחירי התלמידים.
עוד בימי לימודיו ב"תורה ודעת", בהתוועדות פורים תשי"ז, הכריז הרבי במהלך ההתוועדות: "משה יחיאל פעלער", וקרא לו לבוא למקומו. באותו היום הוא עשה דבר מה מיוחד למען הרבי, אודותיו לא דיווח לאיש. הזמנה זו, לבחור צעיר, כשהרבי קורא בשמו, הייתה חד-פעמית מסוגה.
בהגיעו, נתן לו הרבי בידו הקדושה, ללא הפסק של מפית, פיסת מזונות ואמר לו: "שיהיה 'טופח על מנת להטפיח'".
•
לאחר נישואיו, שלח הרבי את הרב פעלער ואת זוגתו למיניאפוליס שבמינסוטה. כשלעצמו, לא היה הרב פעלער בוחר לצאת למדינה בה נולד, אולם באותה שנה נפטרה אמו ע"ה, אביו נכנס ל'יחידות' בה אמר שברצונו לעבור לניו-יורק, אך הרבי אמר שלעת-עתה לא יבוא, שכן 'עומדים לשלוח את משה לשליחות, וישלחו אותו למינסוטה'. כשאביו הנרגש של הרב פעלער יצאה מה'יחידות' וסיפר לבנו בהתרגשות ובשמחה שהרבי שולח אותו למינסוטה, שמחה גדולה אפפה אותו ואת זוגתו. זו הייתה שליחות ב'אתערותא דלעילא' מופלאה, מצד הרבי.
טרם צאתם לשליחות זכו הרב פעלער ולבהחל"ח זוגתו ע"ה, להיכנס ל'יחידות' מיוחדת במינה, במהלכה הדריך הרבי את הרבנית פעלער ע"ה להשתלב באוניברסיטת מינסוטה ולהפיץ בה יהדות, בשל הרקע המתמטי שהיה לה.
הרבי אף בירר אלו ספרים מצויים בידי הרב פעלער והורה לו להשיג ספר מסוים.
במהלך ה'יחידות' התבטא הרבי: 'באופן כללי אינני יכול לתת לך שום הוראה פרטנית "אבער דו זאלסט זיין flexible" [אבל עליך להיות 'גמיש']'.
"הכוונה", הסביר הרב פעלער פעם, "לא הייתה לגמישות בהלכה כמובן, אלא להוראה כללית באופן הפעילות בשליחות – 'אל תיתקע בדרך מסוימת, אל תהיה מקובע בפעילותך, אם אינך מצליח כך, נסה אחרת".
הרב פעלער וזוגתו יצאו בשליחות הרבי בחורף תשכ"ב, באותה תקופה בה יצא לשליחות הרב אברהם שם-טוב. בהתוועדות שקדמה ליציאתם הרבי דיבר על כך.
•
זמן קצר לאחר צאתם בשליחות הרבי, כתב הרבי לרב והרבנית פעלער מכתב מיוחד. "המכתב מלמד מקצת מהמבט וההרגש הדרושים משליח. אני קורא את המכתב מדי יום, קודם שאני מביט בתמונה של הרבי", סיפר הרב פעלער פעם.
וזה נוסח המכתב:
ב"ה, י"ג טבת, תשכ"ב
ברוקלין.
הרב משה יחיאל שי' וזוגתו מרת מינדל תחי'
שלום וברכה!
יהי בואכם לשלום למחנם הט' ולהצלחה בפעולותיהם בקדש, להפיץ היהדות בכלל והמעינות בפרט, ובאופן דמוסיף והולך ואור, וכמדובר כמה פעמים.
ויעשו זה במרץ המתאים ובשמחה ובטוב לבב,
וע"פ הוראת רבנו הזקן בעל התניא - פוסק בנסתר דתורה - והשולחן ערוך - פוסק בנגלה דתורה - על פרשת שבוע זה,
"ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה - אויך אין מצרים (בחו"ל ימי הגלות ובריחוק מקום גשמי מן הישיבה וכו') - איז געווען ויחי, געלעבט" [- גם במצרים היה "ויחי" - הוא 'חי'].
והרי זה גם צנור וכלי לקבלת ברכת השי"ת בענינים הפרטים.
בברכה לבשו"ט בכהנ"ל.
•
עם הגיעם למינסוטה, החלו הרב והרבנית פעלער לפעול במלוא העוצמה. הם איתרו עוד ועוד יהודים במדינה, מסרו שיעורים, לימוד יהודים את יסודות היהדות, התורה והמצוות, קיימו אירועים יהודיים גדולים, וזרעו עוד ועוד נבטים שהלכו ופרחו.
כהוראת הרבי, נכנסה הרבנית פעלער לאוניברסיטת מיסוטה הגדולה, ורבים התקרבו ליהדות הודות לכך. אחד מהם היה הפרופסור המפורסם פאול רוזנבלום, שהתקרב לשמירת חיי יהדות מלאים, גידל זקן, והיה לחסיד נלהב של הרבי. ברבות הימים זכה הפרופסור רוזנבלום לערוך את חיבורו המתמטי של אח הרבי – ר' ישראל ארי' ליב ע"ה, לבקשתו המיוחדת של הרבי.
כיום, חמישים ושמונה שנים לאחר מכן, היהדות במינסוטה פורחת. מוסדות רבים, שהמפורסם שבהם הוא "בית חנה" לנערות יהודיות חוזרות בתשובה מכל רחבי ארה"ב, זרועים ברחבי המדינה, ועשרות שלוחים פועלים במרץ תחת הרב פעלער.
הרב פעלער זכה לאורך השנים ל'יחידויות' ומענות נדירים בהם שמע את דעת הרבי בנושאים רבים הנוגעים לעבודת השליחות.
•
אחד מהמקורבים היותר מפורסמים של הרב פעלער, היה הפרוספור הנודע וולוול גרין ע"ה, שמניכור מוחלט לדת הגיע לחיים יהודיים וחסידייים מלאים והפך לחסיד של הרבי. את סיפור התקרבותו, שמעיד על אופיו של הרב פעלער, סיפר הרבי בעצמו בהתוועדות שהתקיימה בשבת הגדול תשמ"ה.
וכך סיפר הרבי:
"מעשה שהיה אצל אחד השלוחים [-הלא הוא הרב פעלער. COL]: פעם נכנס שליח לביתו של יהודי נכבד [-פרופ' וולוול גרין. COL], אדם מוצלח ביותר ובעל אמצעים, הן בעניינים גשמיים, ולפי דעתו – גם בעניינים רוחניים, בענייני חכמה ושכל וכו' - כדי לקרבו ליהדות. אותו יהודי לא היה מוכן להשתכנע כל-כך מהר, ובהיותו בעל-שכל רצה להבין כל דבר בשכלו. שאל שאלות והתווכח על כל פרט ופרט, שכן ליצר הערמומי יש גם טענות שכליות, לא רק מצד השכל של נפש הבהמית, אלא אפילו מצד השכל של הנפש השכלית...
"תוך כדי היותם שקועים בכל להט נשמתם בעיצומו של ויכוח שכלי, עיין הלה באחד מספרי החכמה שהיו מונחים אצלו, כדי לנסות ולהוכיח את צדקתו בוויכוח. כשהרים את עיניו מהספר כדי להמשיך בוויכוח – לא האמין למראה עיניו: בן-שיחו – השליח – עומד עם הפנים לקיר ומתנועע... מה קרה? שיחתם נמשכה זמן רב, וכאשר הבחין ה'שליח' שעוד מעט תשקע השמש – קם ועמד להתפלל מנחה.
"וראה זה פלא: הנהגה בלתי-מנומסת זו – להפסיק לפתע באמצע ויכוח שכלי, מבלי לבקש סליחה מחברו לוויכוח, שהתפנה מכל עיסוקיו והזמינו לביתו... – דווקא הנהגה זו היא שגרמה להתחלת ה'מהפכה' בליבו של אותו יהודי, עד שבמשך הזמן נתקרב ליהדות, ולא עוד, אלא שהוא בעצמו קירב ליהדות עשרות ומאות יהודים".
הרבי המשיך ותיאר:
"היהודי הזה לא ידע תפילה מהי; הדבר שממנו התרשם עמוקות, עד שנעשתה מהפכה בליבו – לא הייתה אלא העובדה שלפתע 'שכח' בן-שיחו את כל כללי ה'אינטליגנציה' הנהוגים בין בני-אדם, שלפיהם התנהג בן-שיחו במשך כל זמן פגישתם, והתנהג כאדם שאינו מן היישוב – לעמוד עם הפנים לקיר ולהתנועע!...
"סיפור זה", סיים הרבי, "נודע בדרך מקרה, וכמותו – יש עשרות, מאות, ואפילו אלפים. והעיקר: אין צורך בראיות והוכחות – 'טעמו וראו' ... ינסה כל אחד ואחד דרך זו, ויראה בעצמו את התוצאות!".
•
סיפור זה, מבטא היטב את אישיותו של הרב פעלער ואת דרכו בשליחות.
הרב פעלער בטל לרבי בתכלית, כמו אין לו מציאות משל עצמו. כל כולו -המשלח, הרבי. וכך גם רואים בו מקורביו – נציג וכלי דרכו הם מתקשרים לרבי.
בהזדמנות מסוימת לקה אחד מתוכמיו של הרב פעלער באירוע מוחי, ושכב מחוסר הכרה. הרב פעלער ישב על-יד מיטתו לא מעט, והתפלל שיחזור לקו הבריאות. באחד הימים, פקח היהודי את עיניו וחזר להכרה. הרופאים ביקשו לבדוק האם הכרתו אכן חזרה, וביקשו מהרב פעלער שישאל אותו שאלה כלשהי.
"מי אני?", שאל הרב פעלער את ידידו. "אתה?", השיב היהודי, "אתה ראביי שניאורסאהן!".
כאשר הרב פעלער מספר סיפור זה הוא נוהג לסיים: "עלינו להבין ולהכיר שאנחנו איננו מציאויות פרטיות. אני אינני 'משה פעלער'. אנשים רואים אותנו כמייצגים את המשלח, את הרבי".
•
אחד מהמראות המיתולוגיים והמיוחדים בתמונה השנתית של שלוחי הרבי, בימי "כינוס השלוחים העולמי", הוא של הרב משה פעלער היושב כשצמוד אליו זוג התפילין שלו.
כך הדבר לאורך כל השנה, ובכל ימות החול – תמיד מסתובב הרב פעלער כשבידו זוג תפילין שהונחו על ידי יהודים רבים. גם לשלוחים הפועלים תחתיו במינסוטה, הורה והמליץ הרב פעלער לעשות כן, ובהזדמנויות רבות בהן הוא נואם בפני שלוחים הוא מבקש מהם בהתלהבות כשהוא מצטט את הסיסמא האמריקנית המפורסמת המתייחסת לכרטיס אשראי של אחד מן הבנקים הגדולים בארה"ב: "אל תצאו מהבית בלעדיו!". הרב פעלער, והשלוחים הרבים שעשו כן בעקבותיו (בבחינת "טופח על מנת להטפיח", כפי שבירך אותו הרבי) אינם מפספסים אף הזדמנות לכך שעוד יהודי יניח תפילין.
הלהט של הרב פעלער שעוד ועוד יהודים יקיימו עוד ועוד מצוות הוא אחד מהמאפיינים המרכזיים שלו. פעם, כשהרב פעלער התלבט האם ואיך לפעול על פרופסור נכבד ומפורסם, שעדיין לא שמר על טהרת המשפחה, לקיים את המצווה היסודית הזו, הוא הביע את לבטיו במכתב לרבי, וכתב שהוא אינו יודע האם הפרופסור מוכן לכך.
הרבי השיב: "מוכנים ועומדים מהר סיני, אלא באופן דיפלומטי".
המענה הפך לדגל חייו ועבודתו של הרב פעלער - אין יהודי הנמצא 'מעבר לגדר'. כל יהודי ויהודי רוצה בפנימיות לבו להתקרב, וצריכים לעשות את כל הניתן בכדי לקרבו.
מאפשרים לכם לקבל
