כך נראה המעמד בו החסידים שמעו לראשונה את 'שאמיל'
שמחת חסידי חב"ד
מאת שאול הון
נשתלהב ר' ישראל לאש, קפץ ועלה על השולחן והיה מרקד ריקוד חסידי בדבקות שבהתלהבות, בחינת "כל עצמותי תאמרנה". נעשה לו נס ורגליו שהיו מפזזות ומכרכרות היו כמרחפות ואינן נוגעות בכוסיות הברונפי"ן, שהיו מתמלאות ומתרוקנות חליפות. וחסידי בית חב"ד ברינה יגילון והם מוחאים כף אל כף בנענועי גוף ובעיצום עיניים, להגדיל חדווה ולהאדירה. כך הוחג שלשום "חג הגאולה" של חסידי חב"ד בכפרם.
ארבעה ראשי-שנים קבעו חכמים ראשונים: למלכים, למעשרות, ליובלות ולאילנות. עמדו חכמים אחרונים והוסיפו עליהם חמישי: ראש השנה לחסידות, וקבעוהו ליום י"ט בכסלו. ולמה נקבע ליום זה? על שום שבו נשתחרר בעל ה"תניא", הוא "רבנו הזקן", הוא ר' שניאור זלמן מליאדי – מייסדה ואביה של תנועת חסידי חב"ד. שלשום נגעה שמחה בשמחה: לא בלבד לציון יום שחרורו של "רבנו הזקן" מהכלא, אלא גם לרגל מלאות 160 שנה לאותו מאורע, שממנו ואילך מונים חסידי חב"ד את מנינם. על כן נקרא יום י"ט בכסלו חג הגאולה ומסורת היא לחוג בו בשמחה ובהתלהבות
•
קרואים רבים נאספו שלשום בבית הכנסת של כפר חב"ד להשתתף עמם בשמחתם. היו שם פרופ' ש.ה. ברגמן, זלמן שז"ר (יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וצאצא למשפחתו של בעל ה"תניא"), המשורר נתן אלתרמן, הרב ש.י. זווין, דוד כהן (ה"אבא" של הנוער העובד), המשורר ראובן אבינועם, הסופר מתי מגד, קצין המשטרה ישראל בן-אליהו (ראש אגף הגיוס של המשטרה), המשורר אמיר גלבוע ועוד.
כולם ביקשו לספוג התעלות יתירה זו שבשמחת החסידים ואין שמחה אלא על בקבוק של יין שרף. היו הכוסיות רצות רצוא ושוב, מיד ליד, מתרוקנות וחוזרות חלילה. ראינו לאותו ישיש, מגביה דיוקנו כלפי מעלה כעומד בכוונת-ייחוד ומבליע כוסית מן החריף-החריף ההוא ולא נודע כי בא אל קרבו. בשמאלו יחזיר את הכוסית המיותמת ובימינו יחליק על זקנו הלבן – אות ועדות כי רווה נחת. עתה יפטיר בניגון חסידי, כשעיניו עצומות ואגודלו זקוף כלפי מעלה.
ניגונו של הרבי הסתלסל ועלה מפיותיהם של אלפי החסידים והיה מתלהב וגורף כל חולין. שאין עבודת הבורא נעשית אלא בשמחה ולפיכך אין חסידי חב"ד יודעים עצבות מהי.
מעגלים משתלבים במעגלים. רוקדים צעירים וגם זקנים, מחזיקים זה באבנטו של זה. חבורת צעירים מריעה בקול זמירות חסידיות. מקורו של הניגון זר. הלוא הוא ניגונו של שאמיל, הנסיך הקווקזי, שהוגלה לסיביר בידי הצאר. שם חיבר את שיר געגועיו לארצו – וגלגולו של ניגון זה הגיע לחצר הרבי. געגועים אלה למולדת הם שהכשירו את הניגון בפי הרבי לשיר-געגועים אל ארץ הבחירה ולימות המשיח. הסלסולים המזרחיים שבמקורו של השיר היו יפים לסלסולי יא-בא-בם", בהדגשת אגודל כתוספת.
רוח של אמונה היתה על החסידים המרקדים ומזמרים – אנשים השלמים עם עצמם ועם בוראם.
לכתבות הקודמות בפרוייקט:
• הסופר שמואל אבידור על ערב י"ט כסלו תשט"ז - חלק ראשון | חלק שני
• א. סדומי מעיתון 'למרחב' על י"ט כסלו תשט"ז - חלק ראשון | חלק שני
• הכתב שרגא הר-גיל והצלם ב. כרמי על י"ט כסלו תשי"ח - לחצו כאן
• כינוס הנוער שהתקיים בכפר בשנת תשכ"א - לחצו כאן
• ביקור מעמיק בכפר חב"ד לקראת י"ט כסלו תשכ"ט - חלק ראשון | חלק שני
מאפשרים לכם לקבל
