• לקריאת חלקה הראשונה של הכתבה לחצו כאן

מערבות סיביר לשרות ישראל

עם הקמתה של מדינת ישראל הצליחו רבים מחסידי חב"ד לצאת מרוסיה ולהגיע לישראל. הם תקעו יתד באדמת הכפר הנטוש ספריא. פה בכפר חודשה התלהבות חב"ד ביתר שאת ועוז לאחר יום עבודה מפרך בשדה, בלול וברפת, מתכנסים ב"שטיבל" הנמצא במרכז הכפר ולומדים בספר ה"תניא" או מספרים מנפלאותיו של הרבי הזקן בעת שבתו במאסר אצל הקיסר ניקולאי הראשון בפטרבורג לפני 150 שנה, "אומרים לחיים" ויוצאים ברקוד.

ויש ולעתים בלילות מגיע לכאן טנדר ועליו כמה מן המתיישבים הותיקים בעמק שטעמו בצעירותם מטעמה של חב"ד ובאים עתה לכאן כדי להשכיח צרות של פלוגים במשקים או צער בנים שנפלו במערכה, הם משתלבים במעגל החסידים הרוקדים...

מדי פעם מגיעה לספריא אגרת מהרבי ובתוכה דברי תורה ובעיקר פסוקי עדוד לרוב, ובליל שבת מתכנסים אנשי הכפר בבית הערבי העזוב שהותקן כבית כנסת, ואחד מזקני החסידים מקריא באוזניהם את אגרת הרבי והעדה מסביב יושבת בדממה ומקשיבה רב קשב כשמעיניהם זולגות דמעות של התרגשות.

מסתיימת הקריאה, מיד משתלבים הם במעגל ורוקדים עד שניצוצות נתזים מתחת לסוליות מגפיהם והם שרים בהתלהבות שיר רוסי:

"ניע ז'וריטסיא חלופצי צ'טא כ'נמאי בודיעט מי פויעדיעם דו חארצ'אנקי טאם אי-וואדקא בודיעט" ("אל דאגה בחורים מה עלינו יהיה, ניסע עד בית המרזח שם וודקה לנו תהיה"...).

ויודעים הרוקדים כי אין "וודקא" אלא תורה ואין "חרצ'נקו" אלא "בית רבי"...

עסקן הקומסומול וגר הצדק

לא כל הבאים להתיישב בכפר חב"ד שווים לתורה ולחסידות. יש יהודים תלמידי חכמים כמו ר' אברהם מאיור, שפגשנוהו עם עדרו, הוא ר' אברהם "הרוח החיה" בכל הנוגע לעסקי חסידות בכפר. אין לך "יום זכרון" ו"יום הלולא" חסידי-חב"די, שאין ר' אברהם חוגג אותו ב"פארבריינגעניש" עד אור הבוקר, ה"וודקא" נשפכת אז כמים וכן נשפך לבו של ר' אברהם, המחליף חליפות ניגון בקטע תורה, וקטע תורה בניגון, ובין זה לזה כוסית של משקה. וכשר' אברהם יושב ב"פארבריינגעניש" מי לא יבוא לישב עמו?

עשרה ילדים יש ב"ה לר' אברהם (וברור שקיבל מראש הממשלה פרס של 100 ל"י...) שלושת בנותיו הגדולות נשואות לחתני-רבנן כמובן, ויושבים החתנים עמו בכפר-חב"ד ועוסקים בתורה ובחסידות ובשעת הצורך נותנים גם יד לעבודת המשק.

אבל יש גם אנשי "עמך" - שאינם יודעים להתחרות עם ר' אברהם לא בשתיית "לחיים" ולא באמירת תורה, למשל ישראל. מה אפשר לעשות? הוא היה ברוסיה בסביבה כזאת ששם לא היתה כל אפשרות ללמדו תורה ואפילו קצת "עברי" למד בקושי גדול, ברם, דבר זה אינו מונע ממנו לאמר "תהלים". תמיד בכל רגע פנוי העומד לרשותו שולף ישראל את ספר ה"תהלים" וגורס בין שיניו את הפסוקים "יסרכמני חזיר מעפר"... וכאשר לועגים עליו חבריו ואומרים לו: "ישראל, ככל שאתה מרבה באמירה אתה מרבה בשבושים", עונה הוא בקול הבאס שלו: "ניטשאווא", הוא שם למעלה יודע בדיוק למה שאני מתכוין...

יש בין המתיישבים גם בעלי-מטען של אינטלגנציה כללית, יצחק ר. היה ממנהיגי ה"מומסומול" בהומל ובעצמו אינו יכול להסביר כיצד התגלגל למחנה זה. אביו היה מהנדס, מגע עם חב"ד לא היה לו מעולם. עתה דומה הוא במראהו ובהתנהגותו ככל האחרים אבל שפע הידיעות שקלט ב"פוליטכניקיום" שמורות עמו והוא משתמש בהן לצרכי הכפר.

אדאם באחאטיזאן בן ה-70 הוא גר-צדק שהכיר את החבדניקים בסיביר ודבק בהם. את משקו החקלאי הוא מטיב לנהל. כשם שהוא מטיב לחנך את שלושת בניו הלומדים בהתמדה בישיבות הגדולות בארץ אבל את דברי ה"תניא" אין הוא קולט ומסתפק הוא לכן בהרמת כוס כפולה של "לכאיים"...

יש בכפר צעיר בשם זלמן המעלה תמונות, בעיקר מהווי-המקום, במכחולו ובאו מומחים וראו ואמרו שעליו לצאת לפאריס כי יש בו "סימנים שאגאליים" מובהקים ועתה הוא מחכה לתשובת הרבי ולעצתו...

כסלו - חודש שכולו חג

ימי שמחה לשם שתיית "לחיים" אינם חסרים ב"ה אבל חודש כסלו משופע בשפע של "ימים טובים". ומ"שבת מברכין" חודש כסלו כבר שרויה אוירה של חג על הכל ואוירה זו נמשכת ומגיעה לשיאה בליל "חג הגאולה" בי"ט כסלו.

ובכפר חב"ד עוסקים עתה בהכנות רבתיות לקראת החג הזה. - הדודים הגדולים להכנת ה"קאשע" הידועה, הנאכלת בחג-הגאולה כבר עומדים הכן ובבית המדרש עוסקים בשיפוצים אחרונים.

בכפר חב"ד: ערב יום-טוב...