'יוצאי תימן יודעים לדבר יידיש, לשתות יי"ש ולאכול דג מלוח'
לכתבות הקודמות בפרוייקט:
• הסופר שמואל אבידור על ערב י"ט כסלו תשט"ז - חלק ראשון | חלק שני
• א. סדומי מעיתון 'למרחב' על י"ט כסלו תשט"ז - חלק ראשון | חלק שני
• הכתב שרגא הר-גיל והצלם ב. כרמי על י"ט כסלו תשי"ח - לחצו כאן
חב"ד "משמר הגבול" ליהדות
כפר שנהפך למרכז • עיני הרבי צופות לכל • חובות החסידים – כבשירות צבאי
20 שנה לכפר חב"ד
מאת יצחק יעקבי
יעודו של כפר חב"ד שונה מאחיו – שאר כפרי הארץ. אין הוא משמש להם מקום ישיבה וקיום, כי אם מרכז לכלכלת רעיון החסידות החב"דית. הישיבה בכפר הנה רק אמצעי לפעלתנות הגדולה שמגלים יושביו. מי מזין את מי, הכפר את התנועה או התנועה את הכפר? על כך כמעט ולא יכולנו לקבל תשובה ברורה. הם מתקשים להשיב, כי הכל כל כך משולב בו, דבוק שאין להפרידם. רואים בשתי המטרות, כאילו ירדו כרוכות עלי אדמות.
אף "כותל המזרח" בכפר זה, אינו נחלת חוג אחד בלבד. הוא נמצא בניידות מתמדת ועובר מיד ליד, בהתאם לנסיבות. כאשר הדיון סובב בעולם הרוחני והאידאי של חב"ד, מתייצבים לפניו זקני הכפר, רבניו, הוגי הדעות, המנסים להעלות עושרה הרוחני של תנועה זו. הלכות היסוד של אבי התנועה והבאים אחריו.
כאשר מבקשים להנחיל רעיונות חב"ד לאחרים, עובר "כותל המזרח" לקבוצה אחרת, המחוננת בכושר הסברה והרצאה. קבוצה, שבנועם הליכותיה יודעת לכבוש לבבות ולמצוא שבילים אל דורות ממשיכים. לחזק דבקים ולקרב רחוקים. שומרי חומות חב"ד מבינים אז, כי עליהם לפנות את "הכותל" לצעירים מהם, המחוננים בלשון משותפת עם בני הדור הצעיר.
כאשר מדובר במעשה, בביצור עמדות כלכליות ומשקיות, בהשגת אמצעים פיזיים, אזי נסוגים שני אלה מ"כותל המזרח" ומתייצבים לפניו עושי המעשה האפור. אלה המכתתים רגליהם על מפתני מוסדות. מסבירים חיוניות המעשה שהם עושים למען כלל ישראל.
עצמת הכוח במקובץ
בכל שנות העליה לארץ היו בהן חסידי חב"ד. אך לתנועה פעילה, המרכזת המונים באירועיה, הגיעו אנשי חב"ד רק בעשרים השנה האחרונות. אילו היו חסידי חב"ד שעלו מרוסיה עם כינונה של המדינה מתפזרים על פני הארץ כולה, ודאי היו מצליחים להקים במקומות שבהם בתי-כנסת ולרכז מסביבם קבוצות חסידים ואוהדים. שאך בהניחם יסוד לישוב עצמאי משלהם, יצרו מרכז וקולקטיב ער ותוסס, פעיל, יוזם, המפרה פעלתנות תנועה זו. נדמה שבין כל התנועות החסידיות – חב"ד היא הפופולרית והפעילה ביותר. תנועה זו מבצעת שורה של אירועים בשנה המושכים אליהם המונים. חלק מתוך כמיהה וכיסופים וחלק אולי מתוך סקרנות.
זכות נוספת לתנועה זו, שלידתה במרחבי רוסיה ונושאיה יוצאי ארץ זו, שידעה גם לכבוש ולקרב אליה יהודים מגלויות אחרות. להעניק להם תחושה שכאילו חייהם בחב"ד הם המשך טבעי לחייהם בארץ מוצאם. אפשר למצוא בין חסידי חב"ד יוצאי ארצות אירופה, תימן, מרוקו ואחרים, "שנבלעו" בתוכם כאילו עמדו במעמד "הר סיני" של לידת חב"ד. יוצאי תימן ומרוקו השתלבו כה יפה, עד שהם מיטיבים אפילו לדבר אידיש, לרקוד בדבקות ובהתלהבות, לשתות יי"ש ולאכול דג מלוח.
כפר המושך המונים
כפר חב"ד משמש אתר משיכה להמונים. איך מגיעים לכך שהנוהרים אליו ימצאו את מבוקשם? שיהיה להם לאן לבוא? החשוב מכל, שיהיה בשביל מה לבוא! שכולם – מכל הגילים ימצאו ענין בו. אם על סמך הודעה חד פעמית ב"קול ישראל" ובעתון אחד נוהרים לכפר במוצאי שמחת תורה רבבה וחצי, אם בי"ט בכסלו באים רבבה – הרי נדרש לתת להם תוכן רוחני מרתק, על מנת שנהירתם לא תהיה חד פעמית.
בבית הכנסת המרכזי בכפר מצויים בקושי כאלפיים מקומות. היתר נאלץ להצטופף בחוץ. ואכן בתכנית להקים אולם לאלפיים איש. הציבור בארץ הפך את הכפר למרכז, על כן חייבים חברי הכפר להצדיק מרכז זה. חברי הכפר יוצאים כמעט מדי ערב לביקורים בקיבוצים. הם מגיעים אף אל משקי הקיבוץ הארצי – השומר הצעיר. אין אנשי חב"ד נושאים דברים על סוציאליזם בעת ביקוריהם, כי אם על אהבת ישראל, כשרות, רוח יהודית.
בכל שבת פוקדים את הכפר בני-נוער ממשקים קיבוציים. הם באים כדי להתארח בכפר וכדי להתבונן בהווי החיים המיוחד. עד כה נהגו לפזר אורחים צעירים אלה בבתי תושבי הכפר. לא תמיד זה היה נוח. עתה הקימו את בית שזר, המכיל גם מרכז-נוער וחלק ממנו מוקדש לנוער אורח. בית זה ערוך בכל ימות השבוע לקבל פני אורחים ארעיים. על מה נסובות השיחות? – על מצוות ישראל , כשרות יהודית, נשמה וגוף, המלחמה המתמדת באדם בין יצא הרע ביצר הטוב ושליחותו של יהודי בעולם הזה.
הכוח – בהשראת הרבי
בכוח מי פועלים שליחי הכפר? – כל הכוח בא להם בהשראת הרבי. הוא הכוח הניצב מאחורי הקלעים, המדרבן והיוזם. יד לו בכל והוא יודע על הכל. בעיני חסידי חב"ד מעיינותיו העיקריים של הרבי – אהבת ישראל. עינו צופיה על כל תפוצות ישראל. הוא מסוגל לשגר שליח אל יהודים בודדים אי-שם בירכתי אפריקה או חבל ארץ אחרת, כדי לעודדם וכדי לשמור שגחלת יהדותם לא תכבה חלילה. הנה שיגר הרבי כעשרים משפחות מחסידיו אל מרחבי אוסטרליה, שניים – אל יהדות איטליה. הכל תוך מגמה אחת – כדי להזכיר להם כי יהודים המה. אין הם מבקשים הצלחות גדולות ומלאות. מסתפקים אף בהצלחות חלקיות ולו זעומות. אם מצליחים אפילו לעורר הרהורים וספקות במוחותיהם של מתנכרים ליהדות – דיינו.
בכפר חב"ד הושקעו כבר מיליוני לירות. חיות בו כ-250 משפחות מהן 74 בעלי משקים חקלאים. יתרם עוסקים בכל מיני עבודות מחוץ לכפר ובמוסדות החינוך בו. לשכת החינוך העצמאי – היא גאוות כפר חב"ד. מצויים בו שורה של מוסדות חינוך על יסודיים, בהם לומדים 1200 תלמידים בישיבות, בבתי ספר מקצועיים ובסמינר למורות.
מי מימן השקעות אלו? – בעיקר ישראל. משרדי הממשלה, חסידי חב"ד בארץ ומוסדות אחרים. אמריקה? – מסייעת במעט. חסידי חב"ד בארץ זו נזקקים להון רב כדי לכלכל כל הפעולות בתפוצות. הכלל הראשון בחב"ד – השתתפות עצמית. כדי להקים את הישיבה המרכזית בכפר תרמה כל משפחה אלף לירות. הם קוראים לתרומות אלו "אלף המגן". הרבי הורה שכל יהודי חייב כל יום בצדקה. על כן הקימו את "קרן השנה" לה תורמים החסידים תרומתם יום-יום, או אחת לחודש, כשתרומתם מושתתת על תרומת יום. נאמני קרן זו מתמנים על ידי הרבי והם מנהלים אותה בחשאיות לפי הוראותיו. אין קצבה לתרומות. כל אחד זכאי ורשאי לתרום כפי השגת ידו.
כל חברי הכפר נושאים בעול התנועה. כל איש ואיש נכון תמיד למילוי פקודה. אין סירובים. אם זו הוראה לצאת לסיור במשקי קיבוצים, או להתייצב למבצעי הנחת תפילין וברכת אתרוג ולולב. חסידי חב"ד רואים את עצמם כאילו היו בשרות צבאי סדיר. כלום יעלה על דעת חייל נבון לסרב במילוי פקודת מפקדו? הרי כולם אנשי המערכה – "מערכת חב"ד.
• חלקה השני של הכתבה יפורסם אי"ה מחר
מאפשרים לכם לקבל
