"ראש ישיבת חב"ד בלוד עלה על השולחן ורקד עם בקבוק"
חגו של שניאור זלמן
כתב: שרגא הר-גיל
צילם: ב. כרמי
אולמי בית ספר "אורט" שבכפר שפריר (ספריה) שליד צריפין מלאו עד אפס מקום ועוד לא פסק זרם האדם. אוטובוסים, ג'יפים, משאיות ומכוניות נוסעים זרמו ללא הרף מדרך תל-אביב – ירושלים לכוון כפר שפריר. נערים מתולתלי פאות מעדות המזרח וצעירים עטורי זקן מבני הכפר החב"די עונדי סרט "סדרן" הראו לבאים את הדרך לשולחנות הערוכים.
נשים חובשות מטפחות ופיאות נכריות הביאו מגשים מלאי עוגות ודג מלוח קצוץ, גברים מזוקנים לקחום מהן והביאו אותם פנימה לאולמות בית הספר. בקבוקי יי"ש עברו מיד ליד במהירות רבה, ובטרם הגיעו אל האחרון כבר רוקנו עד טיפתם האחרונה. כולם באו יחדיו לחוג את הי"ט בכסלו, היום בו שוחרר לפני 159 שנים רבי שנאור זלמן מלאדי, הוא מיסד תנועת חכמה בינה ודעת", לאחר שנאסר למשך 53 יום בערבות מלשינות.
זרם האנשים הלך וגדל. על הבמה נראו נכבדי תנועת חב"ד בארץ ובהם יו"ר הנהלת הסוכנות זלמן שזר, עורך האנציקלופדיה התלמודית שלמה יוסף זווין, מזכיר הרבנות הראשית אלימלך וולגלרנטר, ועוד רבים שזקן לבן פיאר אותם וש"כל אחד מהם כתר תורה מפארו" – כך לפחות הגדירם ר' יוסף ליפשיץ, יהודי מזוקן מתושבי הכפר שרק לפני זמן קצר הגיע מברית המועצות.
הקהל הלך והצטופף. כל אחד רצה להגיע לאולם בו ישבו גדולי התורה וראשי העדה. קבוצת צעירים החלה לשיר. הקהל הרב והמגוון נגרף אף הוא עד מהרה. כולם שרו, תחילה במלמול שפתיים ובמהרה מתוך התלהבות ודבקות. אותו זמן ישבו באולם השני צעירים מבני עדות המזרח, נערים מעלית הנוער, חיילי נח"ל וצעירים מבני המקום, שרו שירי חסידים ורקדו "הורה".
מחוץ לבית היתה כל הככר מלאה אדם. חלקם ניסו להציץ אל האולם פנימה, חלקם התגודדו סביב דוכן ספרים בו הוצעה למכירה כל ספרות חב"ד שברובה הודפסה בארצות הברית. גם פה נוצרו עד מהרה מעגלות רוקדים. שיר רדף שיר וריקוד – ריקוד. הזקנים הסתכלו. הצעירים רקדו.
מדי פעם נראה בקבוק יי"ש עובר מפה לפה עד התרוקנו, מוכר הספרים שתה ממנו, צעיר, מחזיק פנקס קבלות לתרומות עבור ישיבות חב"ד, לקחו ממנו הצמידו אל פיו ושוב הצמידו והעביר אותו הלאה. גברים מזוקנים מאנשי הכפר, שרק עתה סיימו עבודתם נראו באים. שומרי הכפר עם רובים על כתפיהם לא יכלו להתאפק ואף הם באו. דומה היה שלא נעדר איש.
הבן יקיר לי אפרים
באולם השלישי ישבו עשרות נשים. יין ועוגות חולקו ביניהן. אשה חבושת פיאה נכרית היתה כאן ראש המדברות. רק לפני למן קצר הגיעה מברית המועצות וכעת היא מנהלת אחד ממוסדות החינוך של חב"ד. הכל דברו על הכל כנהוג בין נשים, כשלפתע הושלכה דממה. מרחוק נראה רק ים של פיאות נכריות ומטפחות, כשבינן מבצבצים ראשיהן של נערות צעירות.
פתחה האשה: "כתוב: "הבן יקיר לי אפרים, מדי אדברה אזכרה בו". שנו רבותינו מה מצאו דוקא אפרים, ללמדנו כי אין כוונה לאפרים בלבד כי אם לכל עדת ישראל. כשאנו חוגגות כאן עלינו לזכור את אחינו ואחיותינו, בברית המועצות ובאמריקה, שכולם יבואו הנה ואנו מחכות להם, כך צווה לנו רבנו מלובאוויטש, "אל תשכחו את אחינו היהודים שהרי נשמת יהודי היא חלק מהאלוקים"".
העיקר היא נשמה של יהודי
ר' זיווין סיים. באולם המשיכו לומר דברי תורה, ולחילופין שתו ושרו. שליחו האישי של ראש חב"ד היושב בברוקלין מסר בשם הרב דרישת שלום מקורית: "לכל יהודי בישראל, מן הקומוניסטים ומפ"ם ועד לחסידים שבארץ, כי העיקר שיש לו נשמה של יהודי. אין הבדל באידיולוגיות כי אם יש רק הבדל אחד: נשמתו של מי קרובה יותר לאלקים"...
מאות האורחים כבר התפזרו ונשארו רק ה"חב"דניקים" האמיתיים. שוב שרו רקדו ובעיקר שתו עד כלות הכוחות. ר' אברהם [=דריזין, מאיור. COL], ראש ישיבת חב"ד בלוד, עלה על השולחן והחל לרקוד לקצב מחיאות כפיים, משסיים עלה אחר אחריו ורקד עם בקבוק בידו.
זה שנאמר: "לעבוד את אלקים בשמחה."
מגזע יר׳ש ולמדנים גדולים