פרובוקציה: כך ניסו נטורי קרתא למנוע מאח"מים לבוא לכפר
• חג הגאולה תשט"ז בכפר, מאת הסופר שמואל אבידור - חלק ראשון | חלק שני
• חג הגאולה תשי"ח בכפר חב"ד, תיאור ותמונות - לחצו כאן
"חג הגאולה" במושב חב"ד
מאת א. סדומי
"אתה מתבלט מאד בשטח" – אמר באחד הימים המפקד לאחד מאנשי-המילואים במחלקה שלי.
– "אני מצטער מאד על כך" – ענה האיש. "אילו היו רבים כמוני כאן, לא הייתי מתבלט כל-כך"...
ואכן, ראובן קמינצקי מכפר חב"ד שבאיזור לוד, התבלט כאן לא רק בזקנו ופיאותיו העשויים יפה, ובדבקותו העמוקה בדת. בשומענו את קורות-חייו של ראובן ודרך בואו ארצה – התמלאנו כולנו תמיהה ויראת-כבוד בפני אותם האנשים, מסוגו, אשר בתנאים בלתי-רגילים יכלו לעמוד זמן ממושך באמונתם התמימה והעמוקה.
ראובן נולד לפני 31 שנה בברית המועצות, כלומר שבע שנים לאחר המהפכה, ששינתה את ההיסטוריה של העולם. יחד עם שאד אנשי חב"ד חיו באמונתם הדתית כל השנים בברית המועצות, עד שזכו, לפני שש שנים, לעלות ארצה יחד עם הפליטים ה"פולנים", ולייסד את כפרם במקום הכפר הנטוש "ספריה". פרשיות-חיים מופלאות, שנתגלו לפני בשיחותי עם ראובן, הביאוני בימים אלה לביקור בכפר, בחג המסורתי של החב"ד, הוא "חג הגאולה" של ראשה ומייסדה של תנועה זו, הרבי ר' שניאור זלמן מלאדי.
בכפר חב"ד
הכפר הערבי הנטוש ספריה, היה כנראה בעבר כפר גדול ועשיר. היו פה בתים נאים, אדמה טובה, פרדסי-הדרים. אלא שהפרדסים נמכרו ע"י "מטעי האומה" לאנשים פרטיים, וחלק מהאדמה הטובה שבתחום הכפר נמכרה לחברת "מהדרין". המתיישבים קיבלו את הבתים, ששופצו בחלקם, אדמה וגם מים, והחלו בהקמת משקיהם. כאן אין ראובן קמינצקי מתבלט עוד. כמוהו יש כאן מאה משפחות, אנשים צעירים בעלי הדרת-פנים וזקן, אשר 74 מהן הן משפתות חקלאיות, העושות בכל עבודה ברפת ובלול, בשדה ובגן, ואף מוצאים זמן ללימודי-קודש והתעמקות בתורת החסידות.
משה סגל, איש הוועד, ובשנה האחרונה מזכיר הכפר – נמנה בין "הזקנים" במקום. אף הוא יליד אוקראינה, הקשור מנעוריו בתנועת חב"ד, אך אל מקום זה הגיע במסגרת "מן העיר אל הכפר". כי משה סגל עלה ארצה עוד בשנת 1924, עשה ראשית ימיו בארץ בקיבוצי הגליל העליון. נדד אח"כ במקומות שונים בארץ, עד שמצא תיקונו בכפר זה עם משפחתו ושבעת ילדיו, שהצעיר בהם הוא בן 34 והגדול כבן 18.
אין עזיבות!
בגאווה מספר לי משה סגל על הישגי הכפר, בציינו, כי במשך שש שנים לא היתה במקום אף עזיבה אחת. הישג זה הוא זוקף לזכותו של הרבי מלובאוויטש, שאף-על-פי שמקום-מגוריו הוא ברוקלין שבארצות-הברית, עינו פקוחה על "נתיניו", ואין איש מהמקום עושה דבר גורלי בחייו סבלי להיוועץ בו תחילה. והרבי ציווה עליהם לאמר שתפקידם העיקרי בארץ-הקודש הוא עבודת האדמה.
ואם לא היו עזיבות עד עכשיו, על אחת כמה וכמה שיש להניח כי לא יהיו גם להבא, כי רק זה עתה מתחיל הכפר לצאת לדרך-המלך, עם הקמת הבתים החדשים וראשית המעבר מבתי הכפר הנטוש לכפר החדש המוקם והולך.
37 בתים חדשים ולבנים כבר מתנוססים כאן, בהם בתים בני שני חדרים ושלושה, לפי גודל המשפחה. כן הוקמו בצריפים שוודיים גן-ילדים שני בתי-ספר – לילדים לחוד ולילדות לחוד – מרפאה ומועדון.
בשלב שני עומדים להוסיף 50 בתי-מגורים, בית כנסת גדול ויפה, ויתר מוסדות-הציבור. הקמת הבתים נעשית ע"י חברה "רסקו" שזכתה במכרז של הסוכנות. אגף השיכון שליד משרד-העבודה הקציב לכל בית בן שני חדרים 2800 ל"י, ולשלושה חדרים 3,950 ל"י. יתר הכסף מושקע ע"י המתיישבים עצמם.
עזרת ההסתדרות
בהרגשת סיפוק מלאה מציינים תושבי הכפר את קשריהם עם מוסדות ההסתדרות, אף על פי שאינם חברים בה. את התוצרת משווקים ע"י "תנובה", מקבלים עזרת קופת-חולים ונהנים מתמיכת כל המוסדות הקואופרטיביים והבנקאיים של ההסתדרות. הם מציינים, כי ההסתדרות היתה היחידה שהסכימה לשרת את הכפר ללא תנאים מוקדמים כלשהם. רבים מפעילי ההסתדרות מבקרים בכפר ביום חגם. ז. שזר הוא אורחים הקבוע. אשתקד נכחו פה מ. ארם וי. בר-יהודה, ולא התפלאנו הפעם לפגוש כאן את אנשי תנועת המושבים, חברי המרכז החקלאי עם א. הרצפלד, ואפילו את עדה מימון.
לא על הלחם לבדו
ביקשתי לדעת קצת על החיים הרוחניים של אנשי הכפר, והפרטים נמסרו לי ברצון וודאי לי שיהיה בהם עניין גם לקוראים.
בית הכנסת משמש לא רק כמקום-תפילה. כאן מתקיימים כל ערב שיעורים קבועים, הן בנגלה והן בחסידות. ללימוד החסידות משמש מקור ראשון ספר ה"תניא", שהוא התורה שבכתב של החב"ד (יש גם תורה שבעל-פה).
התפילות בליל שבת ובשבת בבוקר מתקיימות 3-4 שעות מאוחר יותר מהרגיל, באשר שעות אלו שלפני התפילה מוקדשות ללימודים. כפי שמסרו לי, נשלח כל חודש דו"ח על מידת ההשתתפות של כל תושב בשעורים אל הרבי מליובאביטש שבברוקלין.
הנוער הולך בדרכי ההורים, הן בהופעה החיצונית והן בדקדוק קיום המצוות. אך בשביל הנוער הוקם כאן בית-ספר-למלאכה בו לומדים לעת עתה כ-60 חניכים נגרות ודפוס, ומתקיימים בו גם שעורים בהשכלה כללית ולימודי-קודש. בית הספר הוקם בעזרת "אורט" הנותנת גם את המדריכים המקצועיים.
[הערת COL: בית הספר למלאכה נועד, כמובן, לנערים מבתים שאינם דתיים אשר הגיעו מחוץ לכפר, ולא לבני הכפר ונערים ממשפחות חב"דיות].
כן כבר גמורים הבניינים לבית-ספר לחקלאות, אשר בשלבו הסופי יוכל לקלוט כ-150 תלמידים. שני בתי-הספר הנ"ל הם לנערים בלבד, ואילו בשביל הנערות יש כבר התחלה של בי"ס תיכוני, המונה בינתיים שתי כיתות.
כרוז פרובוקטיבי...
כאשר הגעתי אל הכפר שעה קלה לפני תחילת החג, היו תושביו נסערים ע"י כרוז, שחובר כנראה ע"י נטורי-קרתא ומצא מקומו אותו יום ב"הצופה" בחתימת צעירי אגודת חב"ד בארה"ק.
הכרוז, המכנה את האנשים מהחוגים החילוניים, הבאים להשתתף בחג-הכפר בשם "חבר מרעים מן האספסוף הערב-רב, המעבירים לשמד ילדי ישראל" – מסיים בהודעה: "לפיכך הננו מודיעים לך ולכל המפא"יניקעס וכיו"ב כי נשבענו לגול את החרפה מעל אנ"ש, ואם תעיזו להראות פרצופיכהם הטמאים בספריא, אזי לא תצא חיים מהמקום"...
תושבי הכפר, שמיחו לפני "הצופה" על פרסום הכרוז, נענו לבסוף, לאחר חילופי דברים חריפים, בתשובה אופיינית ביותר: "אתם לא הצבעתם בעדנו"... התושבים מציינים כי תוכן כרוז זה הוא בניגוד גמור לתורה החב"דית, המצווה על קשר הדוק עם כל יהודי באשר הוא יהודי ולקרב במיוחד את הרחוקים, ש"אולי יהיו פעם קרובים"...
בעניין זה אף קיבלו לפני החג מכתב מיוחד מ"הרבי", אשר לא שכח להזכיר, כי גם בהקפדה על הפרדה מוחלטת בין גברים ונשים, יש לשים לב שלא לפגוע או להעליב ח"ו את מישהו...
• חלק שני של הכתבה יפורסם מחר אי"ה
מאפשרים לכם לקבל
