• "חב"ד - משמר הגבול ליהדות", חלקה הראשון של הכתבה
 

"שר החוץ" – ר' זוסיה

ר' זוסיה וילימובסקי (45) הוא "שר החוץ" של כפר חב"ד. בלשון סידור העבודה, קוראים לתפקיד זה – מזכיר כללי. הוא המוציא והמביא ענייני חב"ד וכפרם אל המוסדות ומהם אל כפרו. בעצם הוא עוסק רק בכפר חב"ד של מטה. עליו הדאגה ליש, לגידול, לקליטה ולאלה העתידים לבוא ושכה מצפים לבואם.

לכפר חב"ד פרוגרמה. הכפר נמצא בהתפתחות מתמדת ואתה הקשיים המתמידים. הדאגה איננה רק ליש, להווה, כי אם לעתיד, ליעד. הוא משמש מקום-קליטה לעולי "איחוד המשפחות" המגיעים מחוסרי כל. ראשית מעשה יש להכין עבורם קורת גג. להגיע לכך שמוסדות השיכון יכירו בכפר זה כמקום-קליטה. לאחר הדירה מגיע תור הפרנסה והעיקר – הדאגה לחברה, לחמימות ולקליטת הילדים. אין זו מלאכה קלה. יש להתרוצץ, לתבוע, להטיף, לבקש עד שמגיעים אל המבוקש. היעד הניצב בפתח – קליטת מאה משפחות חדשות העומדות להגיע החורף במסגרת "איחוד המשפחות".

ר' זוסיה הוא קרוב לסר אייזיק וולפסון. כאשר נפגשו בארץ לראשונה הכיר סר אייזיק בקרבה זו וביקש לסייע לקרובו החדש. ר' זוסיה דחה כל הצעותיו של קרובו העשיר שביקש להיטיב מצבו האישי. לעומת זאת הציע לו "עסקה" אחרת, שסר אייזיק ינסה לסייע לכפר. כך נולד בית שזר.

"וירוס רוחני"

כאשר חב"ד מבקשת להציג תורתה וערכיה בפני המונים, אזי מועלה אל הדוכן ב"כותל המזרח" ר' שמואל חפר – מנהל סמינר למורות – בית רבקה. איש בעל קסם ונועם הליכות. כובש לבבות בלשונו הרהוטה בעברית שורשית וכושר הביטוי. לשמואל חפר לא באה חסידות חב"ד בתורשה. בעצם הוא "נטע זר", שדבק בתנועה זו והפך לדוברה הרוחני. חפר הוא יליד הונגריה. בשנת 1954 יצא בשליחות חינוכית למרוקו. נפגש בה עם שליחי חב"ד, עמד על מסירותם והקרבתם ונשבה בשבי רעיון חב"ד.

י"ט בכסלו – יום שחרורו של הרבי מייסד שלשלת חב"ד מוחג בכפר פעמיים. כלפי פנים וכלפי חוץ. כלפי פנים – מנסים להאיר ולבחון רעיונות חב"ד ועמקותם. ודאי שתפיסת רעיונות אלה איננה שווה מצד כולם. כל אחד תופסם לפי הישגי רוחו. אך שונה המופע הפומבי. לו יעדים אחרים. לקרב רחוקים אל היהדות. לגבי התרחקות זו של שומרי הדת ומסורת והחילוניים, לדעת אנשי חב"ד אשמים שני הצדדים. במקום לנסות להתקרב אחד לשני, התרחקו מרחק הולך וגדל. עתה מבקשים הם ליצור מגעי הזדהות משותפים, שעיקרה מושתתת על אהבת ישראל.

צפיפות? – אין באים לחב"ד לחפש נוחות. דוקא הצפיפות משכיחה את העצמיות ומגלה את הכלל. אין הם מבקשים להופיע באותו ומופתים, כי אם בקירוב לבבות, להזכיר מחדש ימי אבא וסבא. על כן למופת האישי משקל יתר. כל אחד מהבאים אליהם מחפש את המיוחד לו. אם זו שמחת אמת, קירוב לבבות.

אנשי חב"ד עוסקים ב"זריעה" מתמדת. מהו אחוז "הנביטה"? – היא מלאה טוענים הם ואין בה קמילה, אם כי ההתפתחות היא לפעמים איטית מאוד. אין חסידי חב"ד נכונים לוויתורים ולקומפרומיסים (- פשרות. COL). אשר בין אדם לקונו, הם תובעים את המקסימום מעצמם ומזולתם. לגבי האחרים הם מסתפקים זמנית בשלבי ביניים. הויכוח בין חב"ד לבין הציבור החילוני אינו על יהדות, כי על מכסות ההגשמה, במבצעי הנחת תפילין וברכה על אתרוג ולולב הם רואים משום הפצת "וירוס רוחני". מעין הצבת דגלוני סימון אל היהדות.

עצמת מחנה חסידי חב"ד? – אין נוהג של כרטיסיית חברות אצלם. אך אם במוצאי שמחת תורה מגיעים לכפר שלושת אלפים כלי רכב! הרי זה מצביע על משהו.

מיסיונריות? – אולי כן. אמנם מונח זה זוהם לא מעט אל-ידי זרים, אך במיסיה של קירוב יהודים אל היהדות אין כל בושה. להיפך, יש בו אולי תעודת כבוד. כשם שאין לראות בשליחים האחרים הפועלים בעולם היהודי בתפוצות כל רע, כי אם מיסיונרים טובים. הנתון היסודי – ללא אהבת ישראל אין אהבת הבורא.

למה טרם פקד הרבי את הארץ? – הרבי בוא יבוא ועתיד להביא עמו המוני חסידים. מתי? – זהו לעת עתה רז. אף ערבות בנקאית להבטחה זו לא ביקשנו. בינתיים ממשיך כפר חב"ד וחסידיו להוות מעין תחנת "משמר הגבול" של היהדות.