לכתבות הקודמות בפרוייקט:
• הסופר שמואל אבידור על ערב י"ט כסלו תשט"ז - חלק ראשון | חלק שני
• א. סדומי מעיתון 'למרחב' על י"ט כסלו תשט"ז - חלק ראשון | חלק שני
• הכתב שרגא הר-גיל והצלם ב. כרמי על י"ט כסלו תשי"ח - לחצו כאן
• ביקור מעמיק בכפר חב"ד לקראת י"ט כסלו תשכ"ט - חלק ראשון | חלק שני
 

כינוס נוער בי"ט כסלו בכפר חב"ד

ישראל בלום / רשמים

הי' זה בליל ה' האחרון, נסעתי מבני ברק לתל אביב. בדיוק נקלעתי לאוטובוס של דן שהי' ריק למחצה, והנוסעים ברובם היו בנות בגיל בית הספר. משך כל הדרך לא הפסיקו רגע אחת מלשיר שירים משירים שונים, פעם שיר חסידי ופעם שיר חפשי, כך שלא הי' קשה לנחש, שאין הן נמנות על תלמידות בי"ס בית יעקב.

בכל זאת גברה סקרנותי לדעת לאן פניהן מועדות בשעת ערב זה. פניתי לאחת מהן, ושאלתי, לאן מחוז חפצן. ובאיזה בי"ס אתן לומדות?

"נוסעות אנו לכינוס הנוער שיתקיים הערב בכפר חב"ד. אנו תלמידות כיתה ח' של בי"ס ממ"ד בבני ברק".

האם קיבלתן איזשהי הזמנה? המשכתי לשאול,

"אין אנו זקוקות להזמנה, מספיק שהזמינו את הנוער דרך העיתון, וגם אנו, מרגישות שהזמנה זו כאילו מופנית לכל אחת ואחת מאתנו, באורח אישי בהחלט".

אם כך הוא, חשבתי לעצמי, אם כי ספק גדול הוא לי, אם אוכל להתקבל באיזשהו מסגרת תנועת-נוער בגלל גילי, אבל עדיין רוח נעורים בקרבי, החלטתי, גם אני, לנסוע לכפר חב"ד לראות האם באמת הנוער נמשך ונוהר אליו, בליל חול שנראה לכאורה ליל רגיל מימות החלול, רק בגלל זה שהזמינוהו על גלי האתר ודרך העיתונות.

אכן, לא התאכזבתי, ראיתי איך שקרוב לאלפיים בני נוער מכל העדות והחוגים הצטופפו מי בישיבה ומי בעמידה בתוך בניין לא גמור – בתוכו בעתיד, ישיבה גדולה – עשו אוזניהם כאפרכסת, לקלוט ולהבין את מה שנאמר אליהם במיוחד.

הנוער הי' מגוון, גם חיילי צה"ל מחילות השונות, לא חסר מקומם, בין המסובים, ובני קיבוצים, שאפשר הי' להכירם לפי לבושם שכפה חדשה נוצצת מעל ראשם. כולם הרגישו את עצמם כאן כאלו הם בבית, ושהדברים הנאמרים כאן, יש להם ערך מיוחד לכל אחד, לפי הרגשתו ותפיסתו.

במיוחד יכולת לקרוא מעל פניהם, שלבש ארשת של רצינות, שהם הבינו שכאן לא המקום שמטיפים להם "ציונות" כפי שאנו רגילים לקרוא לזה, אשר בדרך כלל, הרי מתפקידו של הנואם להטיף שהשני יעשה כך וכך והוא עצמו רחוק מזה כרחוק מזרח ממערב.

אי לזאת לא התפלאתי לראות העובדה, ושנוער שונה ומגוון כל כך, שבדרך כלל אינו שש להאזין ולהקשיב לנאומים הרי באופן יחסי, שהי' נמצא במקום פתוח, הבין את רצינות השעה, ושתה בצמא את דברי הנואמים השונים. – והנני מניח שאותו הדבר הי' בין הבנות, שלא הרשו לי להכנס לשם.

גם הנואמים הבינו את ערך השעה וההזדמנות הבלתי חוזרת ונתנו לנוער דברים מעטים – שיכול הי' לעניין אותם, אם כי רעיונות נשגבים לחיזוק התורה והמצוות.

המארגנים השכילו לגוון את התכנית, כה יפה, ולשלב בתוכה גם שיחה מקורית של הרבי מליובוויץ שליט"א שהוקלטה על גבי תקליט – טייפרקורדר – אם כי שהדברים נשמעו בשפה המדוברת – אידיש – וחוששני לומר שרובם לא הבינו אותם, אבל ניכרת היתה ההערצה הכללית.

חבל רק, שמישהו לא חזר עליהם לתרגמם בשפה המובנת. אם כי כפי ששמעתי מאחד המארגנים שמקוםל אצלם, ומאמינים הם בזה, שלמרות שלא שומעים הרי הנשמה שומעת, בבחינת איהו לא חזי, מזליהו חזי.

סקרנות מיוחדת במינה, עוררה מקהלת נוער, של ילדים, מכתה ג' מהבי"ס החב"די של יפו. רובם מעדות המזרח ושרים שירים בניב אשכנזי מובהק.

לסיום יצאו קבוצות קבוצות של הנוער בריקודים משולהבים, לפי קצב המנגינות אשר הושמעו, ע"י מקהלת נוער מכפר חב"ד בלווי האקורדיון.

הלצה מאד מקורית הושמעה מפיו של מנצח המקהלה, מר יוסף מרטון – אשר כפי ששמעתי נהי' לחב"די לא מזמן והי' רחוק בכלל מההווי הדתי – כיון שהופקדה שמירה חזקה מקצין המרחב בלילה זו על הכפר על מוצאיו ומבואיו, מחשש מסתננים, שפקדו לא אחרת בעבר הלא רחוק את הכפר, לכן הוחלט לפרסם סיסמה בין משתתפי הכנס, ובאם לא ידע אותה לא יוכל לעבור את המחסומים. הסיסמא היה, ניגון מיוחד שהוא ילמד את המשתתפים וכל אחד מוכרח להכירו, בנסעו הביתה.

ההלצה נתקבלה על דעת כולם, את הניגון היפה, ואל תתפלאו אם מישהו מאתנו יזדמן לו להיות באיזה פינה נידחת, או באיזה קיבוץ מקיבוצי השמאל וישמע שאנשיו מנגנים ניגון חב"די טיפוסי, כי זה באשמתו של מנצח מקהלת כפר חב"ד.

גלים גלים של קבוצות רוקדים משולהבים הלכו וגדלו מבלי להתעייף, וללא הפסקה משך שעה מאד מאד ארוכה, מכל שדרות וחוגי הנוער, כאלו השמחה, היא שמחתם של כולם, וכאלו, כולם מאוחדים כאן בדעה אחת.

כאן יכלת להרגיש באופן בולט ובצורה מוחשית מה גדולה השפעתם של אנשי חב"ד, שנטלו להם לסיסמה "לקרב לבן של ישראל לאביהן שבשמים", על נוער של דור האספרסו כפי שאנו רגילים לקרוא לו, ולאמיתתו של דבר מוכן הוא להקשיב לכל קריאה שנדמה לו שיש בזה שמץ של אמת, ואת הנוער קשה לרמות.

הלואי, שאנשי חב"ד שהתחילו במצווה כה גדולה, לקרב לב הנוער לאביהם שבשמים, ושרואים בדרכם זו הצלחה כבירה, ימשיכו , בדרכם המיוחדת והמאפיינת אותם, ויערכו כינוסי ועצרות נוער מעין אלו, מדי פעם בפעם לעתים קרובות ושתשרה שכינה במעשה ידיהם.