מהציון הנסתר לקריית רבנו הגדול: סיפורה של האדיטש לאורך השנים
על גבעה בפאתי העיירה האדיטש שבמחוז פולטבה באוקראינה נמצא ציונו של כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע, בעל התניא והשולחן ערוך ומייסד חסידות חב"ד.
הדרך להאדיטש החלה בחודשי חייו האחרונים של רבנו הזקן. בעיצומה של מלחמת נפוליאון, בערב ראש חודש אלול תקע"ב, עזב רבנו הזקן את ליאדי יחד עם בני משפחתו, לנוכח התקדמות הצבא הצרפתי. היעד היה קרמנצ'וג, אולם לאחר מסע ממושך הגיעו לפיענא בערב שבת י"ב בטבת תקע"ג. במוצאי שבת פרשת שמות, כ"ד בטבת, הסתלק רבנו הזקן; קודם הסתלקותו הזכיר שלוש פעמים את שמה של האדיטש, ובני המשפחה הבינו כי רצונו להיטמן בה.
מאז הסתלקותו בכ"ד בטבת תקע"ג היה המקום קרוב ללבם של חסידים. במשך הדורות הגיעו אליו אנ"ש, לעיתים בדרכים לא־דרכים, כדי להתפלל במקום מנוחתו של רבנו הזקן ולהתחזק בלימוד תורתו ובהליכה בדרכיו.
בשנות השלטון הקומוניסטי הייתה הגישה למקום קשה. בית העלמין הוזנח, הדרכים היו משובשות ולא היו במקום התנאים הדרושים לקבלת המתפללים. לאחר נפילת מסך הברזל החלו חסידים ושלוחים לפעול לשמירת הציון ולחידוש הנוכחות היהודית והחסידית בהאדיטש.
האוהל בראשית שנות האלפיים
בכ"ה באלול תשס"ג פרסם COL תיעוד מצולם נרחב של האוהל וסביבתו, בצילומו של שמואל ריבקין. התמונות משמרות את מראה המקום בראשית שנות האלפיים, לאחר עבודות שנעשו בו ובטרם החל שלב הבינוי המאוחר יותר.
באותן שנים נשענה תחזוקת המקום במידה רבה על מקומיים מקורבי חב"ד, שפעלו לשמירתו אך לא תמיד הכירו את מלוא הרגישות החסידית הנדרשת במקום קדוש זה. כך, למשל, הוצבו בחלל גם תמונות אישיות של קרובי משפחתו של התורם — פרט שניכר בתיעוד מאותה תקופה.
השינוי לא התרחש ביום אחד. שלב אחר שלב הוקמו בסמיכות לציון בית כנסת, היכל תפילה, חדרי אירוח, מטבח ומקווה, והוכשרו השטחים הסמוכים. כך נעשה המקום מוקד שאליו מגיעים יהודים במשך כל השנה, ובייחוד לקראת יום ההילולא בכ"ד בטבת.
ספר התורה הראשון בבית הכנסת
אחת התחנות המוקדמות בהתחדשות החיים החסידיים בסמיכות לציון נרשמה בכסלו תשס"ז. ביום שני, בסמיכות לי"ט בכסלו, נערכה בהאדיטש חגיגת הכנסת ספר התורה הראשון לבית הכנסת שהוקם ליד האוהל, בהשתתפות יהודי המקום ואורחים.
ספר התורה נתרם בידי ר' אלכסנדר פלדמן, נשיא הקהילה היהודית בחרקוב. במעמד כתיבת האותיות האחרונות השתתפו הרב הראשי לאוקראינה באותם ימים, הרב עזריאל חייקין, ורבה של חרקוב ושליח הרבי בעיר, הרב משה מוסקוביץ.
לאחר כתיבת האותיות יצאה התהלוכה לעבר בית הכנסת. תלמידי בית הספר היהודי צעדו יחד עם יהודי המקום והאורחים לאורך הנהר, בשירה ובריקודים, כשספר התורה נישא בראש התהלוכה.
הכנסת ספר התורה סימנה שלב נוסף בהשבת קול התורה והתפילה אל המקום. שנים לפני הקמת המבנים הגדולים המוכרים כיום, כבר החל להיבנות בסמיכות לציון מקום מסודר שבו יוכלו הבאים להתפלל וללמוד מתורתו של בעל ההילולא.
מדוע להשקיע בהאדיטש?
בחודש אלול תשע"ב, כאשר בניית המרכז החדש הלכה ונשלמה, ביקר במקום אחד האורחים והעלה שאלה: חסידים מאמינים בביאת המשיח ובקיבוץ הגלויות שיתרחש בקרוב, ואם כן, מדוע להשקיע סכומים גדולים כל כך בבניין מפואר בהאדיטש?
הסיפור המיוחד שהתפרסם אז ב־COL תיאר כיצד, זמן קצר לאחר שהשאלה נשאלה, נמצאה בכניסה לציון תשובה בעלת משמעות חסידית בתוך ספר "לקוטי תורה" של רבנו הזקן.
מעבר לסיפור עצמו, התמונות מאותה כתבה מעניקות הצצה למתחם בתקופת הבנייה, עוד לפני חנוכתו הרשמית: חזית המרכז החדש, בית המדרש וארון הקודש, לצד האוהל שעל הציון. באחת התמונות נראים פרופסור וייס והרב יעקב הלפרין בעת ביקורם במקום.
היכל לתורה ולתפילה
בי"ט בכסלו תשע"ג נחנך במקום "היכל אדמו"ר הזקן" — מבנה ובו בית מדרש לתורה ולתפילה, מקווה, חדרי שיעורים, חדרי אוכל ומטבח.
הבניין נתרם בידי ר' יקותיאל יהודה רוהר לזכר אביו, הנדיב ר' שמואל רוהר ע"ה. המעמד ציין גם את תחילת פעילות בית חב"ד בהאדיטש, עם בואו של הרב מנחם מענדל טייכמן להתגורר במקום כשליח קבוע.
הקמת ההיכל אפשרה לקיים מניינים, שיעורי חסידות והתוועדויות ולהיערך לקליטת ציבור גדול גם בימי החורף האוקראיני.
הדינר שחתם את החנוכה
יומיים לאחר מעמד הפתיחה, בכ"א בכסלו תשע"ג, נערך באולם האירועים החדש הדינר שחתם את אירועי חנוכת "היכל אדמו"ר הזקן". זו הייתה הפעם הראשונה שבה נעשה שימוש באולם, וסביב השולחנות ישבו שלוחים, תומכי המוסדות ואורחים שבאו להשתתף בימי החנוכה בהאדיטש.
במהלך הערב נשא דברים הנגיד ר' יקותיאל יהודה רוהר, שבזכות תרומתו הוקם הבניין לזכר אביו, ר' שמואל רוהר ע"ה. בסיום דבריו ביקש מן המשתתפים לנגן יחד את הניגון החב"די "טייערע ברידער, מיר וועלן זיך וויטער זעהן".
התמונות מן הדינר מקבלות עתה משמעות מיוחדת: האולם ובית המדרש שנחנכו אז בשמחה, ושימשו מאז אלפי אורחים, הם מן החלקים המרכזיים במבנה שנשרף השבוע. לצד הנזק הכבד, האוהל שעל הציון נותר בחסדי שמים ללא פגע.
כחודש לאחר החנוכה פורסם ב־COL תצלום אווירי של היכל אדמו"ר הזקן, שנקלט במהלך טיסה במסוק מעל האדיטש. התמונה תיעדה את הבניין בראשית ימיו והמחישה את סמיכותו למקום מנוחתו של רבנו הזקן.
ספר תורה ותהלוכה ראשונה
חודשים אחדים לאחר חנוכת ההיכל, בל"ג בעומר תשע"ג, נרשם במקום אירוע היסטורי משולש: תהלוכת ל"ג בעומר הראשונה בתולדות האדיטש, הכנסת ספר תורה ל"היכל אדמו"ר הזקן" ומעמד ה"אופשערניש" של הילד יענקי סטמבלר, בנו של הרב מאיר סטמבלר.
בתהלוכה השתתפו עשרות ילדים מן הקהילות היהודיות הסמוכות. ספר התורה נכתב בידי מר שמעון לויפנפלד מקייב לעילוי נשמת הוריו, ביוזמת ר' רפאל רויטמן מקייב. כתיבת האותיות האחרונות נערכה בחצר בניין 770 שבהאדיטש, בהשתתפות הרב אברהם סלמון, ומשם יצאה התהלוכה בשירה ובריקודים אל בית הכנסת שבהיכל.
המעמד המחיש כבר אז כי הבניין החדש לא נועד רק לשמש את הבאים לציון, אלא להיות בית חי של תורה, תפילה ופעילות יהודית עבור הסביבה כולה. הרב מנחם מענדל טייכמן, השליח בהאדיטש באותן שנים, הודה למשפחת רוהר, לרב משה קוטלרסקי, לרב יעקב הלפרין, לרב מאיר סטמבלר ולרב מאיר דוד ברגמן על חלקם בהקמת המרכז ובהשלמתו.
מתחם האירוח הולך ונשלם
בא' בחשוון תשע"ז, כאשר עבודות הפיתוח כבר התקדמו לקראת השלמתן, נחשפו פרטי מתחם האירוח החדש שנבנה לצד היכל אדמו"ר הזקן בניהולו של השליח ורבה של האדיטש, הרב שניאור זלמן דייטש. התוכנית כללה שני בניינים בני שלוש קומות, 48 חדרי אירוח, אולמות לסמינרים, מטבח מרכזי ומקווה נוסף — בשטח כולל של כ־2,500 מטרים רבועים. כבר באותו שלב נערכו במקום לקליטת מאות אורחים לקראת יום ההילולא בכ"ד בטבת.
השריפה הראשונה במתחם
בכ"ג באדר תשע"ז, 21 במרץ 2017, פרצה שריפה במבנה הכנסת האורחים הסמוך לציון. כוחות הכיבוי האוקראיניים פעלו במקום והשתלטו על הלהבות, ובחסדי שמיים לא היו נפגעים בנפש. הדיווח מאותה עת לא פירט את היקף הנזק, אולם התצלום שנשמר בארכיון COL מתעד את העשן שעלה מן המבנה.
כחצי שנה לאחר מכן, בחודש אלול תשע"ז, נחנך מבנה חדש של הכנסת אורחים בהאדיטש. המבנה הרחיב את אפשרויות הלינה והאירוח ואִפשר להעניק לבאים סעודות ומקום מנוחה בסמיכות לציון.
במעמד השתתפו המשפיע הרב חיים שלום דייטש, רב הכותל והמקומות הקדושים הרב שמואל רבינוביץ, סגן ראש עיריית ירושלים יוסי דייטש, רבנים, משפיעים, שלוחים ואישי ציבור. את המזוזה בפתח המבנה קבע הנגיד יצחק מיראלשוילי.
את הפעילות השוטפת במקום מנהל הרב שניאור זלמן דייטש, שליח חב"ד בהאדיטש ומנהל הציון. לצד אחזקת המתחם וקבלת הקבוצות במשך השנה, הוא מרכז את ההיערכות ליום ההילולא בכ"ד בטבת — מן התשתיות והלינה ועד המטבח והסעודות — וכן את הקשר עם יהודי האזור. בריאיון ל־COL לקראת כ"ד בטבת תשע"ט סיפר כי ההכנות לקליטת האלפים מתחילות כבר לאחר חגי תשרי, וכי הגידול במספר הבאים הפך את האדיטש למקום פעיל גם בשבתות ובמהלך השנה כולה.
גילוי המצבות ושמירת בית העלמין
העבודה בהאדיטש לא עסקה רק בהקמת מבנים חדשים. חלק חשוב ממנה הוקדש לשמירת בית העלמין העתיק ולבירור גבולותיו.
בד' באלול תשע"ו, לאחר כחצי שנה של ניקוי השטח וכריתת הצמחייה הסבוכה, נחשפו בסמיכות לציון כמה מצבות ישנות. הגילוי הזכיר כי לצד ציונו של רבנו הזקן נטמנו במקום יהודים וחסידים מבני הקהילה שפעלה בהאדיטש במשך הדורות.
עוד בתקופת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק התקיימה בעיירה קהילת אנ"ש. גם בשנים שקדמו לשואה פעלו בה בתי כנסת, שיעורי חסידות והתוועדויות. המצבות שנחשפו הן מן השרידים שנותרו מאותם חיים יהודיים.
בשנת תשפ"ב הושלם גידור בית העלמין בהאדיטש, שבו מצויים כחמש מאות קברים יהודיים, רובם ללא מצבה. סביב השטח ההררי הוקמה גדר באורך של כ־830 מטרים. במסגרת העבודות גם הוסדר מעמדו של בית העלמין ברישומי הקרקעות המקומיים.
דרך ארוכה אל הציון
הנסיעה להאדיטש הייתה במשך שנים חלק בלתי נפרד מן הקושי שבהגעה למקום. כביש הגישה לעיירה, באורך כ־45 קילומטרים, היה שבור ומחורץ והקשה על המבקרים.
בחודש אדר ראשון תשפ"ד הגיע מושל מחוז פולטבה למתחם והודיע על הסכמתו לקדם את שיפוץ כביש הגישה להאדיטש. הביקור התקיים בעיצומה של המלחמה, כאשר למרות המצב המשיכו יהודים להגיע לציון.
בשנת תשפ"ה נחנך בהאדיטש "גשר הכוהנים", המאפשר לכוהנים להתקרב למתחם הציון במסלול שנבנה בהתאם להנחיות ההלכתיות, בלי להיכנס לשטח בית העלמין.
את הגשר חנך הרב יהודה הכהן קפלון בברכת כוהנים. במעמד השתתפו גם ראש עיריית האדיטש ולדימיר ניסטרנקו ורבה של העיר ומנהל מתחם הציון, הרב שניאור זלמן דייטש.
כשנה וחצי לאחר הודעת המושל, ההבטחה החלה לקבל ביטוי בשטח. בחודש חשוון תשפ"ו דווח כי החלו עבודות לריבוד מחדש של הכביש שבין לוחביצה להאדיטש, לאורך כ־30 קילומטרים. ממשלת אוקראינה הקצתה לפרויקט 700 מיליון גריוונה — כ־17 מיליון דולר — והעבודות נועדו להקל הן על הבאים לציון והן על תושבי האזור. בעת פרסום הכתבה נמסר כי סלילת השכבה הראשונה מתקדמת לקראת סיום וכי בהמשך מתוכננת שכבת אספלט נוספת.
האדיטש בשנות המלחמה
עם פרוץ המלחמה באוקראינה התעורר חשש לשלומם של השלוחים ולשמירת מתחם הציון. קרבות התנהלו במרחק של קילומטרים ספורים מן העיר, הדרכים נחסמו ובמתחם ניתן היה להבחין בענני העשן שעלו מאזורי הלחימה.
למרות התנאים הקשים, הפעילות במקום נמשכה. לצד שמירת הציון הפכה קריית רבנו הגדול למוקד סיוע ליהודים שנקלעו למצוקה.
מן המטבח שבהאדיטש יצאו אלפי מנות מזון וסעודות חג. המבנים שנועדו לאירוח הבאים לציון שימשו גם לקליטת פליטים מאזורי הלחימה, כאשר אלפי סעודות חג חולקו מהאדיטש ליהודי אוקראינה.
המלחמה שינתה גם את מראות יום ההילולא. בכ"ד בטבת תשפ"ג, בשעה שבשנים רגילות המקום מלא במתפללים, שהו בציון כמניין וחצי אורחים ושלוחים בלבד. אחד הנוכחים תיאר את המראה במילים "אפילו בקורונה לא היה כך". למרות המספר המצומצם התקיימו במקום התפילות וסדרי יום ההילולא, כאשר הקהל הגדול שנוהג להגיע מחוץ לאוקראינה כמעט שלא יכול היה לעשות את הדרך.
השריפה שכילתה את ההיכל
במוצאי השבת האחרון, סמוך לחצות, פרצה שריפה גדולה במבנה המרכזי של מתחם רבנו הגדול בהאדיטש. האש התפשטה במהירות ופגעה בבית הכנסת, בבית המדרש, במטבח ובמתחם הכנסת האורחים.
לשמחת הכול לא היו נפגעים. לצד הנזק הכבד למתחם הכנסת האורחים, בחסדי שמיים האוהל שעל ציונו של רבנו הזקן — המבנה האדום והוותיק הנמצא בסמוך — נותר על עומדו ולא נפגע.
לאחר שכוחות הכיבוי השתלטו על האש נחשפו ממדי החורבן במבנה. המשטרה המקומית פתחה בחקירת נסיבות הדליקה, ובמקביל החלה הנהלת המקום לבחון את הנזקים ולהיערך לשיקום המתחם.
סיפורה של האדיטש מורכב מעבודה שקטה ומתמשכת: שמירת האוהל, ניקוי בית העלמין, הקמת מקום לתפילה וללימוד, הכנסת אורחים ודאגה לצורכיהם של הבאים.
כעת, לאחר השריפה, ניצב המתחם בפני פרק חדש של שיקום ובנייה מחדש — כדי לאפשר ליהודים להמשיך להגיע למקום מנוחתו של רבנו הזקן, ללמוד מתורתו ולהתחזק בדרכיו.
מאפשרים לכם לקבל
