"המהפכה" פרוייקט מיוחד |  פרק ההקדמה: השליחות בראי ההיסטוריה החב"דית | פרק ראשון: ניצנים של מהפכה | פרק שני: איך יוצאים לשליחות? | פרק שלישי: בית חב"ד בכל מקום

•

פרק רביעי

הסודות שמאחורי הכינוס

שבוע אחד מידי שנה, מתמלא ליבו של כל חב"דניק בגאוות יחידה. בימים הסמוכים לשבת־מברכים־כסלו נישאות כל העיניים אל שכונת קראון הייטס בהערצה. התמונות שזורמות משם בקצב גובר גולשות גם לעבר את עיתונים ואתרי חדשות לא-חב"דיים, ואף לא דתיים כלל. "שגרירי היהדות בעולם התכנסו" זועקות הכותרות; "רק תעיז להכריז שלא הנחת תפילין היום" מתבדחים ברשתות החברתיות. כולם מביעים הערכה, וגם הערצה, למפעל השלוחים האדיר שאין דומה לו.

השנה, תשפ"ב, תהיה השנה ה-35 להתכנסות השנתית הזו (אם מכלילים את ה"כינוס" הוירטואלי של שנה הקורונה..). אבל בפעם הראשונה בו התקבצו כל השלוחים בעולם לתמונה קבוצתית, הם היו מתי-מספר ביחס לכמות השלוחים שנמצאת שם היום.

זה אירע לראשונה בשנת תשמ"ח, לאחר מספר שנים בהם התקיים בתאריך זה כינוס לשלוחי הרבי ברחבי ארצות הברית. לאחר ששנה קודם לכן, עם תומו של הכינוס האזורי התבטא הרבי בפני מי שהופקד על ניהול הכינוס, המזכיר הרב חיים יהודה קרינסקי, כי – "הגיע הזמן לכבוש את העולם!", בשנה זו הוא הבין כי עליו להזמין את השלוחים כולם, מכל רחבי הגלובוס. הרבי אישר את ההצעה ומאז ועד היום המסורת נמשכת ומתעצמת: לקראת שבת מברכים כסלו מתאחדים כל שלוחי הרבי תחת קורת גג אחת, לכינוס של מספר ימים, ממנו הם שבים למקום שליחותם לעוד שנה של פעילות נמרצת.

כינוס השלוחים לארצות הברית הראשון בשנת תשד"מ

למה דווקא עכשיו?

כאשר ביקש הרב קרינסקי למצוא הזדמנות לקיים כינוס עבור שלוחי הרבי בארצות הברית, הוא לא ביקש הזדמנות מיוחדת. מבט חטוף בלוח השנה לימד כי ההזדמנות הראשונה בה ניתן לקיים את הכינוס היא ימים ספורים לפני ראש-חודש כסלו. בימי תשרי עסוקים השלוחים במקום שליחותם, ובימי חודש חשוון הרבי לא יוצא להתוועד בשבתות אמצע החודש (באותם שנים). ההזדמנות הראשונה בה הרבי מתוועד לאחר תום חודש תשרי, היא שבת-מברכים חודש כסלו. כך נבחר המועד שיהפוך למסורתי: שבת מברכים חודש כסלו.

היה זה בשנת תשד"מ. שש שנים קודם לכן, בשנת תשל"ח, יצא הרבי בראש חודש כסלו אל החסידים, בפעם הראשונה מאז האירוע הבריאותי במהלך חג שמיני-עצרת של אותה שנה. הזכרון היה עוד טרי, והחגיגות לציון יום ראש חודש כסלו היו שמחות במיוחד. באותה השנה, הלחין ר' פייטל לווין ניגון שמח וקליט לכבוד היום הבהיר ר"ח כסלו.

כינוס השלוחים למדינות ארצות הברית התקיים בימים הסמוכים לראש חודש כסלו. באותה השנה זכתה ליובאוויטש לשני חידושים – כינוס שלוחים ראשון בקראון הייטס, וניגון חדש לכבוד ראש חודש כסלו. כך הפך הניגון השמח למעין המנון של כינוס השלוחים, ומאז, מידי שנה, הוא מתנגן בכל הזדמנות חגיגית ב"כינוס"; במהלך התמונה הקבוצתית, במעמד ה"רול-קול" המפורסם, ובכל סעודה והתוועדות חסידית.

הכינוס העולמי הראשון

שנת תשמ"ח התחילה בצעד ימין. הציבור החב"די היה עדיין מרוגש מהנצחון המהדהד במשפט הספרים, הרבי הכריז עם תחילתה של השנה כי השנה היא שנת "תִּשְׂמַח" ו"תְּשַׂמַּח", ובכלל, הייתה זו שנת "הקהל" שהרבי הרבה להפליא במעלתה.

על ההתרגשות והשמחה הקיימים ממילא, נוסף גם הניצחון במשפט על הערעור שהגיש ה"צד שכנגד" ושנדחה בכ"ה חשוון של אותה שנה. היה זה ערב ימי כינוס השלוחים, שבאותה השנה הפך לראשונה לכינוס עולמי. ההתרגשות הייתה בשיאה. עבור חלק מהשלוחים הייתה זו ההזדמנות הראשונה לבואם לרבי מאז הנצחון הגדול במשפט הספרים. רגש השמחה הציף את הלבבות בעוצמות בלתי רגילות.

אם כל זה לא הספיק – בראש חודש כסלו של אותה השנה, ציינו החסידים עשור שנים לראש חודש כסלו תשל"ח!

בהתוועדות השבת דיבר הרבי רבות על עבודת השלוחים. ובסיומה, הודיע שלאחר השבת יחלק לשלוחים ולשלוחות בלבד קונטרס של מאמר חסידות. הודעה זו, שהייתה אצל החסידים בהפתעה מוחלטת, התקבלה בהתרגשות ושמחה רבה. המאמר אותו חילק הרבי, היה מאמר ד"ה "ושבתי בשלום" אותו אמר עשר שנים קודם-לכן, במוצאי-שבת פרשת ויצא תשל"ח מחדרו הקדוש.

"כולם היו פשוט באוויר"

כך תיאר הרב צבי הירש רסקין את אירועי יום-השבת באותה שנה:

הייתה זו התוועדות ארוכה ביותר; על-אף שבשנים מוקדמות יותר, היה זה דבר מצוי בימות החורף שההתוועדות התארכה, ונמשכה עד לתפלת מנחה, כאשר מיד לאחר מכן התפללו מעריב. אולם בתקופה זו, ההתוועדויות כבר לא היו ארוכות כל-כך. אבל הפעם - ההתוועדות הנפלאה נמשכה זמן ארוך, ואחריה התפללו מנחה ומעריב. ואז, לאחר תפילת מעריב והבדלה, פרץ כל הקהל באופן ספונטני בריקוד סוער ואדיר של מארש ר"ח כסלו. היו אלו ריקודים ושמחה שאין לתאר.

התעלות כל כך עצומה - אחרי כל הגילויים הנפלאים שראינו מהרבי, עשר שנים מר"ח כסלו, ושובם של הספרים. כולם היו פשוט באוויר, לא על הרצפה, בחללו של בית חיינו הורגש, שזהו ציון יום ותקופה מיוחדת, שכמוה לא היה מעולם!

כאשר הרב הארליג החל לארגן את ההתוועדות המסורתית, היה עליו ממש להתחנן בפני קהל השלוחים והחסידים שיצאו מבית-הכנסת ולאפשר לו לארגן את בית-הכנסת..

כינוס השלוחים העולמי הראשון. כך זה נראה:

מי הם כל אלו?

אחד מרגעי השיא של ה"כינוס" מגיע רגע לפני סיומו. זהו שלב ה"רול-קול" שבבאנקעט. באותם דקות ארוכות עומד הרב משה קוטלרסקי על דוכן הנואמים ומכריז בזה אחר זה את שמותיהם של המדינות בהם פועלים שלוחים. לשמע שם מדינתם נעמדים השלוחים, כאשר בסיום הקראת הרשימה הארוכה יוצאים כולם בריקוד סוער החותם את האירוע ואת הכינוס כולו.

איך הפך המעמד המיוחד הזה למסורת?

בכינוס שלוחי ארצות הברית הראשון, בשנת תשד"מ, התפלא השליח הרב שולם פויזנר למראה השלוחים הרבים אותם לא הכיר. "מי הם כל אלו?", התפלא למראה עשרות (...) השלוחים, בהם שלוחים רבים צעירים.

על פי הצעתו, נעמד כל אחד מהשלוחים והציג את שמו ומדינתו בפני כל הנוכחים. מני-אז, הפך המנהג לקבוע, עד שקיבל את מתכונתו הנוכחית..