בשבועות האחרונים קורה דבר מרגש באנ"ש. אלפים מצטרפים למיזם החדש של לימוד כל ה'ליקוטי שיחות' בשמונה שנים. אמנם, אני לומד כבר 'ליקוטי שיחות' בקביעות, האם חשוב שאצטרף למיזם החדש?

הרב גולדברג:  ראשית, ברור שכל לימוד ב'לקוטי-שיחות' הוא דבר הכי גדול, בגלל עצם הלימוד של תורת הרבי, ובפרט ב'ליקוטים' שידוע איזה כוחות גדולים השקיע הרבי בהכנתם ובהגהתם. זכיתי להיות אצל הרבי בהתוועדות שמחת-תורה תשל"ב, אז היו דיבורים מאוד לא שגרתיים על ה'לקוטי-שיחות'. המילים והתנועות של הרבי באותה שיחה חיות לנגד עיני. בהתייחסו לכך שכתבו לו שה'לקוטי שיחות' זה דבר טוב וביקשו שימשיך להגיה את השיחות, אמר הרבי (בתרגום חופשי): 'אינני צריך שיכתבו לי אודות כך. גם אני לומד את השיחה, עם המראי-מקומות, לפני הדפסתה וגם אחרי הדפסתה, "און ס'איז א געשמאקע שיחה"... ואף-על-פי-כן, מסיבה מסוימת החלטתי להפסיק זאת'.

במענה לשאלתך: בנוסף למעלת הלימוד ב'לקוטי-שיחות' בכלל, יש חידוש נפלא בכך שאלפי חסידים לומדים בכל שבוע את אותה שיחה, שהופכת לנושא המדובר בכל פגישה. אדמו"ר האמצעי רצה שאברכים יהיו כה שקועים ב'יחודא עילאה' ו'יחודא תתאה', עד שבפגישותיהם ישוחחו ממילא עליהם. כעת, ה'ליקוט' השבועי יהיה העניין שעליו נדבר, איתו 'נחיה' ובו נתפלפל. וזה יקרה רק כשכולנו נלמד את אותן שיחות שבועיות.

הייתי אומר, שזה 'על דרך' כמו שהיה בשנים הטובות, כשהרבי הוציא ליקוט חדש. זה היה הליקוט של פרשת השבוע, כולם למדו אותו, התאחדו באותו לימוד, ואת זה נשמו. חסידים חיו מ'ליקוט' ל'ליקוט'. המיזם החדש יגרום שעל-דרך-זה יקרה כעת דבר דומה, בעזרת ה': כולנו נלמד את ה'ליקוטים' השבועיים, נתפלפל בתוכנם ו'נחיה' איתם. אמת, אפשר לשאול: כשהרבי הגיה 'ליקוט', היה ברור שצריכים ללמוד אותו. כעת, מי אומר שצריכים ללמוד דווקא את זה?! אבל אם חסידים בחרו במסלול הזה, יש בזה השגחה פרטית – עד שהרבי יחזור לומר ולהגיה שיחות בגאולה האמיתית והשלימה.

אינני 'יושב אוהל', זמני הלימוד שלי מצומצמים. באיזה חלקים בתורה כדאי שאקבע את עיקר לימודי?

משיב הרב גולדברג: בלימוד התורה יש כמה אופנים. באופן כללי, יש לימוד לעיון ויש לימוד לגרסא. אחת המעלות הגדולות של הלימוד העיוני היא שהלומד נהיה 'מונח' בתוך העניין. בדרך-כלל תמיד יש איזה עניין שהלומד זקוק לתוספת הסברה לגביו, או איזה קושיה שהתעוררה והוא מחפש לה יישוב. כך שהוא הוגה בסוגיה גם לאחר שסגר את הספר. 

הגמרא בתענית (י:) מקשה סתירה בין מאמרי חז"ל, שעל בקשת יוסף מאחיו "אל תרגזו בדרך" פירשו שביקש מהם "אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגז עליכם הדרך", ומאידך ר' אלעאי בר ברכיה אמר: שני תלמידי חכמים שמהלכים בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף", וכיצד עולים שני מאמרי חז"ל אלו יחדיו. והתירוץ הוא שבקשת יוסף הייתה שימנעו מלימוד עיוני דווקא, כי הוא תופס את האדם וזה סכנה בדרך, משא"כ לימוד למיגרס. וכפי שביאר הרבי באריכות עניין זה בשיחה לפרשת ויגש בחלק ל"ה בלקוטי שיחות.

כללית, אחד ההבדלים בין אופן הלימוד בישיבה לאופן הלימוד של 'בעלי-בתים' הוא שהאחרונים לומדים בעיקר לגרסא. גם כשהם לומדים סוגיה בגמרא, אין להם די זמן ופנאי לעיין ולהעמיק בה כראוי. והנה, זכה דורנו וקיבל מהרבי מתנה נפלאה המהווה הזדמנות לכל לומד: ללמוד בעיון! לימוד ה'לקוטי שיחות' הוא לימוד עיוני ממש. הרבי תופס עניין שלכאורה יכולת ללמוד אותו בשטחיות ולהתקדם הלאה. בא הרבי ומעורר קושיות מפתיעות, מחדש סברות נפלאות שמיישבות את הקושיות הללו, ולפעמים מציע להן כמה תירוצים, מראה את הנפקא-מינה ביניהם, וכן הלאה. כל זה דורש מהלומד להתייגע במוחו ולהתעמק במחשבתו וגורם לכך שאחרי הלימוד ממשיכים לחשוב על הנושא.

ישנן תקנות שגרמו ליהודים רבים ללמוד תורה למיגרס. הרבי חידש באמצעות ה'לקוטי-שיחות' שיהודים ילמדו תורה לעיון.

בנוסף לכך, בשיחות של הרבי יש הכל. מי שלומד אותן, מתוודע לאותם תחומים בהשקפת התורה שאדם מן השורה, ואפילו תלמיד-חכם שקובע עיתים לתורה, לא יגיע אליהם.

המשתתפים במיזם החדש ירכשו ידע תורני בהיקף הכי ענק שיכול להיות. התכנית הזאת תשנה את האווירה באנ"ש, שגם בהליכתם ברחוב יהיו שקועים בלימוד תורת הרבי. לכל אחד מאנ"ש יש חיות בתורת הרבי, ולכן ברור שהמיזם יצליח יותר מדברים אחרים. איש אינו מרגיש שזוהי 'מטלה' שעליו לבצע בלית-ברירה... להיפך, זהו ענין שלכולנו יש בו חיות והתלהבות, וכבר עתה רואים שהוא חובק את כולנו. 

סיפר לי מנהל מוסד חינוכי, שבנו מכהן כשליח הרבי באירופה, שבשבוע שעבר למדו שניהם את שתי השיחות לפרשת יתרו בחלק י"א. הוא ובנו התפלפלו הלוך-וחזור בהבנת השיחות, דבר שלא אירע עד היום. זה לא היה קורה כתוצאה מלימוד תורה לבקיאות.

כל אחד מהחסידים צריך להצטרף למיזם החדש – זוהי מהפכה שאין לתאר.