לרבי היה קאך בביאור הבעש"ט על מאמר המשנה "לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון", שלכאורה למה כתוב קודם דין ואחר כך חשבון? ההסבר הוא שמה שאדם פוסק על אחרים, הוא בעצם פוסק על עצמו. הרבי אמר את זה על רבותינו נשיאנו, שמה שהם אמרו על הרביים שקדמו להם חל גם עליהם.

אותו הדבר אנחנו יכולים וצריכים לומר גם על הרבי.

ובנדו"ד, כאשר הרבי יצא במבצע של לימוד רמב"ם, הוא אמר שהרמב"ם  הוא הספר המתאים לאחד את כל ישראל, כי הי"ד החזקה זה ספר שכולל את כל התורה כולה. אפשר לומר שכן הדבר הוא גם ביחס לתורה של הרבי עצמו. אין דבר שיכול לאחד את ישראל כמו לקוטי שיחות, כי זה הספר שכולל את כל התורה כולה.

ובזה יש ב' נקודות:

לכל לראש, כפי שרואים בחיצוניות, הלקו"ש בלול מכל התורה כולה, בבלי וירושלמי, הלכה ואגדה, נגלה ונסתר, פשט רמז דרוש וסוד. ועוד ענין, בפנימיות יותר, שהלקו"ש מגלה איך שכל התורה כולה היא נקודה אחת. הלקו"ש זה בחינת היחידה של כל התורה. וזה מראה איך שהנקודה של כל התורה כולה על כל חלקי הפרד"ס, ענינם הוא אחד: הענין של "אחדות ה'". הרבי, שהוא היחידה של הדור, נתן לנו את היחידה של התורה.

זה הדבר שיכול יותר מכל לאחד את כולם, כי הוא מגלה את העצם של היהודי והעצם של הקב"ה.

מבואר בחסידות שכיון שאורייתא וקוב"ה כולה חד, על ידי לימוד התורה מתאחדים עם הקב"ה. והנה, ידוע שכשם שבתורה יש נגלה ונסתר כך יש בקב"ה גליא וסתים. ועל ידי לימוד הנגלה תופסים בחלק הגליא של הקב"ה, ועל ידי הנסתר תופסים בחלק הסתים. אבל בתורתו של הרבי, אפשר לומר שיש גילוי היחידה, ועל ידי זה הוא האיחוד השלם ביותר של עצם היהודי עם עצמות הקב"ה. וכפי שרואים בפועל שדווקא בלימוד זה תופסים איך שכל  הפרטים שבתורה, הפרטים שבבני-ישראל, והפרטים שבעולם, הם בעצם נקודה אחת.

הדרך לחיות

הרבי תמיד הזכיר את הוראת אדה"ז שצריך לחיות עם הזמן. אבל מה הפשט "לחיות"? האם מספיק ללמוד את החומש כ'מצוות אנשים מלומדה' ובזה יוצאים ידי חובת "לחיות"? כמובן שלא! לחיות הכוונה היא שאתה נהיה חי, שהעניינים הרוחניים נעשים חלק מהמציאות שלך. אין כמו הלקו"ש שמביא לפועל ממש את כל התורה כולה, שנהפכת למציאות עכשווית. התורה נעשית 'תורת חיים' כלשון הרבי, וכשלומדים לקו"ש מתחיל להיות נרגש איך שהתורה היא עכשווית וממשית.

ובמילים פשוטות, מי מאתנו שרוצה לחיות עם י' שבט ועם ט"ו בשבט ועם פורים ופסח שבאים אחר כך, אם רוצים לקבל חיות בזה כפי שזה בתש"פ, זה בא בעיקר על ידי לימוד הלקוטי-שיחות.

וכאן יש לנו הזדמנות נפלאה גם להתאחד, ולגלות את העצם, וגם להתחיל לחיות.

והרי מי לא רוצה להתחיל להרגיש ולחיות איך שהתורה היא נצחית, והקב"ה זה משהו אמיתי וממשי שמחיה את העולם עכשיו; שהפרשה בתורה שקוראים זה משהו שרלוונטי עכשיו, ולא רק זיכרון היסטורי; את כל זה נותן לנו הלקו"ש.

הרבי הזכיר שאדמו"ר האמצעי אמר שהוא מתאווה שכאשר שני אברכים נפגשים הם ידברו על יחודא עילאה. הענין בזה מובן, כי כאשר מונחים בלימוד ענינים של יחודא עילאה ממילא מדברים על זה כאשר נפגשים. כאשר כולם ילמדו את אותם שיחות. הילד ילמד בחיידר, האבא ילמד בעיון, והאשה גם תשמע שיעור בזה, יהיה כאן אוויר אחר. יפגשו וידברו על מה שחיים. אם חיים פוליטיקה מדברים פוליטיקה, אבל אם חיים שיחה של הרבי, אזי על זה ידברו ויתוועדו. אנחנו נשנה את האוויר שסביבנו.

יהיה אוויר של רבי בעולם!