מערכת COL
|
יום ט' חשוון ה׳תשע״ו
22.10.2015
הצעה מפתיעה ● סיפור לשבת
"פרצתי בצחוק: 'מה לי, רוכל פשוט, ולמפעל אדיר שכזה?!'. אולם האיש היה רציני לגמרי. 'שמע לי', אמר. 'גש למכרז והתמודד לפחות על בניית סכר אחד. זו הזדמנות פז'. הבטתי בו באי-אמון. 'אבל אין לי אפילו דמי ההשתתפות במכרז, ובוודאי אין ברשותי כסף לביצוע העבודות עצמן', אמרתי" ● באדיבות 'שיחת השבוע' סיפור לשבת
(צילום: שמוליק סופר)
לוי שייקביץ
ר' יואל היה אחד מעשירי גליציה בימים שקודם מלחמת העולם הראשונה. עסקיו המסועפים חצו גבולות, והוא קיבל לביצוע מיזמים ממשלתיים גדולים. אך עושרו הרב לא פגע ביראת השמים שלו ובנדיבות ליבו.
ביתו היה פתוח לרווחה לעניים ולנזקקים, והוא העניק לכל פונה תרומה נכבדה. הכול ידעו כי יחס מיוחד מעניק האיש לצאצאיו של 'היהודי הקדוש', רבי יעקב-יצחק מפשיסחה. כל אימת שבא אליו אחד מבני משפחתו של הצדיק, היה מקבל את פניו בהתרגשות ובסבר פנים יפות, מכבדו ככל יכולתו ומעניק לו נדבה גדולה מן הרגיל. איש לא ידע את סיבת הדבר.
פעם אחת, בהיותו זקן מופלג, סיפר העשיר מה גרם לו לנהוג כך: "נולדתי בעיר טרנוב שבגליציה. בהיותי ילד רך נפטר אבי, ונותרתי לבדי עם אימי. היא עשתה ככל יכולתה כדי להביא לחם לביתה, ולאפשר לי ללמוד תורה.
"אך הצרות לא עזבו אותנו. חליתי במחלה קשה. רזיתי מיום ליום עד שנשאר ממני צל אדם בלבד. אימי לקחה אותי לטובי הרופאים, והללו לא מצאו תרופה למחלתי. "לאימי כבר לא נותר כסף להמשך הדרישה ברופאים. ידידי המשפחה ועסקנים נחלצו לעזרתנו. הם הביאו רופא גדול מברלין. הוא בדק אותי ונתן לי כמה תרופות, אולם הכול היה ללא הועיל. דעכתי מיום ליום, ואימי התהלכה שבורה ורצוצה.
"יום אחד נודע כי צדיק בא לעיר – רבי נחמיה מביכוב, בנו של 'היהודי הקדוש'. אף שמשפחתנו לא נמנתה עם החסידים, החליטה אימי לקחתני אל הצדיק כדי שיברכני. "לא היה בכוחי ללכת, ואימי נשאה אותי בזרועותיה. באנו אל הבית שבו התאכסן הצדיק, ובדיוק באותה שעה סעד הצדיק את ליבו. אימי ישבה בצד, עיניה זולגות דמעות, ואני על ברכיה.
"פתאום נשא הרבי את עיניו והביט בנו. 'הבא אליי את הילד', הורה למשרתו. הרבי הושיב אותי לצידו, ליטף בחיבה את לחיי, וקירב אליי את צלחתו. 'אכול, ותהיה לך רפואה שלמה', אמר בחום.
"האכילה הייתה קשה לי, אבל עשיתי מאמץ וטעמתי מהצלחת. כשסיימתי הורה לי הצדיק לטעום שוב, ובירכני: 'אכול, ותהיה לך אריכות ימים'. לאחר מכן הורה לי לאכול בשלישית ובירכני: 'אכול, ותהיה לך עשירות גדולה'.
"מאותו יום התחלתי להתחזק ולהתאושש עד שהמחלה נעלמה כלא הייתה. לאושרה של אימי לא היה קץ. חזרתי ללימודיי, ובבוא העת הקמתי בית בישראל.
"כדי לפרנס את משפחתי נעשיתי רוכל נודד. בנדודיי הייתי עובר הלוך ושוב את הגבול שבין גליציה לפולין, והיה לי מסלול קבוע שהסתיים בעיר לובלין.
"שם, בלובלין, פגשתי איש אצולה נכבד. מצאתי חן בעיניו והוא ביקש ממני לבצע בעבורו משימות מסויימות. ברבות הימים התיידדנו. הוא ידע שאבצע את המשימות בצורה הטובה ביותר, וגם גמל לי על טרחתי ביד נדיבה.
"יום אחד, בבואי אליו, הזמין אותי לשבת ואמר: 'הממשלה יוצאת עכשיו במכרז לבניית שלושה סכרים על נהר הוויסלה. אני חושב שכדאי לך לגשת למכרז לבניית שלושת הסכרים'.
"פרצתי בצחוק: 'מה לי, רוכל פשוט, ולמפעל אדיר שכזה?!'. אולם האיש היה רציני לגמרי. 'שמע לי', אמר. 'גש למכרז והתמודד לפחות על בניית סכר אחד. זו הזדמנות פז'.
"הבטתי בו באי-אמון. 'אבל אין לי אפילו דמי ההשתתפות במכרז, ובוודאי אין ברשותי כסף לביצוע העבודות עצמן', אמרתי.
"האיש היה מוכן לתגובה מעין זו. 'ראה', אמר, 'יש לי בבנק כסף מזומן שאינני זקוק לו עכשיו. אני מעביר אותו על שמך, וכך תוכל להפקיד מיד את דמי ההשתתפות והעירבון. כשתזכה במכרז, הספקים ייתנו לך בהקפה את חומרי הגלם, עד שתקבל את הכסף מהממשלה'.
"העניין עדיין נראה לי מוזר ותמוה, אבל החלטתי להיענות להצעתו. ניגשתי למכרז, ולתדהמתי זכיתי בבניית שלושת הסכרים! ברגע אחד נהפכתי מרוכל פשוט לקבלן ענק, הבונה את אחד המיזמים הממשלתיים הגדולים ביותר.
"ואכן, כפי שצפה ידידי כן היה. הספקים וקבלני המשנה שיחרו לפתחי, והציעו לי תנאי תשלום מעולים ובלבד שאעבוד איתם. כך יכולתי לנהל את המיזמים האדירים בהצלחה, לשביעות רצונה של הממשלה.
"מבניית הסכרים האלה התעשרתי עושר רב. מובן שהחזרתי לאיש האצולה את חובי, ומכאן והלאה עשינו עסקים רבים יחד, כשהוא מגייס את קשריו לטובתי.
"ברבות השנים התרחבו עסקיי לתחומים רבים, והקב"ה שלח את ברכתו במעשי ידיי, עד שנעשיתי אחד מעשירי הארץ. אולם אינני שוכח לרגע שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אלא זו הברכה המיוחדת שבירכני הצדיק רבי נחמיה. גם שתי הברכות האחרות שבירכני התקיימו במלואן. זכיתי לבריאות טובה ולאריכות ימים, ואני רווה רוב נחת מילדיי ומנכדיי.
"עכשיו מבינים אתם מדוע אני רוחש חיבה גדולה ומיוחדת לצאצאי 'היהודי הקדוש' מפשיסחה?!", סיים העשיר את סיפורו, שהותיר את כל הנוכחים פעורי פה.
(על-פי 'מעשה נחמיה')
ר' יואל היה אחד מעשירי גליציה בימים שקודם מלחמת העולם הראשונה. עסקיו המסועפים חצו גבולות, והוא קיבל לביצוע מיזמים ממשלתיים גדולים. אך עושרו הרב לא פגע ביראת השמים שלו ובנדיבות ליבו.
ביתו היה פתוח לרווחה לעניים ולנזקקים, והוא העניק לכל פונה תרומה נכבדה. הכול ידעו כי יחס מיוחד מעניק האיש לצאצאיו של 'היהודי הקדוש', רבי יעקב-יצחק מפשיסחה. כל אימת שבא אליו אחד מבני משפחתו של הצדיק, היה מקבל את פניו בהתרגשות ובסבר פנים יפות, מכבדו ככל יכולתו ומעניק לו נדבה גדולה מן הרגיל. איש לא ידע את סיבת הדבר.
פעם אחת, בהיותו זקן מופלג, סיפר העשיר מה גרם לו לנהוג כך: "נולדתי בעיר טרנוב שבגליציה. בהיותי ילד רך נפטר אבי, ונותרתי לבדי עם אימי. היא עשתה ככל יכולתה כדי להביא לחם לביתה, ולאפשר לי ללמוד תורה.
"אך הצרות לא עזבו אותנו. חליתי במחלה קשה. רזיתי מיום ליום עד שנשאר ממני צל אדם בלבד. אימי לקחה אותי לטובי הרופאים, והללו לא מצאו תרופה למחלתי. "לאימי כבר לא נותר כסף להמשך הדרישה ברופאים. ידידי המשפחה ועסקנים נחלצו לעזרתנו. הם הביאו רופא גדול מברלין. הוא בדק אותי ונתן לי כמה תרופות, אולם הכול היה ללא הועיל. דעכתי מיום ליום, ואימי התהלכה שבורה ורצוצה.
"יום אחד נודע כי צדיק בא לעיר – רבי נחמיה מביכוב, בנו של 'היהודי הקדוש'. אף שמשפחתנו לא נמנתה עם החסידים, החליטה אימי לקחתני אל הצדיק כדי שיברכני. "לא היה בכוחי ללכת, ואימי נשאה אותי בזרועותיה. באנו אל הבית שבו התאכסן הצדיק, ובדיוק באותה שעה סעד הצדיק את ליבו. אימי ישבה בצד, עיניה זולגות דמעות, ואני על ברכיה.
"פתאום נשא הרבי את עיניו והביט בנו. 'הבא אליי את הילד', הורה למשרתו. הרבי הושיב אותי לצידו, ליטף בחיבה את לחיי, וקירב אליי את צלחתו. 'אכול, ותהיה לך רפואה שלמה', אמר בחום.
"האכילה הייתה קשה לי, אבל עשיתי מאמץ וטעמתי מהצלחת. כשסיימתי הורה לי הצדיק לטעום שוב, ובירכני: 'אכול, ותהיה לך אריכות ימים'. לאחר מכן הורה לי לאכול בשלישית ובירכני: 'אכול, ותהיה לך עשירות גדולה'.
"מאותו יום התחלתי להתחזק ולהתאושש עד שהמחלה נעלמה כלא הייתה. לאושרה של אימי לא היה קץ. חזרתי ללימודיי, ובבוא העת הקמתי בית בישראל.
"כדי לפרנס את משפחתי נעשיתי רוכל נודד. בנדודיי הייתי עובר הלוך ושוב את הגבול שבין גליציה לפולין, והיה לי מסלול קבוע שהסתיים בעיר לובלין.
"שם, בלובלין, פגשתי איש אצולה נכבד. מצאתי חן בעיניו והוא ביקש ממני לבצע בעבורו משימות מסויימות. ברבות הימים התיידדנו. הוא ידע שאבצע את המשימות בצורה הטובה ביותר, וגם גמל לי על טרחתי ביד נדיבה.
"יום אחד, בבואי אליו, הזמין אותי לשבת ואמר: 'הממשלה יוצאת עכשיו במכרז לבניית שלושה סכרים על נהר הוויסלה. אני חושב שכדאי לך לגשת למכרז לבניית שלושת הסכרים'.
"פרצתי בצחוק: 'מה לי, רוכל פשוט, ולמפעל אדיר שכזה?!'. אולם האיש היה רציני לגמרי. 'שמע לי', אמר. 'גש למכרז והתמודד לפחות על בניית סכר אחד. זו הזדמנות פז'.
"הבטתי בו באי-אמון. 'אבל אין לי אפילו דמי ההשתתפות במכרז, ובוודאי אין ברשותי כסף לביצוע העבודות עצמן', אמרתי.
"האיש היה מוכן לתגובה מעין זו. 'ראה', אמר, 'יש לי בבנק כסף מזומן שאינני זקוק לו עכשיו. אני מעביר אותו על שמך, וכך תוכל להפקיד מיד את דמי ההשתתפות והעירבון. כשתזכה במכרז, הספקים ייתנו לך בהקפה את חומרי הגלם, עד שתקבל את הכסף מהממשלה'.
"העניין עדיין נראה לי מוזר ותמוה, אבל החלטתי להיענות להצעתו. ניגשתי למכרז, ולתדהמתי זכיתי בבניית שלושת הסכרים! ברגע אחד נהפכתי מרוכל פשוט לקבלן ענק, הבונה את אחד המיזמים הממשלתיים הגדולים ביותר.
"ואכן, כפי שצפה ידידי כן היה. הספקים וקבלני המשנה שיחרו לפתחי, והציעו לי תנאי תשלום מעולים ובלבד שאעבוד איתם. כך יכולתי לנהל את המיזמים האדירים בהצלחה, לשביעות רצונה של הממשלה.
"מבניית הסכרים האלה התעשרתי עושר רב. מובן שהחזרתי לאיש האצולה את חובי, ומכאן והלאה עשינו עסקים רבים יחד, כשהוא מגייס את קשריו לטובתי.
"ברבות השנים התרחבו עסקיי לתחומים רבים, והקב"ה שלח את ברכתו במעשי ידיי, עד שנעשיתי אחד מעשירי הארץ. אולם אינני שוכח לרגע שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אלא זו הברכה המיוחדת שבירכני הצדיק רבי נחמיה. גם שתי הברכות האחרות שבירכני התקיימו במלואן. זכיתי לבריאות טובה ולאריכות ימים, ואני רווה רוב נחת מילדיי ומנכדיי.
"עכשיו מבינים אתם מדוע אני רוחש חיבה גדולה ומיוחדת לצאצאי 'היהודי הקדוש' מפשיסחה?!", סיים העשיר את סיפורו, שהותיר את כל הנוכחים פעורי פה.
(על-פי 'מעשה נחמיה')
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
