היומון החרדי סיקר בהרחבה הימלטות השליח מביתו ● לקריאה
מנדי ריזל
פאניקה כזו לא היתה במדינת ישראל שנים רבות: למעלה מ-17,000 אלף נפש, דברים, נשים וילדים פונו מבתיהם, ממוסדות החינוך, ואפילו מבית-החולים הפסיכיאטרי שבטירת-הכרמל.
דובר משטרת חוף הכרמל מור דניאל מסר ל'המבשר' כי הכוחות בשטח מנהלים, מלבד המירוץ הקדחתני כנגד מדורות האש שעודן ממשיכות ללחכך את כל מה שנקרה בדרכן זה היום השלישי, הערכת מצב בכל שעה. "אנחנו מקיימים הערכות מצב בכל שעה. בהערכות המצב משתתפים כל זרוכות הבטחון וההצלה. נכון לעכשיו, פינינו 17,000 נפשות מ-8 ישובים שונים, ביניהם עין-הוד, עין-חוד ושכונות בטירת-הכרמל ובעיר הערבית עוספיא, שבפאתיה פרצה האש. אנחנו לא לוקחים סיכון ומפנים את מי האוכלוסיות שיש לגביהן חשש שיפגעו משאיפת העשן הרב או מהאש המתקרבת. כרגע (מוצאי שבת קודש) הנחנו לכמה מאות משפחות מטירת-הרכמל ומשכומת דניה בחיפה לחזור לבתיהם בשל הסרת החשש כלפיהן. רוב האנשים שפונו עשו זאת בכוחות עצמם והם משתכנים בשעה זו בבתי ידידים ובני משפחה. אלו שלא היתה באפשרותם להתפנות, שוכנו במתנ"סים ובבניינים שהעיריות פינו עבורן".
יוסי מרקוביץ, מקהילת חב"ד בטירת-הכרמל, מספר מהמקום שאליו פונה, על נהירה המונית של אנשים."הבית של ההורים שלי הוא השני בסמיכותו ליער. הייתי ב'במבצע חנוכה' בלב העיר ופתאום קיבלתי טלפון מבוהל שהאש מתקרבת ועלינו לחזור במהרה הביתה ולארוז. לא נותרה לנו ברירה אלא לחזור לכיוון השכונה, ואת המחזה שראיתי שם לא אשכח כל ימיי. הרחובות המובילים אל הכונה היו מלאים בכלי-רכב שעשו את דרכם לכיוון אחד בלבד - כיון היציאה מהעיר. זה היה נראה כנהירה המונית של פליטים ואנשים לא מעטים היו בפאניקה. ראיתי שלא שייך להכנס עם המכונית ולכן החניתי את הרכב ומהירתי ברגל אל בית הוריי - שלוחי חב"ד בעיר.עזרתי להם לאסוף את התפילין וכמה חפצים יקיר ערך ומיהרנו רגלית אל המכונית. בדרך חזרה התקשרה רעייתי ובשרה לי שניידות משטרה סובבות גם בשכונה שלנו וכי גם עלינו להימלט מהבית. סרתי לביתי וגם משם אספנו כמה חפצים, וניתקנו את הגז. באמצע מלכת האריזה החפוזה, התנתק החשמל ונאלצתי לממש באפילה כדי למצוא כמה דברים חשובים שרציתי לפנות. נסענו לבית חב"ד שנמצא במרכז העיר, בשכונה שנחשבת לבטיחותית מהאש והתלבטנו האם לקחת גם את ספרי התורה. מכל רחבי העיר יכולנו לראות את הלהבות האימתניות שהימרו לגובה של כ-15 מטרים. כל האופק נצבע באדום והחשש היה נראה מוחשי". בשלב זה החליטו משפחות מרקוביץ, משפחת האב ומשפחת הבן, כי הילדים והנשים יתפנו, בעוד שהגברים ישארו לסייע לבני הקהילה ול'מקורבים' שניסו גם הם להימלט מביתם. "כשהבנו שגם השהיה בבית חב"ד הופכת למסוכנת, החלטנו ל'התקפל'. בכניסה לעיר ראינו כוחות רבים של כיבוי אש שזורמים פנימה - אל תוך העיר ושוטרים רבים עמדו בכניסה לעיר. ניצלנו את הזמן כדי להדליק איתם נרות חנוכה ואמרנו להם שהלוואי ונרות החנוכיה יחליפו את שלהבות האש", הוא מספר. בשעה 10 קיבלנו המרקוביצצ'ים הודעה לפיה האש כבר שועטת בדרכה לשכונה וכי ביתם הפך למאכולת אש. "רק אחרי שעה מורטת עצבים התברר כי הדיווח לא נכון, והאש נבלמה בדקה ה-99 בידי עשרות כבאים שנאבקו בה בכל כוחם. בשעה 2 חזרתי עם אבי לביתו והוא הדליק את נרות החנוכה - דבר שלא הספיק לעשות לפני-כן, בגלל הבריחה ההיסטרית". יוסי ואביו החליטו להשאר לישון בבית חב"ד, שכן בשעה 4 הודיעה המשטרה שהאש מתחדשת במלוא עוזה ומי שישאר בשכונות נתון בסכנה ממשית. "בלילה שמענו את מטוסי הכיבוי וניידות מכבי-האש. ביום שישי הגיעו לבית חב"ד המוני אנשים שביקו עזרה רוחנית וגשמית ונתנו להם אותן ככל יכולתנו. לפני שבת הוגיעו הרשויות שלא יתאפשר לחזור לבתים ולכן נסענו לבית משפחה בכפר חב"ד. כעת, לאחר השבת אנחנו בדרכנו חזרה לביתנו, כדי לראות מה בדיוק רה וכמובן להיותלעזר ואחיסמך למי שיזדקק לעזרה".
בעיריית טירת-הכרמל עבדו ביממות האחרונות שעות נוספות. המוקד העירוני - 106 היה מאוכלס במוקדנים רבים שענו לשיחות הטלפון שזרמו מידי אזרחים מודאגים. א', בכירה בעירייה מסרה כי "היתה במצואי-שבת ישיבה עם כל הגורמים הרלוונטיים - החל מצה"ל והמשטרה וכלה בחברי מועצת-העיר וראש-העיר. החלטנו להחזיר את התושבים לביתם וכך נעשה". לדבריה, הפינוי בטירת הכרמל, עיר בת 20,000 תושבים היה מסודר וללא פאניקה גדולה מידי. "כ-5,000 מתושבי העיר, שמתגוררים ברחובות אשר היו תחת סיכון התפנו מעצמם, ואת היתר - כ-200 אנשים, בעיקר קשישים וסיעודיים, פינתה העיריה באמצעות אוטובוסים. ביום חמישי בערב עברנו מדלת לדלת ווידאנו שאיש לא נותר ברחובות שהיו בסיכון. היו כמה בודדים שסירבו להתפנות מבתיהם, אולם שוטרים הצליחו לשכנע אותם כי יש סכנה לחייהם והם הצטרפו למפונים". 200 האנשים שלא היתה בידם האפשרות לברוח מביתם באופן עצמאי פונו למרכזי קליטה ומשם הוסעו בצורה מאורגנת ומסודרת היישר אל בתי-מלון ואכסניות שנערכו מבעוד מועד לקלוט את ההמונים. א' אומרת כי כבר החל ממחר בבוקר, יאספו אוטובוסים מטעם עיריית טירת-הכרמל את מאות האנשים שפוזרו בידיה. "מחר בשעות הבוקר יאספו את המתארחים בבתי המלון ויחזירו אותם לבתים. עם זאת, את המבוגרים והחולים מקרב המפונים במבצע הגדול נחזיר רק ביום שני, כי אנחנו חוששים שמא ישאפו את העשן והאפר שעדיין נמצא בכל האיזור". ממוקד 106 של טירת הכרמל, שקיבלה תשומת-לב רבה מאז פרצה השריפה, נמסר כי עד להודעה חדשה הוא יפעל מסביב לשעון, 24 שעות ביממה. "אנחנו נמצאים עם צוות מוגבר של מתנדבים שהגיעו מכל רחבי הארץ. קיבלנו פניות מעיריות נתניה, הרצליה, תל-אביב, עכו ועוד שהציעו את עזרתם בכח-אדם. אנשינו סובים ברחבי העיר ונתנים סיוע בכל תחום אפשרי, מתברואה ועד רפואה".
למרות הפינוי מהעיר השלווה שמשקיפה לעבר הים, האש לא הצליחה לחדור בעדה בסופו של דבר, ובעיריה מבקשים להודות לכבאים המסורים: "הם ממש חירפו את נפשם כדי שאף בית לא יעלה באש. יש כמה וכמה בתים שמלאים בפיח, אבל לפי ידיעתנו הלהבות לא שרפו ולו בית אחד. רק בית-החולים הפיסכיאטירי ניזוק מעט, אבל גם שם גברה בסופו של דבר יד הכבאים על פני האש המשתוללת".
ובינתיים, המוני עמך ישראל מתגייסים לסייע לפליטים הרבים. עצמאיים לצ בעלי חברות מזון ובתי אירוח מתגייסים למען כוחות הבטחון והמפונים, שחג החנוכה שלהם נהרס במקצת. לידור סופר מפתח-תקווה מספר ל'המבשר' כי הוא וחבריו החליטו ליטול יוזמה על-מנת לסייע לנזקקים: "אני ועוד כמה חברים החלטנו לנצל מחר - יום ראשון - את יום החופש שיש לנו, כדי להביא את שמחת החג למי שזקוק. אספנו תרומות,, סופגניות וחטיפים ואנחנו נערכים לצאת בשעות הבוקר המוקדמות כדי להאיר מעט את פניהם של המפונים. אני יודע שכל ארגוני חהסד הגדולים מלאים בפניות מצד אזרחים שחפצים לעזורוזה בהחלט מחמם את הלב ומראה עד כמה עם ישראל ערבים זה לזה".
● ● ●
לא הרחק מהר הכרמל שוכן הכפר הפסטורלי סיטרין. בשנת 2005 הוא נקנה בידי איש העסקים הנגיד ר' לוי לווייב וכעת הוא מאכלס 250 תלמידים ו-40 משפחות צוות הנמנות על חסידי חב"ד, שעושות כל לאל ידם כדי לקרב את הילדים ובני הנוער ולהעניק להם את כל הנדרש בגשמיות וברוחניות, על-פי תורתו של הרבי מליובאוויטש. בשיחה עם הרב מיכאל דור, מנכ"ל כפר סיטרין - "אור-אבנר", שעה שהוא נמלט מהאש הבוערת, הוא גולל כיצד התקבלה ההחלטה, שבדיעבר התקבלה כאמיצה ונכונה, על פינוי הכפר. "בשעות אחר-הצהריים, כשראיתי שהאש ממשיכה להתקדם ומשתוללת בלי הפסקה, בדקתי האם נצטרך להתפנות ולשם-כך נועצתי בקצין הבטחון של מועצת חוף הכרמל. הוא אמר שהאש עודנה רחוקה ושנוכל להשאר בינתיים במקום. בסביבות השעה 6 בערב הוא יצר עימי קשר והודיע לי שהאש אכן מתקרבת ושעלינו להתכונן לפינוי. החלטתי לעשות מעשה ונסעתי למרחק של קילומטר מהכפר, ענני העשן והצבע הבוהק שבלט למלוא רוחב הרקיע לא הותיר לי ברירה. חזרתי לכפר ונאלצתי להודיע לכל המשפחות והילדים על פינויים הצפוי". בכפר סיטרין מתגוררים שני סוגים של ילדים. חציים שייכים לבני העדה הקווקזית והם מתגוררים בארץ, והיתר עלו ארצה בגפם ממדינות ברית המועצות לשעבר, אחרי לימוד בן מספר שנים בבתי הספר של רשת אור-אבנר חב"ד הפזורים שם, בגולה. הרב דור גייס מספר אוטובוסים ומיניבוסים והחליט על פינוי מסודר ואחראי. בני העדה הקווקזית, שכאמור מתגוררים בארץ, פוזרו לבתיהם בליווי מדריכים, ואילו יתר הילדים שנמצאים בארץ ללא בני משפחה הועברו לקריץ-החינוך "מעיינות", שאף היא שייכת לחסידות חב"ד. גם עשרות המשפחות שעובדות במוסד פונו לאותה קרית חינוך. "אחרי שפיננו את הילדים ואת המשפחות, חזרתי עם כמה מאנשי הצוות ולקחנו את ספרי התורה מהמקום, כשבד-בבד הודיעו לנו רישמית כי עלינו להתפנות כיוון שאנחנו נמצאים רשמית בקו-האש, הווי אומר מרחק של חצי קילומטר מהאש המתפשטת. כעת המקום סגור ולא ניתן להתקרב אליו. אני עברתי אישית כדי לוודא שכולם פונו והייתי למעשה האדם האחרון שעזב את הכפר. כעת אני בדרכי משם ואני שמח ומודה לקדוש-ברוך-הוא שכולם התפנו ללא פאניקה מיותרת, בשל התושיה בה נקטנו". לדבריו, למרות הפינוי עבר בשקט יחסי, הפרידה מהבית היתה קשה לכולם. "גם עבור התלמידים מדובר בלא פחות מבית ולהפרד מבית זה דבר לא קל. צוות הפיסכולוגים והעובדים הסוציאלים שלנו עובדים עם הילדים ומרגיעים אותם".
בעת שהרב דור נמלט מהכפר, החלה האש להתפשט לכיוונו, אולם הוא מקווה שהאש תעצר ולא תגיע בסופו של דבר לכפר. "אני מקווה שבתי הכפר לא יהיו למאכולת אש, אבל במידת הצורך נסתדר, כי יש לרשת שלנו מבנים רבים ברחבי הארץ".
מאפשרים לכם לקבל
