לפני שאתם קוראים את פרק ג', אולי כדאי שתרעננו את זכרונכם בקריאת הפרקים הוקדמים:

»לפרק א' הקליקו כאן «

»לפרק ב' הקליקו כאן «

האחים הקדושים

סיפור קצר בהמשכים

פרק ג' מתוך ד': משפט

השמועה על מותו של לייזר פרוטגין התפשטה כאש בקמה והגיע לאוזניו של צורר היהודים הכומר מיכאל בנדרובסקי, "נפלה בידי עוד הזדמנות אחת," אמר לידידיו, "הפעם לא אוותר עד שאצליח".
הוא שלף ממקום המחבוא את דפי השולחן-ערוך המודפסים שהיו אצלו אשר הגיעו לידיו מן המשומד ד"ר גרינברג, בדפים אלה בפירוש הט"ז נכתב כי מותר שלא להציל נכרים בשעת סכנה. והוא ניגש איתם לנציג השלטונות במקום.
"דפים אלה הודפסו בידי מנהלי בית הדפוס האחים שפירא, יש בידי ראיות מבוססות לכך שהם הרגוהו כדי שלא ילשין עליהם לשלטון הצאר על כך שהם מדפיסים דברי הסתה בבית הדפוס שלהם. אצל היהודים שינו של המוסר לשלטונות הוא מיתה - ובשל כך הם רצחוהו."
"אך החקירה קבעה כי פרוטגין זה התאבד, ולא נמצאו כל סימני אלימות על גופתו?". שאל קצין המשטרה.
"נכון," רכן הכומר ולחש לתוך אוזנו של הקצין כממתיק סוד, "אך אני יודע, ממקור מהימן, כי קבוצת החקירה הזו שוחדה בידי האחים שפירא כדי שלא תלשין עליהם….".
המידע הועבר לפטרבורג בו ביום אל מקום מושבו של הצאר ניקולאי אשר מיד התעניין בפרטי המעשה והוא שולח קצין בכיר לערוך חקירה, שמו אלכסנדר ויסיליאב.
זוהי לא הפעם הראשונה בה מנסה בנדרובסקי הכומר של העיירה זאסלאב לטפול עלילות שקר על היהודים, בשנה שלפני כן העליל כי היהודים הרגו נער נוצרי ורוקנו את דמו על מנת להכין ממנו מצות, ובשנה שלפניה העליל כי היהודים חתכו את לשונו של איכר ושדדו את כספו, שוב ושוב נשלחו חוקרים מטעם השלטון ושוב ושוב התבררו האשמותיו כעלילה נבזית. אך לא הפעם, הפעם נראה כי ידיהם של כל הנוגעים בדבר פועלים על מנת להביא להרשעת היהודים.
החקירה החלה והאחים שמואל אבא ופנחס הושמו בכלא עד לפסק הדין.

בנדרובסקי טען בפני ויסיליאב כי את הדפים קיבל מלייזר פרוטגין. "אמנם היהודים צינזרו את הקטע מגוף הטקסט, אך בפירוש הט"ז בצד הוא מופיע, את הדפים הללו קיבלתי מפרוטגין בעצמו שחשש לחייו לפני שנהרג בידי היהודים". טען הכומר.
ויסיליאב התיידד עם בנדרובסקי ועד מהרה שלח איגרת למפקדו הרוזן בנקנדורף: "ערכתי חקירה והיא הגיעה לסיומה. תוצאות חקירתי העלו כי היהודים אכן אשמים ברצח, וההוכחות מצורפות".
ההוכחות כללו את עדויותיהם של שני יהודים מומרים - גרינברג ולפיסקי, ובו טענו כי היהודים הדפיסו את ספריהם ללא רשיון הצנזורה וכיוון שחששו שלייזר פרוטגין ילשין עליהם הם רצחוהו.
הצאר גילה עניין רב בסיפור המעשה ומעתה ואילך מינה את הרוזן אלריון ואסיליצ'יקוב לחקור את המקרה.
בו ביום הועברו האחים לכלא המיועד לרוצחים בקייב.
צוות החקירה בראשות ואסיליצ'יקוב סחט באמצעות איומים ועינויים מאת השמש לייב טצגנער כי הוא ראה את האחים סוגרים את בית הכנסת ולאחר מכן בורחים מהחלון. שמואל אבא ופנחס עצמו עונו והוכו עד שהודו שהם נתנו שוחד לצוות החקירה הראשוני שקבע שמדובר בהתאבדות.
עתה היה הצאר נחוש להרשיע את היהודים בין אם הם אשמים ובין אם לאו.
לא עזרה העובדה שטענות השמש לא היו הגיוניות: בי הכנסת היה מוקף בבתי היהודים וליד החלון שכנה באר מים סביבה תמיד נמצאו אנשים שיכלו לראות מה מתרחש, בנוסף השמש עצמו חזר בו מעדותו לאחר שטען שנסחטה ממנו בכפייה - ואז אף הוא צורף לנאשמים.

העלילה הלכה והתגברה הלכה וגדלה עד שהחלה פוגעת בכל יהודי רוסיה. הצאר הורה להחרים את כל ספרי היהדות ברוסיה ולצנזר מהם את הקטעים ה'אסורים'.
עד מהרה נערמו מאות אלפי ספרי יהדות אצל הצנזורים ומשהוברר כי לא ניתן יהיה לטפל בכולם הורה הצאר להעלותם באש.
כל ספרי היהדות ברוסיה נערמו והועלו על המוקד, אותיות פורחות באוויר, וזעקתם של יהודי רוסיה עלתה השמיימה, היהודים כולם היו מפוחדים ומבוהלים עקב העלילה.
הצאר אף הורה לסגור את כל בתי הדפוס וכך נעשה.

עדויות רבות נאספו לטובת האחים. וד"ר גרינברג הודה כי הוא שימש מקור לדפי השולחן-ערוך, אך כל זה לא הספיק, ובית הדין הצבאי היה נחוש להאשים את היהודים.
במשך כל הזמן הזה ישבו באחים בבית הכלא בתא קטן אפל ומסריח, חור קטן היה בתקרה דרכו נכנסו שמש ואוויר, אך האחים חיזקו זה את זה, ולמדו תורה.
סיפורים גדולים ונפלאים מסופרים על האחים בזמן שישבו בבית הכלא.
מקץ שלוש שנים סיים הרוזן ואסיליצ'יקוב את חקירתו והעביר את מסקנותיה למושל של מחוז קיוב, הוא כתב כי יש להשית עליהם את מלא חומרת הדין בנוסף להגלייה לסיביר לשארית ימי חייהם.
המושל לא הסתפק בכך והוסיף: כל אחד מהאחים יקבל אלף וחמש מאות מלקות והיה אם יישארו בחיים יועברו לשארית ימיהם לסיביר.
ועד ביצוע גזר הדין הולך וקרב.
 

***

הרבי הזקן קרא לדוכן העדות שני אנשים שעמדו בקהל, הללו אלמונים הלבושים כחסידים קרבו לדוכן העדות. פתח אחד מהם את פיו ואמר:
"יום לפני ביצוע גזר הדין נכנסנו שנינו אל תאם הקטן של האחים שפירא, לפני זה נדרשנו להשיג לכך אישור ממפקד הכלא פטרונוב, לאחר שקיבלנו את אישורו ביכמנו בינינו כי באם האחים לא ידעו את הגורל אשר צפוי להם למחרת לא נספר להם כדי שלא לצער אותם."
נענע השני בראשו, ואמר:
"נכנסנו לתא האפל, ומצאנום את האחים הקדושים כשהם רגועים ושלווים מדברים בנועם שיח דברי חסידות ואמרות צדיקים. הבנו כי כנראה אין הם יודעים על גזר הדין המצפה להם.
ואז נענה האח שמואל אבא ואמר: הלא ידעתם כי מחר ילקו אותנו בשוטים? צריכים לדאוג למניין יהודים באם ניפח את נשמותינו, ולחברא קדישא שיאספו את אברינו ויגרדו את דמנו מן הקרקע, וכן לרופא באם ניוותר בין החיים.
"עמדנו נדהמים ומזועזעים!" העיד החסיד מעל דוכן בית הדין של מעלה, "חרדת קודש אפפתנו ולא יכולנו לפצות פה. הרושם היה כביר ולא נמחה מזכרוננו. ראינו לפנינו כביכול את אברהם אבינו לפני העקידה , מסור כולו בלב ונפש לעשות רצון קונו. ואת רבי עקיבא לפני שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל. ענקי הרוח, מלאכים בדמות בני אדם." קולו רעד והרעיד את האולם הגדול.
מחר יתקיים גזר הדין.