האחים הקדושים

סיפור קצר בהמשכים

פרק א' מתוך ד': גלגול שבועה

הכוכבים הסתחררו סביבו כבמחול של שדים. כוכבים אדומים, צהובים וכחולים. הוא נשאב כולו וריחף בין העננים מותיר מאחוריו בית יפה וחסידים אבלים והלומי יגון. גופתו הכחושה נחה שרועה על מיטתה, הספיקה לקרוא 'שמע'. ואילו נשמתו כבר נעתקה והיא עושה את דרכה אל בית הדין הגדול של מעלה.
הכוכבים הסתדרו סביבו כחיילים בפני הצאר. כוכבים קטנים וגדולים. זוהרים ומזהירים. והנשמה זכתה למנוחה קצרה. מנוחה קצרה ותלושה בלבד שכן חיל ורעדה אפפו אותה בראותה את כיסא הכבוד וסביבו נהרות של אש. מלאכים ושרפים עומדים, וקול שירתם נדם בראותם את הנשמה, נשמת הצדיק רבי שמואל אברהם אבא שפירא.
חפצים המלאכים לשולחו ישירות לגן עדן, שכן, חסיד וצדיק שכזה, כלום יש רבב במעשיו?
אך הנה קם השטן ומקטרג.
"שמואל אברהם העליל עלילות על הצדיק רבי עקיבא איגר".
והנה הופיע הצדיק, גדול הוא משכמו ומעלה, ולקומתו הרוחנית התמירה אין קץ. ומופיע על הדוכן בפני בית הדין.
והשטן דיבר.
"העליל הוא על הצדיק כי בנו הטה את ליבו לפסוק בעד בית הדפוס של ווילנא במחלוקת הגדולה של חסידים ומתנגדים".
מלאך טוב פתח פיו.
"והלא ידוע לפניכם כי שמואל זה ירא שמיים הוא ומתנהג בחסידות, מקפיד על קלה כחמורה ומידות נאצלות לו."
"ובכל זאת, ודווקא לכן, צריך לדקדק עמו כחוט השערה". נענה השטן.
שאל ריבונו של עולם:
"כלום אלה הם העבירות שבידיו? ולא מצאת עוד פסול באיש?".
"יש עוד אדם אשר ביכולתו להעיד, שמותו נגרם לו בידי האיש הזה!".
רבי שמואל אבא הבחין באליעזר פרוטגין שקרב אל דוכן העדים.
"אני אליעזר בן שלמה ודבורה פרוטגין שמתי נפשי בכפי ואיבדתי את חיי בגלל שמואל אבא שפירא."

❖

שלושים שנים שנה קודם לכן.

"לייזר פרוטגין התאבד! לייזר פרוטגין התאבד!". ר' לייב צאגנער, שמש בית הכנסת של החייטים היה מבוהל ונרגש.
"הירגע אחי היקר, ספר לי בבהירות מה אירע." דרש מאיתו ר' שמואל אבא שפירא בקור רוח.
"נכנסתי לבית הכנסת עם שחר ומצאתי את גופתו תלויה על הקורה...".
ללא אומר ודברים נזעקו השניים יחדיו אל בית הכנסת. ללא ספק היה זה לייזר, שפוטר על ידי שמואל אבא שבועות אחדים קודם לכן.
שמואל אבא הזעיק את רופא העיירה ושלח לקרוא למשטרה.
הרופא קבע את מותו.
שום סימני אלימות לא הופיעו על הגופה מה שגרם לשוטרים לכתוב ביומנם כי מעל לכל ספק המת איבד את חיי עצמו.
אך לר' שמואל אבא ברור היה מעל לכל ספק כי עלילות נוראות עלולות להתגלגל אליו עליו ואל ועל אחיו ר' פנחס, שניהם בעלי בית הדפוס, מעבידיו לשעבר של לייזר.

❖

ובחזרה לבית דין של מעלה:

"ספר ר' שמואל אבא את הקורות אותך עם לייזר זה."
ור' שמואל אבא סיפר להם, סיפר להם הכל.
את דבר נישואיו של לייזר עם אחותו של ר' שמואל אבא, ואת אשר היה נוהג לשתות לשכרות, וחי חיי הוללות. ואת אשר היה מכה את אשתו ומייסר אותה עד אשר זעקה בפני אחיה כי יעשו דבר מה עם הברנש.
ר' שמואל אבא ופנחס לא עמדו מנגד ופיטרו אותו ממשרת כורכות הספרים בבית הדפוס.
עתה היה תורו של לייזר לספר, והוא סיפר כי חייו התדרדרו ומצוקתו גדלה, הקהילה הטילה עליו חרם והוא תינה את צרותיו בפני הכומר שונא ישראל מיכאיל בנדרובסקי.
וכאשר הסבל הגדיש את הסאה הוא תלה עצמו בלילה ההוא בבית הכנסת של החייטים.
"ומה קרה מכאן ואילך?" שאלו מאן דהו ל את ר' שמואל אבא.
"הלשינו עלי".
"מי הלשין עליך?".
"אחד, מומר."
וכעת הופיע על הדוכן יהודי נשוא פנים והחל לספר.
"נכדי הוא המלשין. ובשלי נפלה הרעה הגדולה הזאת על היהודי הצדיק ר' שמואל אבא ואחיו הקדוש ר' פנחס."
הכל נשאו פניהם אליו, והוא החל מספר.
"יהודי חסיד אני, והתגוררתי בעיירה שפולה, בצילו של הסבא הקדוש הסתופפתי.
כסף לא חסר לי, במסחר שלחתי את ידי וראיתי ברכה רבה בעמלי. אך כל זה לא היה שווה עבורי הרי זרעא חייא וקיימא אין לי.
מתחנן הייתי בפני רבי שיתן לי ברכה לילדים – אך לא קיבלתי."
והנה מופיע הסבא בין העדים למחזה ומתבונן, ועיניו רושפות ומאירות והוא מהנהן בראשו כמעיד: נכון הדבר.
"ובפנותי אליו יום ויום ולא שמע אלי, וידחה אותי שוב ושוב.
והנה יום אחד מצאתיו אחוז שרעפים, פניו להבים והוא מתנועע אנה ואנה. אזרתי עוז וניגשתי אליו. ואומר: רבי! ברכני בבן זכר!
והרבי הוטרד ממחשבותיו, ויאמר לי: הס!
אני התעקשתי, כי מרוב צערי לא השתי ליבי אל ענייניו של הרבי ואתקוף ואתעקש, ואבקש ממנו עוד פעם.
"לא עתה הוא הזמן לעניינים פרטיים," ענה לי הרבי כשדעתו מוסחת, "עתה עוסק אני בענייני כלל ישראל".
ואחשוב לעצמי: אם עתה בוחר הרבי לעסוק בענייני כלל ישראל הרי שעתה הוא זמן עת רצון גדולה בשמיים, אכריח איפה את הרבי לברכני בבן זכר!
"רבי, עומד אני על שלי כי יברכני בזרעא חייא וקיימא, בנים צדיקים העוסקים בתורה ובמצוות!".
"אם תעמוד על שלך," השיבני הרבי בעיניים בורקות, "רעה גדולה תהיה אחריתך."
אני לא השגחתי בדבריו, כי האמנתי בטוב ליבו של הסבא משפולה אשר שום דבר רע לא יאונה לי.
המשכתי להטרידו, ובאחרונה, הסית הרבי את ראשו והשפיל את עיניו ואמר:
"נשבע אני לך בזאת, כי לעולם, לעולם! לא תזכה בבן זכר!".
אין זאת, אמרתי לעצמי בליבי, כי אין שורש נשמתי נמצאת פה בשפולה.
ויהי היום, ולרגל עסקיי נקלעתי לעיירה קוריץ.
ואמצא שם איש צדיק יושב אוהל הוגה בתורה. עקבתי אחריי הנהגותיו והוברר לי כי איש בעל רוח הקודש הוא.
והימים ימי ניסן, וחג הפסח ממשמש ובא. ואבין מפיהו כי אין לו בביתו לעשות צורכי החג וחושש הוא מרעייתו שלא תטרידהו על דבר צורכי החג.
אמרתי בליבי: הנה זאת ההזדמנות! ואלך לביתו, ואצווה להביא אליו כל טוב, מצות, יין טוב ובשר משובח. וספסלים חדשים ושולחן נאה. ואשתכן בביתו.
ובהגיע ליל הסדר, נכנס הצדיק רבי פנחס אל הבית ואורו עיניו וישאל לאשתו: מי עשה כל אלה?
ואענה מיד ואומר: אני הבאתי כל אלה, למען אשר לא יחסר לצדיק מאומה!"
והנה הופיע בין העדים הצדיק רבי פנחס מקוריץ והוא מביט ומהנהן בראשו, כאומר: כן! אמת הוא הדבר!
"ויעשה הצדיק את ה'סדר' בשמחה ובהתלהבות עצומה יען כי השמחה בגשמיות הביאה אותו למדריגות רוחניות נעלות.
ובסוף הסדר שאלני: מה תרצה? כלום חסר לך דבר מה?
מיד נעניתי וסיפרתי לו את כל הקורות אותי אצל הסבא משפולה, ויען הצדיק ויאמר:
"אם יש לי איזו זכות בשמיים – הריני נשבע לך כי תחבוק בן זכר!".

רעש נהיה בשמיים וסערה גדולה בישיבה של מעלה. זה צדיק קדוש עליון, וזה קדוש נורא מעלה, זה נשבע 'לאו', וזה נשבע 'הן', וכדבר מי יקום ויהיה?
ויפסוק ריבונו של עולם: מי מהם שלא נשבע מעולם, אפילו שבועת אמת – שבועתו תקום.
חיפשו ומצאו כי ר' רבי פנחס הגדול מקוריץ לא נשבע אפילו שבועה אחת מעולם.

"ובאותה השנה זכיתי בבן זכר.
אבל, אסור להתעסק עם צדיקים." הוא השפיל את ראשו וקולו היה מר.
"יען כי בן בני הוא המומר אשר הלשין עליך ועל אחיך את העלילה הנוראה!"

נהניתם? רוצים עוד פרקים?

שלחו לנו תגובות!