פולמוס ה'סמיכה'

הסנהדרין. מוסד קדוש שאנו מכירים בעיקר מסיפורי ודברי חז"ל, כמו גם מדברי הרמב"ם הנלמדים בימים אלו ועוסקים בהלכות שופטים ובשאר דינים הקשורים ישירות ועקיפין בחברי הסנהדרין. אחר חורבן הבית, עם התדרדרות מצבו של עם ישראל שהלך והתפזר בין הארצות והיה נתון למשיסה, פסקה גם פעולת הסנהדרין שגלתה מספר גלויות עד שחדלה מלהתקיים.

התנאי לקיומה של הסנהדרין, ובעצם לקיומו של כל בית דין מוסמך היה חברותם של דיינים שנסמכו לדון על ידי דיינים קודמים שנסמכו גם הם, איש מפי איש עד למשה רבינו. כיום, לאחר שבמהלך הדורות נפסקה שושלת הסמיכה, ניטלה מבתי הדין האפשרות לדון בעניינים שונים כמו אלו שהוזכרו, מפני שחברי בית הדין בלתי סמוכים.

נסיונות חוזרים ונשנים

אבל לא תמיד היה הסנהדרין רעיון רחוק כל כך. במשך הדורות קמו כמה אישים, מאסכולות שונות ומנסיבות אחרות, וביקשו לחדש שוב את הסמיכה ולהקים מחדש את מוסד הסנהדרין. על הסנהדרין של נפוליאון כבר התפרסמה כתבה בעבר במסגרת זו. הפעם נספר את סיפורה של סנהדרין אחרת, שראוי לומר כי להבדיל מזו האחרונה, הוקמה על ידי קדושי עולם במטרה להחזיר עטרה ליושנה ואולי גם לקרב את בוא הגאולה.

בצפת של לפני חמש מאות שנה, התקיימה קהילה יהודית פורחת. הגליל שקק חיים יהודיים, וגדולי עולם שעלו מארצות רחוקות מצאו בהרי צפת מקום מתאים לשקוד בה על תורתם ועבודתם. כ-15,000 אלף יהודים התגוררו אז בצפת, ומביניהם הזדקרה דמותו של רבי יעקב בירב (הנודע בכינוי מהר"י בירב) כאחד מהמיוחדים שבחבורה, בגדלותו בתורה ובקדושתו.

קרדיט: ויקיפדיה / Louski1

מהר"י בירב, כמו גדולי ישראל נודעים נוספים שהגיעו באותה תקופה לארץ, היה מבני ספרד שעקר ממנה בעת גירוש ספרד המפורסם. אף שהיה צעיר בזמן הגירוש, כבר אז נודע שמו לתהילה ועוד בהיותו עול לימים הורה הוראה לאלפים במרוקו אליה נדד בתחילה. לצידו, הגיעו גולים רבים גם הם לצפת, ובעקבותיהם גם 'אנוסים' רבים שנמלטו מספרד בשנים הבאות.

האנוסים מתחננים

אותם אנוסים, שהיו בעלי תשובה גמורים, באו לבקש את עצתם של גדולי התורה בצפת. בהיותם תחת שלטון ספרד, נאלצו לעבור על עבירות שונות ומהם גם עבירות שעונשם כרת ר"ל. כעת, הסבירו, אילו יקבלו מלקות כעונש על חטאיהם, הרי שמן הדין יפטרו מעונש כרת החמור, ועל כן הם מבקשים את עזרתם של גדולי צפת, שיאפשרו להם לקבל מלקות. דא עקא, שמאז פסקה הסמיכה מחכמים, הפסיקו בתי הדין להעניש במלקות דאורייתא, מפני היותם בלתי 'סמוכים'. אך, האם לא ניתן בשום אופן 'לחדש' את הסמיכה שוב ולהציל בכך את בעלי התשובה המתחננים?

מהר"י בירב החליט שזו היא שעת הכושר. הוא סבר על פי דברי הרמב"ם, כי יש היתר לחדש את הסמיכה שוב. זה באמת היה אפשרי לפי שיטת הרמב"ם, שסובר כי במצבנו יכולים להתאסף תלמידי החכמים, להסמיך את הגדול שבהם, ולהתחיל את השושלת מחדש. זו לא הייתה הסיבה היחידה, מהר"י בירב סבר על פי דברי הרמב"ם כי חידוש הסמיכה יקרב את הגאולה השלמה. היה בכך מניע נוסף להקמתה מחדש של הסנהדרין.

וממחשבה למעשה. 25 חכמים בני העיר צפת, שהיוו באותה עת רוב מניין ובניין של גדולי התורה בארץ, נמנו וגמרו לסמוך את מהר"י בירב עליהם לנשיא. במכתב ששלחו החכמים הם כתבו כך: "בררנו לגדול שבנו בחכמה ובמניין, החכם השלם הרב הגדול מהר"ר בירב נר"ו, שיהיה סמוך וראש ישיבה ורבי".

הפולמוס מתעורר

עד מהרה הגיעה השמועה על הקמת הסנהדרין לירושלים. היא לא הגיעה לשם בטעות; היא הובאה בידי שליח מיוחד ששלחו חכמי צפת, כשבידיו כתב סמיכה עבור רבי לוי בן חביב, מי שהיה אז רבה של ירושלים (גם הוא מגולי ספרד, אגב). אלא, שרבי לוי בן חביב התגלה כמתנגד חריף לרעיון. תגובתו המצננת לא איחרה לבוא.

רבי לוי בן חביב טען כי גם הרמב"ם עצמו לא הגיע להכרעה בעניין והותיר את שאלת חידוש הסמיכה בספק. כמו כן, הסביר רבי לוי בן חביב, כי להלכה בפועל בספר י"ד החזקה לא הביא הרמב"ם דין זה, שהזכיר רק בפירושו למשניות. מעבר לכך, סבר רבי לוי בן חביב כי היה על מהר"י חביב להתייעץ גם עם חכמי ירושלים בטרם הוחלט לצאת במהלך יוצא דופן שכזה כמו הקמת הסנהדרין.

עירם של גדולי עולם. סמטאות צפת

הרוחות התלהטו. בתוך זמן קצר החלו הקונטרסים יוצאים וקוראים תיגר, כל אחד בתורו, על שיטת חברו. גם הרדב"ז ממקום מושבו במצרים הצטרף לרבי לוי בן חביב והתנגד נחרצות להקמת הסנהדרין.

המכשולים שעמדו בפני חכמי צפת לא הסתכמו בכך. מהר"י בירב העיד על עצמו כי לפתע תכפו עליו צרות שונות, והלשנה של שני עדי שקר אילצה אותו לברוח מן הארץ עד יעבור זעם. גם כששב, לאחר תקופה, והבין כי הוא מוכרח לסמוך את החכמים הבאים בדחיפות, הוא חש כי יש עניינים שמיימיים מונעים בעדו. אין הוא מספר את הפרטים אך מציין כי כאשר רצה לקיים את הסמיכה בפועל היה בסכנת חיים גדולה. למרות זאת הוא לא נכנע, ולבסוף עמד לסמוך קבוצה של גדולי ישראל מחכמי צפת ובהם מרן 'המחבר' רבי יוסף קארו בעל השולחן ערוך ועוד.

מהר"י בירב נלחם

הפולמוס נמשך עוד זמן ארוך. גם בין חכמי צפת היו מי שהעלו ספקות באשר לנכונות הרעיון. הם חששו שמא מרגע שתתחדש הסנהדרין יהיה הכרח לקיים מנהגים ודינים שונים שלא ננהגו עד אז. אחד מהחששות היו, שמא מרגע שתהיה סנהדרין פעילה תחזור החובה שוב לקדש את החודשים על פי הראיה. אבל מהר"י בירב התגבר גם על כך, והניח את דעתם כשהוא מיטיב להסביר מדוע על פי ההלכה אין הם מחויבים בחידוש מנהגים אלו.

שישים שנה נמשכה שושלת הסמיכה של מהר"י בירב. הסערה התורנית שככה בשלב כלשהו, אך לבסוף – על אף כוחם הרב של רבני צפת – לא נמשכה מסורת הסמיכה והסנהדרין של מהר"י בירב לא הוקמה לבסוף. אנו יודעים רק על בודדים שהוסמכו במסגרת זו באותה התקופה.

בית העלמין של צפת

זה לא היה הנסיון האחרון לחדש את הסנהדרין. כפי שהזכרנו היו נסיונות מצד גורמים שונים במשך הדורות לעשות זאת שוב, אבל לבסוף – לא נותר לנו כי אם לקוות ולהתפלל "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", ובעיקר – לעשות עוד לקירוב הגאולה השלמה, שלאחריה ישובו כל ישראל לאדמתם והסנהדרין גם הם לעבודתם. בקרוב ממש.