הימים שלאחר עלות נפוליאון בונופרטה לשלטון בצרפת, היו ימים של אושר עבור מרבית היהודים שהתגוררו בה. לאחר שנים ארוכות של שלטון אכזר ומדכא, שרדף את הדת היהודית ואת היהודים, הגיע סוף־סוף נפוליאון והכריז – די לדיכוי! הגיע הזמן לשוויון, הגיע הזמן למתן זכויות גם ליהודים.

נשמע נהדר, לא?

אז זהו שלא כל כך.

תקופה קצרה לאחר עלות נפוליאון לשלטון, הוא יצא למלחמה על אדמת רוסיה. נפוליאון היה מעוניין לספח לשטחיו גם את אדמות האימפריה הרוסית הגדולה, ולשם כך היה מוכן לצאת לאחד הקרבות הקשים של חייו.

שיחזור אחד מקרבות נפוליאון במלחמת רוסיה-צרפת | צילום: shutterstock

רבים מהיהודים ברוסיה, היו מאושרים. בסתר ליבם ייחלו שנפוליאון יצליח לכבוש את רוסיה. השמועות מהמתרחש בצרפת, מדינתו של נפוליאון, הגיעו גם לאוזניהם. גם הם התפלאו לשמוע שבצרפת זוכים היהודים לשוויון זכויות – מותר להם לגור בכל מקום, ולעסוק באיזה מקצוע שירצו. עבור יהודים באותה התקופה, היה זה חלום רחוק.

גם רבנים ואדמו"רים רבים וחשובים חשבו כמותם, וייחלו, שנפוליאון יעביר את שלטון רוסיה לידיו. הם התפללו שיהודי רוסיה יזכו כבר לרווחה, ויפטרו משלטונם של הצארים האכזריים.

אבל אדמו"ר הזקן חשב אחרת. הוא סבר שיחד עם הרווחה שיביא נפוליאון הוא יביא עימו גם רוחות זרות, חדשות. הוא ראה בנפוליאון שועל המנסה לחבל בכרם ישראל, ועל כן התפלל ופעל שנפוליאון יפסיד במלחמת רוסיה-צרפת.

סוף הסיפור ידוע – אדמו"ר הזקן הקדים לתקוע בשופר בבוקרו של ראש השנה, עוד לפני שאר חבריו גדולי־ישראל, ובכך הצליח לפעול ולהכריע כי נפוליאון יפסיד במלחמה. וכך היה.

הרובע היהודי בצרפת כיום | צילום: shutterstock

// הסנהדרין של פריז

ומה התרחש בצרפת?

נפוליאון בונפרטה, החליט לטפל ביהודים באופן אישי. הוא ראה בעין עקומה את הנהגותיהם של בני העם ש"דתיהם שונות מכל עם". נפוליאון רצה שככל העמים יהיה בית ישראל, ר"ל. מטרתו העיקרית בהענקת שוויון זכויות לעם היהודי הייתה לנסות לגרום לו להתנתק מאורח־החיים היהודי.

ויום אחד, הטיל נפוליאון פצצה.

הסיפור התחיל במהלך אסיפה של נציגים יהודיים מבני הקהילות ברחבי צרפת, אותה כינס נפוליאון, ושבמהלכה התקבל המכתב המרעיש.

במכתב מציין נפוליאון כי "בחוכמתו הנשגבה", הגיע למסקנה שיש להקים "סנהדרין" בעיר פאריז בירת צרפת, אשר תורה ליהודי המדינה כיצד יש לנהוג בשאלות מרכזיות הנוגעות לכלל הציבור היהודי בצרפת והאזור.

מי יכול להתנגד להוראתו של נפוליאון?

עד מהרה התכנסו 71 ראשי ה"סנהדרין" המדומה בעיר פאריז, לאסיפה מיוחדת של כינון המוסד הראשון מסוגו באירופה של אותם הימים. ב"סנהדרין" השתתפו 71 חברים, כמספר החברים ב"סנהדרין" המקורית.

להחלטות ה"סנהדרין", הבטיח נפוליאון כי יינתן תוקף חוקי, וחוקיהם יהיו תקפים כלפי היהודים, גם מטעם המדינה.

ה"סנהדרין" של נפוליאון התכנסה בבניין הפרלמנט של פריז (בתמונה) | צילום: shutterstock

אלא, שהסנהדרין של פריז, לא באמת יכלה לפסוק כרצונה. כל חבריה ידעו כי עליהם להתאים את פסקיהם לרצונו של נפוליאון ששלט במדינה בכוח הזרוע.

וכך, נאלצו אנשי הסנהדרין להוציא רשימת פסקי דין בשאלות מהותיות שהגיש להם נפוליאון, לאחר הקמת בית הדין. התשובות והפסקים שנתנו הרבנים נוסחו בזהירות רבה, ובאופן כזה שיספק את כולם – גם יתאים לדרישות ההלכה, וגם ישאירו את נפוליאון מרוצה.

שנה לאחר הקמת ה"סנהדרין", החליט נפוליאון לסוגרו. במקומו, פתח נפוליאון את ה"קונססטואר" – הרבנות הראשית של צרפת. היה זה מוסד ה"רבנות הראשית" הראשון בעולם.

החלטות ופסקי הסנהדרין הראשונה, והשפעתו הרבה של נפוליאון עליהם, הם שהיוו את המצע לצמיחת ה"רפורמים" לאחר מספר שנים, ולהחדרת ה"השכלה" לתוככי עם ישראל. לצערנו הרב, את התוצאות הנוראות שגרם נפוליאון, בהעניקו "שוויון זכויות" ליהודים, ניתן לראות עד לימינו אלו.