רבי מרדכי יפה
בעל ה"לבושים"

בג׳ אדר שני חל יום השנה ה־410 להסתלקותו של אחד מגדולי התורה המובהקים ובעלי הקבלה העמקניים ביותר שבדורו, הלא הוא רבי מרדכי יפה בעל ה״לבושים״. לקראת יום השנה להסתלקותו מן הראוי להקדיש את השורות הבאות לאישיות תורנית דגולה זו, הקשורה לחודש זה לא רק בגלל יום ההילולא שלו.

רבי מרדכי [אף שמו קשור לסיפור של פורים ומפלת המן!], קרא את שמות חיבוריו בשמות השאולים ממגילת אסתר, בה מתוארים בגדי המלכות בהם יצא מרדכי לפני המלך, לאחר שהמן סולק מן השלטון ונתלה על העץ שהכין למרדכי. הוא השתמש בפסוק: ״ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן והעיר שושן צהלה ושמחה״ (אסתר ח, ט״ו), כב״חומר גלם״, כדי לגזור את שמות ספריו מכינויי הלבושים המופיעים כאן. רבי מרדכי חיבר עשרה ספרים אשר שמם הכולל הוא ״לבושים״ או ״לבוש מלכות״. אולם בפרטי השמות אנו מוצאים את ספר "לבוש התכלת״, ״לבוש החור״, ״לבוש עטרת זהב״ וכו'.

מעניין לציין כי רבי מרדכי פותח את הקדמותיו לספריו במלים ״אמר החייט״, ברצותו להדגיש בכך, כי הוא ״תפר״ את ה״לבושים״ כך שהם יתאימו לכל יהודי ויהודי הרוצה ללמוד את ההלכה על כל צדדיה ולדעת את המשמעות העמוקה של חגי ישראל או המעוניין לדעת יותר על אורח החיים היהודי בכללותו. אולם, לפני שנספר לכם יותר על יצירותיו, הבה נכיר את המחבר.

שער אחד מספריו

הולדתו

רבי מרדכי יפה נולד בפראג בשנת ה'ר"צ (1530 למספרם). אביו, רבי אברהם מבוהמיה, היה ראש הקהילה והרב הראשי של כל האיזור. הוא למד תורה מפי שני גדולי דורו, רבי שלמה לוריא (המהרש"ל) ורבי משה איסרלס (הרמ״א) בעוד שרבו בקבלה היה רבי מתתיהו דלקרוט. הוא למד גם מתמטיקה, אסטרונומיה ומדעים אחרים ואף במקצועות אלה הגיע לרמת הישגים מרשימה. הוא התחתן והיו לו חמישה ילדים, שני בנים ושלוש בנות.

רבי מרדכי יפה נתקבל כראש ישיבת פראג ובמשרתו זו התמיד עד שנת ה'שכ"א, שעה שהמלך פרדיננד גזר גירוש היהודים מבוהמיה ובירתה — פראג. רבי מרדכי הלך לוונציה שבאיטליה, שם עשה עשר שנים, אותן הקדיש ללימוד התורה והתעמקות בקבלה. בשנת ה'של"ב הוא נקרא לשמש כרבה של העיר הפולנית גרודנה. הוא קיבל את ההצעה, נסע לגרודנה ומילא את מקום הרב וראש הישיבה המקומית במשך 16 שנה. בשנת ה'שמ"ח הוא הוזמן לכהן כרבה של לובלין ומאוחר יותר כרבה של קרמניץ.

הוא נטל חלק פעיל ב'ועד ארבע הארצות' ועשה רבות עבור ביצור חומות הדת כמו להבטחת היסודות הכלכליים של יהדות פולין. בעת ובעונה אחת פרחה ושגשגה קהילת פראג המעטירה תחת הנהגת הגאון הגדול והמפורסם רבי יהודה בן בצלאל ליווא, הידוע בכינויו - המהר"ל. היה זה כבוד גדול בשבילו, כאשר בצאת המהר״ל מפראג לפוזנן, לכהן שם מספר שנים ברבנות, הוא נקרא למלא את מקומו כרבה הראשי של פראג. כעבור שבע שנים חזר המהר״ל לפראג ורבי מרדכי בא במקומו לפוזנן, שם כיהן ברבנות עד סוף ימיו. הוא נפטר בשיבה טובה, בגיל 82 לחייו.

בערוב ימיו היה עסוק ביותר בעניני ועד ארבע הארצות, בו היה פעיל, ובראשו הוא עמד. יומיים לפני מותו הוא כתב תשובה לרבנים אחדים, חברי הועד, ובסוף המכתב כתב כי הוא חולה, מוטל על ערש דווי ומחכה למשפטו של מלך מלכי המלכים, הקב״ה.

כתיבת ספריו המפורסמים

למרות היותו עסוק מאד כרב ראשי וכראש ועד ארבע הארצות, שפיקח על החיים היהודיים ברוסיה, פולין, גליציה וליטא, מצא רבי מרדכי יפה זמן לעצמו לחבר את ה״לבושים״ שלו, שהם שורה של ספרי הלכה, אשר רובם פורסמו בעודו בחיים.

חמשת הכרכים הראשונים של ה״לבושים״ הם תמצית של כל ההלכות שנאספו ב״טורים״ שנתחברו על ידי רבי יעקב בן אשר (בנו של הרא״ש). רבי מרדכי מתנצל ארוכות על שחיבר ספר דומה ל״טורים״ ומנמק את עבודתו בכך שה״טורים״ מכילים את המשא־ומתן ההלכתי (השקלא וטריא) באריכות־יתר, בעוד שהוא, רבי מרדכי, סבר כי יש צורך בתקציר שיהיה שווה לכל נפש וישרת את הלומד והמעיין הרוצה לדעת את ההלכה, תוך ציון המקורות בתכלית הקיצור.

כאשר חיבר את חמשת הכרכים הללו, היה רבי מרדכי אדם צעיר (31) ורק כאשר בא לאיטליה נודע לו כי רבי יוסף קארו כבר חיבר ״קיצור״ של הטורים בשם ״שלחן ערוך״. ביחס ליצירה תורנית גדו­לה זו העלה רבי מרדכי שתי הסתייגויות, באשר השולחן־ערוך אינו מביא את מקורות ההלכה ונימוקי ההכרעות לכאן או לכאן, כלומר, ה״קיצור״ הוא קצר מדי.

זאת ועוד: השולחן־ערוך של רבי יוסף קארו הלך בדרך כלל בעקבות פסיקת ההלכה כפי שהיא נקבעה על ידי חכמי ספרד, בהיותו מבוסס בעיקר על פסקי הרמב״ם, בעוד שיהודי אשכנז (וגם פולין, רוסיה וליטא) נהגו לעתים מנהגים שונים שלא מצאו את מקומם ביצירתו הגדולה של רבי יוסף קארו.

צילום מתוך ספר הפרוטוקולים של 'ועד ארבע ארצות'

בנגלה ובנסתר

גם ה״מפה״ שחוברה על ידי רבו, רבי משה איסרלס (הרמ״א) ענתה רק בחלקו על הצורך שהיה קיים לדעת רבי מרדכי, באשר היא הכילה את הלכות ומנהגי יהודי אשכנז, אך גם היא היתה קצרה מדי ולא נתנה את מקורות ההלכה ונימוקי ההלכות. כך נשתבצו ה״לבושים״, יצירתו ההלכתית הגדולה של רבי מרדכי יפה, בספרות ההלכה, למרות שלאמיתו של דבר נתקבל השו״ע וה״מפה״ על כל העולם היהודי ויחד עם ה״טורים״ היוו את הסמכות ההלכתית העליונה, בעוד שה״לבוש״ תפס מקום שני בלבד.

מרבותיו, הרמ״א והמהרש"ל, למד רבי מרדכי לאהוב ולהעריץ את הקבלה, את החלק הנסתר שבתורה, לעתים קרובות הוא מתיחס לקבלה בחיבוריו ולא אחת מהחלטותיו ההלכתיות מבוססת על ספר הזהר. את הכרך העשירי של חיבורו הוא הקדיש כליל לתורת הקבלה, בצורת פירוש על פירושו של רבי מנחם רקנטי על התורה.

על פי "שיחות לנוער"