אתר COLLIVE

בית המכירות 'קדם' נוסד לפני 14 שנה, כעסק לממכר חפצי יודאיקה ופריטי אספנות ישראליים, בידי מרון ארן ואבישי גלער, המתפארים בנסיון רב שנים בספרים ובכתבי יד עבריים ועתיקים, וכן בפריטים הקשורים לתולדות עם ישראל ותרבותו.

כנראה, שבכל הקשור לפריטים הקשורים לתולדות חסידות חב"ד ליובאוויטש, ובפרט כאלו הקשורים בהיסטוריה בת זמננו, הניתנת לבירור על ידי אנשים החיים עמנו והיו במרכזן של ההתרחשויות, הם בחרו בנרטיב שאינו מבוסס, או מסתמכים על 'הוכחות' לאמינות החפצים ושייכותם לחב"ד ליובאוויטש.

סימני השאלה על אמינות הפריטים של רבותינו נשיאנו שמקורם באספן שאול שמעון דויטש, תושב בורו פארק, והמהימנות המפוקפקת שלהם כפי שעלה משורה של כתבות ותחקירים שפורסמו אודות המכירות שלו, גרמה לבתי מכירות מכובדים להתנזר מעיסוק במוצרים שהוא מנסה להכניס לשוק זה, אולם 'קדם' עדיין מנסים להמשיך בשלהם, ואף מקיימים מכירה נוספת ביום שלישי הקרוב.

בהצהרה שהם פרסמו לאחרונה, הם כותבים בין הדברים: (התגובה המלאה מופיעה בסוף הכתבה)

"הפרסומים הנ"ל נכתבו במגמה ברורה להשחיר את פניו של הרב שאול שמעון דויטש, בעליו של האוסף, ולקעקע את אמינותו. כמו כן מטרתם לכאורה לפגוע באמינותה ובמהימנותה של בית המכירות "קדם".

"במבט כללי, בפרסומים הנ"ל אין ולו הוכחה ישירה וברורה אחת, המקעקעת את אמינותם של הפריטים מאוסף חב"ד שבידינו..."

"כידוע, באמצע שנות ה-80, בעקבות "פרשת הספרים", העתיקו... את מקום מגוריהם מ-770, לניו ג'רזי. בעת המעבר הוציאה חנה גוראריה את מרבית רכושה מ-770 שכלל בין היתר חפצים שונים שירשה מאביה הריי"ץ ומאמה הרבנית נחמה דינה, או כאלה שקיבלה במתנה מסבה האדמו"ר הרש"ב..."

"מצויות בידינו עדויות רבות ובלתי תלויות על הקשרים האמיצים והקרובים שנרקמו באותם ימים בין הרב דויטש ובין חנה גוראריה.

"כמו גם עשרות פריטים נוספים המעידים כאלף עדים על מהימנותו של הרב דויטש, ועל כך שמקורים של החפצים בבית אדמו"רי חב"ד לדורותיהם".

שני העמודים של הצהרה זו, מנסים לבנות חזרה את המהימנות של אותו שאול שמעון דויטש, ולהציגו כמקור אמין של החפצים השונים, שהרי ללא עדות מכלי ראשון על מקורם אין להם ערך היסטורי או אספני.

ולכן, מעבר למה שכבר פורסם בעבר, בבימה זו ובבימות אחרות, ננסה להתייחס רק לתגובת בית המכירות, ולהסביר עד כמה אין בהם עדות מהימנה, לעומת הוכחות ברורות וישירות על חוסר בהוכחות וביסוס מקוריות הפריטים כדי לגרוף רווח כספי, בהסתמך על חוסר הידיעה של הקונים.

•

העובדות לאשורן מול 'פייק ניוז'

במהלך השבועיים האחרונים ערכנו בדיקה מעמיקה של כל הטענות שהועלו על ידי 'קדם'. צוות הכתבים והתחקירנים שלנו פנו לגורמים יודעי דבר, להיסטריונים בעלי שם, ולאנשים שהיו במרכז כל אותן פרשיות שדרכן מנסה דויטש להוכיח את מהימנותו, והמסקנה העולה היא עגומה בהחלט: כתב ההגנה של 'קדם' שעמוס בהצהרות היסטוריות וקביעת עובדות שלא היו ולא נבראו, מגלה כי המכירות שלהם בנויות על מסקנות ללא שום ביסוס.

קריאה מדוקדקת, שורה אחר שורה, מעלה את השאלה הבסיסית ביותר, האם הבעלים של בית המכירות הפומביות המתהדר בהיותו "המוביל בתחומו, עם צוות עובדים ומומחים גדול ומיומן, משרדים מרווחים ומאובטחים בירושלים ונציגות בצפון אמריקה", מכירים בכלל את ההיסטוריה של חב"ד ליובאוויטש בשנות נשיאותו של הרבי החל מיו"ד שבט ה'תש"י, או לחילופין מיקסמו רווחים של מכירות, על פריטים שסימני השאלה עליהם בוהקים באדום.

עוד בנושא:

הדמות המסתורית שרקדה עם האוייב

מתי עזבה גב' גוראריה את 770?

גב' חנה גוראריה, בתו הבכורה של כ"ק אדמו"ר הריי"ץ נ"ע (כ"ה מנחם-אב ה'תרנ"ט - ט"ז אדר ה'תנש"א) שנישאה להרב שמריהו גוראריה, התגוררה מאז נקנה בית חיינו 770, בקומה השלישית של הבנין, היא בעלה ובנה שלום דובער.

ברבות השנים, לאחר שנחשף כי בנה גנב בשיטתיות את כתבי וחפצי כ"ק אדמו"ר הריי"ץ על מנת למכור אותם ולגרוף רווח כספי, והתפוצצה 'פרשיית הספרים' המוכרת, היא עזבה את דירתה בקומה השלישית, בעיצומו של הדיון המשפטי, ועברה לגור אצל בנה בניו ג'רזי.

בתגובת 'קדם' הם מנסים להסביר איך וכיצד הועברו כל החפצים שלה, או שקיבלה בירושה מאבותיה ואבות אבותיה, במהלך אותה עזיבה את בית חיינו, ולפי זה מתארכים את סיפורו של דויטש, ומסמכי האימות שהוא מסר להם עם "החתימה" של גב' גוראריה.

שוחחנו השבוע עם כמה מאלו ששימשו את בתו של אדמו"ר הריי"ץ, וסייעו לה לנהל את משק הבית בכל אותם שנים. בשיחות נפרדות הם הסבירו שלא סביר שהיא לקחה איתה את כל הרכוש הזה בעת שהיא עזבה את המקום.

הסיפור התרחש בשבת פרשת פנחס, כ"ד תמוז ה'תשמ"ה (13 ביולי, 1985), כאשר 'הצלה' הוזעקה לדירתה, לאחר שהיא נפגעה בפניה מטריקת דלת חזקה. אחד הבחורים (שלא היה בריא בנפשו) נקש בחוזקה על הדלת, היא פתחה את הדלת משום שחישבה שמדובר באחד הבחורים שהיו עוזרים תדיר במשק הבית, ומשגילתה שמדובר במישהו אחר ניסתה לסגור את הדלת, והלה בצעד מופרע - שזכה לגינוי מהדהד מפיו הק' של הרבי - טרק את הדלת בפניה שנחבלו כתוצאה מכך.

אמבולנס של 'הצלה' סניף קראון הייטס, הוביל אותה לבית הרפואה, ולאחר ששוחררה משם כבר לא חזרה עוד לדירתה, אלא השתקעה מכאן ואילך בשנותיה האחרונות בבית בנה וכלתה בניו ג'רזי. כך שמלבד העובדה שגב' גוראריה לא חזרה מעולם ל-770 לאחר אותה נסיעה מהירה בעיצומה של השבת, נוהלי האבטחה במקום ובפרט בקומות העליונות הוחמרו כדי שלא יישנו מקרים שכאלו, כולל מקרי הגניבות של בנה מאותם קומות בבניין.

האם סבורים ההיסטוריונים של 'קדם' שתוך כדי טיפול בגב' גוראריה בת ה-86, התנדבו חברי ארגון ה'הצלה' או ד"ר משה פלדמן ע"ה שהגיע למקום, לארוז את כל חפציה, בגדיה, המזכרות, התמונות, המתנות, כלי המטבח, הציוד המשרדי, הרהיטים, ועוד ועוד (שנמכרו בשנים האחרונות על ידם) ולהביא זאת איתם בתוך אותו אמבולנס של 'הצלה', מקראון הייטס עד לבית הרפואה קורנל???

העובדה העולה משיחה מקיפה עם גורמים ברי סמכא היא, שכל הרכוש שלה, כולל החפצים האישיים, ואפילו המלתחה האישית, נותרו בקומה השלישית של 770, עד לשנת ה'תש"נ! כאשר רק לאחר סיום ההתדיינות המשפטית, וסיום כל הערעורים לאחר פסק הדין המהדהד של יום הבהיר ה' טבת ה'תשמ"ז, נארזה התכולה ונשלחה אחר כבוד לניו ג'רזי.

שוחחנו השבוע גם עם אלו שארזו בפועל את תכולת הדירה שלה, והם מעידים נאמנה כי הדברים נשלחו רק אז, לאחר ההוראה מבית המשפט ולא רגע לפני כן. הם גם טענו בתוקף שכל "החפצים" הללו שמופיעים פתאום במכירות הפומביות, לא נכללו במשלוח ההוא בתש"נ שיצא מניו יורק לניו ג'רזי. מהיכן אם כן צצו הסיפורים של דויטש על מסירת החפצים בשנת ה'תשמ"ט לידיו, וכתיבת העדויות המפורטות על זהותם ומהותם, כולל "החתימה" שלה על האמת ההיסטורית של חפצים אלו?

לא רק זו, בניסוח המוקפד שהוכתב להם, מנסים 'קדם' לטעון שבעיצומה של פרשיית הספרים, עזבו באחת גב' גוראריה ובנה בערי את 770, עם כל אותם חפצים שנמכרים כעת לכל המרבה במחיר. וכי לא טרחו לבדוק לרגע את העובדה הידועה כי אותו בן התגורר הרחק מבית חיינו בכל אותם שנים? וגם הביקורים שנהג לעשות מידי פעם אצל אמו הופסקו כליל לאחר שהתפוצצה הפרשיה?

כיון שלא עלה על דעתו של אף אחד אפשרות של מעשים כאלו, לא הוטמעו נוהלי אבטחה בסיסיים, אולם לאחר שהרבי חשף את המאורעות המצערים בקיץ ה'תשמ"ה, חודדו הנהלים, הותקנו מצלימות אבטחה, נוספו מנעולים וכיו"ב. ולכן, כמעט בלתי אפשרי היה, שמאן דהוא ייכנס לאחד מהחדרים בקומות העליונות או קומת המרתף של בניין 770, שלא ברשות הרבי או הממונים מטעמו על כך. "בוודאי שלא היו משאיות הובלה, בתוכם הועברו כל אותם חפצים" אומרים יודעי דבר.

אחד המרואיינים לכתבה זו, נזכר בפעם האחרונה שהבן הגיע לשטח 770: "היה זה ביום חמישי, י"ד טבת ה'תשמ"ו, וש"ב גוראריה הגיע מלווה בעורכי דין של שני הצדדים. המקום היה מאובטח ברמה כזו, שהוא לא נגע בשום דבר ממש".

מי חתום על העדויות?

כמעט על כל פריט מהאוסף שדויטש מוכר, ישנה כרטיסיה של "עדות" הגב' גוראריה, עם פירוט היסטורי ותאריכים, ובסופה "החתימה" שלה.

כפי שכבר הוכחנו בתחקיר הקודם, ספק גדול אם כרטיסיות אלו היו בכלל למראה עיניה, והשרבוט שנמצא בתחתיתן לא מתקרב כלל לצורת הכתיבה או החתימה שלה. אולם בתגובת 'קדם' הם מנסים להצדיק את צורת כתב היד, ומייחסים את השינויים הקיצוניים לגילה המתקדם, ולעובדה שהיא נפצעה (בפניה!) כמה שנים קודם לכן בדירתה. בסיום הם מצהירים שהחתימה עלתה לה בקושי רב, אולם היתה חשיבות לחתימה זו בעיניה, כדי שאיש לא יוכל לערער את האותנטיות ואת האמינות של עדויות אלו.

לגבי המסמכים שהצגנו, מסמכים מקוריים עם חתימות אמיתיות שלה, הם ניסו להכחיש: "הובאו ללא כל אסמכתה וביסוס, לא צוין באיזו תקופה נחתמו, היכן, מה ההקשר, ועל איזה מסמכים נחתמו, אשר על כן לא ניתן להתייחס אליהן ברצינות".

אז באמת כאן המקום, להציג שוב את החתימה המקורית והאמיתית של גב' חנה גוראריה (ולתת לקוראים הישרים להשוות זאת מול החתימה המזוייפת ששרבט לכאורה ש"ש דויטש או מי בשמו, כדי להשוות אמינות לחפצים שהוא מוכר).

למעלה: החתימה המקורית של חנה גוראריה. למטה: החתימה שמוצגת על ידי שמעון דויטש\בית המכירות

המסמכים אותם השגנו לצורך הכנת התחקיר, הם מסמכים שנחתמו על ידי גב' גוראריה ובנה שלום דובער גוראריה, באותה שנה בה לכאורה "נחתמו מסמכי העדות" שבידיו של דויטש.

החתימה של גב' גוראריה המוצגת כאן, היא על מכתב שנשלח לפילנתרופ יהודי ידוע, בתאריך י"ג אדר ה'תשמ"ח! (ה-2 למרץ, 1988) פחות משנה לפני אותם "מפגשים" של דויטש אתה, בהן לכאורה מסרה לו את החפצים וישבה וחתמה על כל פריט ופריט.

החתימה של שד"ב גוראריה המוצגת כאן, היא על מכתב שנשלח לבית הדין, בתאריך ט' אייר ה'תשמ"ח! (ה-26 לאפריל, 1988) בתגובה להזמנה לדין תורה, בו הוא מסביר מדוע הוא מסרב לבוא לדין ומתעתד להתעלם מהזמנה זו.

מדובר בפחות משמונה חודשים הבדל בין החתימות, וכי יש אדם שקול והגון שמסוגל לומר שמדובר באותו אדם שכתב את שתי החתימות, זאת שעל המכתב האותנטי לבית הדין, וזאת שעל "מסמכי העדות" שמציג דויטש?

היסטוריון חב"די מוסמך?

במרכז התגובה של 'קדם' הם מנסים כאמור לבנות מצג שווא כאילו שאול שמעון דויטש הוא היסטוריון נודע, מוסמך ומקובל, של דברי ימי חב"ד ליובאוויטש, ואדמו"רי חב"ד ומשפחותיהם. לצורך כך הם מפרטים בסיום העמוד הראשון שורה של מאמרים או חיבורים שפרסם בבימות שונות, את "ספר הזכרונות חלק שלישי", ואת הביוגרפיה בת שני הכרכים על הרבי מליובאוויטש Larger Then Life.

בסיום העמוד השני "בשולי הדברים", הם מנסים את מזלם שוב:

"הרב שאול שמעון דויטש נהג לערוך לבקשת הרבי מחקרים בנושאים היסטוריים שונים, דבר שיכול ודאי להעיד על אופיו ומהימנותו. ב"קובץ כ"ח סיון - יובל שנים", אותו הרבי הגיה וחילק במו ידיו ביום כ"ח סיון תנש"א לציבור, מופיע פרק שנכתב לבקשת הרבי בידי הרב דויטש - "סקירה קצרה על הצלת כ"ק אדמו"ר שליט"א והרבנית נ"ע מעמק הבכא האירופאי והעברתם לארצות הברית". בשולי העמוד הראשון של פרק זה נכתב: "רשימה היסטורית זו נערכה ע"פ הנמצא בספרי תולדות חב"ד המתארים את סיפור ההצלה ואחר העיון במסמכים הרשמיים של עורכי-הדין של 'אגודת חסידי חב"ד' (צילומם הגיע לידינו באדיבותו של הרה"ת ר' שאול שמעון דויטש)". שמו של הרב דויטש הוא היחיד המופיע בקובץ זה - כמה חסידי חב"ד ישנם בעולם היכולים להתהדר בכך שהרבי חילק קובץ ששמם מתנוסס בו?". סוף ציטוט.

מרשים בהחלט, מחזק את הנרטיב לכאורה. אבל כיון שמדובר באירוע היסטורי שהאנשים העומדים מאחוריו חיים איתנו, פנינו אליהם השבוע.

אולם עוד לפני כן, יש להתייחס לקביעה של 'קדם' שמדובר בבר סמכא בהסתמך על הביוגרפיה שהוציא לאור על הרבי. ובכן פנינו לכמה מחברי ספרים על הרבי, וגם לכאלו שעוסקים זה למעלה מיובל שנים בתחום זה, והם ביקשו שנקרא את 'ביקורת הספרים' שכתב על כך יורי ינובר (סופר, עורך, כתב ושדרן, עיתונאי ותיק בעל טורים ב'ישראל שלנו' וב'ידיעות אחרונות', מייסד אתרי חדשות וירחונים מקוונים).

את הספר של דויטש הוא מכנה "ניסיון נפשע של רצח אופי, שעושה שמעון דויטש ברבי מליובאוויטש". ומסביר: "הרב שאול שמעון דויטש, מנהל חשבונות בחברת שיווק של אלקטרוניקה במנהטן, החל להתפרסם בתחילת 1997, בעת שהוא מנסה לשווק את עצמו בבורו פארק בתור "האדמו"ר מליאזנא החדש". בראיונות לכלי תקשורת שונים, הוא מסביר כי ישנו קומץ של יהודים מאמינים בשכונת בורו פארק בברוקלין, הכמהים לדמות של אדמו"ר שתספק להם מזון רוחני, והוא שמח להיענות לבקשתם...

"כתיבתו של דויטש גדושה בליקויים חמורים... האמינות שלו כחוקר והיסטוריון מוטלת בספק רב... ספרו עמוס בהשערות בלתי מבוססות, ציטוטים חלקיים ומעוותים, תרגום מוטעה הנובע מחוסר הבנה בסיסי בשפות עברית ואידיש, לצד הגזמות פראיות. מטריד ביותר למצוא ביותר ממספר מקורות, עדויות המצביעות על דפוס של עיוות והונאה מכוונת מצידו של דויטש...

"אני טוען, שהבעיות בספרו הם נפוצות כל כך לכל אורך עבודתו, עד שניתן לבטל את פרי מחקרו של דויטש כמקור אמין למחקר ולניתוח. אני מקווה מאוד שהספרים הבאים של דויטש, ייבחנו מראש בבדיקה מדוקדקת יותר, כדי למנוע עיוותים נוספים של האמת ההיסטורית, והתיעוד המחקרי". דבריו של ינובר.

מי הכין את קובץ כ"ח סיון?

החוברת המיוחדת, אותה חילק הרבי בידו הקדושה לכאו"א ביום הבהיר כ"ח סיון ה'תנש"א מצויה בידי רבים. חוברת בת 104 עמודים, הכוללת שיחות קודש רבות שנותנות הבנה מעמיקה על התנופה שהתחוללה מאז הגעתו של הרבי לחצי כדור התחתון, בכל תחומי הפצת התורה והיהדות, והפצת המעיינות חוצה. בפתח החוברת, סקירה בת שמונה עמודים על סיפור ההצלה הניסי, של הרבי והרבנית מעמק הבכא האירופאי, בעיצומה של השואה האיומה, והגעתם צליחה איש וביתו בשנת ה'תש"א לארצות הברית.

ועתה לעובדות, הידועות לכל מי ששהה בבית חיינו באותה תקופה, וגם מי שלא היה בזמנו יכול להרים טלפון ולשוחח עם מי שעסקו בזה לפני 30 שנה.

חוברת זו לא יצאה לאור "בהוראת הרבי" כפי שמנסה דויטש לטעון בתגובת 'קדם'. אלא היתה פרי יוזמתם של כמה מתלמידי התמימים שלמדו בישיבה המרכזית ב-770 באותה תקופה. רובה של מלאכת העריכה נעשתה בידיו של הרב סימון ג'ייקובסון, שהיה מה'חוזרים' וה'מניחים' במסגרת ועד הנחות התמימים.

גם הסקירה ההיסטורית המופיעה בפתח החוברת, נכתבה ונערכה על ידי שמואל קראוס, שניאור זלמן שמוטקין, ואליעזר יהושע זאקליקובסקי. דויטש לא הפיק את החוברת, לא כתב אותה, ולא היה מעורב בה כלל, אז איך השתרבב שמו בכל זאת לחוברת (ליתר דיוק, לאזכור יחיד בהערה בסוף עמוד 9). פנינו לשם כך לר' סימון ושאלנו את פיו, וזו תגובתו:

"לקראת ציון יובל שנים, לנס ההצלה של הרבי והרבנית, הצעתי בפתק שהכנסתי אל הרבי, כפי שהיה הסדר אז, לבנות 'קונטרס' מיוחד שיכלול אוסף של שיחות הקשורות ליומא דפגרא זה. לאחר אישורו של הרבי, יצאנו לדרך וגייסתי לשם כך כמה אנשים שיעזרו באיסוף החומר, בכתיבה ובעריכה, ביניהם היו ר' דוד אולידורט, ר' שמואל קראוס, ר' זלמן שמוטקין, ור' אליעזר זאקליקובסקי.

"כשעבדנו על החוברת, פנה אלינו שאול שמעון דויטש, ובפיו טענה שיש לו מסמך היסטורי הקשור עם יום זה. אבל התנאי שלו למסירת המסמך לעיון, היה שיזכירו את שמו בפתח דבר. לאחר התעקשות תמוהה, הסכמנו כדי לבדוק אם יש משהו מיוחד במסמך, ולכלול אותו בסקירה ההיסטורית.

"כל אחד יודע, שהסדר היה שלא מזכירים שמות בקבצים מסוג זה. ולכן אף אחד מהשמות שהזכרתי לא מוזכר, וכמובן גם לא השם שלי כיוזם ועורך ראשי. אבל באופן יוצא מן הכלל, הסכמנו לדרישה שלו כדי שנוכל להציג את תצלום המסמך. כאן התחילה ונגמרה המעורבות שלו בקובץ כ"ח סיון. אני די נדהם יש לומר, מהתזה שהוא בנה עבור בית המכירות קדם".

"כל חסיד חב"ד, קטן כגדול, מכיר את הזהירות בהבחנה בין 'מוגה' ל'בלתי מוגה'. לבוא ולהמציא שחוברת זו 'הוגהה' על ידי הרבי, זו חוצפה ועזות פנים. יש הרי בידי את ההתכתבות, השאלות שהכנסנו ומענות הקודש שקיבלנו. הרבי הבהיר שוב ושוב, שלא יהיה לו את הפנאי להגיה קובץ זה, הכתיב מספר הוראות והדרכות, וביקש פעמיים שהחומר יוגה בקפידה על ידי מומחים לדבר, ואכן כך עשינו, החומר עבר הגהה תוכנית ולשונית מדוקדקת בידי שני אנשי מקצוע שונים". דברי הרב ג'ייקובסון.

דויטש מצידו לא שוקט על שמריו, והוא מנסה גם ליצור קשר עם גופי תקשורת חב"דיים, עם אישי תקשורת מובילי דיעה וכיו"ב. בשיחה עם כמה מהם, הוא ניסה שוב לטעון שהוא חתום למעשה על התגלית הנוגעת לויזות אותם קיבלו הרבי והרבנית, בדרכם לחופי ארצות הברית.

פנינו השבוע לשוחח עם הרב אלקנה שמוטקין, מנהל חברת המדיה החב"דית JEM, בעלת הארכיון הנרחב ביותר של תיעוד מדוקדק מחייו ופועלו של הרבי, מסמכים ותעודות היסטוריות, אודיו, וידאו, ועוד. הרב שמוטקין גם חתום על סדרת הספרים 'שנים ראשונות' המהווה פרי מחקר של עשרות שנים על חייו של הרבי, מרגע הלידה בי"א ניסן ה'תרס"ב לפני 120 שנה ואילך.

הוא מסביר לנו שהטענות של דויטש בנוגע לסוג הויזה שקיבלו הרבי והרבנית משוללות כל יסוד. המידע זמין לציבור כבר מאז ה'תשס"ח, אפשר לראות בפרסומים שלנו את מסמכי הנסיעה. יש בידינו מכתבים של HIAS אל הרבי בנוגע לנסיעה שלהם, אשרות הויזה לארצות הברית, וכן הלאה.

של מי ההערות בכתב היד?

כהוכחה לעובדת היותו של דויטש היסטוריון מוסמך, שחתום על שורת פרסומים המקובלים בקרב חסידי חב"ד, הם מגייסים גם את פרסום "ספר הזכרונות חלק שלישי", ספר נוסף בסדרה של זכרונות כ"ק אדמו"ר הריי"ץ נ"ע, שהופיע ביום הבהיר י"ד כסלו ה'תשנ"ד.

נכון נשמע לכם מוזר? הנה העובדות:

ההוצאה לאור של ספר הזכרונות, בשפת המקור ובכל השפות אליהן תורגם, היא של הוצאת הספרים הרשמית של חב"ד ליובאוויטש - קה"ת, שנוסדה על ידי בעל הזכרונות הלוא הוא הרבי הריי"ץ. כשלוקחים את הספר ליד, ובודקים מי עסק בעריכה של הספר, מוצאים שמות אלו: הרב יהושע דובראבסקי, הרב אהרון חיטריק, הרב יוסף יצחק קעלער, הרב יוסף ברוך הכהן פרידמאן והרב שלום יעקב חזן.

בין השמות של "מי שעזרו בהכנת החומר בספר לפרסום" נמצא גם שאול שמעון דויטש. פנינו השבוע להוצאת הספרים קה"ת וניסינו להבין עד כמה היתה המעורבות של דויטש בספר זה, התשובה לא הפתיעה אותנו. ההגדרות שהוא נתן לכך, ו'קדם' מכניסים לנרטיב החדש, רחוקים מאוד מהמציאות. "הוא עסק בכמה צילומים, ועריכת מפתח מסויים שלבסוף גם לא נכנס אל הספר".

בעת הכנת התחקיר, גילינו שאחד הפריטים שדויטש מוכר הוא, כמה לא מפתיע, "ספר הזכרונות חלק שלישי, עם הערות ותיקונים בכתב ידו של הרב אהרון חיטריק". הפריט עלה בקטלוג של בית המכירות 'אפל' בחודש אייר בשנה שעברה.

מלבד רמיסת נורמות בסיסיות של אתיקה ונהלים של הוצאה לאור, כגון נטילת טיוטה על מנת למכור לכל המרבה במחיר, הרי ששוב דויטש משתמש בשיטות ההונאה שלו מול ציבור הקונים הפונטציאלי, וקובע עובדות הרחוקות מן האמת (לא נוכל לקבוע כאן האם דויטש ניסה להעלות את המחיר של כתב היד, בכך שהוא משייך אותו לאדם שהלך לעולמו והיה ידוע ביצירותיו בתחום המחקר והכתיבה החסידית תורנית, או שאכן הוא לא מכיר את כתב היד של שני האישים, ופשוט החליף ביניהם ללא שימת לב).

ההערות בכתב היד, הן של מי שמשמש כיום כמנהל קה"ת, הרב יוסף ברוך הכהן פרידמאן, שמיהר לפנות לבית המכירות, והם כמובן השמיטו את הפריט מהקטלוג, ומהמכירה הפומבית.

שמלתה של הרבנית פרפל?

לא מזמן ציינו חסידי חב"ד את יום ההילולא הל"ד של הרבנית הצדקנית מרת חיה מושקא שניאורסאהן ע"ה, רעייתו של הרבי. במסגרת הכינוסים או ההתוועדויות העלו את זכרה, סיפרו על צניעותה, והבריחה שלה מכל ענין של הילה ופרסום. ודאי שאף אחד לא העיז לחלום פעם, שמאן דהוא ינסה לסחור בבגדיה, תכשיטיה, חפציה וכליה.

ביום שלישי הקרוב, ינסו בבית המכירות 'קדם' לקדם מכירה של כמה פריטים המיוחסים על ידי אותו דויטש לרבנית. רובם של הפריטים במכירה זו, ובמכירות קודמות, ו"שייכותם" לרבותינו נשיאינו או בני ביתם מוטלים בספק רב, עד כדי חשש להתחזות והונאה שהיא עבירה פלילית חמורה.

פריט אחד לדוגמא, היא שמלה שלכאורה היה בה שימוש בעבר על ידי הרבנית. אבל מן הפרט אתה למד על הכלל. כפי שניתן לראות, בתווית הפנימית של השמלה, רקום שמה של בעלת השמלה... אחת בשם גברת פרפל. שמעתם על הרבנית פרפל?

הרבנית פרפל? בגד השייך כביכול לרבנית חיה מושקא והוצב למכירה פומבית

ומן הנכון גם לתקן רושם מעוות שמנסים ליצור ב'קדם' בסעיפים הרבים של התגובה ששלחו לאחר התחקיר האחרון. התואר "הרבנית חנה" היה שמור בכל הדור האחרון, אך ורק לאמו של הרבי, הרבנית הצדקנית מרת חנה שניאורסאהן ע"ה, רעייתו של הגה"ק הרב לוי יצחק שניאורסאהן ע"ה. גב' גוראריה, מעולם לא כונתה בשם תואר זה, גם לא בקרב מכריה הקרובים. הניסיון הנואל של דויטש, גובל בעיוות היסטורי נוסף.

עוד פריט לדוגמא, הוא מיקרופון ששימש לכאורה את כ"ק אדמו"ר הריי"ץ ב'דינר' לכבודה של ישיבת תומכי תמימים בעשור האחרון לחייו. מלבד העובדה, שישנו תיעוד בתמונות ממעמדים אלו, והמיקרופונים בהם נעשה שימוש, לא מתחילים להזכיר בכלל את הפריטים המוצגים על ידי דויטש, הרי שאחד מהם הוא מיקרופון בעל חוט שהומצא רק בשנת ה'תש"י. נכון, שנת הפטירה של הרבי הריי"ץ. שנים מספר לאחר אותם ערבי תמיכה בישיבת תומכי תמימים.

מצד אחד, תמיד נזכור את מה שלמדנו לדון לכף זכות, ואולי באמת הבעלים של בית המכירות 'קדם' לוקים בחוסר ידיעה קיצוני של דברי ימי חב"ד ליובאוויטש במאות השנים האחרונות, ומשום כך הם מוכנים לקנות כל בדיה והזיה מאותו דויטש, מצד שני אנו אמונים על ירידה לחקר האמת, ותפקידנו להזהיר את הציבור מהונאה חמורה, וכל שכן וקל וחומר, הזהירות עד קצה האחרון מלשייך חפצים בשקר ובכזב לרבותינו נשיאינו או למשפחת בית הרב.

ההמלצה שלנו, לבעלים של בית המכירות 'קדם', או לכל מי שעוסק בתחום המכירות הפומביות, סחר העתיקות וחפצי קדושה והיסטוריה יהודית חסידית, לעשות בדק בית, ולפנות למומחים אמיתיים, היסטוריונים בעלי שם שיש להם רקורד של אמינות בתחום עיסוקם, לפני שהם מנסים למכור משהו הלאה.

•••

תגובת בית המכירות "קדם" בעניין אוסף הפריטים של שושלת אדמו"רי חב"ד הנמכרים על ידם
 
לאחרונה התפרסמו מספר כתבות באתרים הרשמיים של חסידות חב"ד, אודות אוסף החפצים של שושלת אדמו"רי חב"ד שנמכרו בתקופה האחרונה בבית המכירות "קדם".

הפרסומים הנ"ל נכתבו במגמה ברורה להשחיר את פניו של הרב שאול שמעון דויטש, בעליו של האוסף, ולקעקע את אמינותו. כמו כן מטרתם לכאורה לפגוע באמינותו ובמהימנותו של בית המכירות "קדם".

בפתח דבריהם מעלים הפרסומים הנ"ל טענות הנוגעות לאופיו של הרב דויטש או לפרשיות שונות שנקשרו בשמו. אמירות וטענות אלו אינן עוסקות בחפצים ובפריטים מ"בית רבי" ולכן אין זה מענייננו להתייחס אליהן.

במבט כללי, בפרסומים הנ"ל אין ולו הוכחה ישירה וברורה אחת, המקעקעת את אמינותם של הפריטים מאוסף חב"ד שבידינו. ההיפך הוא הנכון, הכתבות הנ"ל מתעלמות במודע משלל ראיות המעידות בבירור על מקורם של החפצים בבית משפחת גורארי': בת הריי"ץ הרבנית חנה גורארי' (אשת הרש"ג) ובנה הרב שלום דובער (בארי) ורעייתו מינא גורארי'.
 
כפי שבוודאי שמתם לב, לאחר פנייתנו לאתרים הנ"ל בדרישה לתקן עובדות מוטעות ולהשמיט טענות שקריות, שונו הכתבות מן היסוד. בין היתר, הושמטו קטעים שלמים, כגון התייחסויות שגויות לחלוטין לפריטי אדמו״רי חב״ד שנמכרו על ידינו בעבר אשר מקורם לא היה באוסף הרב דויטש (אם כי גם מקוריותם של פריטים אלו הוכחה מעל לכל ספק).

כמו כן, עלינו להדגיש כי אף גורם מטעם האתרים הנ"ל לא פנה עד עתה אל בית המכירות "קדם" לקבלת תגובה, כפי שהיה מצופה מכלי תקשורת הראוי לשמו, וכפי שנהוג בכתבות תחקיר רציניות. לדעתנו, הדבר מעיד בבירור על היעדר כל רצון לרדת אל חקר האמת.
 
בית המכירות "קדם" מעוניין להתייחס לעובדות בלבד:
 
הנסיבות בהן העניקה הרבנית חנה גורארי' את החפצים שירשה מ"בית רבי" לרב שאול שמעון דויטש

כידוע, באמצע שנות ה-80, בעקבות "פרשת הספרים", העתיקו הרבנית חנה גורארי' ובנה בערי את מקום מגוריהם מ-770, לניו-ג'רזי. בעת המעבר הוציאה הרבנית חנה את מרבית רכושה מ-770 שכלל בין היתר חפצים שונים שירשה מאביה הריי"ץ ומאמה הרבנית נחמה דינה, או כאלה שקיבלה במתנה מסבה האדמו"ר הרש"ב, מסבה הרה"ק ר' אברהם שניאורסון מקישינב, ומזקנותיה הרבניות שטערנא שרה אשת הרש"ב ורבקה אשת המהר"ש.

מצויות בידינו עדויות רבות ובלתי תלויות על הקשרים האמיצים והקרובים שנרקמו באותם ימים בין הרב דויטש ובין הרבנית חנה גורארי', בנה בערי וכלתה מינא. בשנים אלו היה הרב דויטש בין חסידי חב"ד היחידים ששמרו על קשר עם השניים.
 
כל החפצים של "בית רבי" שהעניקה הרבנית חנה לרב דויטש נמסרו במהלך שנת 1989, לאחר "פרשת הספרים" ובסמיכות לפטירת בעלה הרב שמריהו גורארי', הרש"ג (11 בפברואר 1989). ניתן לשער שמסירתם לרב דויטש נעשתה במסגרת ניסיונה של הרבנית חנה להכניס סדר ברכושה, לאחר שהוצאה מביתה ב-770 ולאחר ההפסד ב"פרשת הספרים", מכיוון שחששה שמא ינסו החסידים ל"השיג" את החפצים הנדירים ויקרי הערך שברשותה.

הרב דויטש עסק באותם ימים בחיבור ובעריכת מאמרים רבים הנוגעים לתולדות אדמו"רי חב"ד, שהתפרסמו בכתבי העת "כפר חב"ד", "די אידישע היים" ואחרים, והוציא לאור בין היתר את "ספר הזכרונות חלק ג'" ואת הביוגרפיה בת שני הכרכים על הרבי מליובאוויטש Larger Than Life. כפי הנראה, קשריו ההדוקים עם בני משפחת גורארי' ה"מנודים", והנכונות שלהם להעניק לו את החפצים הרבים של "בית רבי", קשורים בעיסוקו כהיסטוריון של חסידות חב"ד ואדמו"ריה.

כל החפצים שהעניקה הרבנית חנה לוו באישורים המתארים בפרוטרוט את נסיבותיו של כל חפץ ואת גלגוליו השונים – כיצד ומתי נמסר לרבנית חנה גורארי' מאת אבותיה וזקניה אדמו"רי חב"ד.

האישורים כתובים בכתב-יד (באנגלית), וחתומים בעברית בידי הרבנית חנה גורארי'. החתימות כתובות באותיות גדולות ומופרדות זו מזו: מעבר לגילה המבוגר (הרבנית חנה הייתה ב-1989 כבת 90), ולרצונה שלא ניתן יהיה לערער על תוקפם ואמיתותם של האישורים. הרי שפציעתה הקשה שלוש שנים קודם לכן, בתמוז תשמ"ו (כאשר "חסיד שוטה" פרץ משולהב לביתה והכה אותה במוט ברזל בחוזקה, פצע את ידה, פגע בגולגולתה ועיוור את אחת מעיניה), היא כנראה הסיבה לכך שחתימתה נראית כ"פרמיטיבית" ופשוטה.

לעומת זאת, החתימות של הרבנית חנה ובנה בערי שהוצגו בצילומים בכתבות הנ"ל ושהוגדרו כ"אותנטיות", הובאו ללא כל אסמכתה וביסוס: לא צוין באיזו תקופה נחתמו, היכן, מה ההקשר, ועל איזה מסמכים נחתמו, אשר על כן לא ניתן להתייחס אליהן ברצינות.

ישנם מספר רב של חפצים ומסמכים מ"בית רבי" המצויים בידינו או שנמכרו בעבר בבית המכירות "קדם" וכן בבתי מכירות אחרים, שמקורם באוסף הרב שאול שמעון דויטש, ואין כל ספק באשר למקורם בבית משפחת גורארי'. על פריטים אלו נמנים, בין היתר:
* מספר מכתבים בגוף כתב יד קדשו של האדמו"ר הריי"ץ, אל נכדו הרה"ת בערי גורארי'. מכתבים אלו לא פורסמו מעולם ונמצאים בידיו של הרב דויטש (מצ"ב לראשונה תצלום מהמכתבים).
* תיק התביעה השלם המקורי מ"פרשת הספרים" שהיה בידי הנתבע בערי גורארי' ונמסר ע"י הרב דויטש לבית המכירות Kestenbaum בשנת 2015 (קישור).
* יומן האדמו"ר הריי"ץ – עשרות עמודים בגוף כתב יד קדשו של הריי"ץ מזמן הגעתו לארה"ב באדר ת"ש – נמסר מבערי גורארי' לרב דויטש ונמכר בבית המכירות Kestenbaum בשנת 2015 (קישור).
* מספר גליונות של השבועון The Jewish Week משנת 1989, עם תווית המנוי המקורית על שם מינא גורארי' וכתובת מגוריה בניו ג'רזי, שהרבנית מינא מסרה לרב דויטש כעדות נוספת למקורו של האוסף בבני משפחת גורארי'. 
* תצלום מקורי ובלתי מוכר של הרבנית חיה מושקא בילדותה, שנמסר מהרבנית חנה לרב דויטש ונמכר בבית המכירות Appel בשנת 2021 (קישור).
 
כמו גם עשרות פריטים נוספים המעידים כאלף עדים על מהימנותו של הרב דויטש, ועל כך שמקורם של החפצים בבית אדמו"רי חב"ד לדורותיהם.

בשולי הדברים
הרב שאול שמעון דויטש נהג לערוך לבקשת הרבי מחקרים בנושאים היסטוריים שונים, דבר שיכול ודאי להעיד על אופיו ומהימנותו. ב"קובץ כ"ח סיון - יובל שנים", אותו הרבי הגיה וחילק במו ידיו ביום כ"ח סיוון תנש"א לציבור, מופיע פרק שנכתב לבקשת הרבי בידי הרב דויטש – "סקירה קצרה על הצלת כ"ק אדמו"ר שליט"א והרבנית נ"ע מעמק הבכא האירופאי והעברתם לארצות הברית". בשולי העמוד הראשון של פרק זה נכתב: "רשימה היסטורית זו נערכה ע"פ הנמצא בספרי תולדות חב"ד המתארים את סיפור ההצלה ואחר העיון במסמכים הרשמיים של עורכי-הדין של 'אגודת חסידי חב"ד' (צילומם הגיע לידינו באדיבותו של הרה"ת ר' שאול שמעון דויטש)". שמו של הרב דויטש הוא היחיד המופיע בקובץ זה - כמה חסידי חב"ד ישנם בעולם היכולים להתהדר בכך שהרבי חילק קובץ ששמם מתנוסס בו?
 
בית המכירות "קדם" מקווה שהעובדות הנ"ל ישימו קץ, אחת ולתמיד, לשמועות ולפרסומים בנושא (שחלקן גובלים בלשון הרע ובהוצאת דיבה), שכפי שהוכח לעיל, בינם לבין האמת אין דבר וחצי דבר.