מי מאיתנו לא מכיר את הסיפור הידוע, על ההגמון האכזר שביקש מרבי אמנון להמיר את דתו, ומשסירב נידון לייסורים מרים, עד שהובא לבית הכנסת בעיצומה של תפילת ראש-השנה, אז פצח בתפילת 'ונתנה תוקף' שבסיומה השיב את נשמתו ליוצרה?

כבר לפני עשרות שנים, עם חשיפתה של הגניזה הקהירית, התבררה לדאבון ליבם של רבים העובדה כי סיפורו של רבי אמנון ממגנצא ותפילת "ונתנה תוקף", לא התרחשו בדיוק כמו בסיפור.

shutterstock

רבי אמנון וה"ונתנה תוקף"

עבור אלו שטרם מכירים את סיפורו של רבי אמנון והתפילה המיוחדת - נביא את הסיפור בקצרה:

רבי אמנון מהעיר מגנצא, שהיה גדול הדור וכליל המעלות, מתבקש על ידי ההגמון בעירו להמיר את דתו.

כדי לדחותו בקש אמר רבי אמנון שיחשוב על הדבר שלושה ימים, אך אחר כך התחרט מאוד על שלא דחה אותו לאלתר ובכך רמז, כביכול, שהוא מוכן לחשוב על כך.

ביום השלישי, משלא הגיע, הביאוהו בעל כורחו. הוא הציע שיכרתו את לשונו, שסררה כאשר לא דחתה את אפשרות ההשתמדות מיד, אך ההגמון חפץ להעניש דווקא את ידיו רגליו, שלא הגיעו. עינוהו בייסורים איומים, כרתו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו אחת אחת והמליחו את הפצעים במלח.

היה זה סמוך לראש השנה, ומשהחזירוהו לביתו והגיע החג, ביקש שיביאוהו לבית הכנסת. שם, לפני אמירת קדושה, פתח את פיו ואמר את פיוט "ונתנה תוקף"; משסיים אותו נסתלק מן העולם. ביום השלישי לפטירתו נגלה רבי אמנון לרבנו קלונימוס ולימדו בחלום את הפיוט, וציווה אותו להפיץ בכל הקהילות פיוט זה, וכך נעשה.

הסיפור עובר מדור-לדור

במשך מאות שנים הלך הסיפור והתפרסם, איש לא חלק על נכונותו, וכך הפך לעובדה מוגמרת ומפורסמת. סיפורה של התפילה הוא אחד מסיפורי התפילה המפורסמים, שקנה לו שם בזכות עוז רוחו ומסירות נפשו של רבי אמנון, למען קדושת השם.

David Cohen 156/Shutterstock

אלא שלפני כמה עשרות שנים, במהלך פיענוח אוצרות הגניזה הקהירית, התגלו באופן מפתיע רמזים שונים המצביעים על כך שתפילת 'ונתנה תוקף' קדומה בהרבה מזמנו של רבי אמנון נשוא הסיפור. על פי הממצאים – מתברר כי מקורה של התפילה ככל הנראה בארץ הקודש, וייתכן שהיא נכתבה כבר לפני כ-1500 שנים – שנים רבות לפני שקמה הקהילה היהודית במגנצא..

גילויים חדשים

בשנים האחרונות, מתבררים פרטים נוספים שלא נודעו היום, בזכות כתבי-יד שהיו נסתרים שנים רבות, ומהם עלו כי אכן תפילת 'ונתנה תוקף' נכתבה זמן רב לפני הולדתו של רבי אמנון – וכי לא ייתכן כי הוא זה שכתבה. אלא שמתברר, כי ההשערה המפקפקת בפרטי הסיפור שכיום הולך ומתבררת, הועלתה על ידי הרבי כבר לפני עשרות שנים, בשנת תשי"ד.

באגרת מיום כ"א אייר תשי"ד, אנו מוצאים שורה ארוכה של תיקונים והערות שמעיר הרבי בספרו של המחבר שעוד טרם הגיעה לדפוס, ונשלח לרבי ככתב-יד. בין עשרות התיקונים, ניתן למצוא את התיקון הבא:

"ממה שהעתיק מספרים שקדמוהו שר' אמנון פסק דינו במה שיענישוהו הנה צריך עיון אם אמיתי הוא, כי אסור לחבול בעצמו. וידוע שכמה עניינים בשלשלת הקבלה מפוקפקים ולא אמיתיים, וכמובא בכמה מקומות".

כלומר – הרבי מביע תמיהה, כיצד ייתכן שצדיק כרבי אמנון יציע כי יענישוהו בייסורים המתוארים בסיפור? הלא על-פי ההלכה, אסור לאדם לחבול בגופו, ולא ייתכן כי רבי אמנון עשה מעשה שיש בו בעיה הלכתית שכזו.

shutterstock

מעשה שלא היה?

 ייתכן אמנם כי חלקים מסוימים מן הסיפור אכן נכונים, אלא שנפלו בו טעויות כמו זו שרבי אמנון היה זה שהציע להענישו בייסורים, או שהוא זה שחיבר את התפילה המיוחדת. ניתן לומר כי הוא אכן קיבל עונש אכזרי זה בהוראת ההגמון, אך לא היה זה חלילה-וחס בהצעתו. כך גם ייתכן שתפילת 'ונתנה תוקף' נכנסה לסדר התפילה על-ידו, ולא שהוא זה שחיברה. דברים אלו אינם אלא בגדר השערות; רק זאת נדע, כי פרטי הסיפור כפי שסופר אינם מדוקדקים כלל וכלל, ושמא – מעולם לא היו.