בימים האחרונים פרסמנו כאן ב-COL שורה של עדויות על המתחולל, מבחינה בטיחותית, בבית חיינו 770 בימי חודש תשרי. העדויות מדברות על דוחס בלתי רגיל, על צפיפות שמובילה לעיתים קרובות להתעלפויות וכדומה.

למעלה ממאה תגובות של גולשים זרמו למערכת COL מאז פרסום הכתבות. רבים מהן הינם מונולוגים שלמים של בחורים, הורים, ואף משפיעים ורבני קהילות. רובם ככולם קוראים לחשב מסלול מחדש ולעשות כל שניתן בכדי למנוע אסון שיכול בצער רב להתרחש, כפי שאירע במירון ובחצר חסידות קרלין אך בשבועות האחרונים.

צריך לומר: בעקבות הפרסומים, ל-COL נודע כי המנהלים את בית המדרש הגדול של 770, וכן מנהלי אוהל חב"ד ליובאוויטש (בו שוהים בימים הנוראים ובשמחת תורה ויום ההילולא ג' תמוז אלפי חסידים), נערכים לביצוע שינויים בטיחותיים במתחמים הרלוונטיים. בכתלי 770 כבר נתלו מודעות הקוראות לפנות את המזוודות הרבות, הנערמות באורח קבע בעתות מרובות אורחים, בפתח הכניסה ל'זאל' הגדול ומונעות את זרם כניסת ויציאת ההמונים.

עוד בנושא:

>> בלי ביטחון, דחס נורא, מעולפים: "כל שנה איכשהו מצליח לשרוד"

>> "מה שקורה ב-770 בתשרי חייב לעבור שינוי דחוף"

>> דמחת תורה ב-770. העיתונאי החב"די קורא למנוע את האסון הבא

אך בכך לא די. מסתבר כי כתובת לאסון כתובה ביתר שאת על עזרת הנשים בבית המדרש ב-770.

אם מחשבים את גודל השטח של עזרת הנשים ביחס למתפללות הגודשות אותו בימי חודש תשרי, הרי שהצפיפות והדוחק במקום עולה בעשרות מונים על הצפיפות בעזרת הגברים.

הנה כמה עובדות: עזרת הנשים של 770, על כל חלקיה, קטנה. בחלקים ממנה התקרה נמוכה. רבות מהבנות נאלצות לעמוד בעת התפילות במדריגות, אחרות על משענות של ספסלים. כתוצאה מכך האוויר במקום נחסם. והעיקר: כולן רוצות להיות בשורה הראשונה, צמודות לחלונות, בשביל לראות מה קורה 'למטה'.

אחת מנשות אנ"ש בארץ הקודש מתארת ל-COL: "כמות הבנות נדחסת קדימה בעת התפילות בצורה לא אנושית, כי כדי להיות 'חלק' מהתפילה צריך להיות ליד החלונות, שגם ככה כהות ולא רואים בהן טוב. אז כולן נדחסות קדימה.

"לא למצוא את היד או הרגל זה דבר שבשגרה. כמות ה'הצלה' שקיימת במקום גבוהה משל זו הקיימת אצל הגברים בדיוק בשל הדחיסה הזו. תשאלו את הגברים על הדפיקות בחלונות".

הגולשת מוסיפה לתאר: "הדחיסה מתגברת בשמחת תורה, בהתוועדות ראש השנה ובהדלקת נרות חנוכה. אז כ-ו-ל-ן מגיעות, אבל אין מקומות שמורים. האמריקאיות לא נותנות לישראליות להכנס ל'שול' השני בגלל שאצלן זה כבר ממש אידאולוגיה להדחס קדימה. ולישראלית שלא יכולה לעמוד בזה, אין מקום להיות בכלל.

"ביום חול גם כן יש איזו אידאולוגיה מוזרה להיות בשורה הראשונה, כך שגם אם יחסית פנוי מאחורה בנות נדחסות שם ברמה שצריך לדחוף את הבת שלפנייך כדי לקבל קצת אוויר לנשימה. היו הרבה מקרים כבחורה בתיכון שבהם פיניתי לי מקום לנשימה עם הידיים עד שהתייאשתי ויצאתי. 2 נכנסו במקומי מיד.

"בשביל המקומות הללו בנות ישנות ב-770 לשמור מקום, כך שאת כל ההתמודדות הזו הן עושות כשהגוף כבר עייף.

"בחנוכה האחרון שהייתי, בחורה התעלפה. הוצאה החוצה. התעוררה וחזרה שוב. התעלפה שוב. בסוף פונתה לבית רפואה. אחרי יומיים שוב נדחסה פנימה. אפשר להמשיך ולפרט, אבל בגדול, יש כאן צורך בעבודה בכמה מישורים".

מה בכל זאת יש לעשות. הנה שתי רעיונות:

1. תעמולה בתיכונים וארגוני הבנות. להפוך את הדחיפות לפחות 'מסירות נפש' דקדושה. כי כך זה באמת.

2. לראות מה ניתן לשנות בעזרת הנשים כדי שגם מי שלא נמצאת ב-3 שורות הראשונות תוכל להיות חלק מהתפילה.