שמחת תורה ב-770. "נדחקים אל הקיר, הרבה לחץ, קשה לנשום"
אחרי האסונות בקרלין ובמירון, בציבור החרדי מתחילים להפיק לקחים.
גם בחסידות חב"ד החלו להישמע קולות, לפיהן יש לשקול מחדש את אופן הנסיעה אל הרבי בחודש תשרי. ב-770, בעיקר בבית המדרש הגדול, מקדימה - באזור הקרוב לארון הקודש - קיים דוחק רב וצפיפות ממושכת בכל שנה בימי חודש תשרי.
כאן, באתר COL, הבאנו עדויות של גולשים על המתחולל במקום בירח האיתנים. בעקבות הפרסום הודיעו הגבאים המנהלים לאחרונה בפועל את בית המדרש הגדול ב-770 כי לא יאפשרו השנה הצטברות של מזוודות בכניסה, בכדי לאפשר יציאה מרווחת. יש לציין כי אחת הטענות המרכזיות על המתחולל ב-770 בתשרי עוסקת בגורמי הביטחון הרשמיים והממשלתיים שאינם נוכחים דרך קבע במקום ומוודים את קיום הסדר.
מי שהעלה את הנושא על סדר היום הוא העיתונאי החב"די ר' צבי טסלר, המתגורר בנחלת הר חב"ד. בטור שפרסם בשבעון 'כפר חב"ד' קרא לפצל את הנסיעות אל הרבי ולא לשלוח את הילדים לבדם ללא ליווי.
בשיחה עם הרצל קוסאשוילי, בתכנית ליל שישי ברדיו COL, הרחיב טסלר בנושא.
"הגעגועים להוית אצל הרבי הם גדולים. הרצון, השאיפה, של כל אחד מאיתנו הוא לנסוע", אומר טסלר. "הילדים שלי מאוד רוצים לנסוע ולהיות בחלק מחודש החגים אצל הרבי, ואני רוצה לאפשר להם, אבל ברור לי לגמרי - וזה התחדד לי אחרי אסון מירון וקרלין - שבמצב הנוכחי לא שייך לאפשר להם לעשות זאת, בטח כשהם לבדם. זה יהיה מעשה חסר אחריות.
"העניין נוגע לכמה רבדים. הרובד הבסיסי שמטריד אותי מאוד, זה חשש ממה שקורה בתוך 770. 770 הוא בית כנסת שבשגרה מתנהל כמו שצריך מבחינת הצפיפות. בחודש החגים אולם, ובפרט בשמחת תורה, הצפיפות היא בלתי אנושית. יש את הפירדמידות שבונים בכל שנה ועליהם עומדים בחורים. זה לא תקין".
טסלר סיפר על מה שראה וחווה מקרוב ב-770 בשנים האחרונות. "לאחרונה אני נמצא באוהל בשמחת תורה, כשאני אצל הרבי. הפעם האחרונה שהייתי ב-770 בשמחת תורה הייתה לפני שש שנים, ואז סכנת הנפשות הייתה מוחשית. הוצאתי את הבן שלי בקושי מבית המדרש. הלחץ והדוחק הוא בלתי אפשרי. נדחקים אל הקיר, כולל שולחנות. אתה אומר לעצמך: אם אני מטר שמונים ובקושי מצליח לנשום, אז הבן שלי איך. מאז אני לא מגיע ל-770 בשמחת תורה.
"בשנים האחרונות יש קצת פתרונות. לאחרונה בונים אוהל מחוץ ל-770 וזה קצת מדלל את הלחץ. אבל עדיין אין זה מספיק. בכל שנה קוראים לאנשי ההצלה, ותמיד זה נגמר בניסים. אני זוכר שאחרי האסון במירון, אמרתי לעצמי - הרי בכל שנה אני נמצא שם ותמיד אומרים 'מזל שלא נגמר באסון'. ב-770 הדיבורים הם אותם דיבורים. צריך הפעם לעשות משהו בשביל למנוע את האסון הבא".