בלי ביטחון, דחס נורא, מעולפים: "כל שנה איכשהו מצליח לשרוד"

שני האסונות האזרחיים שאירעו לאחרונה בישראל, בקרב הציבור החרדי, במירון ובקרלין, גרמו בקרב רבים להעלות את השאלה האם ראוי לשנות את צורת ההתנהלות של ההתכנסויות ההמוניות בחצרות חסידים.
אמש פרסמנו כאן באתר COL קריאות של שני עיתונאים חסידי חב"ד, צבי טסלר מקריית מלאכי ומענדי גרוזמן מכפר חב"ד, בנושא. גרוזמן כתב: "מה שקורה בחגי תשרי ב-770, מרכז חב"ד בניו יורק, חייב לעבור שינוי דחוף". טסלר קבע: "עם כל הכאב, כשאין דרך בטוחה לעשות זאת, עדיף לנסוע עם הילד במועד אחר בשנה, ולא להיכנס לספק פיקוח נפש".
תגובות רבות התקבלו במערכת האתר מאת הגולשים. הנה כמה עדויות מרכזיות:
אחד הגולשים כתב: "מנסיון של כמה שנים בתשרי, אני כבר לא נכנס יותר לאזור המכונה "מכבסה" (החלק הקדמי של 770, בעת התפילות המרכזיות). אין שם יכולת לעמוד במקום אחד מפני הצפיפות והגלים האנושיים. המקום שם צפוף ביותר וכשיש דחיפות וגלים של מאות מאחוריך אתה פשוט עף קדימה או שאתה נדרס ח״ו. המצב שם, בעיקר לצעירים, קרוב לסכנת נפשות היל״ת. איכשהו עוברים כל שנה עם כמה מעולפים וזהו, אך אי אפשר לסמוך רק על הנס, חייבים שינוי לפני שיהיה מאוחר".
אימא ממרכז הארץ כתבה: "סוף סוף, הגיע הזמן שיתעסקו עם הבעיה הזאת, תודה לכם COL. אני שנים שולחת את הבנים שלי עם לב רועד בכל שנה, פוחדת עליהם בתוך הזאל הצפוף. חושבת עליהם מסתובבים ברחובות עוינים, ומתגוררים בבניינים שכורים מלאים עוינים, שהרבה פעמים גם התחוללו בהם תגרות אלימות. אף אחד לא לוקח אחריות. הלוואי שמשהו ישתנה בבקרה, בבטיחות ובהשגחה על הבחורים הצעירים האלה".
בחור מאחת הישיבות פירט: "יש מספר דברים מסוכנים בתשרי ב-770. 1. הפירמידות המאולתרות בהתוועדויות ובשמחת תורה בזאל הגדול. 2. הדוחס בזאל הקטן במה שמכונה 'ברכת הבנים'. 3. הדוחס בזאל הגדול בראש השנה, יוכ שמחת תורה. 4. אין כמעט שוטר או איש ביטחון בכניסה".


















