ביום שישי, במדורו 'סיפורים מכלי ראשון', גולל הרב שמעון אייזנבאך, רבה של שכונת השחמון באילת, את סיפורה של צילה, אלמנתו של ר' יגאל צירין ז"ל, שביקשה מהרבי לתרום ספרים לעילוי נשמת בעלה.

האלמנה ביקשה מהרבי שיתרום ספרים לע"נ בעלה - וזה קרה

לאחר הפרסום התקבלו במערכת COL שתי גירסאות נוספות לסיפור, המשלימות זו את זו.

•

מספר הרב ישראל גליצנשטיין, שליח הרבי באילת לשעבר:

יגאל צירין, תושב אילת, היה נשוי לצילה צירין. הוא נהרג בתאונת דרכים, בדרך לעבודתו בתמנע. צילה נשארה עם יתומים קטנים. היינו בקשר עם המשפחה.

יום אחד, בחודש אלול, הגיעה לביתי גב' צילה צירין, עם בקשה. היא רוצה להקים ספריה לעילוי נשמת בעלה, ולכן היא מבקשת ממני, שהיות ואני נוסע לרבי לחודש תשרי, שאבקש מהרבי כמה ספרים, כהשתתפות בספריה, לעילוי נשמת בעלה.

אמרתי לה שאתן לה תשובה בנידון. פשוט, היא לא הבינה בדיוק את המשמעות. היא חשבה שאני ניגש לרבי ומבקש ספרים וכו'.

הדבר היה קשה לי, אולם גם להגיד לה שאינני יכול לעשות זאת, גם היה קשה לי.

לפתע נזכרתי, שלבעלה יש דוד בתל אביב, והוא ר' זלמן שמרלינג. התקשרתי אליה, ואמרתי לה: יש לכם דוד ר' זלמן, והיות והוא אדם מבוגר וגם הרבי מקרב אותו, אז אולי כדאי שתבקש ממנו, שהוא יבקש ספרים מהרבי.

היא אמרה שזה רעיון טוב, ואכן טלפנה לר' זלמן, והוא אמר לה שאין בעיה, הוא יבקש ספרים מהרבי.

ר' זלמן היה נוהג, כל שנה, להביא לרבי הדסים מהודרים מאד מארץ הקודש.

ואכן, כשר' זלמן נכנס לרבי בערב חג הסוכות למסור את ההדסים, הוא סיפר לרבי את כל העניין - וביקש ספרים. הרבי ענה לר' זלמן: נעשה עיסקה. אתה תתחיל לגדל זקן ואני אתן ספרים.

ר' זלמן אמר לרבי: עשינו עיסקה, אני מתחיל לגדל זקן.

עבר חודש תשרי, והרבי לא נתן לו ספרים - והוא היה קצת מאוכזב. באמצע השנה, קבל הרב יוסף שמואל גרליצקי, השליח הראשי של הרבי בת"א, טלפון מהרב חדקוב (-כשהרבי היה על הקו). הרב חדקוב התעניין באם יש שינוי בפניו של ר' זלמן.

הרב גרליצקי ענה: ר' זלמן התחיל לגדל זקן.

הרב חדקוב התעניין: באיזה גודל הזקן שלו?

הרב גרליצקי השיב: כמו של ר' בנימין קליין בערך. הרב חדקוב התעניין לדעת באם הוא לא נוגע בזקן.

ר' זלמן שמרלינג בשיחה עם הרבי

כשר' זלמן הגיע לחודש תשרי הבא, כשנכנס לרבי בערב חג הסוכות למסור את ההדסים, הוא אמר לרבי: 'רבי, אתה לא מחזיק מלה. אני מגדל זקן, ואתה לא נתת את הספרים'.

הרבי ענה לו: כעת אני אתן את הספרים. והרבי נתן לר' זלמן ספרים מרבותינו נשיאינו, ספר מכל רבי. הוא מסר את הספרים לגברת צילה צירין. היא העבירה חלק מהספרים לבית חב"ד אילת וחלק לספריה העירונית של אילת.

•

והנה צד נוסף לסיפור, מאת השליח הרב נחמיה שמרלינג:

אמו של יגאל, שרה, הייתה בתו של הסבא-רבא ר' יוסף מענדל שמרלינג, שו"ב בתל אביב ואחותם של סבי שמחה ושניאור זלמן שמרלינג - שמאז הצ'רטר הראשון נסע לרבי מידי שנה לחודש תשרי, וזכה לקירובים רבים.

יגאל עבד במכרות תמנע, ובחזרתו, בשעת בקר מוקדמת, נספה בתאונת דרכים. השבר היה גדול.

כשעלה רעיון הספריה, עלה הרצון לתרומת ספרים מהרבי. ושמעתי משניאור זלמן שמרלינג, שבנסיעתו לרבי בתשרי תשל"ט נכנס ליחידות וביקש בשם המשפחה ספרים.

לדבריו, הרבי סירב, משום שתרומה שכזו תפתח פתח לבקשות רבים.

ר' זלמן לא הרפה. הרבי אמר לו שהוא מבקש ממנו לצאת מגדרו, ואם ר' זלמן יתחייב אף הוא לצאת מגדרו - הרבי אכן ייתן את הספרים.

לשאלת ר' זלמן למה הרבי מצפה, אמר לו הרבי: שיתחיל לגדל זקן (בתמונות רבות נראה ר' זלמן יושב מאחורי הרבי בהתוועדות ללא זקן).

ר' זלמן אמר ש...בהזדמנות.

אמר לו הרבי שאם בהזדמנות תליא מילתא, הרי שתהיה לו הזדמנות - ור' זלמן התחייב.

הוא חזר מתשרי לארץ, ובב' חשון תשל"ט נפטר סבי ר' שמחה ז"ל, לאחר מחלה קשה.

ומימי השבעה ועד יומו האחרון (אגב היום בו חזרו הספרים סופית לבית חיינו ב' כסלו תשמ"ח) היה ר' זלמן עם זקן.