הפרק הקודם:
• כך התחיל המשפט

פרק שני:

ההחלטה התקבלה: הולכים למשפט

טענות וקנטורים שונים נשמעו מחוגים שונים על העובדה שהדיון התנהל בבית משפט, ולא בבית דין רבני. אולם מובן שההליכה לערכאות נעשתה על-פי פסק דין רבני (של הרב ישראל  יצחק פיקרסקי). כששאלתי אותו על כך, הוא הבהיר חד משמעית שעלינו ללכת לבית המשפט שכן זה לא ייגמר בשום פורום אחר.

באחד השלבים המוקדמים של המשפט, זימן השופט - צ'רלס סיפטון - את שני הצדדים ללשכתו. הוא אמר: "אתם אנשים דתיים, יש לכם בתי דין רבניים, מדוע שלא תנסו להתדיין שם?". עוד לפני שהספקתי לומר משהו, אמר בארי גורארי: "התחלנו בבית המשפט, ונסיים שם". דבריו החד-משמעיים חסכו את תגובתי על שאלת השופט, ואחד השלבים המאוחרים יותר שקדמו למשפט נשאלתי על כך וסיפרתי על הדיון שהיה עם הרב פיקרסקי.

אחד הדברים המעניינים שזכיתי לשמוע מהרבי בקשר למשפט היה שעליי לוודא שעורכי-הדין יידעו שמשלמים להם. הרבי סיפר על החסיד ר' שמואל גורארי' שהיה גביר גדול, ועם זאת כשהיה נוסע בשליחות הרבי הרש"ב, היה הרבי משלם את כל הוצאות הנסיעה.

עם תחילת המערכה קרא לי הרבי והורה שאבקש מהרב אברהם שם-טוב שי' ליצור קשר עם עורך הדין מר ג'רי שוסטק ע"ה, ולצרף גם אותו למערכה, לצד עורך-הדין נתן לואין שי'. עורך הדין שוסטק התגורר בפילדלפיה, בה מכהן הרב שם-טוב כשליח, ומספר שנים קודם לכן גייס אותו הרב שם-טוב כנגד עיתון מסוים שפרסם כתבה חמורה. שוסטק הצליח לפעול שכעבור שבוע יפרסם העיתון התנצלות ובקשת מחילה בכותרת הראשית. כמו כן, פעל שוסטק למען עניינים נוספים לטובת ליובאוויטש.

במהלת תקופת המשפט, כאמור, שוחח אתי הרבי ארוכות, ולעתים תכופות. פעמים רבות כשהסעתי את הרבי מ770 לביתו או מביתו ל770, נשאר הרבי ברכב עוד זמן ארוך ושוחח אתי ונתן הדרכות שונות. הייתי רושם על-גבי פתקים את ראשי הפרקים מדבריו של הרבי בכדי לזכור אותם. הפתקים הללו שמורים עמי, אולם קשה עד מאוד לפענח את הכתב שנכתב במהירות אדירה וכשהפתק מוחזק באוויר - במכונית או בחדר.

•

באחת ההזדמנויות בהן דיבר עמי הרבי בענייני המשפט, תוך כדי הדיבור, מסר לידי הרבי מספר עמודים בכתב יד קדשו הקשורים לעניינים עליהם דיבר. הסיבה לכך, בפשטות, היתה שמפני חשיבות העניין ודיוקו, לא רצה הרבי להסתמך על זכרוני בלבד, אלא שדבריו הק' יהיו בידי בכתב, כדי למנוע טעות וכדי שלא אשכח שום פרט.

זו לשון קדשו של הרבי, אות באות, באחד הקטעים המיוחדים והמופלאים שכתב בדפים הללו:

"כבכל אדמו"רי חב"ד - היסוד הראשון: ביטול היש (מתחיל - בעצמו) באמתית. היותו אדמו"ר ה"ז [הרי זו] שליחות נפשית ועקרית, לנהלם ולעודדם בתומ"צ בכלל (מתחיל באמונת ה' שמירת השו"ע וכו') ולהראותם דוגמא חי' בזה (עד כדי מסנ"פ [מסירות נפש] בפועל) ופשיטא לשלול כל פעולה שיוכלו לטעות לפַרשה להיפך.

לאחר זה באים חייו בתור פרטי וגם בזה יסוד שלא לנגוע כלל בתפקידו הכללי והעקרי".

הרבי התייחס בדבריו אלו לצד שכנגד שטוענים שהרי הריי"צ כתב שהספרייה שייכת לאגודת חסידי חב"ד רק מפני סיבה צדדית, כטיעון שישכנע בחשיבות הבאת הספרים, אך לא באמת התכוון לכך, חלילה. והרבי ממשיך:

"הראי' העיקרית והשוללת כל הטענות שכנגד: מכתב המוריש (רשמית) דשייך לאגודת חסידי חב"ד. הקס"ד אולי כתב רק לפנים (היינו טפשות והאומר כך זהו חילול השם הכי גדול ועד כדי כך שהאומר כך (במזיד) - צריך להיות ברמ"ח ר"ל. ובסגנון אחר (ועיקר): כל התעודות רשמיות, מכתבים וכו' כותבים מפורש דשייך לאגודת חסידי חב"ד - הטענות שכנגד הם דברים שבע"פ סתם".