פרק ראשון:

כך החל המשפט

זמן מה לאחר שנודע דבר גניבת הספרים, בשנת תשמ"ה, כינס הרבי את זקני חברי "אגודת חסידי חב"ד העולמית", המהווה הבעלים של הספרים ושל בניין 770, דיבר אתם בכאב עצום על הגניבה והורה להם לדון בינם לבין עצמם כיצד לתקן את הדבר ולמנוע את הישנותו.

הם היו אובדי עצות, ולרבי הייתה עגמת נפש רבה מכך שלא ננקט כל מהלך. הרבי דיבר על כך בפומבי בהתוועדות י"ב תמוז, שאף שודרה בלוויין, לאחר-מכן פעם נוספת בט"ו תמוז וכן בשבת פרשת בלק. אבל בשבת הבאה - פרשת פנחס תשמ"ה הרבי דיבר על כך בכאב עצום ובצורה נסערת, שזעזעה את קהל החסידים. הרבי אף ישב בכסאו בצורה שונה, והפנה אותו לצד.

זה היה מחזה קשה ביותר. הרבי שאל מי יכול לעשות משהו בכדי לעצור את הגניבה ולקבל את הספרים בחזרה.

במוצאי השבת ישבתי בסלון ביתי יחד עם בני ר' הלל דוד, חתני ר' יוסף ברוך הכהן פרידמן ור' מענדל גאנזבורג, ויחד עברנו על אוסף המכתבים של הרבי הריי"צ. מצאנו מכתב משנת תש"ו בו כתב הרבי הקודם לפרופ' מרקס, שהיה ספרן בבית המדרש לרבנים JTS שבמנהטן, והיה מקושר היטב בחוגים הממשלתיים בוושינגטון. הרבי כתב לו כי הוא מבקש שישתמש בקשריו הטובים בכדי לעשות מה שביכולתו כדי להחזיר את אוצר הספרים שלקח עמו בנדודיו לכל מקום, עד שבלית ברירה יצא בלעדיהם מאירופה בזמן מלחמת העולם השניה. היו אלה ספרים יקרי ערך, לרבות כתבי-יד של חמשה-ששה דורות לפניו.

הרבי הריי"צ מתאר לו כמה יקרים הספרים הללו, שהיו רשומים תחת 'אגודת חסידי חב"ד' שהייתה רשומה כארגון אמריקאי, ומתבטא עליהם בלשון "רכוש האומה".

המכתב הזה ביטא בדיוק את דברי הרבי בעת ההתוועדות - שהספרים שייכים לאגודת חסידי חב"ד.

ברגע הראשון בו יכולתי, כאשר הסעתי את הרבי למחרת בבוקר מביתו ל770, סיפרתי על המכתב. הרבי אמר שאראה את המכתב בפני חברי אגו"ח משום שהטיפול בעניין שייך להם. כינסתי אסיפה, אך למרבה הצער היא לא יצרה תנועה יתירה.

מישהו היה חייב לעשות משהו!

כשהבנתי שהדברים אינם מתקדמים, ובינתיים נמשכת השערוריה של מכירת הספרים, הבנתי שבלי בית משפט זה לא ייגמר, והחלטתי כי אין מנוס לבית המשפט.

אבל, לא רציתי לשאול את הרבי על כך.

טלפנתי לעו"ד נתן לואין שמשרדיו בוושינגטון, סיפרתי לו את שאירע, ושהספרים נמצאים בניו-ג'רזי, וביקשתי את עצתו.

הוא אמר שלמחרת הוא יהיה במנהטן, במשרדו שבניו-יורק, וניפגש. אכן נפגשנו, הייתה לנו שיחה ארוכה בה מסרתי לו מידעים שונים, וציינתי את הבעיה שבינתיים הספרים נמכרים.

הוא אמר שניתן להוציא על-כך צו מניעה, ואמרתי לו לעשות זאת מיד, בלי להמתין. הוא אמר שהוא מוכרח לקבל מסמכים רשמיים מטעם אגו"ח על מנת להגיש את בקשת המניעה. בימים הבאים חתמתי על כל המסמכים הדרושים בשם אגו"ח, ואזי נכנסתי אל הרבי וסיפרתי את אשר עשיתי - - -

על פניו הק' של הרבי ניכרה מדה מסוימת של הקלה. הדבר הראשון שאמר לי הרבי היה להתקשר לרבנית ולספר לה את אשר עשיתי. הרבי אף אמר: 'אתה הרי חסיד של השווער, קיבלת ממנו ברכה לבר מצווה, שיהיה בהצלחה מופלגה'.

עו"ד לוין פנה לבית המשפט הפדרלי בברוקלין, הופיע בפני השופט גלזר, שהיה יהודי (נס בפני עצמו), הוא אמר כי הוא מבין את המצוקה, ציין שהוא חובב ספרים בעצמו ויכול להבין את הכאב, חתם על צו מניעה מידי, ושלח את ההוצאה לפועל של בית המשפט הפדרלי שבניו ג'רזי על מנת לקחת את 400 הספרים שהיו ברשותו. הם הופקדו במחסן ולאחר מכן הופנו לכספת בבנק, כך שלא ניתן היה למכרם עוד.

מאז, סיפרתי לרבי מספר פעמים מדי יום על התקדמות הדברים.

בהזדמנות, כעבור מספר ימים, הייתה לי שאלה מסוימת. עוד לפני שהספקתי לסיים אותה הביט בי הרבי ואמר: 'משה רבינו דואג לעמו, אבל היה זמן בו פנחס היה צריך לעשות את מה שהרגיש כי הוא הדבר הנכון מבחינתו, על דעת עצמו, למען העם היהודי.

הבנתי כי הרבי רוצה שאפעיל את שיקול דעתי.

הבנתי אף שטוב עשיתי שלא שאלתי את הרבי על הגשת צו המניעה והפנייה לבית המשפט. היה ניכר כי הרבי שמח בצעדים שננקטו על מנת למנוע את המשך מכירת הספרים.