בשנת תשכ"ב התקיים כינוס חסידי חב"ד הראשון בארץ-הקודש, המתקיים מאז ועד הלום ברציפות.

כתב עיתון 'מעריב', שאול הון, ביקר בכינוס, והעלה על הכתב תיאור עסיסי ומרתק במיוחד, המעניק טעימה אותנטית מהרוח החסידית בת אותה עת, תחת הכותרת "חסידי חב"ד למדו הניגון שהובא מברוקלין".

 בימים הקודמים הגשנו, במסגרת המדור "מפי כתבם", כתבות שפורסמו בשעתו בעיתונות מכינוס חסידי חב"ד השני והשלישי, בשנים תשכ"ג ותשכ"ד. כעת אנו מגישים את הכתבה המרתקת על הכינוס הראשון:

• לקריאת הכתבה מתשכ"ג: חלק ראשון לחצו כאן | חלק שני לחצו כאן

• לקריאת הכתבה מתשכ"ד לחצו כאן

השמעת ניגונו של הרבי שניאורסון מברוקלין, רבם של חסידי חב"ד, ומזיגת משקה מבקבוק יי"ש מיוחד,ששלח הרבי לארץ, היו גולת-הכותרת ושיא ההתלהבות בכנס הארצי של חסידי חב"ד בארץ, שנערך אמש בתל אביב.

הכנס עמד בסימן הרחבת הפעולות והתעוררות המעשה של חסידי חב"ד בקרב הישוב החילוני כדי לקרב בעיקר את הדור הצעיר למקורות היהדות.

עולמם של חסידים, ושל חסידי חב"ד במיוחד, הוא הווי לעצמו, המצטיין בדבקות־הנפש. הכוסיות הקטנות, שהוצבו לפני הבאים, רמזו על ה"איתערותא דלעילא‭."‬הלשון "הרשמית" של חסידים, בשיחם בינם לבין עצמם ובינם לבין בוראם, היא אידיש. אלא שהיא מתובלת במלים של לשון־הקודש. כדרך שפרוסת ה"לקח" טובלת בכוסית היי"ש. כך שימשו אמש שתי הלשונות גם יחד לצורך הביטוי. המלה השגורה "כנס" אינה מבטאת את אסיפתם הכללית. יש להם מונח משלהם: התוועדות, שמרומז בה גם היעוד שהציבו לעצמם.

ציבור גדול של כאלף איש רכל הארץ נתכנס ובא להתוועדות זו. קפוטות ארוכות, פיאות מסתלסלות, זקנים של שיבה ושל תשחורת, עיניים יוקדות מתוך דבקות שבאמונה - אנשים שעולמם עשיר ומלא תוכן. רבנים נשואי פנים, בצד צעירי ישיבות ואפילו נערים בני עשר.

"דבר מלכות"

פתח הרב שלום חסקינד והודיע כי "פותחים בדבר מלכות‭."‬ ואין דבר מלכות אלא מברקו המיוחד של הרבי מברוקלין, ששיגר להתוועדות הזאת. הכל קמים על רגליהם מתוך כבוד לדברי הרבי, המברך שכינוס זה יהיה "טוב לשמיים וטוב לבריות ועושה פירות על ידי הגברה בהפצת המעיינות והיהדות בכלל ובאופן ההולך ומוסיף אור". ‬אחריו מברך הרב גרליק, רבו של כפר חב"ד.

ועתה בא הרגע הגדול והמיוחל: השמעת ניגונו של הרבי.

מנהג הוא בידי הרבי ללמד את קהלו ניגון חדש לאחר הקפות של שמחת תורה. קבוצת חסידים מישראל נסעה לשולחנו של הרבי ל"ימים הנוראים", ‬ובשובם עתה, הם מביאים לחבריהם בארץ את הניגון. הקהל הרב דרוך כאיש אחד להתבשם בניגון, כדרך שאדם מתבשם בניחוחו של אתרוג מהודר. זקנים בחבורה מטים ראש על יד, עוצמים עיניהם לצורך התרכזות וגופם מתנענע בקצב. אל הבמה מוזמנים כמה צעירים, הקרויים "המנגנים" ופותחים בניגון בדחילו ורחימו.

הנעימה עולה ויורדת, מסתלסלת ונשברת ומתגברת בהדגשה מחודשת. כל־כולה מביעה געגועים והתרפקות, כמשלימה את מלותיה: "אנעים זמירות ושירים אארוג, כי אליך נפשי תערוג‭ ."‬אותם "מנגנים" אינם נצרכים כלל לתווים, די להם בשמיעה אחת וכבר הם יודעים את הניגון - ואחריהם הקהל כולו.

ה"דרש" של הרבי

אולם לא רק את הניגון של הרבי תאבים החסידים לשמוע. רוצים הם לדעת,מה דיבר הרבי בשיחת־חולין שלו. על כך מספר להם ר' יצחק גנצבורג והחסידים בולעים ממש את המלים היוצאות מפיו מכוחו של הרבי.

למעלה גדולה של התלהבות הם מגיעים,כששומעים הם את ה"דרש'' של הרבי,שנאמר קודם לתקיעת השופר. זאת מספר להם אחד מעשרת התלמידים ששלח הרבי ללמוד בישיבת כפר חב"ד בישראל. צעיר זה, שלום בר ליפסקר, אף הוא אינו נצרך כלל לרשימות כלשהן. דבריו של הרבי חקוקים היטב בזכרונו והוא "רץ" בפלפוליהם. אף־על־פי ששמעם רק פעם אחת.

ההתוועדות מגיעה לשיא התלהבותה לשמע ההכרזה,שהנה ימזגו עתה לחסידים מבקבוק היי"ש המיוחד ששלח הרבי לארץ. לגימה מיינו של הרבי אינה רק זכות גדולה, אלא גם סגולה. כיצד איפוא יספיק בקבוק קטן אחד לקהל רב כל־כך? מוזגים מבקבוקים נוספים לבקבוקו של הרבי, "לבל יחסר המזג‭,"‬ ובמגעו נאצלת גם עליהם ברכתו של הרבי.

למסכת הברכות מצטרף גם הרב הישיש ש.י. זווין מירושלים. ‬אחריו מספר הרב ישראל ליבוב על פעולות צעירי חב"ד בארץ. סיסמת חסידי חב''ד‭",‬ופרצת קדמה וימה‭,"‬ משתמעת מפיו בצורה מוחשית בריבוי הפעולות שנעשו: בקיבוצים, בערים, בארגון שיעורי תלמוד לנוער, במתן הרצאות על החסידות. לקראת הפסח, למשל, הביאו כאלף ילדים לכפר חב''ד, כדי שיראו הכנת המצות ואף חילקו להם הגדות ויין ומצות.הם עורכים פעולות הסברה גם בבתי־הספר. אין הם מתכוונים להפוך את שומעיהם לחסידים דווקא, אלא קודם־כל לקרבם אל מקורות היהדות ולתכלית זו הם קוראים עתה ל"גיוס כללי" של צעירי חב"ד, נוכח הדרישות הגוברות והולכות מצד הציבור הרחב לקיים פעולות כאלו שהוכתרו עד כה בהצלחה.