הרצל קוסאשוילי

השבת ערכתי התוועדות יום-הולדת בבית הכנסת בו אני מתפלל. נולדתי בכ"ד אדר בשנת תשל"ו, מה שאומר שמלאו לי היום ל"ו שנים. אבל הפעם, לא אני העניין כאן. בכנות הראויה ובפרופורציות הנכונות, מסתבר שאוקיינוס של טיפשות ויהירות יש במחשבה, שממרום שלושים ושש שנות חיים יש לך מה לחדש לעולם הגדול.

כאמור, התוועדתי השבת ובין לחיים אחד למשנהו, הוזכר שמו של ר' זושא ריבקין ע"ה שהלך לעולמו בפתאומיות לפני כשבוע. והשאלה: "כמה באמת העריכו אותו בחייו"? נזרקה לאוויר.

גם כאן מסתבר שאנחנו לא שונים משאר העולם. כמו כולם, רק 'אחרי מות' אנחנו עוברים למצב אוטומטי של 'קדושים אמור'.

לפני כחודשיים, עת ירדתי מקרון הרכבת לרציף, הבחנתי בהתקהלות לא שגרתית. היה זה ר' זושא ע"ה שנפל ונחבל, ועובדי הרכבת חשו לעזרתו, כשהם מוציאים עבורו כיסא מהחדרון הצר שבו מתנהלת תחנת הרכבת בכפר-חב"ד.

גם את כוס המים שהגישו לו, הוא שתה בשקט אופייני, לא לפני שהוא מברך כמובן "שהכל" בכדי שיוכלו כולם לענות אמן.

עמדתי מהצד והתבוננתי בו, פרצופו היה חרוש קמטים וחבורות טריות, פה ושם היו אפילו כתמי דם טריים. ניסיתי לברר איתו האם הוא צריך עזרה נוספת, והוא כמובן היסה אותי בידו כאומר "הכל בסדר".

לאחר מספר דקות של מנוחה, הוא קם מתנדנד כשיכור, נתמך במנהל התחנה שהוביל אותו לקלנועית שלו שחנתה בסמוך, ומשם הוא הניף את ידו בתנועת עידוד כפי שהרבי היה עושה לאות: "חזרתי לחיים ולעניינים".

כזה היה זושא המתוק. ממהר לעשות וממעט לדבר, נמרץ, קשה לכעוס, נוח לרצות, צנוע, ביישן בצורה קיצונית וחייכני, למרות שחייו לא סיפקו לו את כל הסיבות לחייך.

בקיצור, היו בו את כל המידות האלה שאנחנו היינו רוצים שיהיו גם בנו, ובתוך תוכנו מתקנאים באלו שיש להם אותם מבלי לעשות מכך עניין גדול.

לפני כשבועיים הוא עוד הספיק לזכות אותי במטבע צדקה, שנייה לפני שנסגרה דלת הקרון ברכבת, בעוד אני עושה את דרכי חזרה למקום מגוריי בלוד מותש ומובס, והוא נפלט לאחר יום עבודה נוסף מתיש לא פחות, כשהוא מחפש ברעבתנות חסידית אחר מועמדים פוטנציאלים למצוות הצדקה (כולם).

אני אהיה האחרון להספיד אותו, מכיוון שזו יומרנות גדולה מצידי לומר שהכרתי אותו. בטוחני שגם רבים מתושבי הכפר לא יכולים להעיד עליו שהכירו אותו.

בשבוע שעבר, יומיים לאחר פטירתו, ירדתי בפעם המי יודע כמה ברציף הרכבת בכפר ומנהל התחנה שח לי בעצב שרק אתמול הוא שמע על פטירתו הפתאומית של 'רבי זושא'.

"האמת, שמחתי לעכב את יציאת הרכבת בגלל סיבוב הצדקה שלו על הרציף", אמר לי בעיניים בורקות והמשיך להתפייט, "רבי זושא עליו השלום היה צדיק אורגינל, אני אומר לך, בפס הייצור שלנו כבר אין דברים כאלה..."