הרב אלי' יוחנן גורארי'
רבה של חולון וחבר בי"ד רבני חב"ד

ערב ראש השנה מתקרב ובא, וכפי המנהג - רבים פוקדים את בתי העלמין בכלל וקברי צדיקים בפרט. נשאלתי, האם לאשה מעוברת מותר לבקר בבית החיים? והאם היא יכולה לבקר את אהלי אדמו"רי חב"ד?

תשובה: בשו"ת מנחת יצחק (להג"ר יצחק יעקב ווייס, ח"י סי' מב אות ב) שאלה: "על דבר אשר שמע בשם נשים צדקניות שנוהגות שלא לילך לבית החיים בימי הריון, הנה אף על פי שהרשב"א (בשו"ת שלו ח"א סימן ט') כותב שלא לזלזל מה שאומרים נשים זקנות צדקניות באיזה מנהג, מכל מקום לא מצא שום מקור וכו' עכ"ל.

והמנחת יצחק מתאמץ לקיים המנהג שנשים מעוברות אין הולכות לבית החיים, וכתב: "ודאתן מהנ"ל דבאשת כהן מעוברת יש מקור גדול שלא תלך לבית החיים בימי עיבורה, אף דמצד הדין מותרת מטעם ספק ספיקא. אמנם גם בנוגע לאשת ישראל מעוברת, על פי דברי הפוסקים בדבריהם שם, יש למצוא טעם על מנהגן שלא לילך לבית החיים בימי עיבורן... דאין הכי נמי דהנשים הנ"ל [נשי כהנים] היו צריכות ליזהר מטמאת המת בימי עיבורן, וממילא כמובן לא היו רשאין לילך על בית הקברות, ובודאי רוב בנות ישראל היו רוצות לזכות את בניהן במצוה רבה זו, והיו משמרים עצמן בזמן שבית המקדש הי' קיים בימי עיבורן מכל טומאה, כדי שיוכלו לזכות את בניהן במצוה רבה זו, שיהיו ראויין למלאות מים מן השילוח לקדש מי חטאת שמזין על הכהן השורף את הפרה אדומה.

"ובזה נראה דבהיום גם כן שבמהרה יבנה בית המקדש (כבגמרא ר"ה ל, ב) ונשים מעוברות עומדות ומצפות מתי יזכו למצוה רבה זו, ושומרות עצמן מטומאה ככל האפשר, אם כן אפשר לומר דמכאן המקור למנהג של הנשים מעוברות שנזהרות שלא לילך על בית החיים".

וכבר נתפשט המנהג שנשים מעוברות אינן הולכות לבקר בית הקברות, והטעם משום רוחות רעות מתדבקים על האדם בבתי הקברות וראוי לאשה בימי עיבורה ליזהר מכל עניני טומאה, כמו שכתב בספר שבט מוסר (להג"ר אליהו הכהן, ח"ב פרק כד, אות טז): "תהי' נזהרת, בפרט בימי עיבורה ,שלא תיכנס במקומות של טמאה ובמקומות שיש שם ריח רע, לפי שהולד נוצר כפי ראות עיניה... אמרו רבותינו ז"ל (הוריות יג, ב) עשרה דברים משכחים התלמוד, דחד מהם – העובר במקומות מריח רע, והאשה העוברת בימי עבורה במקומות אלו, נוצר הולד טיפש או חסר דעת, כי הריח רע מטפש דמו. אלא תשב בימי עבורה במקומות קדושה וטהרה, בבתי כנסיות ומדרשות, ותמיד לראות תלמידי חכמים, חסידים ואנשי מעשה, ותשמע דברי תורה. שהדברים נכנסים באזנה מתקדש הולד בקרבה, שהאוזן לגוף כקנקן לכלים, כאמרם ז"ל (נדה ל, ב) שהולד שומע הכל ומבין וכו'".

גם בשו"ת מבשר טוב (להג"ר מאיר אייזיקזאהן, ח"ב יו"ד סי' קיב) כותב שלא מצא מקור למנהג זה, ולבסוף כתב: "אמנם לענין נשים סתם מעוברות לבקר את בית הקברות אני חושש יותר שהוא מטעם החששות הנ"ל שתלויות בתכונת נפשה של היולדת אם משפיע עליה או לא, בקשר לולדה. אמנם לאשה מעוברת שתלך על קברי צדיקים, ששם לא שייך כל החששות של התרגזות או חלחולי מחלחלא, בודאי שזכות הצדיקים שמתפללים שם להשי"ת בודאי שתגן עלי' ועל ולדה שלא יארע לה כלום ולא ידעו רע ח"ו שומרי המצוה הזאת שהיא רק לטובה בעהי"ת".

למעשה יש לנהוג לפי הכללים הבאים:

א) יש למעוברת להימנע מלבקר בבית החיים כל ימי עיבורה. וראה בתורת מנחם תשמ"ז ח"ב עמ' 37 הע' 6: "הנהגתה של היולדת בתקופת הריונה משפיע על הולד (שלכן, מנהג נשים צדקניות שבתקופת ההריון מוסיפות עמה וכמה עניני זהירות והידור בתורה ומצות לטובת הולד וכו').

ב) אם יש לאשה מעוברת יארצייט, כדאי שלא תתקרב לקבר בתוך ד' אמות.

ג) לקברי צדיקים ובהם אהלי רבותינו נשיאינו יש להקל למעוברת לילך להתפלל. והוא לפי היוצא מדברי החינוך (מצוה רסג) שאמרו זכרונם לברכה כי צדיקים גמורים אינם מטמאין, ולפי הדומה כי הכוונה לפי שגופן טהור ונקי ולא החטיא נפשם אבל סייע לזכותה, ועל כן נפשם בנשיקה ועל גיום ישכון אור זרוע לעולם.