טלי פרקש, YNET

כך הפך בית חב"ד ניגריה - היחידי במרכז אפריקה - מ"שגרירות" המסייעת ליהודים, לנקודה של אור עבור האפריקנים המקומיים: במדינה המשוסעת מהתקפות טרור וקרע בין-דתי עמוק בין מוסלמים לנוצרים, הפכו דווקא היהודים לגורם הממתן והמסייע לשני הצדדים. בין עריכת סדרים וחינוך יהודי, עסוק בית חב"ד בבניית פנימייה לילדים עם צרכים מיוחדים, ומתן מזון תינוקות לפליטים מוסלמים.

לפני שלוש שנים הקים הרב ישראל אוזון את השלוחה החב"דניקית המוכרת לכל יהודי בניגריה, במטרה לסייע לאנשי עסקים ולמשפחות - רובן ישראליות, המתגוררות במדינה לתקופות קצרות למטרות עסקים. את "היבשת השחורה" גילה עוד כבחור צעיר.

הרב אוזון, צרפתי במוצאו היה מגיע לקונגו השכנה על מנת לערוך סדר פסח עבור אנשי עסקים יהודים. "לא היה אז צורך לפתוח בית חב"ד במרכז אפריקה, כי לא היו קהילות יהודיות במקום", אומר הרב אוזון. "הדאגה של חב"ד שם הסתכמה בעזרה לאנשי עסקים שמצאו עצמם במדינה בזמן החגים. כך התחלתי להנחות סדרים בקונגו, חוף השנהב וגינאה, וכך הגעתי גם לניגריה ומצאתי עצמי שם יותר ויותר".

מה עושה חסיד בניגריה

אוזון נקשר מאוד לקהילת אנשי העסקים המקומית שהשתקעה במקום לתקופות קצרות, אך נישואיו קטעו את רצף הביקורים. "התחתנתי, והם שאלו למה אני לא בא יותר. אמרתי שזה הפך למסובך. זו מדינת עולם שלישי עם כל מה שזה אומר", מעיד הרב על תנאי התברואה הקשים, והתשתיות שמאתגרות כל מערבי שרגיל לתנאי מחיה משופרים בהרבה. "בסוף הגענו לחג אחד, ואשתי רצתה כל הזמן לחזור. לאט-לאט נוצרו קשרים טובים גם בין אשתי לקבוצה הישראלית".

בהתחלה הגיע הזוג לחגים בלבד, עד שלפני שלוש שנים החליטה המשפחה לעבור סופית לניגריה. "התחברנו לאנשים", מסביר הרב אוזון את המעבר הלא קל לניגריה. "הבנתי שבכל פעם שאני הולך, אין כלום למחרת, אז אמרנו לעצמנו שאולי נחשוב על זה ברצינות, ובסוף אנחנו שם.

"המטרה הייתה לסייע בצורה קבועה עד כמה שניתן לקהילה היהודית שם, המורכבת ברובה מישראלים. 40% מהם ממוקמים בלאגוס, 40% באבוז'ה הבירה – ו-20% הנותרים מפוזרים בכל רחבי המדינה".

אוזון מספר כי את הפעילות העיקרית הקדיש בתחילה לביסוס מאות הישראלים שבמקום לכדי קהילה. "השקענו בעיקר בחינוך, פתחנו 'סאנדי סקול' לילדים שלומדים בבית הספר האמריקאי באבוזה, והיום אנחנו כבר עם בית ספר ישראלי קבוע לילדי הקהילה. בפסח האחרון ערכנו חמישה סדרים במוקדים שונים ברחבי המדינה, יש לנו היום בסיס בחמש-שש ערים שונות במדינה, וקשרים טובים עם המקומיים".

לא "מגרשים רוחות" מילדים מפגרים

עד כאן הכול נשמע כפעילות שגרתית של בית חב"ד, אך מכאן הדברים מקבלים תפנית מוכרת פחות: הרעיון של שליחות במדינת עולם שלישי הפכה לא רק למשימה מאתגרת חינוכית, כלכלית ובטחונית - אלא אף טמנה בחובה שליחות נוספת, סיוע לתושבים המקומיים.

"מהיום הראשון שלנו בניגריה החלטנו שמאוד חשוב לא לדאוג רק ליהודים, אלא לראות גם מה השינוי שאנחנו יכולים להביא עבור המקום הזה", הרב מספר. "התובנה שלי הייתה שאם אנחנו רוצים להיות חלק, ובאמת לעשות קידוש השם - צריך לראות איך אפשר לסייע. ניגריה היא מדינה מאוד ענייה, ולא חסרים דברים שאפשר לעשות. חיפשנו למצוא איפה נוכל להשתלב עם הרוח החסידית שאנחנו מביאים איתנו".

החיפושים לא ארכו זמן רב, והרב אוזון מצא עצמו נמשך לסייע דווקא לילדים מקומיים בעלי צרכים מיוחדים. "בעברי התנדבתי עם ילדים מיוחדים בקנדה, ואני מביא את הניסיון שיש לי", הוא אומר. "הילדים האלה סובלים, מתברר, מקושי כפול: מחד גיסא, זוהי מדינה ענייה שמתקשה לסייע אפילו לילדים הלא-מיוחדים שלה. בנוסף, ישנה אמונה מקומית כי בילדים האלה שוכנת ג'וג'ו - רוח רעה שתורמת לנטישתם במקרה הטוב, או לעריכת 'טקסי גרוש' המסכנים את חייהם במקרי קיצון.