בעיני כולם נראה שמעון איש ירא שמיים וישר דרך. הוא התערה במהירות ובקלות בקהילות השונות בוילנא של תקופת הגאון, כאשר הוא לא הזדהה כמתנגד מובהק, אך לא נחשב גם כחסיד – כך שהוא הסתדר עם כולם. במקרים מסוימים אף שימש כמתווך בוויכוחים שהתגלעו בין החסידים למתנגדיהם.

שמעון, שהצטיין במיוחד בחכמת הדקדוק, נמנה על ה"משכילים" וכפר בעיקרי היהדות. התנהגותו כירא שמיים היתה מתוך מטרה לצוד את צעירי שומרי המצוות – מתנגדים וחסידים כאחד – ולהסיטם מדרך הישר. מטרה שהצליחה מעל המשוער.

במשך כארבע שנים התמיד שמעון בהתחזותו, עד כדי כך שהגאון מוילנא ביקשו להגיה את ספרו "דקדוק אליהו". באותו פרק זמן הוא פעל בשיטתיות, ואחת לחצי שנה הוא הפנה קבוצות שלמות של בחורים למוסדות תרבות גויים והורידם מדרך הישר במסווה של נסיעה ללימוד בישיבות.

מסע ריגול

היעד החדש אותו הציב שמעון הכופר לעצמו היה ריגול אחר מושבות החסידים ואיתור נקודות התורפה שלהם כדי להסיתם מדרך הישר. קדמו למסע הריגול של שמעון חמש שנים (תקנ"א-תקנ"ו) בהן ניסו המשכילים לבקע את חומות האמונה החסידית אך ללא הועיל.

המשכילים שנשלחו לקהילות החסידים במהלך אותן שנים נתקלו בחומות של בוז, ולעיתים קרובות אף גורשו ממושבות החסידים בפועל ממש. לכן הטיל מרכז המשכילים על שמעון את המלאכה, בהיותו כבר מיודד עם החסידים – לצאת לסבב בין מוקדי הקהילות ולמצוא את הדרך בה יוכלו המשכילים לעשות נפשות לשיטתם בין החסידים.



כפר ברוסיה הלבנה (אילוסטרציה)

תקצר היריעה מלתאר במסגרת זו את מסעו הארוך של שמעון הכופר בין מוסדות החסידים.

תיאורו, האותנטי בדרכו שלו, משקף נאמנה את דרכי החסידים משום שמטרת רישומיו הפרטיים אכן נועדו ליצור תמונת מצב מלאה של קהילות החסידים במקומות השונים.

בתיאוריו מונה שמעון את התוועדויות החסידים, חוזר על ווארטים תוכניים שנאמרו בשיחותיהם, ומתאר בעט ציורית ולשון עשירה את ניגוני החסידים ודרך שירתם.

מרתק במיוחד הוא תיאור ההגרלה שנערכה בין החסידים עבור נסיעה לרבי, כאשר גם העניים המרודים שבדיהם קרועים הוציאו את סכום מטבעות הזהב המינימלי הנדרש להשתתפות בהגרלה והזוכים בגורל שימשו כנציגי כולם לנסיעה לרבי.

כופר בליאזני

יעדו המרכזי של שמעון במסע היה ליאזני – עיר מושבו של רבינו הזקן באותה העת. עם הגיעו לליאזני הוא למד להכיר את סדרי החצר, את הנהגות בניו של הרבי והוא אף מקדיש יריעה ניכרת לתיאור מפגשו עם "נכדו של הרבי" הלא הוא אדמו"ר הצמח צדק שבהיותו ילד כבר הפליא בלימודו.

ימים ספורים לאחר הגיעו לליאזני חלה שמעון, והוא שכב מספר ימים במיטתו כאשר הוא קודח מחום. כאשר החלים, הגיע תורו להיכנס להיכלו של אדמו"ר הזקן.
"כשנכנסתי לחדר הרבי נפל עלי מורא ופחד ממחזה פני האיש", תיאר שמעון. אך הוא המשיך להעיז פנים ולהציג עצמו כמלמד מזאמוט, ואף ביקש מהרבי המלצה עבור לימוד ילדים את תורת הדקדוק. הרבי השיב לשמעון בביאור אודות היכל חכמת הדקדוק והיכל חכמת הלשון שבשמים אשר ביניהם נמצא היכל מגלי פנים בתורה שלא כהלכה.



צילום: אילוסטרציה

אחר שאל הרבי את שמעון כיצד הוא מלמד לילדים את הפסוק "ויחרד יצחק חרדה גדולה". שמעון השיב שהוא לומד כפירוש הראשון ברש"י, "בלשון תימה". הרבי שאל את שמעון מדוע אינו מלמד את הפירוש השני ברש"י, שיצחק ראה גיהנום פתוחה לו מתחתיו ושמעון השיב שהוא אינו רוצה לבלבל את הילדים ולהפחידם.

"ומנין יודע המדרש", שאל הרבי, "שיצחק ראה גיהנום פתוחה תחתיו?". שמעון שתק, והרבי השיב שכאשר נכנס עשיו הוא אמר שהוא בנו בכורו של יצחק, אך על פי התורה הרי אינו עוד הבכור כי יעקב קנה ממנו את הבכורה. ומפני שעשיו שיקר – חרד יצחק על השקר, משום שהגיהנום פתוחה תחת השקרן.

גילוי השקר

לאחר שתיקה נוספת נטל הרבי את אחד משני הנרות שהיו מונחים על שולחנו, לצד חומש וספר הזוהר. וכשהנר בידו פנה הרבי אל שמעון הכופר ואמר לו.

"כשאדם הוא וילנאי", אמר הרבי, "ואומר שהוא מזאמוט; כשהוא מעביר בנים למולך ההשכלה והוא אומר שהוא מלמד – הרי גיהנום פתוחה מתחתיו. כמה נפשות איבדת והנך עומד במרדך? כן הדבר, נתפסת למינות, 'וכל באיה לא ישובון'".

מיד כשאמר הרבי את הדברים יצא שמעון בבהלה מחדר הרבי בהבינו כי התגלתה תרמיתו. בצאתו, אחזו בו החסידים ואף רקדו עמו את המחול השמור ליוצאים מיחידות בהיכל הרבי, ומיד לאחר מכן הוא נמלט מליאזני ולא שב אליה.

לסיפור זה נלווה סיפור נוסף, כאשר מכתב אדמו"ר הזקן נשלח לחסידים בוילנא וגילה את מהותו האמתית של שמעון. בעקבות המכתב הגו החסידים תכנית ריגול נגדית והיא זו שמנעה את פרסומו של חרם החסידים. 

המשך הסיפור זה יפורסם בהזדמנות קרובה, ועוד חזון למועד.

סיפורו של שמעון הכופר ורשימתו האישית נדפסו בספר התולדות של אדמו"ר הזקן. חלקים ממנו הובאו כאן בעיבוד ובאחריות המערכת