רבקה ערנטרוי

לחיות בתוך עולם של חומר כשהנפש שוחרת להיתמר לתוכי עולמות רוחניים - היא תחושה של מאסר... של שלשלאות ואזיקים כובלים.

אז איזו חויה משעשעת ומשחררת היא זו לעצום את העיניים ולצלול לתוך עולם דמיוני... לנסוק כנפיים במשב מאמיר אל גבהים של שיא ולשאוף ולגמוא בהנאה שכזו את האויר הצלול בשחקי הדרור... ולהתבונן ממרומים במבט המעוף אל מתחת ולפתע לגלות שהקרקע נשמטת לרגלינו...ואז תוקפת אותנו צמרמורת עזה ואנו משקשקים מרעד וחשים את המשמעות המאיימת של פחד הגבהים הגועש בקרבנו.

ופינו נפער בחרדת מות - "איך נשוב"?

ויש התאווים לשקוע בשכרות שתויית יין ולפרוק את כובד המשא של החיים ולהסיר את המעטה הכבד של לבוש שרד מסורתי מעיק... להשתחרר ממחוייבות של הורות לצאצאים ומהנטל שבאחריות חיי זוגיות של נישואין עלי אדמות ולרחף כמו אנשי הרוח לתוך עולמות עילאיים.

אל עולמות מיתמרים של שאון חזנות ושירה גואה כזמרת המלאכים.. להתלהט בתנועה של "רצוא" והסתלקות ושריפה של כלות הנפש של שרפי הקודש ועד להתרסקות.

עד שרוח של שכרות... של חרון אף מסתערת על האדם והוא קורס תחת האכזבה הנחרצת והמוחצת.

נדב ואביהוא התנסו בחוויה מסעירה זו והתנשאו על ענני הקטורת ע"מ שיתחברו ויתכללו ברמות אור נישאות ביותר. (ק.ט.ר בארמית ק.ש.ר) אמנם, לא היתה זו סערה של אינסינקטים ותאוותנות אך תנועתם הנחפזת עלתה מתוך רחש עמוק של רגשות גבורה וחרוף נפש על קידוש ה' עצומים... ואולם הם שגו היות ולא נתכוונו כלל להמשיך אור זה ולבתנועת "שוב" ולחבר אותו בעולם החומרי ע"י מצוות פריה ורביה ונישואין או בלבושי מדי כהונה בסמל של לבושי כלי התורה והמצוות המחזיקים באור הקודש בתחתונים.

התנועה שלהם לא התמקדה על תכונה של התבטלות, קבלת עול ויראת שמים אלא היוותה מבע לרגש ספונטאני מתפרץ... תנועה זו מאבדת שליטה ומהווה סיכון לשבירה והתאבדות, הסותרת את הכוונה האלוקית בהמשכת האור והקדושה לעולם החומרני דווקא שהרי "לא לתוהו בראה אלא לשבת יצרה".

תוהו זוהי בחינה של כלות נפש ושבירה מבלי להמשיך את האור לכלים של תורה ומצוות שהרי ללא כלים מעשיים אילו - מסתלק האור למקורו בעליונים וזוהי אינה המטרה של בריאת העולם.

ואילו נדב ואביהוא יצאו למסע המנסק לשחקי עולמות רוחניים מתוך ערגה וכלות נפש מוקצנים ללא קדימת תנועה של יראת שמים וקבלת עול של מצוות מעשיות מראש.

תנועה משוחררת זו היא שהביאה את הקצף ואת היבעלותם בעליונים.

ואכן, הגימטריה של שמם עולה על זו של המילה "אף" =81

נדב = 56 אביהוא = 25 והסכום של 25+56 = 81

ללא בגדי שרד של כהנים - המורים על בחינה של כלים של לימוד התורה וקיום המצוות בעולם החומר לאחוז באור מתוך תנועה של התבטלות ויראת שמים.

הם בקשו להתנשא מבלי ליטול על עצמם את היעד שבנשואין המחייבת את הפיכת עולם החומר לדירה לו יתברך בתחתונים.

הם היו שתויי יין - ע"מ שישכילו לשבור את ממדי הגבול הארציים - הם החלו במסע המתרומם אך לא חזרו.

היה זה ביום השמיני לחנוכת המזבח כשהם חזו בשרש נשמתם הנשגב בקו הגבורה בזריחה האדירה שנצנצה אז והם הסתערו עליה בגעגועים וערגה שכזו מבלי להיות מודעים לסכנה המרחפת לשלומם.

הגמטריות הבאות מורות כיצד ספרות ה-7 וה-8 מורות על עוצמה מתישבת בכלי הטבע 7) וכיצד הן חולשות מעל ומעבר ובעוצמה שיש לנהוג עימה ביתר זהירות, בחרדת קודש ובהתבטלות לבל יבלעו בקודש:

הגמטריה של שם ה' 26- שמונה פעמים (למעלה מהטבע) עולה על הגמטריה של שמו של יצחק (הגבורה)

בעוד 26 פעמים 7 (סמל לאורח טבעי) עולה על הגמטריה של שמו של יעקב המתגלם בקו של חסד. אף המילה חנוכה מורה על הזדמנות פז עבור נדב ואביהוא שהסתערו על עוצמת האור שנמשך אז לעולם:

ח = 8 (היום השמיני) נו = נדב 56 כה = אביהוא = 25

ואולם פינחס שאף הוא נמשך משרש של גבורה תיקן את המשגה שלהם בזה שגרם למגפה לחדול ונעץ את הרומח בזמרי נשיא שבט שמעון ובכזבי המדיינית, ואכן הגימטריה של שמו עולה על זו של יצחק, המסמל את מידת הגבורה, כדלהלן:
פינחס = 208 יצחק =208

ואולם ה' פייס את פינחס שלא יהווה אך דמות מענישה של גבורה נוקבת ולכן נמשך ממנו אליהו המגיע לבריתות בסמל של ברכה וחסד!


***

"בזאת תבוא אל הקודש" היא אזהרה שמגמתה להתוות תנאי בטח ושלום עבור אדם המתקרב אל הקודש.

זאת היא סמל לאישה כפי שמובא ביצירתה "לזאת יקרא אישה..."
לכהן שאינו נשוי אסור לשרת בקודש.

היא אמנם, נלקחה מהעצם של האדם ונוצרה אחריו, אך היא ממשת את היעד של בריאת עולם, שעמד בראש המחשבה האלוקית בעת הבריאה ו"סוף מעשה במחשבה תחילה"...

היעד שלה בחיי הנישואין הוא להביא את התחברות האורות האציליים ביותר בשרשם (והנשגבים מתפיסת האיש) עם הארציות החומרנית ביותר...

בשל עלותה בראשית המחשבה האלוקית בבריאת העולם - נעוצה נשמתה בגבהים רוחנים עילאיים ביותר... משם היא שואבת את תנועת חרדת הקודש שלה... את יראת השמים שלה ואת תנועת התבטלותה כאדמה חרושה, המניבה יבול אין סוף במעיה היות והיא חשה בקרבה המשכיות של קדושה ממקורה והדבר מעורר בה רגשות יראת אלוקים וחרדת קודש פנימיים...

את עוצמות הגובה הרוחניות האדירות היא ממשיכה לעולם החומר ומשרש זה היא שואבת את הכח האינטואיבי שלה החש את סביבתה.. ובשל כוחות הסובלנות והסבלנות הפלאיים שלה - היא יודעת להשתפל אל נפש הזולת... להבין את הרחש... להרגיש את הכאב והנאנקה ולהיות שותפה באמת ובתמים בתחושות סביבה...

היא משדלת את לב הילד מתוך חום אמיהי הומה וכן ברגשות חמלה ורחמים נכמרים... והם שנוטעים בביתה רגשות עמוקים של יראת שמים ומאווים וכמיהה להתעלות רוחנית... היא משגיחה שלא תהיה כאן התנהלות המאבדת כיוון ושלא תהיה זו תנועה מוקצנת של חוסר בהירות המביאה בעטיה היתלשות מהמציאות...

ותכונות אלה מקנות לה את זכותה להיותה ראויה לשאת את עטרת ה"זאת" על סמליה הפנימיים...
ובשלה נמשכת ברכת הפרנסה לבית, היות וכהשפע נמשך מרמות נשגבות כ"כ - המאוצה שלו רבה והעוצמה שבזרימה ממשיכה את השפע עד למרחקים אדירים, עד להפיכתו לשפע גשמי...

ובזאת יבוא אל הקודש...הכהן כשהוא יוצא מקדש הקדשים מבקש לפרנסת העם, היות ובעבודת הקודש של התחברות קווי ה"רצוא" ו"שוב" הוא ממשיך שפע לעולם המציאותי מרמות נשגבות ביותר אליהם הרקיע ביום זה, והשפע הזה הופך בסופה של הדרך מאור היולי רוחני לפרנסה גשמית.

לו רק היה האיש מודע לתכונותיה החיוניות כ"כ לשלימות שבביתם - היה מעריך אותה מאוד, מכבדה וממשיך אף הוא את השפע לפרנסת ביתם ממקור שרשה הנשגב!

הוא היה מניח אז למזוזת השלום להשכין את השלווה במעונם ואז יקוים בהם וימומש בהם משמעותו הרוחנית של הסמל בפתגם:
"ולא יבריחו זה מזו ולא יעלימו זו מזה" - מזוזה.

המזוזה תלויה נשענת מלוכסנת להורות על עמידה שהיא אינה נוקשה חסרת גמישות אך יש פה רגישות לזולת שהיא רוכנת וכנועה ומפלסת מרווח לזולת.

במערכת הנשואין שלהם קיימת פתיחות שלא שררה קודם נישואיהם בהיותם בחור ועלמה...
הוא אינו מבריח דבר בגניבת דעתו (מבריח - בחור) והיא אינה מעלימה (עלמה) דבר ממודעתו...
ובטרם הנישואין למען השלום והשלימות הוא שימש כבחור שמעלים ממנה את פרטיותו ואת הרז האישי שלו וכן העלמה - העלימה והסתירה ממנו את פרטיותה עד למועד ההתחברות בנשואין... כאן אין עוד "בגד" חופף על "בגידה"... ו"מעיל" אינו מעלים על "מעילה"האווירה הצלולה והאור החסידי משתקף באווירת הבית ממש כמו שבבואת אדם נשקפת לו מעל פני המים הזכים... אין כאן יצירה חדשה של קלסתר פנים במים, אך אילו הם המים הטהורים המשקפים בבואה זו משום שאין בהם כל חציצה של גוף מעלים ומסווה...

וממש כמו שהמים כשהם צלולים הם משקפים את הבבואה העומדת לפניהם, כן משקף אויר הבית הצלול והטהור את אורות הקודש משרשה והם משקפים את הלך הרוח הזך, הצלול והטהור המוקרן מבית מבורך זה!