מערכת COL
|
יום ו' ניסן ה׳תשע״ו
14.04.2016
'דרשת שבת הגדול', גרסת COL: שו"ת עם הרב דרוקמן ● מרתק
בתחילת הלכות פסח בשו"ע רבנו הזקן: "החכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו, שבשבת זו היו מתקבצין כל העם מכל הכפרים לשמוע הלכות הרגל", "והעיקר - לדרוש ולהורות להם דרכי ה', וללמד להם המעשה אשר יעשון" ● מיוחד ב-COL: "דרשת שבת הגדול" עם רבה של ק' מוצקין, הרב דוד מאיר דרוקמן, בה הוא מגיש בצורה ברורה את התשובות לשאלות הכי מעניינות, בהן נתקל כמעט כל אחד בהכנות לחג ובהידורים הנהוגים אצל חסידי חב"ד ● חובה לכל אחד! ● מגזין שישי דרשת שבת הגדול
הרב דוד-מאיר דרוקמן (צילום: לוי ישראלי. רקע: שניאור שיף)
משה בן חיים
בתחילת הלכות פסח בשולחן-ערוך רבנו הזקן מובא המנהג שנקבע בדורות האחרונים, ש"החכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו". זה מנהג הדרשה שהרב דורש בשבת הגדול, "שבשבת זו היו מתקבצין כל העם מכל הכפרים לשמוע הלכות הרגל".
מה, בדיוק, צריך להיות תוכן הדרשה? מפרט רבנו הזקן בהמשך הדברים: "והעיקר - לדרוש ולהורות להם דרכי ה', וללמד להם המעשה אשר יעשון". כלומר, הלכה למעשה.
במסגרת מגזין שישי, אנו מתכבדים להגיש את "דרשת שבת הגדול" עם רבה של קרית מוצקין, הרב הגאון דוד-מאיר דרוקמן, בה הוא מגיש בצורה בהירה וברורה את התשובות לשאלות הכי מעניינות, בהן נתקל כמעט כל אחד בהכנות לחג, ובהידורים הנהוגים אצל חסידי חב"ד מקדמת דנא בחג הפסח.
מקור "שבת הגדול"
שמעתי פעם טעם לכך ש'שבת הגדול' נקרא בשם 'הגדול' ולא 'שבת הגדולה', כי באותה שבת 'גדול העיר', כלומר רב העיר דורש בפני הקהל. האם גם במקומכם בקרית מוצקין מקיימים את המנהג?
הרב דרוקמן: "אכן כן. השנה זו הפעם ה-36 שאני בע"ה נושא את דרשת 'שבת הגדול' בקרית מוצקין, כפי שכותב רבנו הזקן בשולחן ערוך שלו "... נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבתו שלפניו... והלכות החג דורש בשבת תשובה". למעשה, בשתי שבתות בשנה יש מסורת שהרבנים דורשים: ב'שבת תשובה' ובשבת הגדול'.
עוד בתור ילד חונכתי לכך. אבי ז"ל היה מביא אותי לשמוע את דרשתו של רב העיר הראשון של קרית מוצקין הג"ר מרדכי פוגלמן ז"ל. הרב פוגלמן היה נושא את הדרשה, וגם אני אבלחוט"א ממשיך במנהג זה (ואני זוכר את 'הציור' שאחיינו של הרב פוגלמן – הגרי"מ לאו יבלחוט"א שהיה אז תלמיד ישיבה, יושב בבית הכנסת ומאזין לדרשת דודו).
מה נושא הדרשה בדרך כלל?
"הדרשה כוללת פלפול, דרוש, הלכה למעשה ודברי התעוררות. אמנם עם התמעטות הדורות, במיוחד במקומות שאין בו ריבוי ציבור תורני – קשה להאריך בפלפול.
במקומות תורניים, ממציאים אפילו לקהל השומעים דף עם קומות להבנת השיעור, כפי שזה מקובל לפני 'שיעור כללי' בישיבות. אבל עדיין זה חשוב לענ"ד שלא לוותר על 'המנהג' ולהשמיע גם פלפול, כדי שהמון העם שאולי אינו מבין את הדברים עד הסוף – יחוש שיש בהלכות פסח עניינים נשגבים ועמוקים, וזה יביא אותם להתייחס בכובד ראש לכל פרטי החג. בבחינת 'ידיעת ההפלאה'.
צילום: מאיר אלפסי
"יחד עם זאת יש כמובן להדגיש את מה שכתב רבנו הגדול בשולחנו הטהור: "והעיקר לדרוש להם דרכי ה', וללמד להם את המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגין עכשיו".
בכלל נראה שערב פסח הוא ה'חג' של הרבנים, מה הסיבה לכך?
"הטעם לכך פשוט. אין עוד חג עם ריבוי הלכות כל כך גדול כמו פסח. אין עוד חג עם כל כך הרבה זהירויות כמו פסח. אין עוד ערב בשנה עם ריווי וריבוי כזה של פרטים כמו ליל הסדר.
"לא בכדי, בסיפורת וההומור היהודים מצויות כל כך הרבה הלצות סביב יהודים עמי הארצות שלא ידעו כיצד עורכים את הסדר.
"האדמו"ר מבובוב זצ"ל סיפר פעם שיהודי אחד – לאחר שסיים עם המסובים לשולחן הסדר שלו את הברכה בהגדה שסיומה "ברוך אתה ה' גאל ישראל– ....נעמד ביחד עם כל בני ביתו והתפלל 'שמונה עשרה'.
אני עוד זוכר ששמעתי מסבא שלי ע"ה, אודות יהודי שלא ידע כיצד לערוך את הסדר, ושלח את זוגתו שתציץ בחלון השכנים וכך תלמד כיצד מתנהל הסדר בבית השכנים. איתרע המזל והאשה הפשוטה הזו הגיעה לבית שבו שלום-הבית לא היה בדיוק נוצץ, וכך היא הייתה עדה לסיטואציה לא נעימה: הבעל מכה את אשתו...לא פחות. חשבה היא לתומה שזה המנהג שנוהגים בליל הסדר...
"כשחזרה הביתה שאל אותה בעלה: שרה ביילה מה ראית? היא כמובן חששה לדווח לבעלה מה היא ראתה.. נו, מה ראית? הוא לא מרפה.
"בקיצור, האשה מטעמים מובנים, סירבה לענות. הפה הסגור של אשתו העלה חמתו של הבעל, אשר לא התאפק והעניק לה ממתת ידו, קרי, סטירה...
"זעקה האומללה והטיחה בבעלה: אם אתה בעצמך יודע כיצד מתנהגים בליל הסדר – לשם מה שלחתי אותי אל השכנים?...
"באותו ענין: הופעתי פעם בתקשורת בתקופת ערבי פסחים, והסברתי לצופים אודות עריכת הסדר. עלתה לשידור איזה מאזינה פנימיסטית ברוח ימים אלה של 'הדרת נשים' ושאלתה בפיה: "מדוע כנגד ארבעה בנים דיברה תורה", ומה עם "הבנות"? (היא כנראה רצתה להוכיח כי התואר "איננה יודע לשאול" לא קיים אצל נשים...)
באותו רגע הבזיק במחשבתי, בסייעתא דשמיא, רעיון איך להיפטר מ'נודניקית' זו... אמרתי לה; "אנחנו לא מדירים נשים כלל ועיקר. הנה, תראי; בליל הסדר יש לנו "ארבע קושיות", לא 'כושים' אלא 'כושיות".... מה אתם חושבים? היא 'קנתה' את התירוץ...
"ליל הסדר הוא באמת עסק לא פשוט. גם רבים וטובים, מסתבכים כל שנה מחדש, ובמיוחד, לאחר שהם כבר שתויים מכמה כוסות יין. וכאן תפקידם של הרבנים כלשונו של אדה"ז: 'וללמד להם המעשה אשר יעשון'".
אם הרב הזכיר את נושא הבורות בענייני הלכה ומנהג, הרב יוכל לתת דוגמא?
"אכן כן. לא אפרט היכן זה היה, אבל מקריא הגדה בסדר מאד חשוב שנכחתי בו, אמר בסיומה של ההגדה את הברכה האחרונה שלאחר שתית כוס רביעית – 'על הגפן ועל פרי הגפן', ומיד אחריה בירך גם את ברכת 'בורא נפשות'. מדוע עשה כך? כי כך מודפס בהגדה...
צילום: שניאור שיף
"אגב, שאלתי פעם כמה אברכים מדוע אכן בסיום ההגדה שלנו מודפסת ברכת 'בורא נפשות', והם לא ידעו לענות. הם לא ידעו כי ברוסיה בתקופת המצור והמצוק הסובייטי, אפילו אצל אנ"ש, לא היה יין מצוי, וכך נאלצו לשתות 'ארבע כוסות' של 'חמר מדינה', וקיימו את מצות ארבע כוסות לא ביין – כי אם בתה... מה שמצריך כמובן ברכה אחרונה של 'בורא נפשות'".
"ראיתי בפרסום מסויים רשימת מוצרי מזון שאסור לאכלם בפסח, אבל מצד שני מותר להשהותם בפסח, ואין צורך לבערם לפני החג. האומנם, כך הם פני הדברים גם למנהג חב"ד?
"הנזכר לעיל תואם אף את מנהג חב"ד. ויתירה מזו: למנהגנו, אם אדם מכר קודם הפסח את חמצו לגוי כדת וכדין; כלומר, הוא ניגש לרב כדי לייפות את כוחו של הרב להתעסק במכירת החמץ שלו לגוי, פירט את שמו וכתובתו, פירט את המקומות בהם יש חמץ, והרב אכן ביצע את מכירת החמץ בשליחותו של אותו יהודי, על פי הכללים ההלכתיים שהורה לנו רבינו הזקן ('ערב קבלן'), וגם המוכר הייתה לו גמירות דעת, כי מכירת החמץ איננו איזה 'טקס' בעלמא, אלא באמת ובתמים הוא מודע לכך שהוא מוכר את כל החמץ שלו לגוי. בצורה כזו, מותר אפילו להשאיר בחג חמץ ממש (ובלבד, שייצור מצב שאין גישה חופשית במשך החג לחמץ זה), ואפשר כמובן לאכול את החמץ הזה לאחר הפסח.
"וכך מצינו שרבנו הצמח צדק היה מקפיד לעשות 'הבדלה' במוצאי אחרון של פסח – דווקא על בירה לבנה שנמכרה לגוי עם החמץ, וזאת, כדי להראות בכך שהמכירה לגוי הייתה מכירה של ממש, שלכן הבירה-החמץ הזה לא היה כלל בבעלותנו במשך הפסח, ובמילא לא עברנו בזה משום 'בל יראה ובל ימצא' ואין בעיה של 'חמץ שעבר עליו הפסח'.
מה לא צריך לבדוק
חג הפסח מלווה תמיד עם הידורים וחומרות, בפרט אצל חסידי חב"ד. האם כב' הרב מוכן, לשם שינוי, לתת גם איזה 'הנחה' מיוחדת...
"בוודאי. לפי פסק אדמו"ר הצמח צדק, מקומות שמוכרים אותם לגוי אין צורך לבדקם בחמץ. לפיכך, אין תמיד הכרח 'להפוך' את כל הבית לפני הפסח עקב הנקיונות. אם יש ארונות בבית, שאין פנאי או שאין כוח לבדקם, ומאידך, ארונות אלה לא יהיו בשימוש במשך הפסח, אפשר פשוט לסגור את הארונות, להדביק עליהם מדבקה 'מכור בחמץ', וכשמגיעים לרב למכור את החמץ לציין כי כל המקומות המסומנים/מודבקים מכורים בחמץ, ואז אין צורך לבדוק או/ו לנקות מקומות אלה".
האם באמת דווקא בחב"ד מתקיימות שיא החומרות בפסח?
"לאו דוקא. יש חסידויות שיש בהם כל מיני חומרות שלא נהוגות בחב"ד. בחסידות ויז'ניץ לא אוכלים דגים בפסח עקב 'מעשה שהיה'. רבי מאיר מפרמישליאן לא השתמש בכלים אפילו חדשים אם עטפו אותם בקש, בגלל שהצבע של הקש דומה לחיטה. יש כאלה שמכשירים מחדש את כל כלי הפסח משנה שעברה, ולאמיתו של דבר, כך היה נהוג אצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. ועוד ועוד...
"שמענו על חומרא לבשל את כל האוכל עוד לפני פסח, כדי שאם יש משהו חמץ באוכל שיתבטל כך ברוב עוד לפני הפסח.
"אנ"ש ככלל, לא נוהגים בחומרא יתירה זו. אם כי שמעתי מהמשב"ק ביתו של הרבי, כי אצל הרבי היו אכן מבשלים את כל האוכל לפני פסח. ולפי הידוע, כך נוהגים במשפחת הרבנים לנדא".
האם צריך לאוורר את הספרים ולנקותם מפירורים המצויים לא אחת בין הדפים?
"אין צורך בכך. כי הפירורים הקטנים אינם נחשבים, ובמילא לא עוברים עליהם משום "בל יראה ובל יימצא". אלא מה שכן צריך להיזהר במאד: לא להניח ספרים כאלה על שולחן האוכל בפסח, ובמיוחד לא לפתוח ספר כזה מעל כלי אוכל. כי אמנם אין איסור בעצם הימצאותם של ספרים כאלה אפילו כשישנו חשש שמסתתרים בהם פירורים, אבל מצד שני, אם חלילה נוחת אפילו פירור אחד לתוך צלחת המרק למשל – אנחנו בצרות; זה הופך רח"ל את כל המרק לחמץ.
"ובשל כך, מקפידים שהברכונים של כל השנה לא משתמשים בהם בפסח, ויש גם כאלה שמייחדים משנה לשנה סידורי תפילה מיוחדים לפסח".
מוצרים תעשייתיים
כידוע, בחב"ד משתמשים מה שפחות במוצרים תעשיתיים, מה יש לרב לומר על זה?
"אמנם, כן נכון הדבר, שגם מוצרים כשרים למהדרין שיוצרו בבית חרושת, המנהג הפשוט שחסידים ואנשי מעשה אין משתמשים בהם. גם הרבנים החסידיים שמעניקים הכשר מהודר למוצרים אלה (כמו הרב לנדא) אינם אוכלים ממוצרים אלה בפסח. כך המנהג "ואל תיטוש תורת אמך".
צילום: שניאור שיף
"אבל מצד שני, עדיין אפשר לשתות למשל קוקה קולה בהכשר הרב לנדא בשעות אחה"צ של ערב פסח (כי אז עדיין יש מושגים של 'ביטול ברוב' ואכמ"ל). וגם, לפי קביעות השנה, ש'איסרו חג' באה"ק חל בשבת שלאחר שביעי של פסח, ולמרות שזה כבר לאחר הפסח – עדיין אוכלים בדרך כלל בכלי הפסח, ברם, ניתן לאכול מוצרים תעשייתיים כשרים לפסח למהדרין, כמו עוגיות קוקוס, שוקולדים וכל כיו"ב".
מסר לסיום לגולשנו בעולם?
"אמרנו בראשית דברינו כי המנהג הוא שפעמיים בשנה נושאים הרבנים דרשות; בשבת תשובה ובשבת הגדול. בשבת תשובה, מטבע הדברים מדברים - על תשובה. בשבת הגדול – על הגעלת כלים.
"אמר אחד מגדולי ישראל, שהוא נוהג הפוך: בשבת תשובה הוא מדבר דווקא על הגעלת כלים. כי מה היא תשובה? הזדככות והיטהרות מטומאה. כלומר אדם צריך 'להגעיל' את עצמו. ואילו בשבת הגדול, אמר אותו גדול, אני מדבר על...תשובה.
כי סוף כל סוף כל היגיעה והזהירויות שסביב ניסן וחג הפסח, עניינם כדי שנתנקה, נזדכך ונגיע מכוח ה"דודי לי ואני לו" – לתשובה מאהבה.
כרזה בקריית מוצקין על דרשת שבת הגדול
"טרם אכלה דבריי, עלי להדגיש, כי עדיין לא שוחחנו על עיקר העיקרים: ההלכות הקשורות עם קרבן פסח.
"עלינו להאמין אמונת תום כי הבטחת רבנו – נשיאנו 'הגיע זמן גאולתכם' תמומש בהאי שתא, ונזכה השנה לחוג את חג הפסח בשמחה ובדיצה בהר ה', בירושלים עיר הקודש ובהקרבת קרבן פסח ביחד עם מלכנו משיחנו במקדש ה' כוננו ידיך.
"פסח כשר ושמח לנו ולכל בית ישראל".
בתחילת הלכות פסח בשולחן-ערוך רבנו הזקן מובא המנהג שנקבע בדורות האחרונים, ש"החכם דורש הלכות פסח בשבת שלפניו". זה מנהג הדרשה שהרב דורש בשבת הגדול, "שבשבת זו היו מתקבצין כל העם מכל הכפרים לשמוע הלכות הרגל".
מה, בדיוק, צריך להיות תוכן הדרשה? מפרט רבנו הזקן בהמשך הדברים: "והעיקר - לדרוש ולהורות להם דרכי ה', וללמד להם המעשה אשר יעשון". כלומר, הלכה למעשה.
במסגרת מגזין שישי, אנו מתכבדים להגיש את "דרשת שבת הגדול" עם רבה של קרית מוצקין, הרב הגאון דוד-מאיר דרוקמן, בה הוא מגיש בצורה בהירה וברורה את התשובות לשאלות הכי מעניינות, בהן נתקל כמעט כל אחד בהכנות לחג, ובהידורים הנהוגים אצל חסידי חב"ד מקדמת דנא בחג הפסח.
מקור "שבת הגדול"
שמעתי פעם טעם לכך ש'שבת הגדול' נקרא בשם 'הגדול' ולא 'שבת הגדולה', כי באותה שבת 'גדול העיר', כלומר רב העיר דורש בפני הקהל. האם גם במקומכם בקרית מוצקין מקיימים את המנהג?
הרב דרוקמן: "אכן כן. השנה זו הפעם ה-36 שאני בע"ה נושא את דרשת 'שבת הגדול' בקרית מוצקין, כפי שכותב רבנו הזקן בשולחן ערוך שלו "... נהגו בדורות האחרונים שהחכם דורש הלכות פסח בשבתו שלפניו... והלכות החג דורש בשבת תשובה". למעשה, בשתי שבתות בשנה יש מסורת שהרבנים דורשים: ב'שבת תשובה' ובשבת הגדול'.
עוד בתור ילד חונכתי לכך. אבי ז"ל היה מביא אותי לשמוע את דרשתו של רב העיר הראשון של קרית מוצקין הג"ר מרדכי פוגלמן ז"ל. הרב פוגלמן היה נושא את הדרשה, וגם אני אבלחוט"א ממשיך במנהג זה (ואני זוכר את 'הציור' שאחיינו של הרב פוגלמן – הגרי"מ לאו יבלחוט"א שהיה אז תלמיד ישיבה, יושב בבית הכנסת ומאזין לדרשת דודו).
מה נושא הדרשה בדרך כלל?
"הדרשה כוללת פלפול, דרוש, הלכה למעשה ודברי התעוררות. אמנם עם התמעטות הדורות, במיוחד במקומות שאין בו ריבוי ציבור תורני – קשה להאריך בפלפול.
במקומות תורניים, ממציאים אפילו לקהל השומעים דף עם קומות להבנת השיעור, כפי שזה מקובל לפני 'שיעור כללי' בישיבות. אבל עדיין זה חשוב לענ"ד שלא לוותר על 'המנהג' ולהשמיע גם פלפול, כדי שהמון העם שאולי אינו מבין את הדברים עד הסוף – יחוש שיש בהלכות פסח עניינים נשגבים ועמוקים, וזה יביא אותם להתייחס בכובד ראש לכל פרטי החג. בבחינת 'ידיעת ההפלאה'.
צילום: מאיר אלפסי
"יחד עם זאת יש כמובן להדגיש את מה שכתב רבנו הגדול בשולחנו הטהור: "והעיקר לדרוש להם דרכי ה', וללמד להם את המעשה אשר יעשון, ולא כמו שנוהגין עכשיו".
בכלל נראה שערב פסח הוא ה'חג' של הרבנים, מה הסיבה לכך?
"הטעם לכך פשוט. אין עוד חג עם ריבוי הלכות כל כך גדול כמו פסח. אין עוד חג עם כל כך הרבה זהירויות כמו פסח. אין עוד ערב בשנה עם ריווי וריבוי כזה של פרטים כמו ליל הסדר.
"לא בכדי, בסיפורת וההומור היהודים מצויות כל כך הרבה הלצות סביב יהודים עמי הארצות שלא ידעו כיצד עורכים את הסדר.
"האדמו"ר מבובוב זצ"ל סיפר פעם שיהודי אחד – לאחר שסיים עם המסובים לשולחן הסדר שלו את הברכה בהגדה שסיומה "ברוך אתה ה' גאל ישראל– ....נעמד ביחד עם כל בני ביתו והתפלל 'שמונה עשרה'.
אני עוד זוכר ששמעתי מסבא שלי ע"ה, אודות יהודי שלא ידע כיצד לערוך את הסדר, ושלח את זוגתו שתציץ בחלון השכנים וכך תלמד כיצד מתנהל הסדר בבית השכנים. איתרע המזל והאשה הפשוטה הזו הגיעה לבית שבו שלום-הבית לא היה בדיוק נוצץ, וכך היא הייתה עדה לסיטואציה לא נעימה: הבעל מכה את אשתו...לא פחות. חשבה היא לתומה שזה המנהג שנוהגים בליל הסדר...
"כשחזרה הביתה שאל אותה בעלה: שרה ביילה מה ראית? היא כמובן חששה לדווח לבעלה מה היא ראתה.. נו, מה ראית? הוא לא מרפה.
"בקיצור, האשה מטעמים מובנים, סירבה לענות. הפה הסגור של אשתו העלה חמתו של הבעל, אשר לא התאפק והעניק לה ממתת ידו, קרי, סטירה...
"זעקה האומללה והטיחה בבעלה: אם אתה בעצמך יודע כיצד מתנהגים בליל הסדר – לשם מה שלחתי אותי אל השכנים?...
"באותו ענין: הופעתי פעם בתקשורת בתקופת ערבי פסחים, והסברתי לצופים אודות עריכת הסדר. עלתה לשידור איזה מאזינה פנימיסטית ברוח ימים אלה של 'הדרת נשים' ושאלתה בפיה: "מדוע כנגד ארבעה בנים דיברה תורה", ומה עם "הבנות"? (היא כנראה רצתה להוכיח כי התואר "איננה יודע לשאול" לא קיים אצל נשים...)
באותו רגע הבזיק במחשבתי, בסייעתא דשמיא, רעיון איך להיפטר מ'נודניקית' זו... אמרתי לה; "אנחנו לא מדירים נשים כלל ועיקר. הנה, תראי; בליל הסדר יש לנו "ארבע קושיות", לא 'כושים' אלא 'כושיות".... מה אתם חושבים? היא 'קנתה' את התירוץ...
"ליל הסדר הוא באמת עסק לא פשוט. גם רבים וטובים, מסתבכים כל שנה מחדש, ובמיוחד, לאחר שהם כבר שתויים מכמה כוסות יין. וכאן תפקידם של הרבנים כלשונו של אדה"ז: 'וללמד להם המעשה אשר יעשון'".
אם הרב הזכיר את נושא הבורות בענייני הלכה ומנהג, הרב יוכל לתת דוגמא?
"אכן כן. לא אפרט היכן זה היה, אבל מקריא הגדה בסדר מאד חשוב שנכחתי בו, אמר בסיומה של ההגדה את הברכה האחרונה שלאחר שתית כוס רביעית – 'על הגפן ועל פרי הגפן', ומיד אחריה בירך גם את ברכת 'בורא נפשות'. מדוע עשה כך? כי כך מודפס בהגדה...
צילום: שניאור שיף
"אגב, שאלתי פעם כמה אברכים מדוע אכן בסיום ההגדה שלנו מודפסת ברכת 'בורא נפשות', והם לא ידעו לענות. הם לא ידעו כי ברוסיה בתקופת המצור והמצוק הסובייטי, אפילו אצל אנ"ש, לא היה יין מצוי, וכך נאלצו לשתות 'ארבע כוסות' של 'חמר מדינה', וקיימו את מצות ארבע כוסות לא ביין – כי אם בתה... מה שמצריך כמובן ברכה אחרונה של 'בורא נפשות'".
"ראיתי בפרסום מסויים רשימת מוצרי מזון שאסור לאכלם בפסח, אבל מצד שני מותר להשהותם בפסח, ואין צורך לבערם לפני החג. האומנם, כך הם פני הדברים גם למנהג חב"ד?
"הנזכר לעיל תואם אף את מנהג חב"ד. ויתירה מזו: למנהגנו, אם אדם מכר קודם הפסח את חמצו לגוי כדת וכדין; כלומר, הוא ניגש לרב כדי לייפות את כוחו של הרב להתעסק במכירת החמץ שלו לגוי, פירט את שמו וכתובתו, פירט את המקומות בהם יש חמץ, והרב אכן ביצע את מכירת החמץ בשליחותו של אותו יהודי, על פי הכללים ההלכתיים שהורה לנו רבינו הזקן ('ערב קבלן'), וגם המוכר הייתה לו גמירות דעת, כי מכירת החמץ איננו איזה 'טקס' בעלמא, אלא באמת ובתמים הוא מודע לכך שהוא מוכר את כל החמץ שלו לגוי. בצורה כזו, מותר אפילו להשאיר בחג חמץ ממש (ובלבד, שייצור מצב שאין גישה חופשית במשך החג לחמץ זה), ואפשר כמובן לאכול את החמץ הזה לאחר הפסח.
"וכך מצינו שרבנו הצמח צדק היה מקפיד לעשות 'הבדלה' במוצאי אחרון של פסח – דווקא על בירה לבנה שנמכרה לגוי עם החמץ, וזאת, כדי להראות בכך שהמכירה לגוי הייתה מכירה של ממש, שלכן הבירה-החמץ הזה לא היה כלל בבעלותנו במשך הפסח, ובמילא לא עברנו בזה משום 'בל יראה ובל ימצא' ואין בעיה של 'חמץ שעבר עליו הפסח'.
מה לא צריך לבדוק
חג הפסח מלווה תמיד עם הידורים וחומרות, בפרט אצל חסידי חב"ד. האם כב' הרב מוכן, לשם שינוי, לתת גם איזה 'הנחה' מיוחדת...
"בוודאי. לפי פסק אדמו"ר הצמח צדק, מקומות שמוכרים אותם לגוי אין צורך לבדקם בחמץ. לפיכך, אין תמיד הכרח 'להפוך' את כל הבית לפני הפסח עקב הנקיונות. אם יש ארונות בבית, שאין פנאי או שאין כוח לבדקם, ומאידך, ארונות אלה לא יהיו בשימוש במשך הפסח, אפשר פשוט לסגור את הארונות, להדביק עליהם מדבקה 'מכור בחמץ', וכשמגיעים לרב למכור את החמץ לציין כי כל המקומות המסומנים/מודבקים מכורים בחמץ, ואז אין צורך לבדוק או/ו לנקות מקומות אלה".
האם באמת דווקא בחב"ד מתקיימות שיא החומרות בפסח?
"לאו דוקא. יש חסידויות שיש בהם כל מיני חומרות שלא נהוגות בחב"ד. בחסידות ויז'ניץ לא אוכלים דגים בפסח עקב 'מעשה שהיה'. רבי מאיר מפרמישליאן לא השתמש בכלים אפילו חדשים אם עטפו אותם בקש, בגלל שהצבע של הקש דומה לחיטה. יש כאלה שמכשירים מחדש את כל כלי הפסח משנה שעברה, ולאמיתו של דבר, כך היה נהוג אצל כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע. ועוד ועוד...
"שמענו על חומרא לבשל את כל האוכל עוד לפני פסח, כדי שאם יש משהו חמץ באוכל שיתבטל כך ברוב עוד לפני הפסח.
"אנ"ש ככלל, לא נוהגים בחומרא יתירה זו. אם כי שמעתי מהמשב"ק ביתו של הרבי, כי אצל הרבי היו אכן מבשלים את כל האוכל לפני פסח. ולפי הידוע, כך נוהגים במשפחת הרבנים לנדא".
האם צריך לאוורר את הספרים ולנקותם מפירורים המצויים לא אחת בין הדפים?
"אין צורך בכך. כי הפירורים הקטנים אינם נחשבים, ובמילא לא עוברים עליהם משום "בל יראה ובל יימצא". אלא מה שכן צריך להיזהר במאד: לא להניח ספרים כאלה על שולחן האוכל בפסח, ובמיוחד לא לפתוח ספר כזה מעל כלי אוכל. כי אמנם אין איסור בעצם הימצאותם של ספרים כאלה אפילו כשישנו חשש שמסתתרים בהם פירורים, אבל מצד שני, אם חלילה נוחת אפילו פירור אחד לתוך צלחת המרק למשל – אנחנו בצרות; זה הופך רח"ל את כל המרק לחמץ.
"ובשל כך, מקפידים שהברכונים של כל השנה לא משתמשים בהם בפסח, ויש גם כאלה שמייחדים משנה לשנה סידורי תפילה מיוחדים לפסח".
מוצרים תעשייתיים
כידוע, בחב"ד משתמשים מה שפחות במוצרים תעשיתיים, מה יש לרב לומר על זה?
"אמנם, כן נכון הדבר, שגם מוצרים כשרים למהדרין שיוצרו בבית חרושת, המנהג הפשוט שחסידים ואנשי מעשה אין משתמשים בהם. גם הרבנים החסידיים שמעניקים הכשר מהודר למוצרים אלה (כמו הרב לנדא) אינם אוכלים ממוצרים אלה בפסח. כך המנהג "ואל תיטוש תורת אמך".
צילום: שניאור שיף
"אבל מצד שני, עדיין אפשר לשתות למשל קוקה קולה בהכשר הרב לנדא בשעות אחה"צ של ערב פסח (כי אז עדיין יש מושגים של 'ביטול ברוב' ואכמ"ל). וגם, לפי קביעות השנה, ש'איסרו חג' באה"ק חל בשבת שלאחר שביעי של פסח, ולמרות שזה כבר לאחר הפסח – עדיין אוכלים בדרך כלל בכלי הפסח, ברם, ניתן לאכול מוצרים תעשייתיים כשרים לפסח למהדרין, כמו עוגיות קוקוס, שוקולדים וכל כיו"ב".
מסר לסיום לגולשנו בעולם?
"אמרנו בראשית דברינו כי המנהג הוא שפעמיים בשנה נושאים הרבנים דרשות; בשבת תשובה ובשבת הגדול. בשבת תשובה, מטבע הדברים מדברים - על תשובה. בשבת הגדול – על הגעלת כלים.
"אמר אחד מגדולי ישראל, שהוא נוהג הפוך: בשבת תשובה הוא מדבר דווקא על הגעלת כלים. כי מה היא תשובה? הזדככות והיטהרות מטומאה. כלומר אדם צריך 'להגעיל' את עצמו. ואילו בשבת הגדול, אמר אותו גדול, אני מדבר על...תשובה.
כי סוף כל סוף כל היגיעה והזהירויות שסביב ניסן וחג הפסח, עניינם כדי שנתנקה, נזדכך ונגיע מכוח ה"דודי לי ואני לו" – לתשובה מאהבה.
כרזה בקריית מוצקין על דרשת שבת הגדול
"טרם אכלה דבריי, עלי להדגיש, כי עדיין לא שוחחנו על עיקר העיקרים: ההלכות הקשורות עם קרבן פסח.
"עלינו להאמין אמונת תום כי הבטחת רבנו – נשיאנו 'הגיע זמן גאולתכם' תמומש בהאי שתא, ונזכה השנה לחוג את חג הפסח בשמחה ובדיצה בהר ה', בירושלים עיר הקודש ובהקרבת קרבן פסח ביחד עם מלכנו משיחנו במקדש ה' כוננו ידיך.
"פסח כשר ושמח לנו ולכל בית ישראל".
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
