הגיגים ופרפראות לפרשת תזריע
רבקה ערנטרוי

עולם דומה לאכסדרה, למעין מרפסת נטולת דופן צפונית והפירצה הזו מניחה לרוחות לנשוב שם ולפזר את קרני השמש שלא תתמקדנה בזוית אחת ולא תיקודנה, כך שהאדם יהנה מזרימה של אויר מצנן...

עולם דומה אף לתיבת נוח... לסוכה... והעולם הקטן - לב לבו של האדם מתגלם בכנורו של דוד...

מהי המשמעות התכנית של מליצות אלו וכיצד ניתן לגלותם מאחורי לסמלים השונים המופיעים בבפרשת תזריע?

פרשת תזריע פותחת בתולדה של האדם עלי אדמות וגם התשתית הבונה אותו זהה ליסוד המבנה של העולם בו הוא דר, כדי שתהיה התאמה נכונה ביניהם... הכיצד?

האדם החי עלי אדמות נכסף לשלווה ורוגע ואולם העולם נבנה במתכונת של "אכסדרה" - עם פירצה בצד הצפוני והיא אומנם ממשיכה זרימה מצננת של רוח צפונית אך העובדה שהדופן הרביעית לא הותקנה בו, מהווה מוקד לתקלה ופורענות... מדוע אפוא, לא הושלמה הבריאה במעשה בראשית?

יעד החיים בעוה"ז מכוון להכין את המקום לעידן של חיי נצח מעין החיים השלווים בתיבת נוח...
היא נחה על המים ולא נזקקה לכלי התמודדות בסערות שבטבע... לא היו לה תורן ומפרשים לאתגר את רוחות הסער ולא היו לה משוטים להכות בגלים ולא קטבים מחודדים בראשית הספינה ובאחריתה לחתוך במים אבל צוהר היה בה ונמשך אליה אור אדיר שהכניע את האנרגיה הפראית של החיות ושררה בינהם אחווה....

האור הזה שנמשך אל התיבה והשכיל להביא דום לרוח הבהמית שאינה יודעת מעצורים ורסן נמשך אל הסוכה, אך העוצמה שלה מסנוורת ולכן יש לכסותה בסכך מצל, מעין המשל המסווה על האור המבהיק שבנמשל וניתן לתפוס את הרעיון המושאל...

הרוח הצפונית המשיכה אור זה אל כינורו של דוד שתלה לו מעל מטתו..."כיון שהגיע חצות הלילה רוח צפונית מנשבת בו והיה מנגן מאליו..." (סנהדרין, קמ"א דף ט"ו)

הכינור הזה משקף את ליבו של האדם ואשר מתנגנים בו שבעת מיתרי הרגש בהתאם למקצב הרוח הצפונית...

העולם נבנה פרוץ בגדה הצפונית על מנת שהרוח הצפונית תישוב ותביא בכנפיה חופן של סוד ושל רז הצפון בינותם לעורר את הלב משקיעת התרדמה שלו...

יש וכל מיתר בלב עומד עיקש נוקשה חסר גמישות להתמזג עם זה הסמוך לו... עיתים נימי הרגש כבולים באזיקים של יוהרה ושחצנות ודעתו של האדם זחה עליו ואז פונה אליו הרוח הצפונית מתריסה "הכלום, דומה בעיניך יצור אנוש... כסיל... כי כל החיל הזה שצברת ורכשת הוא מתנת הנכס של רוחך הערמומית בשל יכולות תכסיסיה ותחבולותיה המתוחכמות?!

ואם כך אתה משער,אנא, המשך אתה את היצירה והבא שלימות לעולם ובנה את הדופן הצפונית כך שלא אפרוץ ואגיע עד הלום...

הפירצה הזו עשויה לעורר בך תחושה של התנהלות בשרירות לבך ולשחרור של כל רסן והגבלה ואתה עשוי לשקוע בחלום של תרדמה מנוטרל מתפיסה של אמונת ה' ויראת שמים מעוצבת ואתה עשוי להתהלך מתנכר עלי אדמות מתוך הנחה מוטעית כי כל החיל הזה בא לך בשל כוחך ועצמותך..."

הרוח הצפונית היא זו שמתנגנת על מיתרי הכינור של דוד והלחן הערב הזה מעורר כ"כ ועולה בעונג השובה שבו על הנאת הנעימה שמתנגנת לה מהבל הלב של האיש... הכינור הזה מעין העולם ממשיך לתוכו את האור העצום... את אור הבינה המביא רתת לנימי הלב ומעורר רחש של יראת הרוממות...

עיתים פרט דוד אף על כינור בעל שמונה נימים והוא שר:" למנצח על השמינית" המושג "שמינית" מכונה כך בשל המיתר השמיני שבו, המסמל את כח הבינה המתנצח על שבעת הרגשות שיתרככו ויתמזגו ביניהם בחינת כלי לנגן ערב כ"כ... שובה..

והמיתר השמיני ממשיך אל הלב את הרוח צפונית - הצופנת בתוכה זיק של בינה... של בגרות ... של יראה ועמידה של רסן... רכונה נכנעת לפני מי שברא את העולם והממשיך להחיותו יומית... בכל שעה... בכל רגע...

שבעת המיתרים מתגלמים בשבעת ימי השבוע... בשבעת הרגשות שבלבב ובשבעת ימי החג האסיף, בו אנו נהנים מההשראה הנמשכת לסוכה, אך המיתר השמיני מסמל את כח הבינה העומדלמעלה מהרגש והמביא אליו הרמוניה של נפש בריאה ע"י הרוח הצפונית ...

השבירה של האדם וההתמוטטות הנפשית שלו מתרחשת בעולם הרגש שלו החש את האיגוצנטריות שלו ואז הנוקשות שבו נטולה יכולות של גמישות להביא הרמוניה בין כל הפצלות שבקרבו ולמזג את כל הקטבים המוקצנים שבו ובלעדי התיקון הנפשי הזה לא יוכל לעולם להיות מעורה בסביבתו וחיי הבדידות והנתק יעיטו עליו "שבירה"...

בראשית הבריאה התרחשה שבירה מעין זו בעולם כשהאור האלוקי הסתלק למקורו היות וכלי הרגש שאחזו בו היו מוצקים מאוד ונוקשים ולא ידעו להתמזג בינותם...הכלים נשמטו ואת רסיסי הנצוצות שנמשכו לעולם ונחבאו בין המעלימים החומריים - אנו מעלים בכיוון של מצווה וקודש...

היעד היהודי בעולם הינו,אפוא, להביא את תקונו של העולם בכך שהאדם יניח לרוח הצפונית לפרוט על נימי ליבו, להעביר בהם רתת ולהמשיך אליהם את כח הבינה והיא תעורר את הנפש והיא תלמד אז לרכון ולהתמזג ולהביא הרמוניה בעולם, והנמשכת מתוכי הבית היהודי...

והבית היהודי מהווה פונקציה המתפקדת במתכונת של : "עולם לאכסדרה הוא דומה ורוח צפונית אינה מסובבת במחיצה... וכיון שחמה מגעת לקרן מערבית צפונית - מקפת וחוזרת אחרי כיפה (כיפת השמים) ... (בבא בתרא דף כ"ה)

הצד הצפוני מהווה סמל לגבורה הנמשכת מהבינה... יש והגבורה הבוערת בחומה העז - עומדת עיקשת מבוצרת ופניה מיועדות ללוחמה ויש שהיא מניחה לפירצה שבה להזרים לתוכה רוח צוננת ומשיבת נפש של מידת החסד... והיא משווה לבית אווירה של שלווה... של רוגע מעין מנוחה שבתיבת נוח...

אלי הצד הצפוני במידת החום והגבורה - המשיך ה' נהרות ומקורות של מים בסמל לכח החכמה ולמידת החסד כדי להביא את הצד הצפוני בסמל של אישה להתמזגותו עם המידה המנוגדת והמאפיינת את סגולות החסד של האיש בביתה ...

אזי מידת הגבורה שבה נעשית רכונה ונכנעת למידת החסד שלו והיא מניחה לו להנהיג... להנחות...

ואורה של מנורת חג החנוכה (בסמל של חינוך) בשמונת הנימים שבה והניצבת בשמאלו של משקוף (בסמל לגבורה) מושך אליו את אור החסד שבמזוזה, בצד הימין...

הדבר מגלם את אופי החינוך בבית הנעשה מעוצב וממוזג ביד של חסד וגבורה כשזרוע האב במידת החסד צולחת עליו....

ואז גם הנגן הקולח מביתם ממיתרי שבעת הרגשות מניח למיתר השמיני להתנצח על זמרת הלוויים סמל למידת הגבורה של האישה, כך שהלב יתעורר ויערוג להמשכת אור החסד ע"י האיש בביתה, בסמל של הכהן במקדש, הממשיך אהבה וחסד לעולם...

ואולם בדרום העולם שהינו משכן החסד המצנן בסמל לגן עדן המשיך ה' את מידת הגבורה והמחיצה בשמים אינה מניחה לרוח הצפונית לבוא הלום ולצנן אך המחיצה והיא מונעת את ההקרנה הישירה של קרני השמש בצפון...

ואל דרומו של הבית - זהו צד החסד שלו (שם התהלך אברהם איש החסד) והמתגלם בגבר, נמשכת מידה של גבורה וחום של רגש ממוסס את הכפור הגברי והמדובב את הדממה של האיש המהודד ב"עזר כנגדו" בתנועה יצירתית של בינה היא "חווה" שמשמעותה להביא לידי החויה והתבטאות.

זהו בית המושתת על יסוד של "למרבה המשרה ולשלום אין קץ" ומתמיה מאוד ומפליא מדוע הם' המופיעה באמצעיתה של המילה היא בתבנית של מ' סופית?

ואולם, המבנה של אות זו מלמד על תנוחה יציבה של בית המושתת על בסיס נאמן ואליו נמשכת אוירה של רוח צפונית מצוהר של תיבה והיא מביאה עימה תנועת בינה בוגרת כך שהבית מקרין שררה - משמעת ומרבה של משרה (שררה) היות ויש כאן התמזגות של רגש גמיש רוכן ועליו צולחת זרוע ימנית של האיש בביתה....