משה בן-חיים

קהילת חב"ד בנתיבות מתקשה להתאושש לאחר פטירתו של המיוחד בחבורה, איש החינוך והמעש, הרה"ח ר' יצחק-אייזיק ינקוביץ ע"ה, שנפטר לאחר מחלה קשה, ממנה סבל בעת האחרונה.

"אבא היה איש חינוך משכמו ומעלה", סיפר לנו אחד מבני המשפחה, "אהב את הבריות במלוא מובן המילה. הגיעו לכאן לנחם הרבה אנשים מכל העדות והמגזרים כולם אמרו שחשו 'כמו לאבד אח'. הגיעו אנשים פשוטים, 'עמך', אנשי חינוך, אנשי עירייה, מכולם שמענו דברים דומים. למרות שאבא היה מאוד עסוק בתחומי החינוך מעולם לא הרגשנו בבית בחסרונו, ותמיד היה איתנו".


הרה"ח ר' יצחק-אייזיק ינקוביץ ע"ה

"ממתיק גבורות"

הרב שלום דובער וולפא שיחי', מתגורר כיום בביתר עילית, אך הכיר את ר' יצחק אייזיק ינקוביץ ע"ה: "הוא היה יהודי שמח, תמיד מחייך. גרם לכל מי שסביבו לשמוח. 'יצחק', כשמו כן הוא, היה ממתיק כל הגבורות.

"זכיתי להכירו משנת תשע"א, אז התחלתי לתת שיעור לשלוחים בדרום, אצל השליח לשדרות הרב זאב פיזם, בכל יום חמישי, שיעור והתוועדות, וזה נמשך מאז. ר' יצחק ע"ה נסע איתי גם לרוסיה במסע לציוני רבותינו נשיאינו.

"עם כל העייפות במסע, גם שלא היה לאחרים מצב רוח אחרי נסיעות ארוכות, תמיד היה 'מרים' את כולם מעל כל הבעיות הגשמיות. היה מקושר מאוד לרבי".

היה סגן מנהל בית הספר ממ"ד בישוב 'בית הגדי', שם החדיר רעיונות חב"דיים חינך את כל ילדיו לדרכי התורה והחסידות. יהי זכרו ברוך.

"אנשים פרצו בבכי"

הרב זאב פיזם, שליח הרבי לעיר שדרות: "המנוח היה ידיד טוב שלנו. חסיד מקושר עם המון 'הרגש חסידי' ולב יהודי חם. ראיתי בהלוויה אנשים פורצים בבכי. אחר כך סיפרו לי חלק מהם  שכל בעיה קטנה שהייתה להם, הוא היה מחזק אותם, יושב וכותב איתם מכתבים לרבי. זה לא מן השפה ולחוץ, את כל כולו הכניס בעניין.

"המנוח היה איש חינוך מאוד חביב על הילדים, משכמו ומעלה. מצד אחד היה מאוד כשרוני וחכם, ומצד שני מאוד קרוב לכל אחד.


עם הנשיא יצחק נבון בבית ספר חב"ד בבאר-שבע

"אספר סיפור אישי: יש לנו ידיד משותף שאינו כל-כך בקו הבריאות. הוא היה מגיע הרבה לשיעורים ולמחייתו התפרנס מעבודה בחו"ל. כשהוא נעדר תקופה ממושכת מהשיעור, חשבתי שכנראה הוא נמצא בחו"ל ולכן לא מגיע.

"יצחק התקשר אלי וסיפר שהיהודי לא מרגיש טוב. 'חייבים לחזק אותו'. יצחק הוסיף וסיפר שהוא לא יוצא מהבית והציע: 'בוא נעשה אצלו שיעור בבית'. וכך קבענו חברותא פעם בשבוע. אני הייתי יוצא משדרות ואוסף עם הרכב את יצחק מביתו בנתיבות, ומשם, מרחק נסיעה מסויים, היינו מגיעים ללמוד בביתו של אותו אדם.

"יום אחד, באחת הנסיעות, יצחק אומר לי: 'חייבים לחזור להספיק לקחת מישהו למנחה וערבית'. מסתבר שיצחק היה מסייע לעיוור לצאת מביתו לבית הכנסת ורצה להגיע בזמן. הוא היה טיפוס של 'הדברים הקטנים', לעזור לזה, לשמוע את השני. היה נכנס לרמת הפרט, דאג לרבים והיה מאוד איכפתי. הדברים הגיעו לידי כך שאם מישהו מהמשפחה לא חש בטוב, יצחק היה מתקשר לשאול מה שלומו.

"היה מאוד פעיל בכינוסי ילדים, הוזמן לדבר ולהנחות את התכניות. איש מאוד מיוחד. בבית שלו הרבה פשוטי עם הרגישו בבית שלהם, כפשוטו.

"היו זוגות שקרב אותם, ושכנעם להתחתן כדת משה וישראל. הוא קירב עולים. חדשים מכל העדות. היה תמיד מחייך בסבר פנים יפות לכולם. יצא לי להסתובב איתו בנתיבות, שם שמתי לב שכולם מחייכים אליו.

"ולסיום, כמה מילות ניחומים למשפחה: הוא נתן למשפחה מתנה מאוד יקרה - כבוד וגאווה שזה האבא שלהם. הם יכולים להחזיר לו על-ידי ההליכה בדרכיו, כי החלל הוא עצום. רעייתו תבדלח"ט עם התמסרות גדולה לאנשים ועם בית מכניס אורחים, הם צריכים להיות חזקים. במהלך תקופת מחלתו ביקרתי אצלו, והוא נתן כזה חיוך... האמנתי שיתגבר".

כאן הרב זאב פיזם נזכר באנקדוטה מצמררת שהיתה בימים הנוראים: "ר' יצחק היה בעל תפילה קבוע בבית חב"ד בנתיבות בימים הנוראים הייתה לו תפילה ייחודית, לבבית ומיוחדת. השנה קרה משהו מאוד מוזר: פתאום, כשעמד כשליח ציבור בתפילה, הוא פרץ בבכיות נוראיות. כל המתפללים התרגשו והזדעזעו גם יחד. קיבלו צמרמורות, ואף אחד לא ידע מה קרה. אמרו שאף שנה לא היה דבר כזה, תמיד היתה לו תפילה לבבית. זה היה משהו שזעזע את כל המתפללים.

"ר' יצחק היה חי את הגאולה יום-יום והאמין בכל מאודו שמשיח צריך לבוא. לא הייתה שיחת טלפון אחת, אותה לא סיים בצמד המילים 'משיח נאו'. כל חייו האמין בביאת המשיח וציפה לזה. בזה הוא היה מונח.


'חי' את הגאולה יום-יום: ר' יצחק ינקוביץ עם ילדי צבאות ה'

"כששמעתי על פטירתו אמרתי לעצמי: 'ציפית לישועה' - לא ישאלו אותו... כולם ידעו שזה היה אצלו ככה. שה' ישלח ישועה לעמו ישראל במהרה".

חבר הילדות מכפר-חב"ד

הרב ניסים כהן שיחי', היה חבר ילדות של ר' יצחק ינקוביץ ע"ה והכיר היטב גם את הוריו ע"ה, אצלם היה כבן-בית. הרב ניסים, יהודי חסידי וצנוע, נאות לספר על הילדות המשותפת, ועל כברת הדרך אותה עשו יחד, "לצורך העניין 'והחי יתן אל ליבו". כשהתחיל לדבר, הסיפורים קלחו בשטף ובהתרגשות רבה מאוד, וגם דמעה או שניים זלגו-מאליהן.

"אני ויצחק למדנו יחד בתפרח משנת תש"ל. משם הכרתי אותו, התיידדנו בלב ונפש, כאחים. הכרתי את ההורים יעקב דוד ואימו עד כשגרנו בבני ברק. הייתי שם כבן בית ההורים אהבו אותי מאוד. את תכונותיו המיוחדות הוא ירש מהוריו. יצחק היה עם תכונות של ותרנות, סלחנות ואהבת הבריות. איש חיבורים, שמחבר אנשים בין אם אשכנזים, ספרדים, חסידים, או פשוטים. עם כולם דר בכפיפה אחת ומעולם לא כעס על הבריות. שמח וטוב לו כל ימי חייו - אלו תכונותיו העיקריות.

"הכנסת האורחים הייתה חביבה עליו במיוחד. תכונה זו בלטה מאוד אצל אצל הוריו ואימו בפרט, על אף שהיה ניצולי שואה הורישו תכונה זו לבני המשפחה.

"למדנו בתפרח יחד, אחר כך הוא עבר ללמד כמורה בברוש בבית-ספר חב"ד. אני התחתנתי לפניו ועבדתי בהוראה. עם השנים הוא הפך להיות מנהל בית-ספר חב"ד בבאר שבע, אותו פיתח וניהל.

"בהמשך עבר לבית-הספר בבית הגדי ומרכז נושאי יהדות. היה מחנך דגול וריתק את התלמידים. ידע לקחת נושא הפשוט ביותר והיה מציג אותו בצורה מעניינת.

"אתמול הגעתי לנחם בנתיבות, היה שם מר ניסים אליקים, מפקח לשעבר. הוא סיפר לבני המשפחה שכשהיה נכנס לכיתה, היה רואה את התלמידים מהופנטים ממש. הסבלנות השלווה והרוגע הפנימי, הקנו לו אמונה תמימה וחזקה בסיס שאיתו התקרב לחב"ד, הרבה לפני".

הטיסה המפתיעה לרבי

ממשיך ומספר הרב כהן: "הרב ישר אדרעי שליח חב"ד בנתיבות, ערך בי"ט כסלו תש"מ הגרלה לטיסה לרבי. אשתי זכתה בכרטיס וביקשה שאצטרף ואסע עימה. אני גדלתי בבית לא חסידי ואפילו אפשר להגדיר אותי אז כ'מתנגד' אמיתי. כך גדלתי וחונכתי שנים רבות.

"יצחק שמע שאשתי זכתה בכרטיס והחל ללחוץ עליי שאצטרף אליה ואסע לרבי. חלק גדול ממה שאני היום - זה בזכותו ובזכות הרב ישר אדרעי. לא הייתי מוכן כל-כך לוותר על מה שלמדתי בישיבות, עם כל ה'השקפה', אבל יצחק לא וויתר: הוא ידע איך לשכנע, מתוך ידידות רוגע ושלווה.

"ואמנם כך היה, החלטתי לנסוע ולראות במה מדובר. כשראיתי את הרבי ירדו כל השאלות... באתי עם שק שלם של שאלות והכל ירד. ראיתי את האמת מול העיניים והכל ירד, כל הטענות נסתתמו. כל זה היה בזכותו. אני נזכר שאז, אפילו לא יכולתי להרים כוסית לחיים לרבי בהתוועדות, לא חונכתי על זה. הוא לאט-לאט הצליח להשפיע לקרב ולרכך את הדעות.

"היינו שכנים במשך שנים בנתיבות. סיימנו יחד הרבה מסכתות. הבית שלי ושלו היה כבית אחד. היה חבר נאמן. חזרנו בתשמ"א מהרבי והוא המשיך להשפיע עלי בדרכי החסידות, בזכות החברות והכוחות שהיו לו והדוגמא האישית שהיו שווים יותר מכל דבר אחר.

"המשכנו בקשר לאורך השנים והיינו יחד בהרבה התוועדויות. אצלו ראית פלא עצום: בדרך כלל מזהים מי התקרב, או נולד בבית חסידי. אצל יצחק לא הבחנת בכלום: הוא נולד בבית לא חסידי והסתכלת עליו כוותיק ורגיל. הדוגמא האישית שלו עוררה אצלי מחשבות חדשות איך להסתכל על הנושא, מעולם לא הפריע לו מה אני חושב.

"יכולת לראות את יצחק בבית-הכנסת התוניסאי בנתיבות, משתלב עם ה'עמך'. תמיד הצליח להשתלב בכל ציבור אליו הגיע. אתמול ראיתי בניחום אצל המשפחה אנשים מכל הקבוצות ומכל העדות. אמרו לי: 'היה לנו כאח'. איש של חיבורים, שעבר בכל שכבות העם ושייך לכולם".

חוויות מהנסיעה לרבי

ומעניין לעניין באותו עניין: הרב ניסים נאות לספר אנקדוטא מעניינת מהרגע המיוחד אצל הרבי, אז בפעם הראשונה: "כשהחלטתי לנסוע תשרי תשמ"א, כאמור לאחר הפצרותיו של ר' יצחק ע"ה, החלטתי כמו 'לרגל' אחר הרבי, ולהבין: מי הוא האיש הזה? בחינוך שגדלתי עליו אז, ובסביבה, לא ידעו להעביר אליי מה זה רבי, את מהות העניין.

"החלטתי לעקוב ולבדוק האם זה נכון מה שאומרים אודותיו? עמדתי בכל הפתחים והמבואות של 770, וכאילו ריגלתי, עקבתי וראיתי.

"אחד הדברים שנחרטו אצלי בימים הראשונים שעמדנו ב-770, היה בפעם הראשונה שראיתי את הרבי. כשהרבי עבר נוצר שביל, ועל ידי עמד יהודי 'עמך' – מקורב. הוא נדחף לפה ולשם, ולא הבין מה כל הדחיפות... זה הרגיז אותו ושאל אותי: 'למה דוחפים'?

"הרבי נכנס, ולא הסתכל ימינה ושמאלה. כשהגיע אליו עד למרחק קצר מאוד, הניף את ידו חזק! 'קיבלת את התשובה', אמרתי לו. זה היה רגע מיוחד.

"אחרי 30 יום שהייתי אצל הרבי, קיבלתי תמונה וקצת 'השגה'. ראיתי לפני רבי שמדבר ארבע-חמש שעות, לא חוזר על הדברים, לא מתקן את עצמו. לא הבנתי איך בן תמותה לא נעצר לרגע לחשוב? דברים כאלה לא ראיתי בעבר. התחלתי לעשות השוואות ל'גדולים' שראיתי בישיבות, והבנתי שלפני משהו שטרם הכרתי. במשפט אחד: פשטותו היא גדלותו וגדלותו בפשוטו. אחד קשור לשני. על משקל מה שכתוב: 'בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה, שם אתה מוצא ענוותנותו'".

והחי יתן אל ליבו

ומסיים הרב ניסים: "אמרתי אתמול לבני המשפחה: 'והחי יתן אל ליבו'. הוא זכה לקבל מאביו ואימו וכך גם בניו ובנותיו יילכו בע"ה בדרך הזו. הם יילכו עם אותם תכונות יסוד של יושר, שמחה, לבביות וכל דבר שבקדושה, בין בעניינים של בין אדם למקום ובין אדם לחבירו.

"עד שנגיע ליום הזה ש'הקיצו ורננו שוכני עפר', והוא בתוכם, ו'אז ימלא ימלא שחוק פינו' וירקדו כולם יחד בביאת משיח צדקינו".

● ● ●

מערכת COL מצטרפת לניחומים למשפחה הכבודה ולעיר נתיבות, המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, ואך טוב וחסד ימצאוכם כל הימים.