מאת רבקה ערנטרוי

מלח - ממית או מחיה?

מדוע, אכן, אין אנו משביתים את יסוד המלח משולחנותינו אם הופעתו בתודעה שלנו, גוררת אחריה אסוציאציה של מחשבות ותחושות של מרירות וכאב צורב?

ואולם, מה מדהים ומפליא כי דוקא חומר חריף זה - מגלם בשרשיו העמוקים ערכים נשגבים ומלבבים מאוד של חיים! של שובע ועוצמה! של התרוממות הנפש ושל נועם וטעם ערב!

מבחינה לשונית מורה שרש המילה על מובנים שונים חיוביים כ"כ והחסידות מורה כי הרעיון המבהיר את מהותם, המקשר בינותם והמלכד אותם לחטיבה אחת, נעוץ, למעשה, בנסיבות האופייניות להיווצרותו של המלח, ביעדו בעולם ובמקורו הרוחני...

מהו, אכן, ההקשר שבין השרש מ.ל.ח הבונה את המילה "לחם" (מזון) ו"אחלמה" - (אבן המחזקת את הלב) ורעיון של "החלמה" וחיזוק?

כיצד ניתן למצוא בסמל המלח סמיכות לתנועה של נקודת ה"חולם" החולשת לרומה של האות וניצבת מעליה?

ישנה כאן "מלחמה" - ל.ח.מ וגם "חמלה" - (ח.מ.ל) וחנינה ו"מחילה" (מ.ח.ל) ו"מחול" (ריקוד) ו"מלחים" (ספנים) המנהיגים את הספינה, המסמלים רעיון של מלח... הכיצד?

יש כאן רעיון של טעם ערב שהוא "ממולח", מעולה ומשובח היות והכל מעורב (ערב) בו היטב ואין חריגה צורמת ופוגמת של אחד הטעמים..

גם הגימטיריה של המילה "מלח" - "מזלא" מורה על המקור העליון של המלח בשרשו, משם נמשכות (מזל - נוזל) אליו סגולות פלאיות אלה!

כיצד, אכן, מתלכדים מאפיינים יחודיים של ערכים אלה, למערכת של שלימות, המגלמת, להפליא, את עליונותו של יסוד המלח כך שמושג זה יעורר בנו רשמים שוקקים של חיי עלץ, של הנאות אין סוף ושל עונג שהוא כה מבסם?

***

טעם ערב - ממולח ומעורב:

המלח הוא חומר הנותר מהמים אחרי הישרפותם בשמש.

הוא מורכב משני יסודות מנוגדים: המים והאש! האש שורפת את המים ומכלה אותם ואילו המים מכבים את האש, ולמרות עובדה נוגדת זו, הם עשויים להתרכב לחומר אחד, היות ובמים ישנו יסוד האש ובאש - מים, בזרועות משותפות אלו הם מתמזגים לגוף אחיד!

בעוד המים מסמלים את מידת החסד, המשרה שלווה ורוגע והמרווה ומשיבה נפש צמאה ושוקקת, הרי, שיסוד האש המנגד למים (והמרכיב אף הוא את המלח,) מהווה מבע למידת הגבורה המלהיטה ומבעירה בהתלהבות עזה וסוחפת בעוצמה את מי שנקלע לתוכה...

המים במלח, אפוא, מהווים את המקור להיות יסוד זה מחזק, מבריא, מחלים ומביא לקיומו של הגוף, בעוד יסוד האש במלח - מביא כליה ואבדון כבסדום ועמורה, כשה' השליך על המקום אש וגפרית והמקום נעשה לאתר של מלח, המביא ריקבון. וזהו העיקרון עליו פועלת "ברית מלח". כשהאדם שומר אמונים לברית הוא נהנה מהחסינות שבה ואם לאו, חלילה, הוא יהווה קרבן לריקבון...

המלח שנזרה על בשר הקרבן גורם באש שלו שהדם ייפלט ואילו יסוד המים משבח את הטעם שבבשר.

הדם מסמל את הנפש הבהמית והאש שבמלח שורפת את המאווים הבהמיים - השליליים, בעוד הבשר מגיע להתעלותו הרוחנית ע"י יסוד המים שבמלח, היות והמים נמשכים ממידה של חסד, שהמקור לה הוא כח החכמה.

מסוגלות החכמה מתבטאת ביכולת של הפרדה של סיגים מחומר טהור... היא מבררת... היא מזקקת ומחטיאה את הבשר ממה שמעלים ומסווה על טעמו המקורי והערב... וכשהפסולת נפרשת - צץ ועולה הטעם העצמי והמשובח!

***

נטול טעם אך מוסיף טעם - הכיצד?

המלח מסמל את חכמת הקבלה.

ממש כמו שהמלח נטול טעם ערב בשל חושינו המצומצמים שאינם עשויים להעריך טעם נשגב מיכולת הקליטה של חושינו, כן נשגב ונעלם טעמה של הקבלה - פנימיות התורה בשל רמתם הרוחנית והנשגבת מכלי חושינו הקולטים ומבינים בערך אדיר זה, אך בשל המתיקות שלהם במקורם העילאיים - הם עשויים להביא להמתקת המזון ולמצב של עונג והמתקת המניעים המרים של הנפש הבהמית, ממש כמו שהמלח גורם לדם (מאווים בהמיים) - להיפלט מהלב, והוא מביא להתעלותו של בשר הקודש בקורבן, כן חודרת חכמת הקבלה ללב, לכח הבינה ומביאה התעוררות להזדכך!.

האש שבמלח משחררת את המנרלים המסווים ומעלימים של הטעם הענוג שבמאכל, ואז הוא בוקע וצץ ולכן מוסיפים טיפה מזערת של מלח להמתיק מעדנים ערבים!

***

מלח - (ספן) מערבב את המים ומפנה מסלול לספינתו:

המלח מערב את כל הטעמים שבמאכל ולכך כוונת המילה "ממולח" - מעורב היטב ומביא את הטעם הערב.. ("ועשית אותה קטורת, רוקח מעשה רוקח, ממולח, טהור וקדוש" - תפילת השחר)

גם המילה "קטורת" מהווה בחינת תרגום בארמית של המילה קשר, דהיינו, ערוב ויחוד של כל העולמות באור ה' בסמל של מלח -ותקשור על ידו - וקטורת על ידיה (המיילדת קשרה את ידו של פרץ כאות, שפרץ תחילה בלדת תמר את התאומים)

אהרון היה השושבנין שהעלה את ה"מטרוניתא" - המלכה, כנסת ישראל לרמות רוחניות נשגבות. הוא קשר (קטורת) את העולמות והביא להתערבותם באור האלוקי, בברית מלח, הקיימת לעולם, (כאותו מלח שאינו מאבד את טריותו לעולם "כל תרומות הקדשים אשר ירימו בני... נתתי לך (לאהרון) לבניך ולבנותיך... חוק עולם - ברית מלח" (במדבר י"ח, י"ט) וכאותו ברית בה מתערבים ומתמזגים ביניהם אילו הבאים בקשר של אחווה ולכן בא לו לקרן "מערבית" - מושג זה מבואר בחסידות כענין של קשר ו"עירוב" באור ה'.

ומכאן המקור לכינוי הספנים בתואר "מלחים" היות והם מערבים את המים, כדי ליצור מסלול, בו תתקדם ספינתם!

הספינה משולה לתורה ומצוות - לבושים וכלים עימם ניתן לעלות בקודש, שהרי בלעדם, עשוי האור האלוקי להטביע את הבא וקרב אליו.

המצוות מהווים גוף מקיף המסובב את הנשמה והמעלה אותה בעולם הזה לעולמות של קודש, והם מהווים לבוש מגונן על הנשמה מפני סינוורו של האור העז האלוקי, שלא יכלה את האדם הנחשף לפני האור!

ולימוד התורה משחרר אור האלוקי הנסתר והמצטמצם בתורה, כך שיסתבר ויהיה מובן בהתאם לממדי השכל המוגבלים וביחס לכשרי קליטתו של האדם.

בעוד הלחם - (מלח) נמשל לתורה שבכתב הרי המלח החריף והחודר, נמשל לפנימיות התורה החודרת ללב... לבינה והיא מעוררת ועשויה ליטוע רחש של רתת... של יראת שמים וחיתת בלב.
לימוד תורת הנגלה בלבד ללא לימוד פנימיות התורה - נמשלת לאכילה של לחם תפל - נטול טעם ערב, חסר מלח..

לימוד כזה מדומה לגזבר האוחז במפתחות החיצוניות אך נטול מפתחות פנימיות של רגש לחדירה לשער המוביל אל האוצר והוא נתקל בחסימה של לב סלעי!

לימוד הקבלה חודר לעמקי הלב ומכה בסלה הנוקשה שבו ובוקע חרכים... רק אז עשוי לימוד תורת הנגלה לגבור על הנתק... על החיץ ולהביא את קירבת האיש היהודי אל הקודש...
(לקוטי תורה, ויקרא "לא תשבית מלח")

***

מלח - מלחמה

בעולמות הרוחניים והנשגבים ביותר, מהווה המלח סמל לקו המדידה והגבלה, משם נמשך האור האלוקי המחיה את העולם בהתאם לכלי המדידה ויכולת התפיסה של כל גוף..

ככל שהאור מצטמצם יותר ומשתלשל מטה יותר, הוא אינו מסמא עוד את כח טומאה האורב בתחתונים במגמה ליניקה של חיצונים ולהאדיר את מנת החיות המוענקת אליהם ע"מ שישרדו גרידא...

וכשהם עוטים על קרבנם המה מהווים עבורו את מוקד הדינים וההקפדות הפוקדות אותו...
ואולם, המלח שבמקורו נישא מעלי נקודת ההיצטמצמות - משם מתחילה נקודת יניקתם ולכן מסוגל המלח לדחות ולמוסס אותם, היות והוא חולש מעליהם... עוד בטרם ההצטמצות...!
זוהי הסיבה שאנו מניחים מלח על השולחן:

א) בשל היות השולחן מייצג את מזבח עליו מקריבים קרבנות ואין משביתים את המלח מעליהם.

ב) בשל היות המלח מקור הגנה מפני מתקפת החיצונים.

ובברכת הכהנים המשולשת, ממשיך לעולם אהרון את ברית המלח, מהמקור הנישא בעליונים, אליו אין החיצונים מסוגלים להגיע ובברכתו הוא דוחה ומסמא (אנו טובלים את הפת שלש פעמים במלח כנגד הברכה המשולשת, הממתתיקה שלשה סוגי גבורות מתוך חמישה)

***

מלח - חולם, אחלמה והחלמה (אלישע מרפא את מי יריחו במלח)מחילה וחמלה ומחול:

עובדה זו מביאה להחלמה (מלח) וחיזוק העם (אחלמה - מלח) ברית המלח הזו מנשאת את העם ממצב של תנועת החיריק מתחת לאות אל מראשותיה בנקודת ה"חולם" - מלח!
ומשם נמשכת החמלה ביום כיפור והמחילה.

זוהי עמידה של העם, המסמלת את תנועת המחול - מלח, שמגמתה התדבקות בה', אך ראשית החמלה (מלח) האהבה והמחילה (מלח - אהבה) מתבטאת ברתיעה אחורנית בתנועת המחול, שמגמתה - התדבקות!

הנסיגה אחורנית מבטאת תנועה של יראת הרוממות... של התבטלות והיא מעוררת מציאת חן בשמים ותנועה של חמלת ה' ואהבתו אל העם לקרב אותו וליצור עימו תנועה של התחברות כבתנועת המחול.

עמידה זו אופיינית לנפש האלוקית, אך הנפש הבהמית נאבקת ונלחמת להגיע למעמד זה. הלוחמה שלה ל.ח.מ - מלח, היא שממשיכה בה את הטעם הערב והמתוק שבנקודת העצם, ועימה היא מתחברת!

המלח שובר, מפורר אך גם מרפא, היות והוא משבית את כל הגורמים המעיטים חשך וכאב!
כך ריפא אלישע את מי יריחיו המרים וכך נתרפאו המים התחתונים, שחשו מקופחים ובכו ביום ב' לבריאת העולם...

הם חשו מופלים, כי ה' המשיך אותם לתהומות, (ומשם החלה יניקת החיצונים והביאה ליצירה של ים המלח, המסמל מוות וכליה) בעוד רעיהם נישאו השמימה בסמל של זוך וטוהר...

וכדי לפייסם, ראשית הבטיח ה' למים תחתונים אלה, שהם ינוסכו על המזבח בניסוך המים בסוכות, אך הם יללו בבכיה מרה והחלו לנסות לבקוע דרך לפרוץ ולהתרומם ואז גער בהם ה' שיחדלו, (היות ולא נתפייסו בניסוכם על פני המזבח אחת בשנה בלבד) ואז הבטיח להם ה' שהמלח שילקח מהם - יעלה על הקרבן בביהמ"ק יומית ומספר פעמים ביום ויזכך אותם ויהפכם למי מקווה מטהרת ורק אז נתרצו!

הם רצו להתעלות! להתקדש! זוהי ברית המלח שכרת עימם ה'!

***

האש שבמים מעניקה חיות שוקקת... התלהבות ועוצמה:

המים שבמלח מורים על מידה של חסד וההענקה של טוב ואולם מידת החסד לכשעצמה נטולת עוצמה, וכל גורם מאיים - עשוי להכניע את האדם המעניק חסד ולהביאו לחידלון וחולשתיות שתביא להפסקת השפעה זו..

יסוד האש שבמלח, לעומת זאת, מורה על עוצמה, על נחישות והתלהבות והמשכיות נחרצת בהענקת החסד!

טבילת הפת במלח מורה אף על בקשה להמשכה של לחם - פרנסה בשפע, בעוצמה ובאופי שאינו חדל ופוסק!

יסוד האש אף מורה על עוצמה וטעם ערב, שהרי המים חסרים טעם בשל היותם נעדרי עוצמה. חריפות ומלח - ממתיקם בשל העוצמה שבהם, בשל הימשכם ממקור שרשם - שם היה טעמם ערב ומתוק מאוד, אלא, שמידת הגבורה בסמל של מלח המשיכה אותם מטה, מטה ובשל הפער העצום ממקור המלח במרומים ובמקומו בתחתונים, אבדה המתיקות שלהם והם קבלו צביון חריף ומלוח.

אך בכל זאת הם ממתיקים, היות ובעצם שרש מקורם הם מתוקים וערבים מאוד, ובמקביל היא חכמת הקבלה, היא מביאה מתיקות ועוצמה ומסוגלות ללוחמה של הנפש הבהמית.
(סדור האדמור הזקן שער הברכת המזון ק"א ג')

המלח אפוא מורה על מידה של חוזק והחלמה, על התמודדות ולוחמה - מלח, ועל תנועה של מחול - מלח, המורה על רתיעה ותנועה של יראה, הממשיכה חמלה ומחילה - מלח (מלח) על מזון מעורב וערב המסמל התחברות של עולמות ועל מלחים - ספנים, השטים אל עולמות עליונים. זוהי תנועה החולשת מנקודה של חיריק בתחתית אל נקודת החולם - מלח, שבמעלה האות!