הרב מנחם ברוד

המאבק שהתעורר בשנים האחרונות סביב הניסיון לערער את סדרי התפילה בכותל המערבי מוצג כמאבק דתי. לחלל האוויר מופרחות ססמאות כגון 'שוויון לכל הזרמים' ו'שבירת המונופול' של הרבנות. הציבור הרחב לא ממש קולט את הדקויות. שוויון זה דבר נחמד, ושבירת מונופולים על אחת כמה וכמה.

מובילי המאבק רוכבים על העוינות הבסיסית שטופחה במשך שנים כלפי דת ישראל ומייצגיה. על רקע זה כל דבר שיכול לקעקע את חומת הדת היהודית מתקבל בברכה על-ידי חלקים מהציבור. אך האמת היא שלמאבקים האלה ולדת אין ולא-כלום. זו פוליטיקה נקייה, שבאמצעותה התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות מנסות לקדם את ענייניהן.

זיוף המושגים

למעשה, זה חלק מזיוף המושגים הכללי שהתנועות האלה עושות, וזה הדבר המקומם ביותר. המאבק הזה כל-כולו פוליטי, ולשם כך קיימת הכנסת, שבה מתנהלים קרבות פוליטיים. אבל התנועות האלה החליטו להפוך את הכותל המערבי לזירת הקרבות הפוליטיים שלהן, והן עוד מעיזות להציג זאת כעניין דתי.

טוענים שהתנועות האלה מייצגות מיליוני יהודים בעולם. ראשית, יש כאן הגזמה רבה. זה שנים התנועות האלה שרויות בנסיגה, והמספרים שהן מציגות מנופחים. אבל לא זה העניין. זכותן להתארגן כקהילות, לקיים פעילות חברתית, לערוך טקסים ולנהל ועידות. דבר אחד צריך לזכור – הן אינן 'זרמים' בדת היהודית.

שוו בנפשכם שהִילֵרים יקראו לעצמם רופאים, מסעדנים יציגו את עצמם כדיאטנים ומתַקשרים עם 'אנרגיות רוחניות' יטענו שהם פסיכולוגים. זה בדיוק העיוות שיוצרות אותן תנועות, בהתעקשותן להשתמש במושגים מעולמה של הדת היהודית, שאותם הן מרוקנות מתוכן. יש בית כנסת ויש תאטרון, אבל אי-אפשר לקרוא לתאטרון בית כנסת.

יש רב ויש אדם שאינו שומר מצוות, אבל לא יעלה על הדעת שמחלל שבת ואוכל טרֵפה יכונה רב. בלבול המושגים הוא הדבר שאין הדעת סובלתו.

מהותה של דת ישראל היא האמונה במעמד הר סיני וציות לתורה שנמסרה בו, זו שבכתב וזו שבעל-פה. מי שמחוייב לה – יהיה ספרדי או אשכנזי, חסיד או מתנגד, חרדי או 'כיפה סרוגה' – הוא חלק ממנה. מי שאינו מקבל את סמכותה של התורה ורומס את מצוותיה ברגל גסה – אינו יכול לטעון שהוא מייצג 'זרם' בדת ישראל.

רב אינו עורך טקסים

תפקידו של רב אינו לנהל טקסים ולשאת דרשות, אלא לשמש נציג נאמן של ההלכה. מי שאינו מקבל את סמכותה של ההלכה – יכול להיקרא פרופסור, דוקטור, ראש קהילה, או כל תואר שיעלה בדעתכם – רק לא רב. לכן אין 'רב אורתודוקסי'. יש רב. 'רב רפורמי' זה כמו 'רב אתאיסט'. זה גם מצחיק באותה מידה. לשמחתנו, רוב הציבור בארץ חש סלידה מתעשיית השקר והזיוף הזאת.

יהודי בארץ, שרצונו לבקר בבית כנסת, הולך לבית כנסת אמיתי, מקורי. כשהוא מחפש רב, הוא מבקש לדבר עם רב אמיתי. אין הוא חייב להיות דתי, אבל הוא סולד משקר ומזיוף. יש להפסיק את המאבקים הפוליטיים על גבה של הדת היהודית.