היישוב היהודי המתחדש בקרית ארבע - חברון נושא על שכמו משימה בעלת חשיבות היסטורית ● מזה ארבעים שנה (במציאות המתחדשת מאז הוקמה המדינה) שהוא מתמודד עם מבחנים ואתגרים קשים, אך ממשיך לשאת את שליחותו בגאון ובתחושת צדק, מול התקפות טרור מחד ומול התקפות–תעמולתיות מצד גורמים המזדהים עם האויב והטרור הערבי ומשתמשים בכלי תקשורת שונים למען מטרתם, מאידך.
בין השאר, הם משתמשים לעתים בהגדרה פופוליסטית ודמגוגית כי נוכחות ישוב יהודי בעיר האבות מהווה ‘פרובוקציה‘: לפי הנחה זו, גם קיומה של מדינת ישראל בלב המזרח התיכון העוין, ואולי אף קיום העם היהודי כמיעוט קטן בעולם עוין הוא ‘פרובוקציה‘כלי תקשורת שונים נוהגים לנפח אירועים, חלקם שוליים, כדי ליצור את הרושם כאילו היהודים הם הצד התוקפן; בעוד העובדות מוכיחות בבירור כי יהודי חברון הם יעד להתקפות טרור רצחניות מצד ערבים מזה 80 שנה.

ארגונים רבים עוסקים במשימת הקודש של השבת רכוש יהודי שנגזל בזמן השואה; אך כולם מתעלמים מהרכוש היהודי בחברון שנגזל ע“י הערבים בעקבות פרעות תרפ“ט,שהתבצעו בהנהגת המופתי הנאצי אמין–אל חוסייני )המכונה “מייסד היישות הפלסטינית“ (-ורובו עדיין בידי אויב או נטוש וחרב. הרכוש היהודי שהופקע בחברון הוגדר ע“י שלטונות ירדן אחרי הכיבוש הירדני ב– 1948 כ“רכוש האויב הציוני“, )למרות שיהודי קהילת חברון מעולם לא היו אויב של איש.

למרבה האבסורד, הגדרה זו לא שונתה עם שחרור חברון ע“י מדינת ישראל, והרכוש לא הוחזר ליורשי הקרבנות. חלק גדול מהרכוש היהודי עדיין מושכר לערבים ע“י ממשלת ישראל, ומערכת המשפט והמנהל הישראלית מסרבת לאפשר ליהודים לגור בו, אף לאחר שהערבים נטשוהווהוא עומד ריק מזה שנים והבעלים היהודים העניקו את הזכויות בו לידי היישוב היהודי בחברון ותובעים לאפשר ליהודים לגור בו.

כל המבחנים האלו הם אתגרים, אשר מוכיחים את צדקת המפעל רב החשיבות של שיבת חברון. הישוב היהודי בחברון, שורשיו בקהילה יהודית הנשענת על שרשים בני אלפי שנים, שנעקרה באכזריות ממקומה ומולדתה, ושבה ובונה מחדש את הריסותיה, תוך מאבק בלתי פוסק באויבים מסוגים שונים. יתר על כן: עצם קיומה של מדינת ישראל מבוסס על הזכות והקשר ההיסטורי בין עם ישראל וארץ ישראל; העמוד המרכזי, העוגן העתיק והעמוק ביותר של קשר זה - הוא חברון.
חברון היא היסוד, השורשים והבסיס לקיומה של מדינת ישראל כולה.

חברון וחב''ד
הקשר של חסידי חב''ד עם חברון נעוץ באילנות גבוהים. ישנן התייחסויות לישוב היהודי בחברון ולקדושת המקום מצד אדמו''רי חב''ד במשך השנים ועד אדמו''ר הזקן שמדגיש את חשיבות התמיכה של יהודי התפוצות בישוב היהודי בחברון, דברים נרגשים ומעוררים שכתב במכתב העדות שלו בנוגע למאסרו בעקבות ההלשנה כי הוא מסייע כביכול לשלטון הטורקי בארץ ישראל.
מעבר לכך, ישנה רבנית מ"בית רבי" משושלת חב''ד שטמונה בארה''ק, בבית העלמין העתיק בחברון.

הרבנית מנוחה רחל נ''ע שיום ההילולא שלה חל בכ''ד שבט, ומידי שנה עולים רבים לקברה להעתיר בתפילות למענם ולמען כלל ישראל. בשנת תשמ''ד החלה מסורת מבורכת של עליה מאורגנת והמונית של חסידי חב''ד לציון הרבנית.
עם השנים, הפך יום היארצייט של הרבנית גם למעין עצרת תמיכה ותפילה למען הישוב היהודי בחברון.

בתקופה הבוערת בה אנו מצויים כיום, אנו נדרשים לתפילה וזעקה כאוויר לנשימה. למען כלל יושבי ארץ ישראל ולמען ההתיישבו בכלל, ובחברון בפרט.
אכפת לנו- כי כך חונכנו!!!

ישנם שלושה נושאים מרכזיים שכשדיבר עליהם הרבי היה זה מתוך כאב פנימי, בקול רם ובזעקה נפשית ממש; שלמות הארץ, מיהו יהודי והגאולה לגלות ישראל.

שלושת נושאים אלו נזעקו כולם מתוך אהבת ישראל ובדאגה שהטרידה את הרבי עמוקות, הוא זעק על כך מקירות ליבות עד שקירות 770 עצמם, הזדעזעו במקומם.

האכפתיות הזו שנטע הרבי בתוכנו היא שהביאה למציאות בה בכל פעם שהניעו את גלגל הדיבורים-ויתורים-פיגועים, חסידי חב"ד היו תמיד אלו שהתגייסו למען ציבור המתיישבים; בימי הנסיגה מסיני, תקופת הסכם אוסלו, הגירוש מגוש קטיף... ומה שבניהם.

מול המציאות הנוכחית ששוב מחזירה אותנו לימים טרופים בהם מפגעים עומדים עלינו לכלותינו, הרי שאנו שוב מחויבים להתגייס שוב למען בטחון עם ישראל בארץ ישראל, לתפילה וזעקה משותפת, לחיזוק הישוב היהודי בחברון עיה''ק.

בדברים נדירים שסיפר הרבי חינוכו בבית אביו (בשיחה שנאמרה ביום הילולת רבי לוי יצחק שינאורסון) אמר הרבי: "...הורגלתי שלא לשבת ולשתוק בשעה שסכנת פיקוח נפש מרחפת על יהודים. זו הייתה ה'גירסא דינקותא' שלי. כך חונכתי וכך אני ממשיך לחנך אחרים..." (משיחת ליל כ' מנחם אב ה'תשל"ט).

כאז כן עתה
כל מי שזכה שמע וראה (או עכ"פ במראות קודש בווידאו) את הרבי מדבר בלהט ובכאב, בצעקה ובזעקה אודות עניינים הקשורים בשלום העם והארץ הרגיש כמה נוגע זה בליבו של הרבי: "...נחלת עולם, לעם עולם, מאת אלוקי עולם.." וכו' וכו'

ונשווה בנפשנו; רובם ככולם של שיחות אלו נאמרו אל מול הרצון למסור את חבל סיני ולא בעיצומה של מציאות עקובה מפיגועים, יתומים, אלמנות והלוויות. במשך דק' ארוכות מתוך דבריו של הרבי בימים ההם, שמענו אותו צועק וזועק מנהמת לבו הקדוש על עניין הנפט שנכלל במסירה למצרים. עם הסברים על הנזק שייגרם ליהודי הארץ (וכמובן שנזק בגשמיות לבסוף גורר קשיים ברוחניות וכן משפיע על חוזקה ולבסוף בטחונה של ישראל).

בזמנו, לתנועה שעמדה בראש המאבק נגד הנסיגה מסיני קראו 'תנועת ארץ ישראל השלימה'. ומאז מה?! מאז לצערנו ארץ ישראל בה דרים יהודים, היא ממש לא שלימה, היא קרועה ושסועה למחצה, לשליש ולרביע. מאז עברנו את תקופת בלהות אוסלו עם גלגל שלא עצר כריטואל קבוע; דיבורים-ויתורים-פיגועים בכל רחבי הארץ. וגם כשתמרור העצור היה כתוב בדם הם לא עצרו וחזרו על כך לפני עשור בגירוש יהוד גוש קטיף כשקרעו חבל ארץ שלם פורח ברוחניות וגשמיות ומתוכו עקרו וקרעו רבבות יהודים בעשרות קהילות ק' ולדאבוננו כאז כן עתה אנו רואים לעינינו (לצערנו) את התממשות נבואותיו-אזהרותיו, צעקותיו וזעקותיו של הרבי במציאות הקשה והמטורפת השוררת זה שנים באה"ק.

וכאמור אם מול מציאות תחילת הוויתורים –ללא פיגועים במקביל ולפני תוצאות הוויתורים- זעקותיו של הרבי הרעידו את אמות הסייפים, האם כיום שאין אנו שומעים ואין אנו רואים, האם מותר לנו לנהוג כמי שלא ברור לו שזעקתו של הרבי הינה על המתרחש כיום ממש, כאז כן היום- מאז השיחה האחרונה ששמענו איננו יכולים לעמוד מנגד. כל הארץ חזית – כל חסיד שותף! אל נא נעמוד מנגד וכאז כן עתה!

עם הרוח הזו נגיע לחברון, לעצרת תפילה משותפת בציון הרבנית מנוחה רחל ביום ההילולא כ''ד שבט ובקבר האבות- מערת המכפלה. נתפלל למען ביטחון עם ישראל בארץ ידראל.
רוח אחרת מחברון - רוח יהודית, רוח אכפתית, רוח חב"דית. כי לכך חונכנו!!!