עפ"י רשימת א' השומעים

נקודות מהתוועדות הרב יהודה לייב גרונר - מזכיר הרבי בהתוועדות בפתח תקווה - ליל י"ט כסלו ה'תשע"ו:

* סיפר שלפני כשבוע פגש בחור חב"דניק, שסיפר לו שהזדמן לו לאחרונה להגיע לחתונה כלשהי. מיד כשנכנס צד מבטו יהודי מבוגר כבן שבעים יושב בצד ולא משתתף. מבלי שידע מדוע - ניגש אליו ושאל אותו מה הקשר שלו לחתונה. היהודי ענה לו שהוא סבו של החתן. שאל אותו הבחור מדוע אינו קם להשתתף בריקודים בחתונת נכדו?

הלה התחיל לספר לו שקודם החתונה ניגש אליו נכדו, וביקש ממנו שכמתנת חתונה יערוך ברית (היות ונולד ברוסיה הקומוניסטית והוריו לא מלו אותו), הוא הסכים, ורק לפני יומיים נערכה לו הברית ולכן לא יכול לקום ולרקוד.

הבחור התרגש מאוד, ובמקום שלף מארנקו דולר של הרבי שנשא עמו ואמר שיהודי בגיל כזה שמחליט לערוך ברית - ראוי לדולר מהרבי מליובאוויטש.

להפתעת הבחור היהודי פרץ בבכי. כשנשאל מדוע? והלא היה צריך לשמוח על כך? ענה שלפני 24 שנה היה אצל הרבי בחלוקת דולרים, וכשהגיע תורו עמד לקחת את הדולר, אך הרבי אחז בדולר ושאל אותו האם הוא מהול? והוא ענה שעוד לא נימול. אמר לו הרבי - כשתערוך ברית, אתן לך דולר...

 * חסידים היו אומרים "חג לא עובר - חג מוסיף". בכל חג צריך לראות מה אנחנו לוקחים מהחג הזה. צריך לקחת מיט כסלו שכשם שאין ספק בדברי הקב"ה - כך אין ספק בדברי הרבי (האריך בעניין "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", "כאן השוו עבד לקונו" וכו').

* סיפר על ניגון השמחה, שבחג סוכות הראשון לאחר בואו של הרבי לארה"ב (תש"ב) ערך הרבי (בהוראת הרבי הקודם) התוועדות בסוכה לבחורי ישיבות מרחבי נ"י (לא חב"ד) בה נכח בעצמו (גרונר), כל פעם מילא הרבי כוס משקה, שתה את רובה, אמר שיחה, ואז ניגן את ניגון השמחה, ערכו "הקפה" מסביב לסוכה, ולאחר מכן הכריז "עד כאן הקפה א'", ב' וכו' עד הקפה ה'. לאחר מכן אמר שאת ההקפות האחרונות ישלימו בשמיני עצרת. ובאמת הרבי הריי"ץ נתן לרבי לערוך ההקפות האחרונות בניגון הנ"ל. (ולהעיר שראש העיר שנכח בהתוועדות אמר בדבריו אחר כך שעד עכשיו לא הבין למה חסידות חב"ד כל כך אהובה בעולם, וכששמע סיפור זה על הרבי עם הלחיים והריקודים מסביב לסוכה - הבין למה...).

החסידים חשבו שהרבי מכיר רק ניגון זה.. עד שבהתוועדות הרבי הריי"ץ בשמח"ת, סיפר על ניגון ר מיכל מזלוטשוב, מגדולי תלמידי הבעש"ט, עליו אמר הבעש"ט שמי שינגן ניגון זה, לא משנה היכן יהיה באותו זמן, ינגן איתו הניגון הזה, ויעורר עליו רחמים. הרבי הריי"ץ שאל מי יכול לנגן ניגון זה ואף אחד לא ידע, עד שהרבי החל לנגן ניגון זה. הרבי הריי"ץ סיפר שבליובאוויטש היו לניגון זה שתי נוסחאות, ונוסחא זו שניגן הרבי - הייתה זו שהעדיף הרבי הרש"ב. אז הבינו החסידים שהרבי יודע יותר ממה שרואים..

* ישנה איגרת של הרבי אגרת הרבי לריי"צ בשנת תרפ"ב, בה מפציר הרבי שלמרות שחסידים אף פעם לא אחזו ממופתים, והבינו שזו לא מהותו של רבי וכו' וכו', היות ולדאבוננו בדורנו יהודים שקועים בחומריותם ועלולים ח"ו לשכוח מהקב"ה - שיגלה הרבי קצת מופתים מהרביים.

* ר שמואל לויטין היה הרב של בית הרבי, והיה מתוועד עם הבחורים (ביניהם גרונר) מזמן לזמן.

סיפר דבר שהיה ידוע בליובאוויטש, פעם ר מוטל צ'רנובילער, תלמיד המגיד, חבר ומחותן אדמה"ז, שפעם דיבר במעלותיהם הנפלאות של ל"ו הצדיקים הנסתרים.

ניגש אליו אחד התלמידים ואמר שמן הסתם יש כאן אחד מהל"ו, וממילא רוצים שהרבי יפעל שיוכלו לראות אותו. אמר לו ר מוטל - אתה מביט על צדיק נסתר...

תמה התלמיד - הייתכן? הרי הרבי ידוע בחסידותו, צדקותו וכו' וכו'.. ענה לו: וואס פאר א רחמנות הייתה עליכם שאתם יודעים רק מה שאתם רואים בנו...

לא זה הרבי. הרבי למעלה מכל הדברים.


מזכיר הרבי הרב יהודה לייב גרונר, אמש בהתוועדות

* פעם יומיים לפני פסח ביקש הרבי מהרב גרונר להתקשר לאחד השלוחים בארופה ולהגיד לו לנסוע לעיירה כלשהי, למצוא יהודי, ושם כבר ידע מה לעשות.

התלונן השליח על הרב גרונר - איך אסע עד לשם יומיים לפני פסח? צריך להכין ליל סדר ל-400 יהודים וכו' וכו'.

שבוע לאחר פסח מתקשר שוב השליח, מספר שהגיע לעיירה וחיפש נואשות יהודי. לאחר שעבר בכל העיירה הגיע לעירייה, שם אמרו לו שאין בעיירה שום יהודי. כבר רצה לחזור, וכשהמתין בתחנה שאל אותו גוי אחד מה עושה כאן יהודי חרדי כמוהו? וכשהסביר לו אמר שחצי שעה משם יש חנות בשר בבעלות יהודי. הגיע לחנות, ובעל החנות התעלף מיד כשראה אותו.

כשהתעורר סיפר לו שמתגורר בעיירה זו, משפחה יהודית עם שתי בנות בודדים בסביבה שכולה גויים. כל יום היה מגיע כומר לשכנע שיהיו אחד איתם וימירו רח"ל את דתם. אותו אחד כל פעם דחה אותו ואמר שרבבות יהודים מסרו נפשם במשך כל הדורות ולא המירו את דתם. שבוע לפני כן הגיע הכומר ואמר שלא יזוז משם עד שימירו ח"ו דתם.

אמר שיתן לו שבוע וביקש שהקב"ה יתן לו סימן.

באותו יום בשעה שש היה צריך כבר לבוא הכומר ח"ו וכבר לא הייתה לו תשובה לענות לו, בדיוק ברבע לשש בא השליח של הרבי...

אחרי שנתיים מתקשר השליח לרב גרונר. מספר שמגיע אליו אדם דתי עם זקן ולא הצליח לזהות אותו. אותו אחד מספר שהוא אותו יהודי.. מסתבר שלאחר הסיפור השליח הזמינו אליהם לפסח, היה חודשיים אצל השליח, ולימד אותו על יהדות, איך יהודי צריך לחיות וכו', ולאחר כמה זמן עלו לאה"ק והחלו לשמור תומ"צ.

* בליובאוויטש לא היו המילים "פאר וואס" (=למה. עניין 'קבלת עול')

הצ"צ כותב שהאור שברא הקב"ה ביום הראשון שאיפשר לאדם הראשון לראות מסוף העולם ועד סופו, ראינו אצל הבעש"ט, ואצל הרב המגיד, ואצל אדה"ז שראו כך בעיניים הגשמיות מסוף העולם ועד קצהו.

וכך ראו אצל הרבי, הגוף לא מסתיר.

 * תלמידי הרב המגיד עשו תורנויות אצל הרב המגיד להיות המשמש שלו. פעם אחת היה תורו של רבי אלימלך מליז'נסק. באמצע הלילה קרא לו הרב המגיד ושאל - שמעת מה אמרו עכשיו בג"ע? - שצריך לאהוב רשע גמור כמו צדיק גמור. ישראל אף על פי שחטא ישראל הוא - לא יעקב (המרמז על דרגת העקב) אלא ישראל. הנשמה והפנימיות שלא השתנתה.

 * היה לא מזמן בהתוועדות לעשירים באוסטרליה, והסביר את הנקודה הנ"ל. לאחר השיעור ניגשה אליו אישה בת 70+ שביקשה לערוך אצלה שיעור בבית.

השליח באותו מקום אמר שבמשך שנים לא הסכימה להכניס הביתה שום עניין של תורה ומצוות (לאחר שהוריה - ניצולי שואה, גידלו אותה מיד לאחר השואה מתוך התכחשות ליהדות). השליח ניסה לתת לה מזוזה מהודרת בבית מזוזה מפואר, פמוטי כסף מפוארים עם נרות, קופת צדקה מכסף - ותמיד דחתה אותו על הסף. אך באותו שיעור, לאחר ששמעה שהפנימיות שלה טובה למרות כל מה שעשתה כל חייה - התרצתה.

* אישה סיפרה שנולדה בעיירה קטנה לאחר השואה. למדה להיות עיתונאית, ונשלחה על ידי העורך שלה לאה"ק לדווח.

שם פגשה בחור חב"דניק ששאל אם היא יהודיה, היא ענתה שהיא לא יהודיה, אבל היא שוקלת להתגייר. אותו בחור סיפר לה על שמחת תורה אצל הרבי, ושכדאי שתבוא לראות. היא טסה, ואותו בחור תיאם לה יחידות אצל הרבי. כשיצאה מהיחידות אמרה לבחור איזה רבי יש לך! היא סיפרה לרבי ביחידות שהיא רוצה להתגייר, והרבי אמר לה - את לא צריכה להתגייר, כי את יהודיה. היא התקשרה לאמא, והיא ניתקה לה מיד. היא הגיע לאמה, שיצאה איתה להליכה, וסיפרה לה שהם ניסו כל השנים להסתיר ממנה את יהדותה כדי להגן עליה. אותה אחת הפכה לשומרת תורה ומצוות, בית חסידי, וגרונר סיפר שהוא זוכר אותה חוזרת לספר לרבי.

* היה יהודי בעל עסק שבשנת תש"ל בא למשרד וביקש לשאול דבר סבוך בעסקיו מהרבי.
כשנכנס גרונר לרבי, שאל אותו הרבי אם יקיים מה שאומר לו? אמר שלא יודע. אמר הרבי - שאם הוא יאמר לו משהו ולא יקיים - יהיה יותר גרוע ועדיף שלא יאמר כלל.

אותו אחד שמע את זה ואמר שיעשה כל מה שמורה הרבי (לאחר שסיפר לו גרומר את הסיפור הנ"ל מהרבי הקודם). הרבי אמר לגרונר מה לעשות, אמר לאדם, האדם היה בהלם ואפילו לא ענה.
אחרי חצי שנה מתקשר ואומר לגרונר יש"כ!

סיפר שבאותו זמן העסק היה שווה 5 מליון דולר (סכום עתק באותו זמן), ונראה שכל העסק היה 'הולך פייפן' באם יעשה את דברי הרבי. אבל היות שהוא תמיד עומד במילתו - עשה באמת כדברי הרבי. אומר לגרונר - היום העסק שווה 10 מליון, ואם לא היה שומע לדברי הרבי - היה הולך הכל.

פעם היה בעל עסק שלא הקשיב לדברי הרבי, והרבי אמר שישאל בפעמים הבאות אצל ידידים...
הרבי אוהב ישראל ורוצב שיהיה רק טוב, וטובתנו לציית לרבי.

היה יהודי בתשי"ד שרצה לרוץ לנשיאות, והרבי אמר שלא כדאי. בתשי"ח חשב הלה שהנסיבות נשתנו, והסיבות בגללן בפעם שעברה לא היה צריך לרוץ התבטלו, ולכן רצה לשאול שוב את הרבי.

אמר לו הרב גרונר שאם חז"ל לא אמרו טעם מיוחד לדבריהם - סימן שהדבר הוא נצחי ולא תלוי בשינויים, וכך גם הוראה של הרבי שלא נאמרת בגלל סיבה מסויימת (כבנידון שלו).

אחרי חצי שנה התקשר ואמר שהרבי צדק כי הפסיק מליון שקל ולא יצא מזה כלום. הרבי אמר שלא מכריח אף אחד, ולא מחוייבים להקשיב לו. ותמיד הוא ראה במוחש שמי שמקשיב לרבי - מצליח.

 * לשנה טובה בדרכי החסידות = ביטול מוחלט לרבי.

כל דבר שעושים - לחשוב אם הרבי ירצה או לא. וזה בסופו של דבר רק לטובתנו. הרבי הרש"ב אמר: "הרצון שלנו זה הרצון של הקב"ה".

בתש"ו הרבי הריי"צ שלח 5 בחורים בני 13-14, ביניהם היה הרב גרונר, לפתוח תו"ת בשיקגו, שם הרבי הרייצ היה בביקור הראשון בתר"צ והיו שם 40-50 אנשים שזכרו את הרבי.

היה שם אחד בשם יוסף, שאמר שכל יום הרבי ישב 10 שעות, ולא היה יהודי בעיר שלא נכנס, לא משנה מי (דתי או לא וכו').

אמר לרב גרונר ולבחורים שיספר להם סיפור אבל בתנאי שלא ישכחו זאת לעולם.

היה לו בן בן 30 שרצה לעלות לאה"ק, דבר שהיה כרוך אז בסכנה גדולה. הוא לא הסכים, וביקש שיכנס לרבי הריי"ץ, אבל הבן לא רצה.

נכנס האב לרבי ואמר לו הרבי שהוא לא שולל את העניין, אבל שלא יצא עכשיו.

לבסוף הסתבר ש-264 אנשים עלו על האניה וטבעו ר"ל.

שאל אדם אחד את הרבי - אם הרבי ידע, למה הרבי לא הציל אנשים אלו?

ענה הרבי: "גלויבט מיר, נישט אלע מאל ווען מען זאגען מיר אפעס (תאמין לי, לא בכל פעם שאומרים לנו משהו) אנחנו יודעים למה אומרים זאת, אנו רק מעבירים מה שאומרים מלמעלה. כשאמרתי לך שהבן לא יסע לא ראיתי שום טרגדיה, אלא שרק לא ייסע. מה שאני יודע שכשאנו אומרים - צריך לציית."