ב"ה

כבוד משפחות השכולות של גיבורי ישראל
כבוד הרבנים
כבוד ראש העיר מר אבירם דהרי, חברי מועצת העיר
כבוד חבר הכנסת מיקי זוהר
נציגי צה"ל
קהל קדוש ונכבד

בפרשת השבוע, פרשת קדושים, אנו קוראים על מצוות "לא תעמוד על דם רעך" – על האדם החובה להציל נפשות מישראל. ועוד אנו קוראים על מצות קידוש ה' שנאמר: "ונקדשתי בתוך בני ישראל". אמר הקב"ה "מסור עצמך וקדש שמי".

אך ישנם שני סוגים במקיימי מצוה זו:

סוג אחד של אנשים המוכנים להקריב את עצמם עבור הצלת עם ישראל. אבל כל זה מתוך חשבון והגבלה: ישנו מצב שבו התורה מחייבת למסור את הנפש, אך ישנם מצבים שהתורה לא מחייבת למסור את הנפש.

אך ישנו סוג אחר של מוסר נפש:

הוא אינו עושה חשבון כלל וכלל, כאשר מדובר בהצלת יהודי אחר. כפי שראינו במלחמות ישראל מפקדים וחיילים שהיו מוכנים למסור את נפשם ולקפוץ על רימון חי, בכדי שלא יפגע בחיילים אחרים. וכפי שראינו לאחרונה, במבצע "צוק איתן", על מסירת נפשם של חיילינו על הצלת גופתו של סגן הדר גולדין ה' יקום דמו.

זוהי מסירות נפש מיוחדת שיש לעם ישראל, ובפרט לחיילי צבא הגנה לישראל.

זוהי מסירות נפש שאין מעלה גדולה הימנה, עליה אמרו חכמינו, שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם בגן עדן.

ועתה, מבקשים אנו מהקב"ה:

כשם שקדושים אלו חרפו ומסרו את נפשם על קדושת שמו יתברך, קדושת עם ישראל וקדושת ארץ ישראל ללא כל חשבונות מצידם.

כמו כן, מבקשים אנו מהקב"ה, שישלם את שכר המשפחות השכולות, ובזכותן את שכר כל עם ישראל. שכר כזה, שהוא ללא חשבון, וללא הגבלה,
כדברי ה'אור החיים' הקדוש בפרשת צו, שעל כל נפש מישראל שנהרג על ידי שונאי ישראל – רושם הקב"ה מדם ההרוג ההוא במלבושו, ואותו ילבש הקב"ה ביום ההוא, שיעשה הקב"ה נקם בכל שונאי ישראל.

ויהי רצון, שיקויים בנו במהרה את מה שמתפללים אנו בימים הנוראים, בימים הקדושים: "אבינו מלכנו נקום נקמת דם עבדיך השפוך" "הרנינו גויים עמו, כי דם עבדיו יקום. ונקם ישיב לצריו, וכפר אדמתו עמו".

וגם אם נדמה לנו שעזבנו הקב"ה – הרי זה כמו שכתוב: "ברגע קטון עזבתיך" ומיד יקוים בנו המשך הכתוב: "וברחמים גדולים אקבצך".

ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך עמו בשלום.
הקיצו ורננו שוכני עפר, והקדושים חללי צה"ל בתוכם,
בגאולה האמיתית והשלימה, בביאת משיח צדקנו

אמן.