שמחה | יום י' כסלו ה׳תשפ״ז 20.11.2026
דקות לפני השריפה בצרפת

המרוץ הדרמטי שהציל יהודייה והביא אותה לקבר ישראל

פחות מחצי שעה לפני שגופתה של יהודייה מצרפת עמדה להישרף, קיבל שליח חב"ד שיחת טלפון ששינתה את הכול • מאבק נגד השעון, התנגדות מצד מקורביה של המנוחה, התחייבות כספית ברגע האחרון ואיומים על קיום ההלוויה • בסופו של המרוץ הדרמטי זכתה המנוחה להיטמן בקבר ישראל כדת וכדין • ורק לאחר ההלוויה התגלה פרט מפתיע מעברה, שהעניק לסיפור משמעות מיוחדת של השגחה פרטית.
המרוץ הדרמטי שהציל יהודייה והביא אותה לקבר ישראל

סיפור יוצא דופן של השגחה פרטית התרחש בשבוע שעבר בצרפת, כאשר מאמצים קדחתניים של שליח חב"ד, דקות ספורות לפני שריפת גופתה של אישה יהודייה, הובילו ברגע האחרון לביטול השריפה ולהבאתה לקבורה יהודית כהלכה.

מאחורי הסיפור עומד הרב יעקב זרביב, שליח חב"ד בפאלזו שבצרפת, האחראי על פעילות "אקשן סניורס" – מערך ביקורי יהודים בבתי אבות ובמוסדות סיעודיים באזור פריז.

מאז שנת תשע"ד, חודשים ספורים לפני פטירתו של השליח הראשי לפריז, הרב שמואל (מולע) אזימוב ע"ה, קיבל על עצמו הרב זרביב את האחריות לפעילות זו. במסגרת שליחותו הוא נדרש מדי שנה לטפל בעשרה עד עשרים מקרים מורכבים ורגישים במיוחד, אולם לדבריו, המקרה שהתרחש בשבוע שעבר היה אחד המרגשים והיוצאי דופן שבהם נתקל.

הפרשה החלה לפני ימים אחדים, כאשר הרב זרביב קיבל פנייה להגיע אל יהודייה בשם פאני, ששהתה בבית אבות באזור פריז ומצבה הרפואי היה סופני. הוא התבקש לבקרה, לומר עמה פרקי תהילים וללוותה ברגעיה האחרונים.

אלא שבשל אילוצים שונים לא התאפשר לו להגיע מיד, וגם השליח המקומי נעדר באותם ימים בשל נסיעה. כעבור 48 שעות התקבלה הבשורה כי פאני הלכה לעולמה.

כמה ימים לאחר מכן, ביום חמישי, ביקש הרב זרביב לברר את מועד ההלוויה, ואז התברר לו פרט שהותיר אותו המום: למחרת, ביום שישי, בשעה 12:00 בצהריים, אמורה גופתה של פאני להישרף.

הרב זרביב פתח מיד במאמצים למנוע את השריפה. הוא התקשר לאדם שהוצג בפניו כאיש האמון של המנוחה וניסה להסביר לו את החשיבות העצומה של קבורה יהודית, גם כאשר מדובר ביהודייה שלא ניהלה אורח חיים של שמירת תורה ומצוות.

אלא שבן שיחו סירב בתוקף. הוא דרש מהרב שלא יתערב בענייניו ושיסיים את השיחה, בטענה שהוא עסוק בעבודתו.

לאחר ניסיונות שכנוע ממושכים, הזכיר האיש כבדרך אגב כי לפאני יש בן מאומץ. "אתה יכול לשלוח לו מייל", אמר, אך מיהר להוסיף: "הכול כבר הוחלט ואין שום אפשרות לשנות".

הרב זרביב לא ויתר. הוא ביקש את כתובת הדואר האלקטרוני של הבן ושלח אליו מיד הודעה דחופה, אף שהסיכוי שיקרא אותה ויגיב לפני מועד השריפה נראה קלוש.

למחרת, ביום שישי בבוקר, עסק הרב זרביב בקניות ובהכנות לקראת שבת קודש, ובפרט לקידוש השבת.

כשיצא מאחת החנויות הבחין בשתי שיחות שלא נענו. הוא מיהר לחזור למספר שממנו התקשרו. מעברו השני של הקו היה בנה המאומץ של פאני.

הרב זרביב הציג את עצמו, סיפר על ביקורי אנשי חב"ד אצל אמו בבית האבות והסביר שרק יום קודם לכן נודע לו על הכוונה לשרוף את גופתה. אלא שברגע שהזכיר את "איש האמון" של המנוחה, קטע אותו הבן בהתרגשות.

"מי אמר לך שהוא איש האמון?", שאל. "זה האדם שהרחיק אותי מאמא שלי במשך שנים! מבחינה חוקית אני זה שרשאי לקבל את ההחלטה הסופית!"

לפתע נפתח פתח של תקווה. הרב זרביב הסביר לבן, שאומץ כשהיה בן יותר מעשר שנים ואינו יהודי בעצמו, את משמעות הקבורה היהודית ואת החשיבות שאמו תובא למנוחת עולמים בחלקה יהודית, בהתאם למסורת אבותיה.

השעה הייתה כבר 11:30. נותרה חצי שעה בלבד עד למועד השריפה.

ואז נשמעו המילים שלהן ייחל השליח. "כבוד הרב, שכנעת אותי! אני מסכים", אמר הבן. "אבל אין לי כסף לשלם על ההלוויה. אם אתה מתחייב לשלם את ההוצאות החסרות, אני הולך איתך!"

הרב זרביב לא היסס לרגע. "אני מתחייב!", השיב.

המרוץ נגד השעון: 11:40, 11:45...

כעת החל מרוץ של ממש נגד השעון.

הרב זרביב התקשר מיד לגורמים האחראים על שירותי הקבורה בעיר אטאמפ (Étampes), שבה תוכננה השריפה, והודיע על הסכמת הבן לבטלה.

אלא שמנהל שירותי הקבורה הבהיר כי הסכמה בעל פה אינה מספיקה. "כבוד הרב, אתה לא יכול להחליט בעצמך. אנחנו חייבים לקבל אישור כתוב מהבן", אמר.

הרב זרביב שב והתקשר לבן, אולם זה ביקש לקבל תחילה התחייבות כתובה לתשלום יתרת הוצאות הקבורה, ורק לאחר מכן הסכים להעביר את האישור הנדרש.

וכאילו לא די בקשיים, דווקא באותו יום התרחשה תקלה טכנית נרחבת במערכות מיקרוסופט, שהקשתה על משלוח הודעות הדואר האלקטרוני.

בלית ברירה החלו הצדדים להעביר צילומי מסך והודעות באמצעות וואטסאפ, כדי לתעד הן את ההתחייבות הכספית והן את הוראת הבן לבטל את השריפה.

בינתיים המשיכו הדקות לחלוף. 11:40... 11:45...

למקום כבר הגיעו משתתפים מאזורים שונים בצרפת, שחלקם נסעו מאות קילומטרים – 300, 500 ואף 700 קילומטרים – כדי להשתתף בטקס השריפה המתוכנן.

הרב זרביב התקשר שוב למנהל שירותי הקבורה ושאל בחרדה: "איפה נמצאת הגופה?"

התשובה שקיבל הייתה בלתי נתפסת. "כבוד הרב, הכול בסדר", השיב המנהל. "קיבלתי את האישור מהבן. עצרתי את השריפה והחזרתי את הגופה לחדר הקירור. האנשים שהגיעו כועסים מאוד, אבל אני מחויב לכבד את החלטת הבן".

באותו רגע התברר כי המאמצים נשאו פרי: דקות לפני המועד שנקבע לשריפת גופתה של פאני, בוטלה התוכנית והיא ניצלה מגורל זה.

אלא שגם לאחר ההצלחה הדרמטית, המאבק טרם הסתיים. הבן המאומץ אישר לרב זרביב לטפל בכל סידורי הקבורה בהתאם להלכה היהודית. בסיועו של נשיא אחת הקהילות היהודיות באזור, הצליח השליח להשיג חלקת קבר בבית עלמין יהודי, וההלוויה נקבעה ליום שלישי.

אולם בימים שקדמו להלוויה החל הבן לקבל הודעות מאיימות מגורמים שהתנגדו להחלטתו לבטל את השריפה. חלקם אף הודיעו כי בכוונתם להגיע להלוויה ולשבש את מהלכה.

מארגני ההלוויה התלבטו אם לשנות את המועד או את שעת הקבורה, אך לבסוף הוחלט לקיים את ההלוויה כמתוכנן, ובמקביל לפנות למשטרה כדי להבטיח את קיומה ללא הפרעות.

ביום שלישי התקיימה ההלוויה בכבוד ובשקט, תחת אבטחתם של כעשרה שוטרים שנכחו במקום. פאני זכתה לטהרה כדת וכדין, למניין יהודים שליווה אותה בדרכה האחרונה ולקבורה מכובדת בחלקה יהודית.

בנה המאומץ, שהגיע ממרחק רב כדי ללוות את אמו למנוחת עולמים, השתתף אף הוא בהלוויה. למרות ההתנגדויות, האיומים והקשיים שהתגלעו לאורך הדרך, הושלמה המשימה: נשמה יהודית זכתה לכבוד האחרון הראוי לה ולקבר ישראל.

אלא שלאחר ההלוויה התגלה פרט נוסף מתולדות חייה של פאני, שהעניק לסיפור כולו משמעות מיוחדת. התברר כי לפני כארבעים שנה הכירה פאני את מי שלימים היה לבעלה ולאביו של בנה המאומץ.

נסיבות היכרותם היו יוצאות דופן: האיש, שהיה יהודי, שהה באותה תקופה בבית הסוהר, ופאני היא שסייעה לו להשתחרר ממאסרו ולצאת לחופשי.

כאשר שמע הרב זרביב על כך, נזכר מיד במצווה הגדולה של פדיון שבויים. לדבריו, אי אפשר שלא לראות את ההקבלה המיוחדת בין שני המאורעות.

לפני כארבעים שנה פעלה פאני לשחרורו של יהודי ממאסר; וכעת, כעבור עשרות שנים, התגלגלו הדברים בהשגחה פרטית כך שאחרים פעלו בנחישות למענה, והצליחו למנוע את שריפת גופתה ולהביאה לקבורה יהודית.

"מי יכול להבין את דרכי ההשגחה?", אומר הרב זרביב בהתרגשות. "אישה שסייעה ליהודי לצאת מבית הסוהר, זכתה כעבור עשרות שנים לכך שיהודים אחרים יפעלו להצלת כבוד קבורתה. איזו השגחה פרטית מופלאה!"

הרב זרביב מבקש להדגיש במיוחד את חלקו של הבן המאומץ, שלמרות העובדה שאינו יהודי בעצמו, ולמרות הלחצים, האיומים והקשיים הכלכליים, גילה נחישות ואומץ לב ועמד מאחורי החלטתו לאפשר לאמו קבורה יהודית.

במהלך ההלוויה ניגש אליו הרב זרביב והודה לו מעומק הלב. "אתה לא יכול לתאר לעצמך איזו זכות עצומה נפלה בחלקך", אמר לו. "אין מילים שיכולות להביע את התודה שלנו על מה שעשית למען אמא שלך".

עבור הרב זרביב, העוסק כבר למעלה מעשור בביקור יהודים בבתי אבות ובמוסדות סיעודיים, הסיפור הזה ממחיש פעם נוספת את ערכה של כל נשמה יהודית ואת חשיבות המאמצים למען כל יהודי, גם כאשר המצב נראה חסר סיכוי.

"ביום שישי, בשעה 11:45, כשהכול כבר נראה אבוד, הקב"ה פתח לנו שער", הוא מסכם. "בזכות אותו שער זכתה פאני להיטמן בקבר ישראל, בכבוד הראוי לה ולמסורת אבותיה".

"זהו מסר עצום עבור כל אחד מאיתנו: לעולם לא להתייאש ולעולם לא לוותר על אף יהודי. לעיתים נדמה שכל האפשרויות כבר נסגרו, אבל דווקא ברגע האחרון מתגלה כיצד ההשגחה העליונה מכוונת את המאורעות"

לעילוי נשמת פאני בת יוסף ע"ה. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.

הוסף תגובה
הוסף תגובה
0 תגובות