משה בן-חיים

תושבי ירושלים, ובשנים מאוחרות יותר, גם תושבי כפר חב"ד, היו רגילים לראות את "שמעון הצדיק" כשהוא נעצר באמצע הרחוב ומברך בברכת כהנים נרגשת ומעומקא דליבא, עובר אורח מזדמן. הבגדים פשוטים, המצח כבר חרוש קמטים, אבל העיניים נעצמות בדבקות עילאית ובכוונה עצומה – כאילו אין 'עולם' מסביב. תמונה אופיינית של "שמעון הצדיק", שמסבירה גם את הסיבה לכינוי הייחודי שדבק בו.

בשיחה מיוחדת לרגל צאת הספר ובמלאת שלוש שנים לפטירתו של אביו "שמעון הצדיק" מספר בנו יבדלח"ט ומחבר הספר השליח באור יהודה הרב מנחם מנדל פרידמן, הוא מספר על הנסיבות שהביאו לכינוי המפורסם של אביו ע"ה:

"כבר בתור ילד או בחור הכינוי פשוט 'דבק' בו, כנראה בגלל מעשיו הטובים. שמעתי שכבר לפני חמישים שנה, אביו, הלא הוא סבי שהתגורר בלונדון, נפטר.


'שמעון הצדיק' (צילום: שמואל ריבקין)

"אז עוד בטרם עידן הרמקולים על גגות המכוניות, היה 'איש מכריז' – בעל קול גבוה, שעבר והכריז. ואיך הכריז אז? "אביו של שמעון הצדיק" הסתלק וכו'... תמיד הכירו אותו כאחד שרץ לעשות מצוות וחסדים וכך הוכר כבר אז בכינוי הזה"

לברך באהבה

על ברכת הכהנים האופיינית והמיוחדת של "שמעון הצדיק", הוא מספר:

"לברך את עמו ישראל באהבה", כך הוא ברך. אני זוכר כשהייתי כבן 14, בקיץ תשמ"ג, הלכתי עם אבי ע"ה ברחוב. מידי פעם היו אנשים עוצרים אותו ומבקשים ממנו ברכה. הוא היה נעצר, ומברך אותם ברכת כהנים מלאה ובכוונה גדולה. כל זה לקח המון זמן, ודעתי היתה קצרה. שאלתי אותו: 'אבא, אתה יכול לברך אותם בקצרה, ולא כמו איזה אדמו"ר...' אבי ע"ה לא ענה מאומה, אבל זה לא עזר...

והסיפור, לא נגמר: "בתשרי של שנת תשד"מ נסעתי לרבי, ובליל שמח"ת הרבי דיבר שיחה שלימה על גודל ומעלת ברכת כהנים. ובכל הזדמנות ולאו דווקא לכהן, שיהודי יברך האחד את השני, ושיעשו כך כאן ובהתוועדות. הרבי הוסיף ואמר שהוא יתחיל בעצמו כאן. וכך, אני זוכר כיצד כולם נעמדו לברך האחד את רעהו בברכת כהנים – בכל אותו החג! באותו מעמד, גם מי שפניו צהבו לרעהו, יצא משם עם אהבת ישראל גדולה. הבנתי אז, שהרבי מתכוין אליי"...

הוראה מיוחדת

לגבי ההוראה של הרבי אליו שלא יצא מהארץ. מה הסיבה לכך?

"בספר החדש, יש מכתב של הרבי שמורה לו מפורשות שלא לצאת מהארץ. אני יודע על הוראה אחרת מהרבי בעניין. היה זה כשאימו (סבתי) היתה אצל הרבי ביחידות, כשהוא היה עדיין בחור. היא ביקשה מהרבי רשות להביאו לחודש תשרי לרבי.


הרב מנחם מענדל פרידמן (צילום: ישראל ברדוגו)

"הרבי אמר לה שאחיו – עקיבא פרידמן יבוא, ושהוא – לא. אימו התחילה לומר לרבי שאחיו עקיבא הוא בעל משפחה ועסוק כסגן מנהל במשרד החינוך, ואולי בכ"ז שאבי כן יגיע ולא עקיבא. הרבי חזר ואמר מפורשות: שמעון – לא, עקיבא כן".

" ר' שמעון לא צריך כלי עפ"י דרך הטבע..."

"עוד סיפור מעניין: אחרי חתונתו של אבי ע"ה, אימו (סבתי) שאלה את הרבי מהיכן בנה ("שמעון הצדיק") יתפרנס? הרבי ענה: הקב"ה ידאג לו. המשיכה אימו להקשות: עד היום כבחור, החזקתי אותו. מה יהיה הלאה? הרבי חזר ואמר: הקב"ה ידאג לו. אימו לא הרפתה והוסיפה לשאול: אבל צריך לעשות 'כלי' עפ"י דרך הטבע? הרבי ענה: 'ר' שמעון לא צריך כלי עפ"י דרך הטבע...' מדהים.

לרגל הוצאת הספר: אפשר לשמוע כמה 'פנינים' מיוחדים מהספר?

"בספר יש הרבה סיפורים כאלה 'קטנטנים' לכאורה, אך דווקא מהם ניתן ללמוד הרבה מאוד: היה פעם מישהו שהגיע לבית הכנסת ודיבר מאוד נגד רב מסויים. אבי ניסה להרגיעו, אך ללא הועיל. אבי עזב אותו לנפשו, וחזר אליו לפנות ערב. 'הייתי אצל הרב, וסיפרתי לו שמישהו (בלי שם) דיבר עליו, וביקשתי עבורו סליחה. הרב סלח לך'.

כשליח חב"ד באור יהודה במשך שנים. אביך ע"ה סייע לכם בשליחות?

"כשאבי היה מגיע לאור יהודה, אם היה רואה בחור ובחורה ברחוב, היה ניגש אליהם ומתחיל לדבר איתם במשך שעה ארוכה על נושא נישואין כדת משה וישראל, טהרת המשפחה, וכו'. הוא היה גם מפנה את האישה לשיעור מתאים בנושאים הללו, וזה היה יכול להמשך במשך שעות. כנ"ל, אם היה מבחין במישהו אוכל או שותה ברחוב, היה ניגש אליו, מסיר את הכיפה שלו עצמו (מתחת לכובעו) ומגיש אותה לאיש ומברך איתו. לא פעם, היה מגיע אלינו הביתה בשעה שלוש לפנות בוקר, כשהוא שב מכזה סיור... לפעמים בלי כיפה – שאותה השאיר אצל מישהו... (רק עם הכובע שלראשו).

"אחרי שאימי ע"ה נפטרה, רציתי שיערוך את ליל הסדר אצלינו בבית, עם הילדים והנכדים. הוא העדיף לעשות את הסדר ב'הוסטל' לחינוך מיוחד. 'אצלך בבית יש מי שיעשה שמחה, שמה אין להם עם מי', אמר".

כשהרב מנחם מנדל פרידמן מדבר על השליחות באור יהודה, הוא משבח את השלוחים שמסורים בכל מאודם: הרב שלום בער הנדל, שחילק קמחא דפיסחא למאות משפחות, הרב אראל רחימי שעסק במבצע מצה בבתי הספר, והרב בערל טאלר והרב שלמה כץ שארגנו וערכו סדרים ציבוריים.

על אביו ושליחותו הוא מסכם במשפט מיוחד: "אבי ע"ה היה בנפש שליח, למרות שרשמית הוא לא היה".