יוסף יצחק קמינצקי

כולם מלאים בהספדים ותיאורים נפלאים של דמותו המרתקת של הרב אשכנזי ע"ה, ועל האובדן העצום שרבים חשים אחרי לכתו. אחד מתאר את גדלותו העצומה בכל מכמני התורה, השני מתאר את חשיבות חיבוריו של הרב, השלישי ממחיש את גודל התקשרותו לנשיא דורנו.

לצערי הרב, אני הקטן, איני "מתמחה" בגדלות בתורה, בחסידות או בהתקשרות. אצלי האובדן הוא מוחשי ופיסי, אבד לי ידיד נפש, פשוטו כמשמעו. ידידות שנמשכה עשרות בשנים. הידידות החלה בעודי נער צעיר, כאשר אבי ז"ל עמד בראש המתעסקים בבחירתו של הרב אשכנזי כרבה של כפר חב"ד. מאז ועד לימינו ממש, היה הרב חוזר ואומר לי בהזדמנויות אין-ספור: "דע לך שאת הרבנות בכפר חב"ד אני חב לאביך".

הרב שמר על קשרי ידידות עם כל משפחתנו ובייחוד עם אחי הרב שמואל שי', השליח הראשי בעירו של הרבי - דנייפרופטרובסק. הרב עמד לצידו של אחי מיד עם הגיעו לעיר. המצב היה אז קשה מנשוא, והרב עודד וחיזק, עד שבאו ימים טובים שהביאו לבניית אימפריה אדירה של פעילות יהודית שאין לה אח ורע. הרב היה מבקר בדנייפרופטרובסק מספר פעמים בשנה. כשהיה חוזר משם היה תמיד מוסר לי ד"ש: "אח איזה נחת רוח יש לי כשאני מבקר בעיר".

הקשר הנפשי שלי עם הרב התחזק והתאמץ בארבע השנים האחרונות, כאשר ההשגחה הפרטית גלגלה אותי להתעסק במועצה הדתית, או-אז הפך הקשר ליום-יומי. ולא פעם ביום, אלא פעמים רבות בכל יום. גם כשהרב שהה לצורכי ענייניו בחו"ל, הוא היה מתקשר ומתעניין בכל הנעשה בכפר חב"ד ובמועצה הדתית.

אבל עיקר הקשר שלי עם הרב לא היה בדברים טכניים הקשורים במועצה הדתית וכדומה, אלא בעיקר בכל הקשור לתולדות רבותינו נשיאינו ותולדות החסידים לדורותיהם. כמעט בכל יום, אחרי התפלה, בבית הכנסת המרכזי, היינו עורכים 'התוועדות זוטא'. הרב היה ידען עצום בכל הקשור לדרכי החסידים מכל הדורות, והיה תענוג צרוף לשבת ולהאזין לו כיצד הוא מנתח דמויות של חסידים מדורות עברו.

הידע שלו בכל העניינים שנקראים בפי חסידים "ארום חסידות" (סביב החסידות) היה נפלא. היה מין הראוי להעלות על הכתב את אותן "התוועדויות" מרתקות. ועוד חזון למועד. ואכן הכותרת שנתתי לכתבה אינה מקרית, כך הוא סדר היחס שלי לרב: מתחיל מידיד נפש, עובר לידען מופלג בדרכי החסידים, וגם רב מורה הוראה וגאון.

לפני שבוע וחצי, בשבת פרשת שמות, השבת שלפני היארצייט של אביו הרב ר' משה, ערך הרב התוועדות בבית הכנסת המרכזי, וסיפר דברים מופלאים על התקשרותו של אביו לרבי. התקשרות שהייתה מעל חשבונות אישיים ומשפחתיים. הרב הביא דוגמאות רבות לכך. לפני סיום ההתוועדות סיפר הרב על הלווייתו של אביו שנפטר בכ"ג טבת והובא למנוחות בכ"ד טבת.

הרב סיפר שבעת הלווייתו של אביו בטבריה, הוא קרא מעל קברו קטע מרשימת כ"ק אדמו"ר הריי"צ בהתמים (עמ' שצ"ז) אודות החסיד ר' יצחק שאול מקלימוביטש, שהיה חסיד של אדמו"ר הזקן, שלפני פטירתו בכ"ג טבת ביקש שהלווייתו תתקיים בכ"ד טבת.

וכך כותב אדמו"ר הריי"צ באותה רשימה: "כשגמר ר' יצחק שאול לחזור המאמר, שעלה לו ביגיעה מחלישותו הגדולה אמר שבערב הוא יום ההילולא של כ"ק רבינו הנהו מבקש מעדת החסידים אשר לא יאריכו הרבה בהכנות ויקברוהו בעוד מועד, כדי שיספיק לטבול בנהר דינור ולבוא אל ההילולא ויזרז להתפלל תפלת מנחה.

הכרת פני חבריו ענתה בהם שמקנאים הם על מעמדו, בהיותם בטוחים שבודאי הוא זוכה לבקר את אדמו"ר הזקן בהיכלו" ובזה סיים הרב אשכנזי את ההתוועדות האחרונה שלו בבית הכנסת המרכזי – ניבא וידע מה שניבא...

בהלווייתו של הרב בטבריה ביום כ"ד טבת קרא בנו ממלא מקומו הרב ר' מאיר את אותה רשימה של אדמו"ר הריי"צ... מצמרר.

לפני כשנה וחצי חגגו לרב אשכנזי שבעים שנה, באותה הזדמנות העלתי על הכתב כמה מהרהורי לבי: מסופר על רבי אלעזר בן עזריה שכאשר נתמנה לנשיא בהיותו בגיל 18 נעשה "כבן שבעים שנה".

אצלנו, בכפר-חב"ד, ישנה תופעה הפוכה – הרב שלנו, הגה"ח הרב מרדכי-שמואל אשכנזי שליט"א, שבימים אלו מלאו לו 70 שנה, לאורך ימים ושנים טובות, אפשר להגיד עליו שבגיל 70 הרי הוא "כבן ח"י שנים"! בטבע העולם, כאשר אדם מגיע לגיל 70 הוא מאט מעט את קצב עבודתו.

אני מכיר את הרב כבר עשרות שנים – מתחילת כהונתו ברבנות כפר-חב"ד, כאשר היה בתחילת שנות ה-30 שלו – והנה, לא זו בלבד שהרב אינו מאט את הקצב, אדרבה, הוא מגביר את קצב עבודתו משל היה עלם בגיל 18, וכיום קצב עבודתו הוא פי שלושה או פי ארבעה מאשר בצעירותו. כמי שעקב מקרוב אחר עבודתו של הרב ברצוני לתאר יומיים מסדר יומו.

אף עוד קודם לכן, יש להקדים ולציין תופעה נוספת: כפר-חב"ד כיום (על-אף כל התלונות של כל מיני אנשים) – הוא המקום שבו מתגוררת הקהילה הכי מאורגנת והכי מסודרת מבין קהילות חב"ד בעולם. קהילות רבות מבקשות ללמוד מכפר-חב"ד כיצד להתנהל כמו כפר-חב"ד, ולכן ראשיהן פונים אל הרב אשכנזי ומבקשים לקבל ממנו עצה ותושייה.

ובכן, בבוקרו של אחד מהימים הללו הרב היה בפולין, לפקח על כשרות השחיטה – כדי שאנחנו בכפר-חב"ד נוכל לאכול "בִּשרא דתורא". כי הרי "עד דלא אכילנא בשרא דתורא – לא צלילנא דעתאי".

בצהריים המשיך לאוסטריה, לפתור שם בעיה הלכתית מסובכת. בשעות הערב הוא כבר נחת בעיר מילאנו שבאיטליה, אליה הוזמן על-ידי השליח והרב הראשי, הרב גרשון מענדל גרליק, לצורך התייעצות דחופה בבעיה כלשהי שנוצרה בקהילה. בשעה חמש לפנות בוקר של יום המחרת נחת הרב בארץ. בשעה 11 בבוקר הייתה לו ישיבה דחופה בקשר לסכסוך של אחד העובדים עם הנהלת אחד המוסדות בכפר-חב"ד.

הרב ישב עם ההנהלה והעובד מהשעה 11 עד לשעה שתיים בצהריים. בשעה שתיים בצהרים באו אליו כמה מראשי חב"ד כדי לדון בעניין כללי הקשור לאחד המוסדות החשובים של חב"ד בארץ. הישיבה נמשכה כשעתיים. בשעה ארבע אחר-הצהריים מיהר הרב לברית-מילה, שם כובד בסנדקאות. בשעות הערב סידר חופה וקידושין בשתי חתונות, האחת באוהל-האירועים שליד 'בית מנחם', והשנייה בכפר-חב"ד ב'. אחר-כך הייתה גם בר-מצווה באולם התלמוד-תורה. ומייד לאחר מכן ליווה כותב השורות את כבוד הרב לבר-מצווה של יהודי מקורב, בעיר ראשון-לציון.

כאמור, הרב כבר בגיל 70, אך בלי עין הרע, הקצב שלו רק משתפר והולך. ואני הקטן שאלתי את עצמי, מהיכן שואב הרב את הכוחות הללו. והנה אינה הקב"ה לידי שיחה מופלאה של הרבי, בה הוא מסביר את התופעה הזו. השיחה היא מכ' במנחם-אב תשמ"ב: בסוף מסכת הוריות איתא: "כשם שהזית משכח לימוד של שבעים שנה, כך שמן זית מחזיר לימוד של שבעים שנה".

ולכאורה, צריך להבין: מהו הגדר המיוחד ד"לימוד של שבעים שנה" – הרי לימוד התורה צריך להיות במשך כל חיי האדם, אפילו לאחרי גיל שבעים שנה?! ...וכפי שרואים בפועל שכמה וכמה מבני-ישראל האריכו ימים יותר משבעים שנה, ועסקו בתורה יותר משבעים שנה. ...ועל-פי זה מובן שאין הכוונה לומר שלאחרי "לימוד של שבעים שנה" מפסיק האדם בלימוד התורה חס-ושלום, אלא אדרבה: לאחרי שהגיע לתכלית השלימות ד"לימוד של שבעים שנה", הרי הוא מתחיל בלימוד התורה באופן חדש לגמרי, שבאין-ערוך כלל לגבי אופן הלימוד דשבעים שנה. ...ועל-דרך לשון חז"ל, "זקני תלמידי-חכמים כל מה שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם".

ועל-אחת-כמה-וכמה כאשר הם מכריזים שהם אינם זקנים אלא צעירים! כיצד נעשים "צעירים" לאחרי שבעים שנה?! – איתא בספרים על-דרך הצחות שזהו על-ידי העניין ד"קווי ה' יחליפו כוח": כאשר האדם עמל ומתייגע בלימוד התורה במשך שבעים שנה שנתן לו הקב"ה (כי "אדם לעמל יולד", "עמל תורה"), הרי הוא פונה להקב"ה ואומר לו שעתה יהיה העניין ד"יחליפו כוח" – החלפת כוח האדם שהתעייף ונחלש מהעמל והיגיעה במשך שבעים שנה, בכוחו של הקב"ה, ש"אתה הוא ושנותיך לא יתמו". ועל-פי זה מובן שכאשר האדם מחליף את כוחו בכוחו של הקב"ה – נעשה הוא צעיר מחדש, ולכן, "דעתם מתיישבת עליהם".

ייתן הקב"ה שלבנו ממלא מקומו הרה"ג הרה"ח ר' מאיר שליט"א יהיה את הכוח להמשיך את פעילותו העצומה של אביו, בכל מגוון הפעילויות והמעשים בהם עסק – כי צריך הרבה סייעתא דשמיא להיכנס לנעליו הענקיות של הרב נ"ע.