מערכת COL
|
יום ו' חשוון ה׳תשע״ה
30.10.2014
ההנהגה בתקופה שבין השידוכין לנישואין
בענין ההנהגה הראוי' לחתן וכלה בתקופה שבין השידוכין לנישואין נדפס ב"משפחה חסידית" (גל' 1567 ע' 18) שכאילו הרבי הורה למזכירו הרי"ל שי' גרונר לפרסם בשמו "שלא להפגש יותר מפעם אחת בשבוע, ואם רוצים יכולים לדבר עוד פעם בטלפון, (ואח"כ הוסיף) ומה שפחות מזה - יותר טוב".
(מ"טור אורח" של הרב יעקב הלוי הורוביץ שנדפס ב"כפר חב"ד" גל' 1568, וממכתבי הקוראים בהמשך אליו)
הרב יעקב הלוי הורוביץ, ראשון לציון
בענין ההנהגה הראוי' לחתן וכלה בתקופה שבין השידוכין לנישואין נדפס ב"משפחה חסידית" (גל' 1567 ע' 18) שכאילו הרבי הורה למזכירו הרי"ל שי' גרונר לפרסם בשמו "שלא להפגש יותר מפעם אחת בשבוע, ואם רוצים יכולים לדבר עוד פעם בטלפון, (ואח"כ הוסיף) ומה שפחות מזה - יותר טוב".
בקריאה שטחית של הדברים מתקבל הרושם שלפי שיטת הרבי הנורמה המקובלת לבחור ונערה חסידיים שהשתדכו היא להפגש פעם בשבוע, ואם רוצים יכולים לדבר עוד פעם בטלפון וגם זה עדיין בגדר הנורמה החסידית המקובלת והסבירה, אלא שלאחר מכן באה המלצה ש"מה שפחות - יותר טוב".
לענ"ד כנראה חל אי-דיוק מסוים במסירת הדברים או בגלגולם עד שבאו לדפוס, שכן שיטת הרבי בהחלט היא שפגישות של חתן וכלה בתקופה שבין השידוכין לנישואין אינן רצויות כל עיקר, והרבי החמיר בזה מאד כפי שאפשר לראות מדבריו שנדפסו בכמה מקומות. אתכבד להעתיק בזה קטעים אחדים לדוגמא, מספר שערי שידוכין (ע' רג-רה):
הנה קטע ממכתב הרבי לכלה שרצתה ליסוע לאה"ק להפגש עם חתנה (בתרגום מאנגלית): "אינני חושב שזהו הדבר הנכון בשבילך לעשות. בקצת התבוננות גם את תודי שזה אינו מתאים עם דרך היהדות ועוד פחות עם [דרך] החסידות. כי אפילו כאשר החתן והכלה נמצאים באותה עיר או בשתי ערים לא רחוקות אחת מהשניה, הנה מדרך היהדות להמנע מלהפגש אחד עם השני לפני החתונה. ועוד יותר לנסיעה ארצה עם הפרסומת שבדבר . . והכל כדי לעשות משהו שאינו נכון מלכתחילה...".
ובקטעי יומן שרשם המזכיר הרי"ל שי' גראנער מצינו שהרבי אף החמיר מאד בדברים אלו. הנה קטע מרשימת הנ"ל מענין נסיעת החתן והכלה באותו מטוס:
"בשנים הראשונות לנשיאותו, כשהרבי הי' עדיין מסדר קידושין בחתונות אנ"ש, היו פעם חתן וכלה שחזרו מהווארט שלהם (שהי' באיזו מדינה בארצות הברית) לניו יורק באותה טיסה, וכשנודע על כך להרבי ביטל את השתתפותו בחתונה (כלומר, הודיע שלא יסדר להם קידושין). והתנגדותו של הרבי להשתתף באותה חתונה היתה כל כך נחרצת, עד כדי כך שלפני החופה (החופות כרגיל היו נערכות ליד חדרו הק') נסע לביתו, והורה לי להודיעו ווען די עולם וועט פאנאנדער גייען [=כש'העולם' (=ציבור הנאספים) יתפזר לדרכו]".
לאור הדברים האלה יש לעיין מה דעתו של הרבי לענין נסיעה יחד באוטובוס? ומה תהי' דעתו לענין פגישה משותפת בלובי של מלון?!
כמו"כ לא היתה נראית לרבינו ה'מודה החדשה' של צילום החתן והכלה אחרי ה"ווארט", הנה קטע מרשימת הרי"ל שי' גראנער מדברי הרבי בענין זה (בתרגום מאידיש): "נהייתה לאחרונה הנהגה של פריצות שהחתן והכלה נעמדים יחד אחרי הווארט להצטלם ועוד בסטודיו וכו', ואמר שמאוד לא שבע רצון מזה וביקשני לפרסם זאת בשמו".
והגע בעצמך, על מה מדובר כאן ומהו חוסר הצניעות או ה"פריצות" הנוראה שיש בזה, בסך הכל הי' כאן "ווארט" שהוא אירוע של שמחה ע"פ תורה (והסעודה נקראת סעודת מצוה - ראה שו"ע אדה"ז סי' תמד סט"ו), ובמשפחות חסידיות הוא בודאי התנהל בצניעות ובהפרדה מלאה כפי שצריך להיות ע"פ תורה, והחתן והכלה עמדו במרכזו של אותו אירוע והם מבקשים מזכרת משותפת ממנו - מה כ"כ לא בסדר כאן?! ואם את זה כינה רבינו "פריצות", הרי ברור מה דעת רבינו על פגישות משותפות "שוטפות" שנעשות בקביעות כל שבוע!
וב"התקשרות" (גל' ע עמ' 15) הובאה עדות של אחד מחשובי אנ"ש שבהיותו ביחידות אמר לו רבינו דברים חריפים ביותר בנוגע לפגישות חתן וכלה אחרי שהשתדכו והתבטא במלים "שומו שמים". ובקובץ שמחת עולם (אנגלית, ע' 46) הובאה התבטאותו "בשמים מתביישים כשחתן וכלה נפגשים לעתים תכופות".
ומה שהובא ב"משפחה חסידית" שאצל פלוני הרבי הסכים לפגישה כל שבוע, כפי הנשמע הי' שם משהו מיוחד שהכלה דרשה את הפגישות התכופות בכל תוקף ואף הי' חשש לביטול השידוך אם לא ייענו לזה.
כדי למנוע פגישות לא רצויות אלה היתה דעתו של הרבי שאם החתן והכלה גרים באותה עיר רצוי שהחתן ייסע ללמוד בעיר מרוחקת, וכן היתה דעתו בכל אופן (מבלי להתייחס למקום מגורי החתן והכלה) שיש לקצר בתקופת ההמתנה שבין השידוכין לנישואין ולזרז ולהקדים את החתונה ככל האפשר.
פגישות בתקופה שבין השידוכין לנישואין
הרב מיכה שטיינמץ, משפיע 770, כפר חב"ד
שמחתי לראות ב"כפר חב"ד" (גל' 1568 ע' 53) את מאמרו של הרב יעקב הלוי הורוביץ בענין שיטת הרבי לגבי ההנהגה הראוי' לחתן וכלה בתקופה שבין השידוכין לנישואין, ותמציתה שפגישות של חתן וכלה בתקופה זו אינן רצויות כל עיקר, והרבי אף החמיר בזה ביותר שלא להצטלם יחד אחרי ה"ווארט", שלא ליסוע באותו כלי תחבורה וכן הוראותיו שאם החתן והכלה גרים באותה עיר על החתן ליסוע ללמוד בעיר מרוחקת, והעיקר ההוראה הכללית לכל המשודכים לקצר בתקופת ההמתנה שבין השידוכין לנישואין ולזרז ולהקדים את החתונה ככל האפשר.
כתבה זו ראתה אור ממש בזמן, שכן למרבה הצער והפליאה ישנם משפיעים שמורים למחונכיהם (ומשפיעות המורות כך לחניכותיהן) שהדרך החסידית הישרה היא להפגש כל שבוע ובנוסף לזה גם לשוחח בטלפון אחת לשבוע, ואת כל זה מלבישים על הרבי שכביכול כן היא דעתו.
יש להצטער ביותר על כך, שבתחום זה (כמו בתחומים אחרים), לוקחים הוראה פרטית שהרבי הורה לפלוני מסיבה מסוימת והופכים אותה להוראה כללית היפך המקובל בישראל, והיפך דעתו של הרבי עצמו שטרח לגלותה בהזדמנויות שונות, (כפי שצוטטו חלק מהן במאמר הנ"ל, ויש עוד).
יש לציין שפירצה זו אינה חדשה, וכבר לפני דורות היתה קיימת במקומות שונים בדרגות חומרה שונות וגדולי ישראל יצאו חוצץ כנגדה. לדוגמא אביא מדבריו של הגאון רבי אליהו הכהן בעל שבט מוסר (נפטר בשנת תפ"ט) בספרו מדרש אליהו (דרוש י' פרק יא) "ובהיות שטבען של נשים להכניס חתנם בביתם כדי שישתעשעו עם הכלה, ראיתי לכתוב על המנהג המר והנמהר הזה כי רעה גדולה היא שנראה שגורם המנהג הזה לעיכוב הגאולה. בהיות הבחור רואה לכלתו צורתה בלבו וחושב בה תמיד מרוב אהבתו ממה שנפשו קשורה בנפשו בראותו אותה, והמחשבה מביאתו לידי הרהור ביום ובלילה, ופעמים שמרוב אהבתו עמה מבקש דרכים עד ש... ובנדותה, ונמצא המנהג הזה מרבה בני הנדות בישראל וזרע לבטלה והרהורים תמיד וביטול כל המצוות, שמאחר שהוא טרוד בחשק אהבה אינו פונה לשום מצוה. ובסוף גורמים שאחר שנכנסים לחופה נכנסת ביניהם שנאה גדולה...". אגב, גם הרבי ציין זאת שכשישנה קירבה בזמן שלא צריך זה גורם ריחוק בזמן שכן צריך (ראה בספר שערי שידוכין, מהדורת תשס"ז, ע' רג).
כאמור, אין זו פירצה חדשה וכבר היה לעולמים עד שבכמה מקומות היה נחשב הדבר לדרך ארץ ונימוס... ויש עוד שחשבו את הפגישות הללו למצוה גדולה היא מצות אהבת ישראל... אך כבר סיכם את הנושא הג"ר בנימין זילבר בספרו מקור הלכה (עמ"ס שבת ח"ב, סי' יז אות טז) "מנהג ישראל מאז ומקדם ברוב קהילות הקדושות שמיום התנאים עד החופה לא נפגשים החתן והכלה".
בירור מקיף של הנושא ע"ד ההלכה עם ציטוטים מאלפים מדברי גדולי ישראל לדורותיהם בחומר הענין - ראה בקובץ אור ישראל (מאנסי) גליון יד ע' קסז ואילך.
האזהרה של הרבי
הרב ישכר דוד קלויזנר, נחלת הר חב"ד
ברצוני להוסיף על הדברים הנכונים והחשובים מאד שכתבו הרב יעקב הלוי הורוביץ בגליון 1568 (ע' 53), והרב מיכה שטיינמץ בגליון 1570 (ע' 10), אודות איסור פגישת החתן עם הכלה בתקופה שבין השידוכין לחתונה - מה שמופיע בענין זה בספר "המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן" (כרך א עמ' 476), וז"ל:
בנוגע לתקופה שמה'ווארט' עד החתונה, הדריך המשפיע את החתנים שאסור בכלל לחתן להיפגש עם הכלה. הוא טען בתוקף שהנהגה כזו אינה מתאימה לחתן 'תמים'. ומספר אחד מתלמידיו, יליד ירושלים: "לאחר שנעשיתי חתן, הגעתי פעם מירושלים לכפר-חב"ד כדי להיפגש עם הכלה. הדבר נודע לר' שלמה-חיים. כשנכנסתי לאחר מכן לישיבה, נזף בי המשפיע: למה הכלה לא באה לירושלים? כי הדבר לא נהוג בחוגים החרדיים. ולמה אתה חושב שמה שאסור בירושלים מותר בכפר-חב"ד?!".
ובספר 'מקדש מלך' (חלק א' ע' 48) מובא מענה של הרבי לחתן מניו יורק שגם כלתו היא מניו יורק: "כבר א"ל [=אמרתי לו] מכבר שלדעתי, עליו להיות לא בניו יארק, עד החתונה בשעטו"מ, ואין מלון [כלומר, מה שרוצים להפגש בלובי של מלון ש(מסתובבים שם הרבה אנשים, וממילא) אין בפגישתם שם איסור יחוד], מכשיר ענין אשר ע"פ שו"ע אין צריך לעשותו" [כלומר, לא רק בעיית יחוד יש בפגישות (שנאמר שאם נזהרים מיחוד כבר מותר הדבר), אלא עצם הפגישות אינן כשרות ע"פ תורה].
ובספר 'היכל מנחם' (חלק ב' ע' ריט) הובאה הוראת הרבי ב'יחידות' לחתן מארץ-הקודש, כי "מכיון שהכלה נמצאת בארץ ישראל, הרי זה דבר נכון שאתה תישאר כאן עד החתונה . . ובענין הנ"ל [=פגישה אחד עם השני לפני החתונה] - זוהי "שאלה" [כלומר, בעי' של איסור], אם מן התורה או מדרבנן [כלומר יש בזה איסור, אלא שיש לדון אם הוא מדאורייתא או מדרבנן]".
ובראיון עם הרב אברהם ברוך פעווזנער שליט"א, רב קהלת חב"ד בפריז ועורך סדרת הספרים "שידוכים ונישואין" (נדפס בבית משיח גל' 941 ע' 27), הביא את דברי הרבי לאחד החתנים שכלתו התגוררה בניו יורק: מכיון שכלתך בניו יורק, עליך לצאת מניו יורק. והוסיף הרבי ואמר: יתכן שזה מדאורייתא! עכ"ל [בענין האיסורים שיש בזה וחומרתם - ראה שו"ע אבן העזר סי' כא בבית שמואל סק"ב , ובארוכה בקובץ אור ישראל שצויין לעיל].
וראה גם בקובץ 'אגרות חסיד' - מכתבי הרב החסיד הנודע ר' אוריאל צימר ע"ה (יצא לאור כתשורה בה' אדר א' תשע"ד - ושם בע' 33): "שאמר [לו הרבי ביחידות] שלבו כואב מאוד על הקולות שנוהגין בזמן האחרון החתן וכלה בתקופה שבין התנאים והחתונה, שעוברים כמה פעמים על איסור יחוד וכו' [ויש לשים לב לכך שהרבי לא הסתפק בציון העובדה שעוברים כמה פעמים על איסור יחוד, אלא הוסיף "וכו'" כלומר שעוברים על עוד ענינים]. ואמר שמחפש עצות איך לתקן זה, אבל קשה לצאת בזה בסערה גלויה ג"כ מחמת שאלת התועלת בזה", עכ"ל.
שמעתי פעם מפיו של הרב יהודה ליב גראנער שליט"א - מזכירו של הרבי זי"ע, שסיפר בהתוועדות, שבהיותו חתן (וכבר אז הי' מזכיר אצל הרבי), פעם בליל שבת אחרי תפילת קבלת שבת מיהר ללכת, שאלו הרבי זי"ע: לאן אתה ממהר? וענה: "לסעודת שבת בבית הכלה". אמר לו הרבי "שלא ילך בשום אופן" – ואכן, על אף שחיכו לו לא הלך.
(מעובד ומקוצר מהנדפס ב"כפר חב"ד גל' 1572 וגל' 1574 ע' 8)
הרב יעקב הלוי הורוביץ, ראשון לציון
בענין ההנהגה הראוי' לחתן וכלה בתקופה שבין השידוכין לנישואין נדפס ב"משפחה חסידית" (גל' 1567 ע' 18) שכאילו הרבי הורה למזכירו הרי"ל שי' גרונר לפרסם בשמו "שלא להפגש יותר מפעם אחת בשבוע, ואם רוצים יכולים לדבר עוד פעם בטלפון, (ואח"כ הוסיף) ומה שפחות מזה - יותר טוב".
בקריאה שטחית של הדברים מתקבל הרושם שלפי שיטת הרבי הנורמה המקובלת לבחור ונערה חסידיים שהשתדכו היא להפגש פעם בשבוע, ואם רוצים יכולים לדבר עוד פעם בטלפון וגם זה עדיין בגדר הנורמה החסידית המקובלת והסבירה, אלא שלאחר מכן באה המלצה ש"מה שפחות - יותר טוב".
לענ"ד כנראה חל אי-דיוק מסוים במסירת הדברים או בגלגולם עד שבאו לדפוס, שכן שיטת הרבי בהחלט היא שפגישות של חתן וכלה בתקופה שבין השידוכין לנישואין אינן רצויות כל עיקר, והרבי החמיר בזה מאד כפי שאפשר לראות מדבריו שנדפסו בכמה מקומות. אתכבד להעתיק בזה קטעים אחדים לדוגמא, מספר שערי שידוכין (ע' רג-רה):
הנה קטע ממכתב הרבי לכלה שרצתה ליסוע לאה"ק להפגש עם חתנה (בתרגום מאנגלית): "אינני חושב שזהו הדבר הנכון בשבילך לעשות. בקצת התבוננות גם את תודי שזה אינו מתאים עם דרך היהדות ועוד פחות עם [דרך] החסידות. כי אפילו כאשר החתן והכלה נמצאים באותה עיר או בשתי ערים לא רחוקות אחת מהשניה, הנה מדרך היהדות להמנע מלהפגש אחד עם השני לפני החתונה. ועוד יותר לנסיעה ארצה עם הפרסומת שבדבר . . והכל כדי לעשות משהו שאינו נכון מלכתחילה...".
ובקטעי יומן שרשם המזכיר הרי"ל שי' גראנער מצינו שהרבי אף החמיר מאד בדברים אלו. הנה קטע מרשימת הנ"ל מענין נסיעת החתן והכלה באותו מטוס:
"בשנים הראשונות לנשיאותו, כשהרבי הי' עדיין מסדר קידושין בחתונות אנ"ש, היו פעם חתן וכלה שחזרו מהווארט שלהם (שהי' באיזו מדינה בארצות הברית) לניו יורק באותה טיסה, וכשנודע על כך להרבי ביטל את השתתפותו בחתונה (כלומר, הודיע שלא יסדר להם קידושין). והתנגדותו של הרבי להשתתף באותה חתונה היתה כל כך נחרצת, עד כדי כך שלפני החופה (החופות כרגיל היו נערכות ליד חדרו הק') נסע לביתו, והורה לי להודיעו ווען די עולם וועט פאנאנדער גייען [=כש'העולם' (=ציבור הנאספים) יתפזר לדרכו]".
לאור הדברים האלה יש לעיין מה דעתו של הרבי לענין נסיעה יחד באוטובוס? ומה תהי' דעתו לענין פגישה משותפת בלובי של מלון?!
כמו"כ לא היתה נראית לרבינו ה'מודה החדשה' של צילום החתן והכלה אחרי ה"ווארט", הנה קטע מרשימת הרי"ל שי' גראנער מדברי הרבי בענין זה (בתרגום מאידיש): "נהייתה לאחרונה הנהגה של פריצות שהחתן והכלה נעמדים יחד אחרי הווארט להצטלם ועוד בסטודיו וכו', ואמר שמאוד לא שבע רצון מזה וביקשני לפרסם זאת בשמו".
והגע בעצמך, על מה מדובר כאן ומהו חוסר הצניעות או ה"פריצות" הנוראה שיש בזה, בסך הכל הי' כאן "ווארט" שהוא אירוע של שמחה ע"פ תורה (והסעודה נקראת סעודת מצוה - ראה שו"ע אדה"ז סי' תמד סט"ו), ובמשפחות חסידיות הוא בודאי התנהל בצניעות ובהפרדה מלאה כפי שצריך להיות ע"פ תורה, והחתן והכלה עמדו במרכזו של אותו אירוע והם מבקשים מזכרת משותפת ממנו - מה כ"כ לא בסדר כאן?! ואם את זה כינה רבינו "פריצות", הרי ברור מה דעת רבינו על פגישות משותפות "שוטפות" שנעשות בקביעות כל שבוע!
וב"התקשרות" (גל' ע עמ' 15) הובאה עדות של אחד מחשובי אנ"ש שבהיותו ביחידות אמר לו רבינו דברים חריפים ביותר בנוגע לפגישות חתן וכלה אחרי שהשתדכו והתבטא במלים "שומו שמים". ובקובץ שמחת עולם (אנגלית, ע' 46) הובאה התבטאותו "בשמים מתביישים כשחתן וכלה נפגשים לעתים תכופות".
ומה שהובא ב"משפחה חסידית" שאצל פלוני הרבי הסכים לפגישה כל שבוע, כפי הנשמע הי' שם משהו מיוחד שהכלה דרשה את הפגישות התכופות בכל תוקף ואף הי' חשש לביטול השידוך אם לא ייענו לזה.
כדי למנוע פגישות לא רצויות אלה היתה דעתו של הרבי שאם החתן והכלה גרים באותה עיר רצוי שהחתן ייסע ללמוד בעיר מרוחקת, וכן היתה דעתו בכל אופן (מבלי להתייחס למקום מגורי החתן והכלה) שיש לקצר בתקופת ההמתנה שבין השידוכין לנישואין ולזרז ולהקדים את החתונה ככל האפשר.
פגישות בתקופה שבין השידוכין לנישואין
הרב מיכה שטיינמץ, משפיע 770, כפר חב"ד
שמחתי לראות ב"כפר חב"ד" (גל' 1568 ע' 53) את מאמרו של הרב יעקב הלוי הורוביץ בענין שיטת הרבי לגבי ההנהגה הראוי' לחתן וכלה בתקופה שבין השידוכין לנישואין, ותמציתה שפגישות של חתן וכלה בתקופה זו אינן רצויות כל עיקר, והרבי אף החמיר בזה ביותר שלא להצטלם יחד אחרי ה"ווארט", שלא ליסוע באותו כלי תחבורה וכן הוראותיו שאם החתן והכלה גרים באותה עיר על החתן ליסוע ללמוד בעיר מרוחקת, והעיקר ההוראה הכללית לכל המשודכים לקצר בתקופת ההמתנה שבין השידוכין לנישואין ולזרז ולהקדים את החתונה ככל האפשר.
כתבה זו ראתה אור ממש בזמן, שכן למרבה הצער והפליאה ישנם משפיעים שמורים למחונכיהם (ומשפיעות המורות כך לחניכותיהן) שהדרך החסידית הישרה היא להפגש כל שבוע ובנוסף לזה גם לשוחח בטלפון אחת לשבוע, ואת כל זה מלבישים על הרבי שכביכול כן היא דעתו.
יש להצטער ביותר על כך, שבתחום זה (כמו בתחומים אחרים), לוקחים הוראה פרטית שהרבי הורה לפלוני מסיבה מסוימת והופכים אותה להוראה כללית היפך המקובל בישראל, והיפך דעתו של הרבי עצמו שטרח לגלותה בהזדמנויות שונות, (כפי שצוטטו חלק מהן במאמר הנ"ל, ויש עוד).
יש לציין שפירצה זו אינה חדשה, וכבר לפני דורות היתה קיימת במקומות שונים בדרגות חומרה שונות וגדולי ישראל יצאו חוצץ כנגדה. לדוגמא אביא מדבריו של הגאון רבי אליהו הכהן בעל שבט מוסר (נפטר בשנת תפ"ט) בספרו מדרש אליהו (דרוש י' פרק יא) "ובהיות שטבען של נשים להכניס חתנם בביתם כדי שישתעשעו עם הכלה, ראיתי לכתוב על המנהג המר והנמהר הזה כי רעה גדולה היא שנראה שגורם המנהג הזה לעיכוב הגאולה. בהיות הבחור רואה לכלתו צורתה בלבו וחושב בה תמיד מרוב אהבתו ממה שנפשו קשורה בנפשו בראותו אותה, והמחשבה מביאתו לידי הרהור ביום ובלילה, ופעמים שמרוב אהבתו עמה מבקש דרכים עד ש... ובנדותה, ונמצא המנהג הזה מרבה בני הנדות בישראל וזרע לבטלה והרהורים תמיד וביטול כל המצוות, שמאחר שהוא טרוד בחשק אהבה אינו פונה לשום מצוה. ובסוף גורמים שאחר שנכנסים לחופה נכנסת ביניהם שנאה גדולה...". אגב, גם הרבי ציין זאת שכשישנה קירבה בזמן שלא צריך זה גורם ריחוק בזמן שכן צריך (ראה בספר שערי שידוכין, מהדורת תשס"ז, ע' רג).
כאמור, אין זו פירצה חדשה וכבר היה לעולמים עד שבכמה מקומות היה נחשב הדבר לדרך ארץ ונימוס... ויש עוד שחשבו את הפגישות הללו למצוה גדולה היא מצות אהבת ישראל... אך כבר סיכם את הנושא הג"ר בנימין זילבר בספרו מקור הלכה (עמ"ס שבת ח"ב, סי' יז אות טז) "מנהג ישראל מאז ומקדם ברוב קהילות הקדושות שמיום התנאים עד החופה לא נפגשים החתן והכלה".
בירור מקיף של הנושא ע"ד ההלכה עם ציטוטים מאלפים מדברי גדולי ישראל לדורותיהם בחומר הענין - ראה בקובץ אור ישראל (מאנסי) גליון יד ע' קסז ואילך.
האזהרה של הרבי
הרב ישכר דוד קלויזנר, נחלת הר חב"ד
ברצוני להוסיף על הדברים הנכונים והחשובים מאד שכתבו הרב יעקב הלוי הורוביץ בגליון 1568 (ע' 53), והרב מיכה שטיינמץ בגליון 1570 (ע' 10), אודות איסור פגישת החתן עם הכלה בתקופה שבין השידוכין לחתונה - מה שמופיע בענין זה בספר "המשפיע ר' שלמה חיים קסלמן" (כרך א עמ' 476), וז"ל:
בנוגע לתקופה שמה'ווארט' עד החתונה, הדריך המשפיע את החתנים שאסור בכלל לחתן להיפגש עם הכלה. הוא טען בתוקף שהנהגה כזו אינה מתאימה לחתן 'תמים'. ומספר אחד מתלמידיו, יליד ירושלים: "לאחר שנעשיתי חתן, הגעתי פעם מירושלים לכפר-חב"ד כדי להיפגש עם הכלה. הדבר נודע לר' שלמה-חיים. כשנכנסתי לאחר מכן לישיבה, נזף בי המשפיע: למה הכלה לא באה לירושלים? כי הדבר לא נהוג בחוגים החרדיים. ולמה אתה חושב שמה שאסור בירושלים מותר בכפר-חב"ד?!".
ובספר 'מקדש מלך' (חלק א' ע' 48) מובא מענה של הרבי לחתן מניו יורק שגם כלתו היא מניו יורק: "כבר א"ל [=אמרתי לו] מכבר שלדעתי, עליו להיות לא בניו יארק, עד החתונה בשעטו"מ, ואין מלון [כלומר, מה שרוצים להפגש בלובי של מלון ש(מסתובבים שם הרבה אנשים, וממילא) אין בפגישתם שם איסור יחוד], מכשיר ענין אשר ע"פ שו"ע אין צריך לעשותו" [כלומר, לא רק בעיית יחוד יש בפגישות (שנאמר שאם נזהרים מיחוד כבר מותר הדבר), אלא עצם הפגישות אינן כשרות ע"פ תורה].
ובספר 'היכל מנחם' (חלק ב' ע' ריט) הובאה הוראת הרבי ב'יחידות' לחתן מארץ-הקודש, כי "מכיון שהכלה נמצאת בארץ ישראל, הרי זה דבר נכון שאתה תישאר כאן עד החתונה . . ובענין הנ"ל [=פגישה אחד עם השני לפני החתונה] - זוהי "שאלה" [כלומר, בעי' של איסור], אם מן התורה או מדרבנן [כלומר יש בזה איסור, אלא שיש לדון אם הוא מדאורייתא או מדרבנן]".
ובראיון עם הרב אברהם ברוך פעווזנער שליט"א, רב קהלת חב"ד בפריז ועורך סדרת הספרים "שידוכים ונישואין" (נדפס בבית משיח גל' 941 ע' 27), הביא את דברי הרבי לאחד החתנים שכלתו התגוררה בניו יורק: מכיון שכלתך בניו יורק, עליך לצאת מניו יורק. והוסיף הרבי ואמר: יתכן שזה מדאורייתא! עכ"ל [בענין האיסורים שיש בזה וחומרתם - ראה שו"ע אבן העזר סי' כא בבית שמואל סק"ב , ובארוכה בקובץ אור ישראל שצויין לעיל].
וראה גם בקובץ 'אגרות חסיד' - מכתבי הרב החסיד הנודע ר' אוריאל צימר ע"ה (יצא לאור כתשורה בה' אדר א' תשע"ד - ושם בע' 33): "שאמר [לו הרבי ביחידות] שלבו כואב מאוד על הקולות שנוהגין בזמן האחרון החתן וכלה בתקופה שבין התנאים והחתונה, שעוברים כמה פעמים על איסור יחוד וכו' [ויש לשים לב לכך שהרבי לא הסתפק בציון העובדה שעוברים כמה פעמים על איסור יחוד, אלא הוסיף "וכו'" כלומר שעוברים על עוד ענינים]. ואמר שמחפש עצות איך לתקן זה, אבל קשה לצאת בזה בסערה גלויה ג"כ מחמת שאלת התועלת בזה", עכ"ל.
שמעתי פעם מפיו של הרב יהודה ליב גראנער שליט"א - מזכירו של הרבי זי"ע, שסיפר בהתוועדות, שבהיותו חתן (וכבר אז הי' מזכיר אצל הרבי), פעם בליל שבת אחרי תפילת קבלת שבת מיהר ללכת, שאלו הרבי זי"ע: לאן אתה ממהר? וענה: "לסעודת שבת בבית הכלה". אמר לו הרבי "שלא ילך בשום אופן" – ואכן, על אף שחיכו לו לא הלך.
(מעובד ומקוצר מהנדפס ב"כפר חב"ד גל' 1572 וגל' 1574 ע' 8)
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
