מערכת COL
|
יום ד' חשוון ה׳תשע״ה
28.10.2014
מה עושים כשאין אפשרות לטבול ב'מקוה חב"ד'?
שאצל רבינו הי' ענין זה חשוב ביותר אפילו עוד יותר מאשר אצל כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, שהוא רק הביע רצון ק' שהמקוה שבביתו תבנה בסגנון המסויים הזה כפי שמסר לרב יעקב לנדא, אבל הוא עצמו לא פרסם את הדבר ולא עשה ממנו תקנה לרבים, ואכן (ככל הידוע לנו) בשום מקום אחר לא בנו עוד מקוה בסגנון כזה חוץ מאשר בביתו של הרבי (לא אז ולא בתקופת עשרות השנים הבאות). ועד כדי כך הי' זה בהעלם דבר עד שאפילו אנ"ש המקושרים באמת לא ידעו מזה, ואפילו כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בכבודו ובעצמו כנראה לא ידע מזה
עוד בענין מקוה חב"ד
יעקב הלוי הורוביץ
ראשון לציון
במאמרי בענין מקוה חב"ד שראה אור ב"כפר חב"ד" (גל' 1450 ע' 36-37) הבאתי את אשר קבלתי מהרב יעקב לנדא – בשם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ - שאם נמצאים במקום שאין שם מקוה הבנוי' על האוצר של מי גשמים כתקנת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, משתמשים במקוה שישנה שם.
לאחר מכן הגיעוני תגובות שמהם נוכחתי שאצל חלק מקוראי המאמר הנ"ל, ומאלו שהובא הענין לידיעתם, התקבל רושם שאינו מדויק - שכאילו כל הענין של מקוה ע"ג מקוה הוא חומרא והידור בעלמא, וממילא היחס לזה הוא יחס של "מהיכי תיתי" אם אפשר לנהוג כן מה טוב ואם אי אפשר ה"ז גם טוב.
והנני להבהיר בזה באופן הכי ברור, שרושם זה אינו נכון וח"ו לומר כן. וזהו (בעיקר) מפני שאצל כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, הי' ענין זה נוגע מאד והוא עמד על כך שמקוואות הנבנות יהיו כתקנת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב דוקא, ובודאי רצון ק' הוא שישתמשו ויטבלו במקוה כזו דוקא.
ואדרבה, נראה שאצל רבינו הי' ענין זה חשוב ביותר אפילו עוד יותר מאשר אצל כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, שהוא רק הביע רצון ק' שהמקוה שבביתו תבנה בסגנון המסויים הזה כפי שמסר לרב יעקב לנדא, אבל הוא עצמו לא פרסם את הדבר ולא עשה ממנו תקנה לרבים, ואכן (ככל הידוע לנו) בשום מקום אחר לא בנו עוד מקוה בסגנון כזה חוץ מאשר בביתו של הרבי (לא אז ולא בתקופת עשרות השנים הבאות). ועד כדי כך הי' זה בהעלם דבר עד שאפילו אנ"ש המקושרים באמת לא ידעו מזה, ואפילו כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בכבודו ובעצמו כנראה לא ידע מזה (עד שהרב יעקב לנדא מסר לו זאת בשנת תש"י – ראה באג"ק ח"ג ע' רג-רד ושם ע' ריח).
נמצא איפוא כי (במובן מסויים עכ"פ) יש מקום לומר, שעניין זה הוא תקנת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (עוד יותר מאשר הוא תקנת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב). ולכן על אנ"ש המקושרים לרבינו נשיא דורנו להקפיד בזה ביותר מצד חביבות ההתקשרות, וע"ד סגנון הלשון השגור בפי רבינו "הואיל ונפיק מפומי' דרב כהנא". ולכאורה בענייננו הוא אפילו יותר מזה, כדלהלן.
הגמרא (במסכת סוכה לב, ב) מספרת על הנהגתו של רב אחא ברי' דרבא (שהי' תלמידו של רב כהנא), שבשביל לקיים את מצוות ד' מינים בחג הסוכות הוא הידר ליטול הדס (שצ"ל משולש), דוקא כזה שיש לו "שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד מלמטה, ועולה ורוכב על השנים" (לשון רש"י, ד"ה תרי, בסוכה שם). והוא לא לקח הדס משולש כפשוטו, כזה שג' העלים שלו יוצאים בשוה מקן אחד. והנימוק להנהגתו זו מובא בגמרא שם שהוא - "הואיל ונפיק מפומי' דרב כהנא", ופירושו: שהתלמיד מצד גודל התקשרותו (הנפשית) לרבו והחביבות שהיתה לו בזה, הידר לקיים את המצוה באופן שבו הכשיר רבו. למרות שברור הדבר (גם לדעת רבו), שאופן זה הוא פחות מהודר מאופן אחר (הרגיל, המקובל בישראל) לקיום המצוה, שהוא הדס שג' עליו יוצאים בשוה מקן אחד (ראה רש"י שם ד"ה מהדר).
על אחת כמה וכמה בענייננו (הכשר מקוה) שמקוה ע"ג מקוה אינה פחות מהודרת משאר מקואות, ואדרבה אופן הכשר זה של מקוה הוא ההידור הכי גדול במקוואות (כמפורש ומוסבר ע"י רבינו באג"ק שלו ח"ג ע' רעג וע' שצד, חי"א ע' שצו, חי"ז ע' שיב, חכ"ב ע' סו וע' קמו). וזוהי תקנה מפורשת של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב שרצון קדשו הי' שכך דוקא תבנה המקוה (עכ"פ בביתו), ומה שהכי חשוב ונוגע לנו הוא שכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו עמל על פרסום והפצת התקנה לרבים והי' נוגע ואכפת לו מאד שמקוואות הנבנות יהיו באופן כזה דוקא כנ"ל (כפי שטרחתי להעתיק ב"כפר חב"ד" הנ"ל את מכתבו בזה (מאג"ק ח"ז ע' קיב), וראה עוד באגרות קדשו ח"כ ע' פא), וכן לא הרשה לשנות בשום פרט מתקנת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (ראה בזה אגרות קודש ח"ז ע' רעז) - בודאי ובודאי שלנו, בני הדור השביעי, הדבר חשוב ביותר ומוטל עלינו כשבונים מקוה (עכ"פ של נשים) לעשות מאמצים לבנותה באופן כזה דוקא, ובודאי שמוטל עלינו להשתדל שהטבילה תהי' במקוה כזו דוקא.
[אגב, כדאי לציין שכל הענין הזה של מקוה ע"ג מקוה בא לעולם בגלל ההתקשרות הנכונה והביטול של חסיד לרבו, היינו של הרב יעקב לנדא לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע. שכן כשכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נכנס לדון בענין של הכשר מקואות (כשהוצרך לבנות מקוה של מי גשמים ברוסטוב, שלא כמקובל עד אז לטבול במעינות או בנהרות) ושקל את הצדדים והמעלות שיש באופנים שונים של הכשר מקוה כזו, הי' לו צד של הוו"א לומר שאולי יש מקום להעדיף הכשר המקוה ע"י השקה מהצד, והוא רצה לדבר על זה עם רבנים מובהקים. תחילה הוא שוחח על זה עם הגה"ח ר' מענדל חן אשר נטה להעדיף השקה מהצד, ואז הוא פנה אל הרב יעקב לנדא (שדעתו היתה חשובה בעיניו והוא מינהו לרב החצר, כידוע) - אשר הרגיש בחושו החסידי שרצון ק' של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב הוא להכשיר את המקוה בהשקה מלמטה דוקא, ולכן הוא הזדרז לפסוק ולהכריע שאופן זה עדיף, וכך נתקבלה החלטת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב להעדיף מקוה ע"ג מקוה].
מה שכתבתי ב"כפר חב"ד" הנ"ל הי' רק להוציא מדעת הטועים, ה"מקושרים" הגדולים (במרכאות), שכאשר אין במקומם מקוה חב"ד והטבילה מזדמנת בשבת הריהם דוחים אותה לאחר השבת, או שמחללים את השבת (בשגגה) ע"י יציאה מחוץ לתחום ח"ו וכיו"ב, שאלו הם ענינים של איסור גמור ופשיטא שעניינים של איסור אינם נדחים מפני הידור במקוה או מפני ההידור של "נפיק מפומי' דרב כהנא", ויש להם לטבול במקוה אחרת שנמצאת אצלם.
עוד הוספתי במאמר הנ"ל, שגם אם הדבר כרוך ב"טרחא רבה היוצאת מן הכלל" - וכגון מי שגר במקום ישוב מרוחק שקושי גדול במיוחד, או סכנה היא, לנסוע שם בשעות הלילה וכיו"ב - יש מקום להקל בזה. וזאת הוספתי ע"פ הצעת אחד מחשובי רבני אנ"ש המובהקים (והוא ביקש לדייק ולכתוב, כפי שאכן נכתב, שהמדובר הוא ב"טרחא רבה היוצאת מן הכלל" ולא בסתם טירחא או קושי), כי באמת גם באופן זה הדעת נוטה להקל, על אף ש"נפיק מפומי' דרב כהנא". אבל ברור שבלא"ה אם אין זה מקרה חריג היוצא מן הכלל, בודאי יש לטרוח ולהשתדל בכל כחו לטבול במקוה כתקנת רבותינו דוקא.
[ונראה שהגדרת הדבר ע"ד ההלכה כך היא, שתקנת רבותינו נשיאינו בענין זה עניינה הוא בדרך החיוב, כלומר שכשנגשים לבנות מקוה יש לבנותה ע"ג האוצר של מי גשמים [ואפשר לומר יתירה מזו, שבכל מקום שישנה קהלת חב"ד מהראוי להשתדל שתהי' שם מקוה חב"ד (גם אם יש שם כבר מקוה אחרת כשרה), אם אין הדבר כרוך במחלוקת או בבעי' מיוחדת] וכן כשעומדים לטבול במקוה בודאי יש להעדיף מקוה כזו; אך רבותינו מעולם לא התכוונו לתקן בזה משהו בדרך השלילה, כלומר להמליץ על הריסת מקוה הבנוי' בשיטה אחרת (ולכן בשכונת המלך השתמשו במקוה שהכשרה מהצד במשך עשרות שנים עד שהגיע זמן שיפוץ המקוה ואז בנוה כתקנת רבותינו), או שלא לטבול במקוה קיימת כשאין בסביבה מקוה חב"ד או כשהטבילה במקוה חב"ד כרוכה בבעי' הלכתית כלשהי כנ"ל].
וחשוב מאד לפרסם את הדברים כדי למנוע טעויות ו"ליישר את הדעות" לנהוג כחסידים מקושרים באמת (ולא כחסידים שוטים), להדר הידור נכון במצוות בכלל ובמה ש"נפיק מפומי' דרב כהנא" במיוחד.
---------------------------------------------------------
ב"ה
"אם יש מקוה שיש בה השקה, אין מקום דווקא לנסוע למקום אחר"
מה עושים כשאין אפשרות לטבול ב'מקוה חב"ד'?
במכתב שכתב לי הגאון החסיד הרב יעקב לנדא ז"ל יש תשובה ברורה של הרבי הריי"צ נ"ע לשאלה כיצד יש לנהוג כאשר אין אפשרות לטבול ב'מקוה חב"ד'? * חשיפה
הרב יעקב הורביץ
הביא לדפוס: הרב שניאור שמחה לנדא
ידוע בשער בת רבים גודל ההקפדה של חסידי חב"ד לטבול דווקא במקוה "בור על גבי בור" כתקנתו והוראתו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, כפי שהורה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו ועורר על כך באגרות קודש רבות להשתדל לעשות מקוואות לפי תקנה זו ולטבול דווקא במקוואות כאלו. והדברים ידועים ומפורסמים ונעתיק בזה רק קטע אחד לדוגמא והוא מאגרת משנת תשי"ג להנהלת אגודת חב"ד בארה"ק (אג"ק חלק ז' עמ' קי"ב):
"שצריכה המקוה להעשות בהתאם להוראת כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע כיון שהוא הפוסק שלנו. וכידוע ג"כ בדין אשר באתרא דרב (=במקומו של רב) צריך להתנהג דוקא כרב, אף כי באתרא דשמואל (=במקומו של שמואל) כו'. ואין בזה ענין של לא תתגודדו מכמה טעמים וכו'.
וכותב הנני זה כדי שיעיינו בזה כיון שבטח ישתדלו אצלם (=ארגון מסוים) לעשות דוקא ע"פ הוראות אחרות. מובן שאין עליהם להכנס במלחמה אלא להסביר, שזהו היפך הדין להכריח את מי שהוא שלא לקיים כדברי ופסק רבו, ובפרט בענינים כאלו, שמקואות אלו ואלו כשרים הם ע"פ דין לכל הדיעות, אלא שיש ומהדרין לצאת ידי דעת פוסקים אלה בוויתורם על דעת פוסקים אחרים, ויש שעושים להיפך...
בברכת הצלחה בעבודתם בקדש – המחכה לבשו"ט מפורטות ובהקדם בכל הנ"ל"... ע"כ.
והנה, מגודל ההשתדלות וההקפדה בדבר, ותבוא עליהם ברכה על כך, לפעמים יכולה להיות טעות בהשקפה ובהנהגה בעניין זה, אף כי שלא במתכוון ח"ו.
כלומר:
דבר ברור ופשוט הוא, ללא כל צל של ספק, שכאשר יש בעיר או בעיר סמוכה מקוה 'בור ע"ג בור' יש להקפיד בתוקף ולעשות כל מאמץ לטבול דווקא במקוה זה.
ועם זאת, כל היודע בטיב הלכות מקוואות, יודע שגם המקוואות האחרים, שאינם בשיטת 'בור ע"ג בור' אלא הוכשרו באופנים אחרים, כדלהלן, גם הם כשרים לכתחילה.
ובפרטיות יותר:
מקוואות שיש להם 'בור השקה' או 'בור זריעה' נחשבים בהלכה כמקוואות כשרים. למעשה, נהגו בקהילות ישראל להעדיף מקוה 'השקה' על פני 'זריעה' אלא שבדור האחרון חידש ה'חזון איש' להשתמש בפועל במקוה ה'זריעה'. אך שניהם כשרים מצד הדין.
זאת ועוד:
בדורות קודמים, עד שתיקן אדמו"ר הרש"ב נ"ע את תקנתו, היו בונים מקוואות ע"ג מעיין והיתה העדפה לטבול דווקא במקוה כזו, אך היו גם מקוואות של 'השקה' וכן נוהגים היום ברוב קהילות ישראל שהמקוואות כשרים על ידי 'השקה' וח"ו לומר שרוב המקוואות אינם כשרים, אלא שכיוון שבמקוה החמירו והידרו ככל האפשרי, לכן, כיוון שבכל אחד מסוגי המקווה האחרים, 'מקוה השקה' או 'מקוה זריעה', לצד ייחודו ומעלתו של כל אחד מהם, קיים גם חיסרון וחשש הלכתי מסוים ואילו במקוה בור ע"ג בור אין את החששות והחסרונות האלו, הרי מצד ההידור והחומרה בטהרתם של ישראל יש להקפיד ולהדר לטבול במקוה בור ע"ג בור.
ואכן, בספרי הפוסקים המקוה מקבלת הגדרה ייחודית שאינה מצויה בדברים אחרים – להשתדל עד כמה שאפשר שהמקוה יהיה כשר לכל הדעות ולכל השיטות, ולחוש גם לשיטת יחיד, אף שאין אנו פוסקים כמותו להלכה, כי הלכות מקוואות חמורות מאוד ובהם תלויה טהרתם של ישראל (ראה תשב"ץ ח"א סוסי"ז, שו"ת דברי חיים יו"ד סצ"ט, שו"ת עמק שאלה סנ"ד).
ואין כאן המקום לפרט בהרחבה את המעלה המיוחדת של מקוה בור ע"ג בור לעומת שאר המקוואות והרוצה להחכים בדבר ימצא ביאור ארוך בספרים 'טהרת מים' להרב ניסן טלושקין ז"ל ו'תיקוני מקוואות' להרב שלום דובער לוין שי'.
אך יש להדגיש: בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, כשכולם ישבו במקומותיהם, היו רוב המקוואות ע"ג מעיין כמבואר בשו"ע אדמו"ר הזקן, אך לאחרי המלחמה כשהתפזרו פליטים בערים ובעיירות הקימו מקוואות רגילות ללא חיבור למעיין. וכך, כאשר אדמו"ר הרש"ב נ"ע התיישב בעיר רוסטוב לא היתה אפשרות מעשית לבנות מקוה על גבי המעיין או בסמיכות אליו כשיטת אדמו"ר הזקן, ולא היתה ברירה אלא להסתמך על מי הגשמים, דבר שבמשך כל השנים התנגד לו כ"ק אדמו"ר הרש"ב. וכיון שכך עיין הרבי בכל אופני בניית המקוה האפשריים, ודן בנושא באריכות עם הגאון החסיד רבי מענדל חן ז"ל ועם הגאון החסיד רבי יעקב לנדא ז"ל.
ואכן מדברי אדמו"ר הרש"ב נ"ע ברור שלמסקנה מעדיף לבנות מקוה בור ע"ג בור הפותר בעיות סבוכות רבות ולאחר הדיון בנושא מינה הרבי נ"ע את הרב יעקב לנדא כאחראי ומפקח על בניית המקווה וכך נולדה שיטת חב"ד במקוואות, הכוללת את שתי השיטות ('זריעה' ו'השקה'), אך משוכללת מהן ופותרת את הבעיות ההלכתיות הנוצרות על פיהן.
מעתה, כאשר עולה השאלה כיצד לנהוג כאשר אין בעיר או בסמיכות מקום 'מקוה חב"ד', שהיא שאלה המסתעפת לכמה פרטים: 1) האם על פי השקפת רבותינו נשיאנו יהיה נכון לדחות את הטבילה? 2) כיצד לנהוג בשבת, כאשר ה'מקוה חב"ד' נמצאת בעיר סמוכה והדבר כרוך בהליכה רגלית ארוכה שמחוסר ידיעה או שימת לב עלול הדבר להביא לחילול שבת ע"י יציאה מחוץ לתחום (אצל אנשים שאינם בקיאים כל צרכם בהלכות המורכבות של 'תחומין', שהם רוב ישראל הכשרים בדורנו) חלילה? 3) כיצד לנהוג במקרה שהדבר כרוך בטרחה רבה היוצאת מן הכלל?
א) האם לטבול במקוה שאינו מקוה חב"ד 'בור ע"ג בור'?
ב) ואם כן, האם יש להעדיף מקוה 'השקה' על פני מקוה 'זריעה'?
ועל פי האמור לעיל, התשובה ברורה:
א) כאשר אין באזור מקוה חב"ד, יש לטבול במקוה רגילה שאינה מקוה חב"ד 'בור ע"ג בור', כמובן בתנאי שהיא בפיקוח רב מוסמך.
ב) לכתחילה יש להעדיף מקוה עם 'השקה', אך כאשר אין מקוה עם 'השקה' יש לטבול במקוה שהוכשר על ידי 'זריעה'.
והדבר מבוסס על תשובה בענין זה שענה כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע להרב יעקב לנדא ז"ל, מי שנתמנה לימים לרבה של בני ברק.
ולהלן נביא את תוכן הדברים:
ה'חזון איש' שהתגורר בבני ברק הנהיג למעשה להשתמש במקוואות בבור 'זריעה', דבר שלא היה נהוג גם בחוגים אחרים שאינם חב"דיים. בעקבות זאת שאל הרב יעקב לנדא ז"ל את אדמו"ר הריי"צ נ"ע האם כשאין מקוה חב"ד יש לטבול בבור זריעה?
ותשובת אדמו"ר הריי"צ היתה חיובית, שאכן יש לטבול במקוה זריעה.
תשובת אדמו"ר הריי"צ נ"ע נמסרה בעל פה. אך בידי מכתב שכתב אלי הרב יעקב לנדא בשנת תשל"ו, שצילומו מוגש בזאת, ובו מספר הרב יעקב לנדא ז"ל:
פעם שאלתי את כ"ק הרבי הקודם הריי"צ נבג"מ: "מה עושים, אם נמצאים במקום שאין שם מקוה כפי שהורה כ"ק רבינו נבג"מ" ?
וענה לי: "אז משתמשים במקוה שיש שם".
ובהמשך מכתב זה, כותב הרב יעקב לנדא: "וודאי אם יש כבר מקוה שיש בה השקה, ודאי אין מקום דוקא לנסוע למקום אחר".
מסקנה זו כתב הרב לנדא עפ"י התשובה הנ"ל שקיבל מכ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע. דהיינו, כיון שהרבי הריי"צ הסכים שיטבלו במקוה שהכשרו ב'זריעה', קל וחומר שכאשר יש במקום מקוה שהוכשרו ב'השקה' שעדיפה על זריעה, ניתן לטבול בו.
לסיום, נכון וכדאי לציין שהמקוה בשכונת קראון הייטס, שכונת המלך, שמתחילה לא נבנתה ע"י חסידות חב"ד היתה ונשארה בנויה בשיטת 'השקה' ו'זריעה' והשתמשו בה במשך עשרות שנים עד ששפצוה מחדש בשנת תשד"מ והתקינו בה בור ע"ג בור.
יעקב הלוי הורוביץ
ראשון לציון
במאמרי בענין מקוה חב"ד שראה אור ב"כפר חב"ד" (גל' 1450 ע' 36-37) הבאתי את אשר קבלתי מהרב יעקב לנדא – בשם כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ - שאם נמצאים במקום שאין שם מקוה הבנוי' על האוצר של מי גשמים כתקנת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, משתמשים במקוה שישנה שם.
לאחר מכן הגיעוני תגובות שמהם נוכחתי שאצל חלק מקוראי המאמר הנ"ל, ומאלו שהובא הענין לידיעתם, התקבל רושם שאינו מדויק - שכאילו כל הענין של מקוה ע"ג מקוה הוא חומרא והידור בעלמא, וממילא היחס לזה הוא יחס של "מהיכי תיתי" אם אפשר לנהוג כן מה טוב ואם אי אפשר ה"ז גם טוב.
והנני להבהיר בזה באופן הכי ברור, שרושם זה אינו נכון וח"ו לומר כן. וזהו (בעיקר) מפני שאצל כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, הי' ענין זה נוגע מאד והוא עמד על כך שמקוואות הנבנות יהיו כתקנת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב דוקא, ובודאי רצון ק' הוא שישתמשו ויטבלו במקוה כזו דוקא.
ואדרבה, נראה שאצל רבינו הי' ענין זה חשוב ביותר אפילו עוד יותר מאשר אצל כ"ק אדמו"ר מהורש"ב, שהוא רק הביע רצון ק' שהמקוה שבביתו תבנה בסגנון המסויים הזה כפי שמסר לרב יעקב לנדא, אבל הוא עצמו לא פרסם את הדבר ולא עשה ממנו תקנה לרבים, ואכן (ככל הידוע לנו) בשום מקום אחר לא בנו עוד מקוה בסגנון כזה חוץ מאשר בביתו של הרבי (לא אז ולא בתקופת עשרות השנים הבאות). ועד כדי כך הי' זה בהעלם דבר עד שאפילו אנ"ש המקושרים באמת לא ידעו מזה, ואפילו כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו בכבודו ובעצמו כנראה לא ידע מזה (עד שהרב יעקב לנדא מסר לו זאת בשנת תש"י – ראה באג"ק ח"ג ע' רג-רד ושם ע' ריח).
נמצא איפוא כי (במובן מסויים עכ"פ) יש מקום לומר, שעניין זה הוא תקנת כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו (עוד יותר מאשר הוא תקנת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב). ולכן על אנ"ש המקושרים לרבינו נשיא דורנו להקפיד בזה ביותר מצד חביבות ההתקשרות, וע"ד סגנון הלשון השגור בפי רבינו "הואיל ונפיק מפומי' דרב כהנא". ולכאורה בענייננו הוא אפילו יותר מזה, כדלהלן.
הגמרא (במסכת סוכה לב, ב) מספרת על הנהגתו של רב אחא ברי' דרבא (שהי' תלמידו של רב כהנא), שבשביל לקיים את מצוות ד' מינים בחג הסוכות הוא הידר ליטול הדס (שצ"ל משולש), דוקא כזה שיש לו "שני עלין בעוקץ אחד ועלה אחד מלמטה, ועולה ורוכב על השנים" (לשון רש"י, ד"ה תרי, בסוכה שם). והוא לא לקח הדס משולש כפשוטו, כזה שג' העלים שלו יוצאים בשוה מקן אחד. והנימוק להנהגתו זו מובא בגמרא שם שהוא - "הואיל ונפיק מפומי' דרב כהנא", ופירושו: שהתלמיד מצד גודל התקשרותו (הנפשית) לרבו והחביבות שהיתה לו בזה, הידר לקיים את המצוה באופן שבו הכשיר רבו. למרות שברור הדבר (גם לדעת רבו), שאופן זה הוא פחות מהודר מאופן אחר (הרגיל, המקובל בישראל) לקיום המצוה, שהוא הדס שג' עליו יוצאים בשוה מקן אחד (ראה רש"י שם ד"ה מהדר).
על אחת כמה וכמה בענייננו (הכשר מקוה) שמקוה ע"ג מקוה אינה פחות מהודרת משאר מקואות, ואדרבה אופן הכשר זה של מקוה הוא ההידור הכי גדול במקוואות (כמפורש ומוסבר ע"י רבינו באג"ק שלו ח"ג ע' רעג וע' שצד, חי"א ע' שצו, חי"ז ע' שיב, חכ"ב ע' סו וע' קמו). וזוהי תקנה מפורשת של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב שרצון קדשו הי' שכך דוקא תבנה המקוה (עכ"פ בביתו), ומה שהכי חשוב ונוגע לנו הוא שכ"ק אדמו"ר נשיא דורנו עמל על פרסום והפצת התקנה לרבים והי' נוגע ואכפת לו מאד שמקוואות הנבנות יהיו באופן כזה דוקא כנ"ל (כפי שטרחתי להעתיק ב"כפר חב"ד" הנ"ל את מכתבו בזה (מאג"ק ח"ז ע' קיב), וראה עוד באגרות קדשו ח"כ ע' פא), וכן לא הרשה לשנות בשום פרט מתקנת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב (ראה בזה אגרות קודש ח"ז ע' רעז) - בודאי ובודאי שלנו, בני הדור השביעי, הדבר חשוב ביותר ומוטל עלינו כשבונים מקוה (עכ"פ של נשים) לעשות מאמצים לבנותה באופן כזה דוקא, ובודאי שמוטל עלינו להשתדל שהטבילה תהי' במקוה כזו דוקא.
[אגב, כדאי לציין שכל הענין הזה של מקוה ע"ג מקוה בא לעולם בגלל ההתקשרות הנכונה והביטול של חסיד לרבו, היינו של הרב יעקב לנדא לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע. שכן כשכ"ק אדמו"ר מהורש"ב נכנס לדון בענין של הכשר מקואות (כשהוצרך לבנות מקוה של מי גשמים ברוסטוב, שלא כמקובל עד אז לטבול במעינות או בנהרות) ושקל את הצדדים והמעלות שיש באופנים שונים של הכשר מקוה כזו, הי' לו צד של הוו"א לומר שאולי יש מקום להעדיף הכשר המקוה ע"י השקה מהצד, והוא רצה לדבר על זה עם רבנים מובהקים. תחילה הוא שוחח על זה עם הגה"ח ר' מענדל חן אשר נטה להעדיף השקה מהצד, ואז הוא פנה אל הרב יעקב לנדא (שדעתו היתה חשובה בעיניו והוא מינהו לרב החצר, כידוע) - אשר הרגיש בחושו החסידי שרצון ק' של כ"ק אדמו"ר מהורש"ב הוא להכשיר את המקוה בהשקה מלמטה דוקא, ולכן הוא הזדרז לפסוק ולהכריע שאופן זה עדיף, וכך נתקבלה החלטת כ"ק אדמו"ר מהורש"ב להעדיף מקוה ע"ג מקוה].
מה שכתבתי ב"כפר חב"ד" הנ"ל הי' רק להוציא מדעת הטועים, ה"מקושרים" הגדולים (במרכאות), שכאשר אין במקומם מקוה חב"ד והטבילה מזדמנת בשבת הריהם דוחים אותה לאחר השבת, או שמחללים את השבת (בשגגה) ע"י יציאה מחוץ לתחום ח"ו וכיו"ב, שאלו הם ענינים של איסור גמור ופשיטא שעניינים של איסור אינם נדחים מפני הידור במקוה או מפני ההידור של "נפיק מפומי' דרב כהנא", ויש להם לטבול במקוה אחרת שנמצאת אצלם.
עוד הוספתי במאמר הנ"ל, שגם אם הדבר כרוך ב"טרחא רבה היוצאת מן הכלל" - וכגון מי שגר במקום ישוב מרוחק שקושי גדול במיוחד, או סכנה היא, לנסוע שם בשעות הלילה וכיו"ב - יש מקום להקל בזה. וזאת הוספתי ע"פ הצעת אחד מחשובי רבני אנ"ש המובהקים (והוא ביקש לדייק ולכתוב, כפי שאכן נכתב, שהמדובר הוא ב"טרחא רבה היוצאת מן הכלל" ולא בסתם טירחא או קושי), כי באמת גם באופן זה הדעת נוטה להקל, על אף ש"נפיק מפומי' דרב כהנא". אבל ברור שבלא"ה אם אין זה מקרה חריג היוצא מן הכלל, בודאי יש לטרוח ולהשתדל בכל כחו לטבול במקוה כתקנת רבותינו דוקא.
[ונראה שהגדרת הדבר ע"ד ההלכה כך היא, שתקנת רבותינו נשיאינו בענין זה עניינה הוא בדרך החיוב, כלומר שכשנגשים לבנות מקוה יש לבנותה ע"ג האוצר של מי גשמים [ואפשר לומר יתירה מזו, שבכל מקום שישנה קהלת חב"ד מהראוי להשתדל שתהי' שם מקוה חב"ד (גם אם יש שם כבר מקוה אחרת כשרה), אם אין הדבר כרוך במחלוקת או בבעי' מיוחדת] וכן כשעומדים לטבול במקוה בודאי יש להעדיף מקוה כזו; אך רבותינו מעולם לא התכוונו לתקן בזה משהו בדרך השלילה, כלומר להמליץ על הריסת מקוה הבנוי' בשיטה אחרת (ולכן בשכונת המלך השתמשו במקוה שהכשרה מהצד במשך עשרות שנים עד שהגיע זמן שיפוץ המקוה ואז בנוה כתקנת רבותינו), או שלא לטבול במקוה קיימת כשאין בסביבה מקוה חב"ד או כשהטבילה במקוה חב"ד כרוכה בבעי' הלכתית כלשהי כנ"ל].
וחשוב מאד לפרסם את הדברים כדי למנוע טעויות ו"ליישר את הדעות" לנהוג כחסידים מקושרים באמת (ולא כחסידים שוטים), להדר הידור נכון במצוות בכלל ובמה ש"נפיק מפומי' דרב כהנא" במיוחד.
---------------------------------------------------------
ב"ה
"אם יש מקוה שיש בה השקה, אין מקום דווקא לנסוע למקום אחר"
מה עושים כשאין אפשרות לטבול ב'מקוה חב"ד'?
במכתב שכתב לי הגאון החסיד הרב יעקב לנדא ז"ל יש תשובה ברורה של הרבי הריי"צ נ"ע לשאלה כיצד יש לנהוג כאשר אין אפשרות לטבול ב'מקוה חב"ד'? * חשיפה
הרב יעקב הורביץ
הביא לדפוס: הרב שניאור שמחה לנדא
ידוע בשער בת רבים גודל ההקפדה של חסידי חב"ד לטבול דווקא במקוה "בור על גבי בור" כתקנתו והוראתו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, כפי שהורה כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו ועורר על כך באגרות קודש רבות להשתדל לעשות מקוואות לפי תקנה זו ולטבול דווקא במקוואות כאלו. והדברים ידועים ומפורסמים ונעתיק בזה רק קטע אחד לדוגמא והוא מאגרת משנת תשי"ג להנהלת אגודת חב"ד בארה"ק (אג"ק חלק ז' עמ' קי"ב):
"שצריכה המקוה להעשות בהתאם להוראת כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע כיון שהוא הפוסק שלנו. וכידוע ג"כ בדין אשר באתרא דרב (=במקומו של רב) צריך להתנהג דוקא כרב, אף כי באתרא דשמואל (=במקומו של שמואל) כו'. ואין בזה ענין של לא תתגודדו מכמה טעמים וכו'.
וכותב הנני זה כדי שיעיינו בזה כיון שבטח ישתדלו אצלם (=ארגון מסוים) לעשות דוקא ע"פ הוראות אחרות. מובן שאין עליהם להכנס במלחמה אלא להסביר, שזהו היפך הדין להכריח את מי שהוא שלא לקיים כדברי ופסק רבו, ובפרט בענינים כאלו, שמקואות אלו ואלו כשרים הם ע"פ דין לכל הדיעות, אלא שיש ומהדרין לצאת ידי דעת פוסקים אלה בוויתורם על דעת פוסקים אחרים, ויש שעושים להיפך...
בברכת הצלחה בעבודתם בקדש – המחכה לבשו"ט מפורטות ובהקדם בכל הנ"ל"... ע"כ.
והנה, מגודל ההשתדלות וההקפדה בדבר, ותבוא עליהם ברכה על כך, לפעמים יכולה להיות טעות בהשקפה ובהנהגה בעניין זה, אף כי שלא במתכוון ח"ו.
כלומר:
דבר ברור ופשוט הוא, ללא כל צל של ספק, שכאשר יש בעיר או בעיר סמוכה מקוה 'בור ע"ג בור' יש להקפיד בתוקף ולעשות כל מאמץ לטבול דווקא במקוה זה.
ועם זאת, כל היודע בטיב הלכות מקוואות, יודע שגם המקוואות האחרים, שאינם בשיטת 'בור ע"ג בור' אלא הוכשרו באופנים אחרים, כדלהלן, גם הם כשרים לכתחילה.
ובפרטיות יותר:
מקוואות שיש להם 'בור השקה' או 'בור זריעה' נחשבים בהלכה כמקוואות כשרים. למעשה, נהגו בקהילות ישראל להעדיף מקוה 'השקה' על פני 'זריעה' אלא שבדור האחרון חידש ה'חזון איש' להשתמש בפועל במקוה ה'זריעה'. אך שניהם כשרים מצד הדין.
זאת ועוד:
בדורות קודמים, עד שתיקן אדמו"ר הרש"ב נ"ע את תקנתו, היו בונים מקוואות ע"ג מעיין והיתה העדפה לטבול דווקא במקוה כזו, אך היו גם מקוואות של 'השקה' וכן נוהגים היום ברוב קהילות ישראל שהמקוואות כשרים על ידי 'השקה' וח"ו לומר שרוב המקוואות אינם כשרים, אלא שכיוון שבמקוה החמירו והידרו ככל האפשרי, לכן, כיוון שבכל אחד מסוגי המקווה האחרים, 'מקוה השקה' או 'מקוה זריעה', לצד ייחודו ומעלתו של כל אחד מהם, קיים גם חיסרון וחשש הלכתי מסוים ואילו במקוה בור ע"ג בור אין את החששות והחסרונות האלו, הרי מצד ההידור והחומרה בטהרתם של ישראל יש להקפיד ולהדר לטבול במקוה בור ע"ג בור.
ואכן, בספרי הפוסקים המקוה מקבלת הגדרה ייחודית שאינה מצויה בדברים אחרים – להשתדל עד כמה שאפשר שהמקוה יהיה כשר לכל הדעות ולכל השיטות, ולחוש גם לשיטת יחיד, אף שאין אנו פוסקים כמותו להלכה, כי הלכות מקוואות חמורות מאוד ובהם תלויה טהרתם של ישראל (ראה תשב"ץ ח"א סוסי"ז, שו"ת דברי חיים יו"ד סצ"ט, שו"ת עמק שאלה סנ"ד).
ואין כאן המקום לפרט בהרחבה את המעלה המיוחדת של מקוה בור ע"ג בור לעומת שאר המקוואות והרוצה להחכים בדבר ימצא ביאור ארוך בספרים 'טהרת מים' להרב ניסן טלושקין ז"ל ו'תיקוני מקוואות' להרב שלום דובער לוין שי'.
אך יש להדגיש: בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה, כשכולם ישבו במקומותיהם, היו רוב המקוואות ע"ג מעיין כמבואר בשו"ע אדמו"ר הזקן, אך לאחרי המלחמה כשהתפזרו פליטים בערים ובעיירות הקימו מקוואות רגילות ללא חיבור למעיין. וכך, כאשר אדמו"ר הרש"ב נ"ע התיישב בעיר רוסטוב לא היתה אפשרות מעשית לבנות מקוה על גבי המעיין או בסמיכות אליו כשיטת אדמו"ר הזקן, ולא היתה ברירה אלא להסתמך על מי הגשמים, דבר שבמשך כל השנים התנגד לו כ"ק אדמו"ר הרש"ב. וכיון שכך עיין הרבי בכל אופני בניית המקוה האפשריים, ודן בנושא באריכות עם הגאון החסיד רבי מענדל חן ז"ל ועם הגאון החסיד רבי יעקב לנדא ז"ל.
ואכן מדברי אדמו"ר הרש"ב נ"ע ברור שלמסקנה מעדיף לבנות מקוה בור ע"ג בור הפותר בעיות סבוכות רבות ולאחר הדיון בנושא מינה הרבי נ"ע את הרב יעקב לנדא כאחראי ומפקח על בניית המקווה וכך נולדה שיטת חב"ד במקוואות, הכוללת את שתי השיטות ('זריעה' ו'השקה'), אך משוכללת מהן ופותרת את הבעיות ההלכתיות הנוצרות על פיהן.
מעתה, כאשר עולה השאלה כיצד לנהוג כאשר אין בעיר או בסמיכות מקום 'מקוה חב"ד', שהיא שאלה המסתעפת לכמה פרטים: 1) האם על פי השקפת רבותינו נשיאנו יהיה נכון לדחות את הטבילה? 2) כיצד לנהוג בשבת, כאשר ה'מקוה חב"ד' נמצאת בעיר סמוכה והדבר כרוך בהליכה רגלית ארוכה שמחוסר ידיעה או שימת לב עלול הדבר להביא לחילול שבת ע"י יציאה מחוץ לתחום (אצל אנשים שאינם בקיאים כל צרכם בהלכות המורכבות של 'תחומין', שהם רוב ישראל הכשרים בדורנו) חלילה? 3) כיצד לנהוג במקרה שהדבר כרוך בטרחה רבה היוצאת מן הכלל?
א) האם לטבול במקוה שאינו מקוה חב"ד 'בור ע"ג בור'?
ב) ואם כן, האם יש להעדיף מקוה 'השקה' על פני מקוה 'זריעה'?
ועל פי האמור לעיל, התשובה ברורה:
א) כאשר אין באזור מקוה חב"ד, יש לטבול במקוה רגילה שאינה מקוה חב"ד 'בור ע"ג בור', כמובן בתנאי שהיא בפיקוח רב מוסמך.
ב) לכתחילה יש להעדיף מקוה עם 'השקה', אך כאשר אין מקוה עם 'השקה' יש לטבול במקוה שהוכשר על ידי 'זריעה'.
והדבר מבוסס על תשובה בענין זה שענה כ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע להרב יעקב לנדא ז"ל, מי שנתמנה לימים לרבה של בני ברק.
ולהלן נביא את תוכן הדברים:
ה'חזון איש' שהתגורר בבני ברק הנהיג למעשה להשתמש במקוואות בבור 'זריעה', דבר שלא היה נהוג גם בחוגים אחרים שאינם חב"דיים. בעקבות זאת שאל הרב יעקב לנדא ז"ל את אדמו"ר הריי"צ נ"ע האם כשאין מקוה חב"ד יש לטבול בבור זריעה?
ותשובת אדמו"ר הריי"צ היתה חיובית, שאכן יש לטבול במקוה זריעה.
תשובת אדמו"ר הריי"צ נ"ע נמסרה בעל פה. אך בידי מכתב שכתב אלי הרב יעקב לנדא בשנת תשל"ו, שצילומו מוגש בזאת, ובו מספר הרב יעקב לנדא ז"ל:
פעם שאלתי את כ"ק הרבי הקודם הריי"צ נבג"מ: "מה עושים, אם נמצאים במקום שאין שם מקוה כפי שהורה כ"ק רבינו נבג"מ" ?
וענה לי: "אז משתמשים במקוה שיש שם".
ובהמשך מכתב זה, כותב הרב יעקב לנדא: "וודאי אם יש כבר מקוה שיש בה השקה, ודאי אין מקום דוקא לנסוע למקום אחר".
מסקנה זו כתב הרב לנדא עפ"י התשובה הנ"ל שקיבל מכ"ק אדמו"ר הריי"צ נ"ע. דהיינו, כיון שהרבי הריי"צ הסכים שיטבלו במקוה שהכשרו ב'זריעה', קל וחומר שכאשר יש במקום מקוה שהוכשרו ב'השקה' שעדיפה על זריעה, ניתן לטבול בו.
לסיום, נכון וכדאי לציין שהמקוה בשכונת קראון הייטס, שכונת המלך, שמתחילה לא נבנתה ע"י חסידות חב"ד היתה ונשארה בנויה בשיטת 'השקה' ו'זריעה' והשתמשו בה במשך עשרות שנים עד ששפצוה מחדש בשנת תשד"מ והתקינו בה בור ע"ג בור.
הוסף תגובה
0 תגובות
מאפשרים לכם לקבל
